פס 261.3 ~ כי ישאלך בנך

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,100 עד 5,105 לבריאה | 1,339 עד 1,345 למניינם 


   כ כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם [5,100]. כא וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיּוֹצִיאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. כב וַיִּתֵּן יְהוָה אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ. כג וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. [5103] כד וַיְצַוֵּנוּ יְהוָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. כה וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ.

דברים ו:כ - כה

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז

שציווי החוקים והמשפטים הינם כמגן וכמחסה כנגד אותת מצרים שבאים בכל דור ודור. וכן בשנים אילו בפרט החוקים והמשפטים הינם כנגד מגפת הדבר שמתפשטת ברחבי העולם וגובה את חייהם של עשרות מיליוני בני אדם.

מאורעות השנים

5100 - כתיבת ארבעה טורים, כנגד: "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים"

שהפסוק "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים" הוא הפסוק 5100 מתחילת התורה. ובשנת 5100 לבריאת העולם הופיע ספר 'ארבעה טורים' לראשונה בכתב יד. וספר ארבעה טורים הוא פרי עמלו של ר' יעקב בן אשר. ועיין לקמן שנת 5235 כנגד הפסוק "אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות" שבאותה שנה הודפס לראשונה ספר 'ארבעה טורים'

כי ישאלך בנך: כנגד בן רשע דבר הכתוב ואילו מומרים ומסיתים שבאלו השנים.

מה העדת והחקים והמשפטים: הרי אלו פרטי הדינים בעניין המצוות כאומרו לעייל כי נשמר לעשות את כל המצוה. וירמוז הכתוב על ארבעה טורים של ר' יעקב בן אשר המכונה בעל הטורים. כתיבת המאמר הסתיים בשנת 5,100 לבריאה, בשנת 1340 [כנגד הפסוק: והחקים והמשפטים] והתפשט בכול התפוצות. בשנת 1475 היה הספר העברי השני להיכנס לדפוס (הדפסת ספר ארבע טורים 1475 כנגד "אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות" 5235 לבריאה, 1475 למניינם:). ועיין שם בעניין הדיוק ושמרתם לעשות את כל החקים המשפטים (לשון רבים) כי כאן עבור כי יחידים זכו ללמוד את דברי המחבר נאמר בלשון יחיד, כי ישאלך בנך [דהיינו לשון יחיד] ושם עבור כי נדפס והיה זמין לכול יאמר הכתוב בלשון רבים. ודיוק נפלא הוא זה

רב יעקב בן אשר [1269 - 1343] נולד בגרמניה כבנו השלישי של רבנו אשר בן יחיאל (הרא"ש). ר' יעקוב למד תורה מפי אביו, וב-1304 עבר עימו לטולדו שבספרד. ‏[1] למרות גדולתו התורנית ר' יעקב סירב לשמש ברבנות וחי חיי דוחק, אחיו ר' יהודה בן הרא״ש כיהן ברבנות לאחר פטירת אביהם הרא"ש. גם שאר אחיו, ר' אליקום, ר' משה, ר' אליעזר ור' שמעון היו חכמים גדולים אולם מחיבוריהם לא נשאר בידינו דבר.

רב יעקב זכה לכינוי "בעל הטורים" הודות לחיבורו בהלכה: "ארבעה טורים" אשר יצא לאור בשנת 5,100 כנגד השאלה שנשאלה באותה שנים ע"י המומרים מה העדת והחקים והמשפטים. הספר חולק לארבעה חלקים (טורים), כשכל אחד עוסק בנושא מסוים בחיי היהודי: טור אורח חיים - עוסק בענייני היומיום כגון: הלכות הקימה בבוקר, ברכות, תפילה, קריאת שמע, הישיבה לסעודה, מועדי השנה ועוד. טור יורה דעה - העוסק בענייני איסור והיתר, שחיטה, עבודה זרה, טהרה, לימוד תורה וכבוד תלמיד חכם ועוד. טור אבן העזר - העוסק בענייני אישות ומשפחה. טור חושן משפט - העוסק בעיקר בדיני ממונות, דיינות וכיוצא בזה. תכף לחיבורו הספר הפך לאחד מספרי היסוד בהלכה, וכבר רבי דוד אבודרהם עשה בו שימוש לספרו. הטורים היוו מסגרת לחיבור: "בית יוסף" שנכתב על ידי ר' יוסף קארו, כעין אנציקלופדיה ענקית שבה הוא מביא את כל הדיונים והמקורות שבאו לפניו בגמרא ובראשונים. "נושאי כלים" נוספים הם: הב"ח - רבי יואל סירקיס, ה"דרכי משה" הלא הוא הרמ"א מחבר ההגהות לשולחן ערוך ("מפה") ודרישה ופרישה לרבי וואלק כ"ץ מחבר הסמ"ע על שו"ע חושן משפט.

