פס 267.5 ~ והיה כי יביאך

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5231 עד 5253 לבריאה | 1470 עד 1493 למניינם 



   כט וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. ל הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה. לא כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ. לב וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם. א אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה. ב אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. ג וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. ד לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ה כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה [5,239]. ו וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם. ז וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ח לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. ט כִּי לֹא בָּאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. י וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח. יא וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהוָה. יב וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם. יג הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. יד כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ [5248] . טו רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל. טז רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. יז לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. יח כִּי אִם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. יט הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ.

דברים יא:כט - יב:יט

תוכן עניינים

הפסוקים והמצוות:

לאבד לשרוף, ולנתוץ עבודה זרה ומשמשיה וכן איסור הנאה באם - לאבד שם ע"ז:

לאבד עבודה זרה וכל משמשיה[1] שנאמר: אבד תאבדון את כל המקומות. לאבד כלים שנשתמשו בהם לעבודה זרה[2] שנאמר: אבד תאבדון את כל המקומות., "'משמשי עבודה זרה אסורים בהנאה[3] שנאמר: אבד תאבדון את כל המקומות. לשרוף אשירת עבודה זרה[4] שנאמר: ואשריהם תשרפון באש. לנתוץ מזבחות עבודה זרה[5] שנאמר: ואת מזבחותם תתוצון, לאבד שם עבודה זרה[6] שנאמר: ואבדתם את שמם.


שלא לאבד בית המקדש:

שלא לאבד בית המקדש[7] שנאמר: אבד תאבדון וכו' ואשריהם תשרפון לא תעשון כן לה' אלהיכם.


אכילת קודשים קלים, ביכורים, בכור, מעשר בהמה, מעשר שני בירושלים:

אכילת קדשים קלים בירושלים[8] שנאמר: והבאתם שמה וכו' ואת תרומת ידכם . אכילת ביכורים בירושלים[9] שנאמר: והבאתם שמה וכו' ובכורות ברכם וצאנכם. אכילת בכור בירושלים[10] שנאמר: והבאתם שמה וכו' ובכורות בקרכם וצאנכם. אכילת מעשר בהמה בירושלים[11] שנאמר: והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם. אכילת מעשר שני בירושלים[12] שנאמר:ואכלת שם לפני ה' אלהיך מעשר דגנך וכו'.


שלא לאכול מעשר שני של גדן, תירוש ויצהר וכן בכור תמים מחוץ לירושלים:

שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים[13] שנאמר: לא תוכל לאכול בשעריך וכו'. שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלם[14] שנאמר: תירושך. שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים[15] שנאמר: ויצהרך. שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים[16] שנאמר: לא תוכל וכו' ובכורות.


להקריב כל הקורבנות (ברגל בהקדם האפשרי) בירושלים ושלא מחוצה לירושלים כאשר נעשה בעבר ולפדות קדשים שנפל בהם מום:

לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים[17] שנאמר: שלא לפסול קרבנות כשרים. שלא להעלות קדשים בחוץ[18] שנאמר: השמר לך פן תעלה עולותיך וכו'. מצוה להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה ולא בחוץ[19] שנאמר: ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך. להביא ולהקריב כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו[20] שנאמר: ובאת שמה והבאתם שמה. לפדות קדשים שנפל בהן מום[21] שנאמר: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר.


שלא לאכול אלא במקום הראוי (מחוץ לעזרה) וכן לא לאכול בשר עולה, וקודשים קלים קודם זריקת דם, וכן ביכורים קודם הנחתם בהזהרה:

שלא לאכול בשר חטאת ואשם חוץ לעזרה, ואפילו הכהנים[22] שנאמר: לא תוכל וכו' בקרך וצאנך. שלא לאכול בשר העולה וזו היא אזהרה של כל מועל שלא ייהנה מן הקדשים[23] שנאמר: לא תוכל וכו' וכל נדריך אשר תדר. שלא לאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת דמים[24] שנאמר: לא תוכל וכו' ונדבותיך. שלא יאכלו כהנים ביכורים קודם הנחתם בעזרה[25] שנאמר: לא תוכל וכו' ותרומת ידך אלו הבכורים.

לתת ללויים את מתנותיהם ולשמחם ברגלים:

שלא לעזוב את הלויים מלתת להם מתנותיהם ומלשמחם ברגלים[26] שנאמר: השמר לך פן תעזב את הלוי.

