פס דברים.1 ~ ויאמר יהוה אלי

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 4938 עד 4944 לבריאה | 1177 עד 1184 למניינם 


   ב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ג רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה. ד וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. ה אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר. ו אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם. ז כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר. ח וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב.

דברים ב:א - ח

הפסוקים והמצוות:

שלא להתגרות בבני שעיר ובארצם:

שלא להתגרות מלחמה בשעיר. ‏[1] שנאמר: אל תתגרו בם [שנת 1189 למניינם]. יש המזהים את הר שעיר עם רכס הרי הגרניט העוברים מזרחית לפטרה שבירדן. המרחק בין הקצה הצפוני של הר שעיר לבין כרכ אשר מתוארת בפרשה הבאה הינו כ' 60 קילומטר צפונית. הרכס עצמו, אשר מתחיל סביבות פטרה הינו כ' 60 קילומטרים.

ויש להבין מה להר שעיר שבפרשתינו לבין תגרת מלחמה במואב אשר מתוארת בפרשה הבאה. וידוע המשפט: עשו הוא אדום. ויכול כי פרשה זו והבאה אחריה הינם הזהרה כנגד המאורעות של שנים אילו כאשר צאצאי אילו נלחמו באילו.

המסר המרומז:

ובשנים אילו עבר הירדן המזרחית באה תחת עריצותו של רנו משטיון וזאת תחת חסותה של ממלכת ירושלים. ורנו משטיון זה משליך תיגר כנגד המקומיים שבהר שעיר ובארץ מואב ובעמון וכנגד בני ישמעאל וזאת כנגד המצווה שלא להתגרות ביושבים בהר שעיר, בארץ מואב ובעמון. רנו משטיון זה מבני צרפת היה אשר אלופי עשו לקחו חלק בייסודה. ויכול כי בעולם של מעלה חשב כי זכותו היא לארץ הזאת. בכול אופן התגרותו של רנו זה בסופו של דבר הביאה למפלתה של ממלכת ירושלים ונפילת הארץ תחת שלטון צלאח א - דין, השושלת האיובית. ועיין לקמן בשתי הפרשות הסתומות הבאות להסבר מורחב.

מאורעות השנים:

4931 - קרב גזר, כנגד: ״רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה״:

קרב גשר בנות יעקב


רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפנה: ועל איזה הר ידבר הכתוב. ויכול על קבעת גשר, קרב גזר או הקרבות שבין הצלבנים וצאלח א - דין בעזה שבשפלה.

"אתם עברים בגבול אחיכם בני עשו הישבים בשעיר": ויספר בזכותו של עם ישראל אשר שמרו את מצות ה' ולא התגרו בבני עשו אשר יושב בשעיר. ומנגד בשנים אילו החל רנו משטיון תחת חסותו של בלדווין השלישי מלך ירושלים להתגרות בהר שעיר ובמואב.

ועשו הוא אדום. ואלופי עשו מבני אליפז לקחו חלק מייסודה של צרפת. ורנו משטיון זה צרפתי היה ויכול כי שרו של עשו, בעולם של מעלה דחפו לרשת את הר שעיר. אך בין כה וכה עשו אינו מואב ויתגר רנו משטיון בארץ מואב וכן בארץ אדום.


עלייתו של צלאח א - דין:

בלדווין הרביעי, מלך ירושלים [1174 - 1185]:

מינויו של רנו משטיון על ארץ אדום ומואב [1177]:

ReynaldofChatillon&PatriarchofAntioch.jpg

רנו (ריינולד) משטיון (Renaud de Châtillon (1125 - 1187, הינה הדמות המרכזית אשר תרמה רבות לקרב קרני חיטין, שבעקבותיו התמוטטה ממלכת ירושלים הצלבנית. רנו, אריסטוקרט צרפתי, בעל אדמות, באזור שיטין שימש כנסיך של נסיכות אנטיוכיה בשנים 1153 - 1160, ובתקופת נישואיו השנייה היה סניור הנחלות בעבר הירדן.