ר' יעקב חיבר גם פירוש על התורה המבוסס ברובו על דברי הרמב"ן ומכיל גם ליקוטים מדברי רש"י, ר' יוסף קמחי, רשב"ם והרא"ש הידוע בשם (קיצור) "בעל הטורים" הוא רק ההקדמות של גוף הפירוש, שבהן הביא ר' יעקב בן הרא"ש פרפראות לחכמה, כגון גימטריאות ורמזי מספרים, שאותם מתאר המחבר כ"מעט פרפראות וגימטריות וטעמי המסורות, להמשיך הלב". פירושו לתורה הוא פרשנות מסוג "הכא והתם", כלומר מילה מסוימת שנמצאת רק מספר פעמים קטן בתנ"ך, ועל ידי הקשר בין המקומות השונים הוא מוצא מקורות לדרשות חז"ל, ואף חידושים רבים משלו.

ארבעה טורים או הטור הוא קובץ פסקי הלכה שיטתי, המסכם את כל ההלכה הנוהגת לאחר החורבן, כאשר נוכח רבי יעקב בן הרא"ש בריבוי המחלוקות ההלכתיות בזמנו החליט לחבר את הספר וכך כתב בהקדמתו: "יען כי ארכו לנו הימים בגלותנו ותשש כוחנו, ושמם לבנו, ורפו ידינו, ונשתבשו הסברות וגדלו המחלוקות ורבו הדעות ולא נשארה הלכה פסוקה שאין בה דעות שונות...". תחילה עשה קיצור מהלכות אביו הרא"ש ומתשובותיו בשם "ספר הרמזים" או "סימני אשר"י" שנדפס בהוצאות התלמוד בשם "קיצור פסקי הרא"ש". על בסיס ספר זה כתב את ה"ארבעה טורים" כאשר הוא נצמד לכלל שקיבל מאביו להביא מקורות מהתלמוד וראיות לדבריו (שלא כדרכו של הרמב"ם) ולכן ציין בספר את מקורותיו וכן ציין את חילוקי הדעות בין הפוסקים שקדמו לו.

כתיבתו הסתיימה בשנת 1340. הספר התפשט בכל התפוצות והוא הספר העברי השני שנדפס בשנת 1475. כיום נפוצות במיוחד מהדורות מוגהות חדשות של הספר הכוללות הערות, פירושים ותוספות.

מקורותיו: מקורותיו מקיפים את כל הספרות הרבנית שקדמה לו והוא מזכיר את ספרות הגאונים, מהראשונים: רבנו חננאל, רבנו נסים, רבנו גרשום, רש"י וחכמי צרפת בעלי התוספות ועוד, חכמי אשכנז: אליעזר בן נתן - הראב"ן, ראבי"ה, מהר"ם מרוטנברג ועוד, וחכמי ספרד ובראשם הרי"ף, הרמב"ם, הרמב"ן ועוד. הספר מאחד את תורתם של חכמי צרפת אשכנז וספרד, ואוסף את מנהגי הארצות השונות בעיקר בענייני תפילה. הוא מביא מדבריהם ובהרבה מקומות חולק, ובכל מחלוקת עם הראשונים הוא מביא את מסקנת הרא"ש.

ארבעה הטורים הוא אשר ממנו קרם גידים השולחן ערוך טור אורח חיים - סדר יומו של האדם מקומו עד שכבו: תפילות, שבת, חגים וכדומה, מבוסס על חכמי אשכנז וצרפת ומביא דברי מוסר ומנהגים מחסידי אשכנז ומחוגי המהר"ם מרוטנברג. טור יורה דעה - על הלכות איסור והיתר, דומה במבנהו לספר תורת הבית של הרשב"א. טור אבן העזר - על הלכות אישות, מבוסס על המשנה תורה לרמב"ם בספר נשים. טור חושן משפט - על הלכות ממונות ונזיקין, בנוי על ספר התרומות לר' שמואל הספרדי, ועוד מחכמי ספרד.

הספר נדפס לראשונה בשנת 1475 בכפר פיעוו די סאקו בצפון איטליה, אחריו בקושטא בשנת ה'רנ"ב, ובשנת 1610.