המסר המרומז:

מאורעות השנים:

5231 - תחילת הקולוניזציה של פורטוגל באפריקה, כנגד: "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ":

שהפסוק (דברים יא:כט) ״וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ״ הוא הפסוק 5231 מתחילת התורה. ובשנת 5231 שהיא כנגד שנת 1571 למניינם, תחילת הקולוניזציה של ממלכת פורטוגל ב׳יבשת אפריקה על ידי הימאי פרנא׳או גומז. ״ וכן ״הארץ אשר אתה בא״ עם המילים בגימטריה 1110 = ׳יבשת אפריקה׳ עם המילים. עוד, לאן הביאנו ״לאפריקה״ = 426 = ״וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ _____ אֶל הָאָרֶץ״ וזאת בלי ה׳ אלהיך כי הכול בעניין של תיקון הקליפות.

עוד, ״כי אתם עברים את הירדן״: להורות על מעבר ימים ואולי ירמוז על התגלות היבשת אמריקה אשר שם עלינו לאַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא.

5235 - הוּדְפַּס לָרִאשׁוֹנָה סֵפֶר 'אַרְבָּעָה טוּרִים' 1475 כנגד "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת" 5235 לבריאה, 1475 למניינם:

שֶׁהַפָּסוּק (דברים יב, יד) "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה" הוּא הַפָּסוּק הַ5235 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5235 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם 1475 למניינם, הוּדְפַּס לָרִאשׁוֹנָה סֵפֶר 'אַרְבָּעָה טוּרִים' הַמְלַמֵּד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל אֶת דֶּרֶךְ עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת. וְכֵן הַשָּׁנָה בָּהּ הוֹפִיעַ לָרִאשׁוֹנָה הַסֵּפֶר בִּכְתָב יָד, הִיא שְׁנַת 5100 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם וּמַקְבִּילָה לַפָּסוּק (דברים ו, כ) "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם". בשנת 1340 כנגד הפסוק 5100 ("כי ישאלך בנך... מה העדת והחקים והמשפטים" כנגד, ארבעה הטורים לר' יעקב בן אשר:) יצא לאור בכתב יד ליחידים ספר ארבע הטורים של הרב יעקב בן אשר. ספרו זה התפשט בכל התפוצות והוא הספר העברי השני שנדפס באיטליה בשנת 1475 למניינם כנגד: אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת. ובעבור כי התפשט הספר בקרב כל קהילות הארץ ובעבור כי הודפס, יפה אמר תשמרון לעשות דהיינו בלשון רבים כי עד שנים אילו הספר היה זמין ליחידים ועתה לכלל ישראל.


אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ ... אשר אתם חיים על האדמה: בארץ ‏[27] יכול כל המצות כולם הנוהגות בחוצה לארץ, ת"ל לעשות בארץ אשר נתן ה' אלהי אבותיך לך לרשתה . יכול לא יהיו כל המצות כולן נוהגות אלא בארץ, ת"ל כל הימים אשר אתם חיים על האדמה . אחר שריבה הכתוב ומיעט, הרי אנו לומדים אותם מן האמור בענין. ומה אמור בענין - אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים, מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא מצות הגוף, שאינה תלויה בארץ, ונוהגת בארץ ובחוצה לארץ; כך כל מצוה שאינה תלויה בארץ - נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. ושתלויה בארץ - אינה נוהגת אלא בארץ; חוץ מן הערלה ומן הכלאים, ר' אליעזר אומר אף החדש. (ועיין פפ~עשר תעשר)

וכתיב ‏[28] אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה, שנאמר ‏[29] משפט אחד יהיה לכם. מה בין דיני ממונות לדיני נפשות ‏[30]. דיני ממונות בשלשה, ודיני נפשות בעשרים ושלשה, שכתוב אחרי רבים להטות.


החלק הראשון הודפס כבר בשנת 1475 כאמור Corpus Iuris Civilis, 1583

5235 - הדפסת הקורפוס יוסטיניאנוס על ידי פיטר שואפקר ממיינץ כנגד: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת" 1475 מניינם:

בשנת 1475 ב' 26 לינואר הודפס לראשונה החלק הראשון של הקורפוס סיוויליס והוא הקורפוס יוסטיניאנוס על ידי פיטר שואפקר Peter Schoffer ממינץ וזה מקביל לפסוק 5231, 1475 למניינם. [1] וכן בשנים אילו ממש Justice of the Common Pleas הידוע אף בשם Common Bench - Common Place וזה בית המשפט לדיני ממונות באנגליה (השני בגודלו - חשיבותו בחוק המקובל שני רק ל' Lord High Chancellor) החל מ' 1471 מינוי השופטים היה שלשה (Justices).

5235 - השמדת אלילי עבודה זרה באפריקה ע״י האיסלם, כנגד: ״אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן״:

שהפסוק (דברים יב:ב) "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן"' , הוא הפסוק 5235 מתחילת התורה לפי טעם עליון. ובשנת 5235 המקביל לשנת 1475 למניינם האיסלם ממשיך בהתפשטות ביבשת אפריקה ואף משמיד את אלילי העבודה זרה שלהם. וכן ממשיך הכתוב ״וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ ״.