רנו הגיע למזרח במסגרת מסע הצלב השני בשנת 1147. בשנת 1153 נישא לקונסטאנס נסיכת אנטיוכיה, למגינת לבם של דודה המלך בלדווין השלישי ושל הפטריארך הלטיני של אנטיוכיה, שהסתייגו מהאציל הזוטר וחסר הייחוס. בתקופת נסיכותו השתתף רינו במספר פשיטות שוד. בין השאר בשנת 1156 למושבה הביזנטית בקפריסין. כאשר סירב הפטריארך של אנטיוכיה לממן את המסע קשר אותו רנו לגג הקתדרלה ומרח אותו בדבש כנקמה. כאשר שוחרר הפטריארך הסכים לממן את המסע. כוחותיו של רנו שדדו את האי קפריסין וטבחו בתושביו. בשנת 1160 נפל רנו בשבי המוסלמים לאחר פשיטת שוד כושלת באזור מארש ונכלא בעיר חאלב. קונסטאנס לא מיהרה לפדות אותו מהשבי (יש הטוענים כי הקיסר הביזנטי מנואל הראשון שילם למוסלמים כדי שלא ישחררו את רנו) והוא נשאר כלוא במשך שבע עשרה שנים עד שנפדה בסכום דמיוני של 120,000 דינרי זהב בשנת 1176.

לאחר שנפדה מהשבי נישא רנו לסטפני שליטת עבר הירדן בברכתו של המלך בלדווין הרביעי. עתה שלט רנו על שטחים עצומים הכוללים את המצודות כרך ומונטריאל בדרום ים המלח. המיקום האסטרטגי על נתיב עולי הרגל בין דמשק ומכה, בנוסף לגישה שאפשר ים האדום [סוף], היה מושלם עבור הרפתקאות השוד והביזה של רנו.

רנו תקף שיירות שעשו את דרכן למכה לקיום מצוות החאג', למרות הסכם השלום שנחתם בין צלאח א-דין לבין הממלכה הצלבנית. המלך בלדווין הצטדק בפני צלאח א-דין כי אינו יכול להטיל מרות על שליטו פורע החוק מעבר הירדן.

בשנת 1182 הוסיף רנו את זירת ים סוף לאזור הפעילות שלו. הוא העביר חלקי ספינות מפורקים על גבי גמלים לאורך הנגב עד אילת. שם הרכיב את הספינות ויצא למסעות שוד לאורך חופי הים האדום. בנוסף ביקש רנו לכבוש את הערים הקדושות מכה ואל-מדינה ולהכות את האסלאם בביתו שלו. תוכניתו לא צלחה וצבאו הובס קילומטרים בודדים ממדינה. חייליו של רנו נלקחו בשבי והוצאו להורג בקהיר, אך הוא הצליח לברוח עם קומץ מאנשיו ולחזור לעבר הירדן.

צלאח א-דין הגיע למצודת כרך כדי להרוג באופן אישי את היריב השנוא, אך המצור הוסר בעזרת כוחותיו של הרוזן ריימונד מטריפולי.

בשנת 1186 שוב הפר רנו את הברית עם צלאח א-דין ותקף שיירה שעשתה דרכה ממכה. צלאח א-דין מחה בפני המלך הצלבני גי מליזיאן וזה דרש מרנו להחזיר את השלל ולשחרר את השבויים. רנו השיב בהתגרות כי כפי שהמלך אדון בנחלותיו אשר בירושלים כך הוא אדון בנחלותיו ואין עליו להיענות לדרישותיו. בעקבות המאורע זה ובגלל סיבות נוספות פלש צלאח א-דין בשנת 1187 לממלכת ירושלים והביס את הצלבנים בקרב קרני חיטין. בין האצילים שנפלו בשבי המוסלמי היה גם רנו, שצלאח א-דין התיז בעצמו את ראשו.

הנוצרים באותה תקופה ראו את רנו כגיבור שנהרג על ידי המוסלמים בגלל אמונתו, אך עדויות אחרות מציגות מציאות פחות אידאלית של בריון ושודד, שבמעשיו הבלתי אחראים גרם במידה מסוימת לסופה של ממלכת ירושלים.

עריפתו של רנו משטיון

4940 - הראב"ד על קידוש ה' והריגה גדולה בארץ עשו, כנגד: "וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו.. וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד":

שהפסוק: "וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד" הוא הפסוק 4940. ובשנת 4940 הראב"ד נהרג על קדוש השם וגם נעשה הריגה גדולה וקדוש ה' בעיר ביברט באשכנז (סדר הדורות).

הרי לנו:

הערות שוליים

  1. מוני המצוה - רמב"ן