הפירושים על הספר: ספר ארבע טורים היה נפוץ ומפורסם בכל תפוצות ישראל, ולכן החליט ר' יוסף קארו לכתוב עליו את חיבורו בית יוסף שהיוה בסיס לשולחן ערוך. הרמ"א כתב על הספר את חיבורו דרכי משה בו הוא מביא את פסקי האשכנזים הראשונים.

5102 - המוות השחור, כנגד: "וַיִּתֵּן יְהוָה אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים.. לְעֵינֵינו"

שהפסוק "וַיִּתֵּן יְהוָה אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינו" הוא הפסוק 5102 מתחילת התורה. ובשנת 5102 (1\1340) תחילת מגפת המוות השחור, שכן יש עדות על פרוץ המגפה בחצי האי קרים בשנת 1347, אך עדויות של מצבות ליד האגם ייסיק בקירגיסאטן כבר משנת 1338.

המוות השחור היכתה את ארבע כנפות הארץ והפילה אלפי רבבות חללים. ובסדר הדורות שנת 5108 (1348 למניינם): דבר כבד מאד היה ממזרח שמש עד מבואו, אשר כמוהו לא נמצא מיום ברא אלהים אדם, ולא נשאר המעשר מן העם. ומיהודים לא מתו רק מעט מזעיר. ובשביל זה הנוצרים שבספרד וצרפת ואשכנז עללו על יהודים שהשליכו סם המות בבארות ונהרות. ונהרגו ונשחטו יהודים לרבבות ולא היה ביד השרים למחו בידם כי מן השמים נגזרה עליהם. ואצבע אלהים בדבר. ועבור כי מרינו פי ה' ובעמינו רבו אשר סרו מן הדרך ניתנה רשות למשחית להכות בקהל ה', וזאת עבור כי ישאלך בנך לאמור אותו בן רשע שבהגדה של פסח שואל: מה העדת והחקים... לכם, לכם ולא לו....

איור של המוות השחור מתוך ספר תנ"ך גרמני משנת 1411

"המוות השחור" או המגפה השחורה היה מגפה שהכתה באסיה ובאירופה בכמה גלים במשך כחמש שנים (1347 - 1351) וקטלה, לפי הערכות שונות, כ-35 מיליון בני אדם בסין לבדה, ובין 20 ל-25 מיליון בני אדם באירופה. האומדנים נעים בין רבע מאוכלוסיית היבשת. בכפרים מסוימים נספו עד 80% מהאוכלוסייה. זהו האסון הדמוגרפי הגדול ביותר אשר פגע באירופה הקדם מודרנית. התפרצויות של המחלה, בהיקף קטן יותר, המשיכו להכות במקומות שונים באירופה עד המאה ה-17

למרות האמור מצבות ליד האגם ייסיק קול בקירגיסטאן מ' 1338 מעידים על פרוץ המגפה אשר משם במהרה עברה להודו וסין. ‏[2][3]

הרקע למגפה: המגפה החלה ככל הנראה במרכז אסיה, בערבות מונגוליה. משם התפשטה המגפה דרומה לסין, ומערבה דרך אגם איסיק קול ואורדת הזהב למזרח התיכון ולהודו. נראה כי מקור הגעתה של המגפה לאירופה היה בחצי האי קרים. לפי הידוע, באותה העת צד צבא מונגוליה של ג'אניבג על העיר קאפה (כעת נקראת פיאודוסיה) שהייתה אז בשליטת בני ג'נובה בחצי האי קרים, ויש עדיות כי חלק מחייליו חלו בדבר. המונגולים השליכו את גוויות מתיהם אל תוך העיר הנצורה במאמץ להכניעה ‏[4]. המצור לא צלח אך אוניות שיצאו מקאפה הפיצו את הדבר בכל נמל איתו סחרה ג'נובה בכל אגן הים התיכון. כמו כן יש סברה כי חולדות שהגיעו עם החיילים המונגוליים הן אלו שהעבירו את המחלה.

שלבי התפשטות המגפה:

מפת התפשטות המגפה

המגפה התפשטה ממזרח למערב ‏[5] המגפה עברה בדרך המשי מסין לקרים ומשם התפשטה לערי נמל בים התיכון. בדרך כלל היא נעצרה בחודשי החורף הקרים יותר (כנראה משום שהפרעושים, שהעבירו אף הם את המחלה ישנים בעונה זו), והמשיכה להתפשט עם בוא הקיץ. למרות שהדבר הבובוני מוגדר כיום במחלה טרופית הוא לא גילה שום קושי בהתפשטותו צפונה לאנגליה.

תאריכים בהתפשטות המגפה:

  • 1346: המגפה מתחילה בחצי האי קרים
  • 1347: מתפשטת אל קונסטנטינופול באימפריה הביזנטית, אלכסנדריה במצרים, סיציליה, סרדיניה, קורסיקה, ג'נובה עצמה וסביבות הערים מרסיי וטולון.
  • 1348: מתפשטת אל מדינות המגרב ולבנט, חצי האי האיברי, פנים צרפת, ארצות השפלה, אנגליה וסקוטלנד, איטליה, הבלקן וסביב הים השחור.
  • 1349: מתפשטת אל הקיסרות הרומית הקדושה, הונגריה, אירלנד, דנמרק, דרום נורבגיה, מגיע למכה בחצי האי ערב.
  • 1350: מתפשטת לחלק מממלכת פולין - בעקבות הגנתו של קז'ימייז' הגדול על הזרים יהודי אשכנז עוברים לממלכה.
  • 1351: מתפשטת אל ערבה מצפון לים השחור, שבדיה, נורבגיה כולה. בחצי האי ערב מגיעה לתימן.
  • 1352: מתפשטת אל הנסיכויות הרוסיות, כל האיים הבריטיים, גרינלנד. כל אירופה נגועה מלבד חלקים נרחבים בפולין.

הטיפול במגפה: באוקטובר 1348 ביקש פיליפ השישי מן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת פריז להגיש לו דין וחשבון על המגפה הנוראה אשר מאיימת על המין האנושי כולו. הרופאים קבעו כי הגורם למגפה הוא ההתחברות המשולשת של שבתאי, צדק ומאדים במעלה ה-40 של מזל דלי שהתחוללה לטענתם ב-20 במרץ 1345. "בנוסף למפות הכוכבים, המזלות והתרופות שלא היו שונות במידה רבה משיקויי המכשפות, ייחסו הרופאים חשיבות רבה לנוהגי תזונה, לבריאות הגוף ולמצב הנפש. מגוון התרופות שהציעו הרופאים במאה ה-14 היה רחב: החל מעצות מבוססות על מחקר אמפירי, וכלה במעשי קסמים וכישוף, בלא הבחנה מרובה בין אלו לאלו. בצד האסטרולוגיה שלטה ברפואה, להלכה ולמעשה, תורת המזגים, שבה יוחסו כל טיפוסי המזג האנושי לאחת מארבע ליחות (מרות) הגוף. השינויים במערך גרמי השמיים שכל אחד מהם מופקד על חלק מוגדר בגוף, יחד עם ליחות הגוף, קובעים את מידת חום הגוף, לחותו והיחס בין היסוד הגברי ליסוד הנשי של כל אדם." היו גם הסברים שבוססו על הברית החדשה, על רעידות אדמה, על אוויר מעופש, על קרפדות רעילות ועוד כהנה וכהנה.

אנשים מחוץ לממסד הרפואי הבינו שהמחלה מדבקת. האפיפיור קלמנס השישי אסר על עריכת צעדות כפרה מתוך חשש שאנשים ידבקו. אנשים נמלטו מהערים ומהכפרים מחשש להדבקות ואף יצאו הוראות תברואה מצד הרשויות המקומיות - שריפת בגדים, איסור לעבור מעיר לעיר, ועוד הוראות כדי לצמצם את התפשטות המגפה.

הקרנטינה: כדי לנסות למנוע את המגפה הורו לכל כלי שיט לעגון מחוץ לנמל במשך 40 ימים (תקופת הדגירה של המחלה). לאחר 40 ימים ללא מקרי מוות או מחלה הניף כלי השיט דגל צהוב שמשמעו "אני בריא". רופא היה עולה לכלי השיט ורואה שאין חולים עליה והיה מאשר לכלי השיט לעגון. כדי להגביר את יעילות הבידוד דרשו מכל כלי שיט עוגן להציג תעודת בריאות המאשרת כי בנמל האחרון לא הייתה התפרצות של המגפה. המילה קרנטינה (Quarantine) - הסגר (בידוד) באה מאיטלקית - "quaranta giorni" שפירושם "ארבעים יום". האווירה הפסימית והדיכאונית ששררה באותה תקופה באה לידי ביטוי במוטיב אמנותי שנקרא "ריקוד המוות", בו מתוארים אנשים מתים כשלצידם שלד ים מרקדים, תוך האנשה של המוות.

השפעת המגפה:

שריפת יהודים ב-1349

אוכלוסיית אירופה הצטמצמה בשנות המגפה בכשליש. הפגיעה הייתה קשה בכל מערכי החברה: השלטון, המסחר והחקלאות. המחסור החריף בעובדים הביא לנסיגה בכל ענפי המשק, שעה שהעובדים הנותרים, גם חסרי המיומנות, דרשו שכר גבוה מבעבר. ברחבי היבשת נוצרו חוקים שהגבילו את שכר העבודה לרמה שלפני 1348, ונקבעו תקנות שנלחמו ברשלנות על ידי הטלת אחריות מקצועית על העובדים. כאשר התמותה ההמונית והמהירה מנעה עריכת טקסי אשכבה כמקובל, נאלצה הכנסייה להתיר שמיעת הווידוי האחרון גם על ידי מי שאינו איש הכנסייה, ובשעת הדחק גם על ידי אשה.

בטווח הארוך אפשר צמצום האוכלוסייה הקצאה של משאבים לצרכים פחות חיוניים מבעבר. מחירי החיטה, למשל, זינקו פי שניים ב-1349, וגם מחירי השעורה ותוצרי המשק (בשר וגבינות) עלו. מנטייה זו של כפות המאזניים הכלכליות נהנו בעיקר האיכרים, שרמת החיים שלהם עלתה. בעשורים הבאים החלה האוכלוסייה לגדול, תוך עלייה רצופה ברמת החיים הממוצעת. המגפה קירבה את קץ המשטר הפאודלי, והביאה לסדר החברתי והמבנה התרבותי של תקופת הרנסאנס שהתקיימה כ-130 שנה לאחר מכן.

אנטישמיות: המגפה הביאה גם להגברת שנאת היהודים: במהלך השנים 1347-1348 נפוצה שמועה שיהודים מרעילים את בארות המים והם הגורמים לפרוץ מגפת הדבר, במטרה להשמיד את העולם הנוצרי. בתגובה לכך פרסם האפיפיור קלמנס השישי שתי בולות, האחת ב-6 ביולי 1348 בשם הלטיני sicut judeis, והשנייה ב-26 בספטמבר באותה שנה תחת השם Quamvis Perfidiam, המגינות על היהודים מהאשמות, ושמי שטופל אותם על היהודים הוא "מונע מן השקר, מן השטן" (seduced by that liar, the Devil) ‏‏. אולם הבולות לא הועילו במיוחד, וההסתה גרמה למהומות ופרעות ביהודים. עיקר הרדיפות היו בצרפת, שווייץ וגרמניה. בין הערים שבהן התחוללו פרעות בקהילות היהודיות היו: טולון, ז'ירונה, שלון, שטרסבורג, פריז, רואן, רומא, אוגסבורג, וירצבורג, פרייבורג, מיינץ, פרנקפורט וקלן. תוצאת הרדיפות והגירושים הייתה שבסוף המאה ה-14 מערב אירופה התרוקנה מיהודיה, ורובם הגרו למזרח אירופה ובעיקר לפולין.


5103 - פטירת ר' יעקב בעל הטורים כנגד: "למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבתינו"

שנת פטירת רבי יעקב בעל הטורים אשר חיבר ספר הלכות ארץ ישראל אשר דן במצוות הארץ.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. שני אחיו הגדולים ממנו ר' יחיאל ור' שלמה החסיד מתו בגיל מוקדם
  2. ב' 2010 על פי מחקר גנטי אושר כי הכן המגפה החלה בפרובנס של יונאן בדרם סין.
  3. בסין עם כיבוש המונגולים הן המסחר והתוצרת החקלאית ירדה באופן משמאותי. ב' 1330 רצף של אסונות טבע בתוספת מגיפות גרמו לרעב של 1331 ומיד לאחר מכן עם בו המוות השחור אכלוסיית האיזור ירדה מ' 120 ל' 60 מיליון בני אדם. לפי הערכות אכלוסיית סין עצמה ירדה ב' 25 מיליון ב' 15 שנה לפי בואה לקונסטינופול.
  4. אחד המקרים המוקדמים בהם עשה צבא כלשהו שימוש בנשק ביולוגי
  5. ראו לפירוט את ספרו של ג'ארד דיימונד: רובים, חיידקים ופלדה.