מהדורה ראשונה של שו"ת הרדב"ז, חלק ג', פיורדא תקמ"א (1781)

5239 - הולדת הרדב"ז שפסק בעניין עלייה להר הבית"כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה... לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה":

והרדב"ז והוא רבי דוד בן שלמה אבן זמרא נולד 5239 שנת 1479 למניינם. הרדב"ז היה אב בית דין של יהדות מצרים וחיבר שו"ת. בהיותו בן 13 גורשה משפחתו מספרד ונדדה לפאס ומשם לצפת ולירושלים. בשנת 5273 עקב פרעות עזב למצרים לישיבת רבי יצחק הכהן שולאל ושם מונה לאב בית הדין. בשנת 1517 מונה לרבה של יהדות מצרים. אחרי ארבעים שנות רבנות עזב הרדב"ז בשנת 1573 ועלה לירושלים. הרדב"ז נודע עקב שתי פסיקותיו האחת בעניין ה'פלשים' מאתיופיה אשר פסק כי הינם יהודים לכל דבר ועניין. פסיקה נוספת היא בתשובה תרצ"א[2],שם הוא כותב באריכות על חצר הר הבית בזמנו, כותב על המסורת להיכנס להר הבית , על זיהוי ה'צכרה ' שבכיפת הסלע כאבן השתייה שם היה קודש הקדשים של בית המקדש ומתיר ומאשר את הכניסה להר הבית .

ולא באנו כאן להתיר או לאסור, או לצדד עם פיסקתו של הרדב"ז או להיפך אך יפים הדברים באשר הנאמר בפסוק ובאת שמה וזו כנגד שנת הולדת הרדב"ז אשר פסק אשר פסק בזה העניין.

5248 – רַבִּי עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוּרָא עָלָה לִירוּשָׁלַיִם, כנגד: ״כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה״:

הַפָּסוּק (דברים יב, יד) "כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ" הוּא הַפָּסוּק הַ5248 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5248 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם עָלָה לִירוּשָׁלַיִם רַבִּי עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוּרָא וְעָשָׂה מַהְפֵּכָה בָּעִיר בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, עַד שֶׁקְּהִלַּת אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם הִשְׁלִישָׁה אֶת גָּדְלָהּ בִּזְמַנּוֹ. וְכֵן הַפָּסוּק (בראשית כד, ו) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה" הוּא הַפָּסוּק הַ5248 לְמַפְרֵעַ מִסּוֹף הַתּוֹרָה לִתְחִלָּתָהּ. וּמִכָּאן לְמֵדִים שֶׁהָיָה אָסוּר לְיִצְחָק לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר סד, ג).



Rabbi-Caro.jpg

5248 - הולדתו של רבי יוסף בן אפרים קארו, כנגד: "וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ":

ֿֿשהפסוק (דברים יב:יד) "תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ" הוּא הַפָּסוּק הַ 5248 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5248 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נוֹלַד הַ'בֵּית יוֹסֵף' מְחַבֵּר הַ'שֻׁלְחָן עָרוּך (רבי יוסף בן אפרים קארו), שֶׁלִּמֵּד אֶת עַם יִשְׂרָאֵל אֶת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת. וְכֵן הַשָּׁנָה רמ"ח (248) מְרַמֶּזֶת עַל רמ"ח מִצְוֹת עֲשֵׂה. ושנים אלו מיועדים לחוק משפט והלכה, שיש בתורה תרי"ג מצוות, 365 מצוות לא תעשה ו' 248 מצוות עשה. והשנה המקבילה לפסוק מעידה ששנה זו מיועדת למצוות ובמיוחד בעניין של "עשה".

הרי לנו

הערות שוליים

  1. מוני המצוה: סה"מ מצוה תל"ו, סמ"ג, סמ"ק. סי' לז מקורות: ע"ז מה. יו"ד סימן קמו
  2. מוני המצוה: יראים.
  3. מוני המצוה: יראים
  4. מוני המצוה: סמ"ק
  5. מוני המצוה: סמ"ק רס"ג
  6. מוני המצוה: סמ"ק
  7. מוני המצוה: סה"מ מצוה תל"ז. מקורות: שבת קטז. מכות כב. שבועות לה. מנחות ל.
  8. מוני המצוה: יראים
  9. מוני המצוה: יראים
  10. מוני המצוה: יראים
  11. מוני המצוה: יראים
  12. מוני המצוה: רמב"ן, זהר הרקיע, יראים.
  13. מוני המצווה: סה"מ ל"ת מצוה תמ"ב, קמב, קמג. סמ"ג לאוין רנט, רס, רסא, רמב"ן משיג. מקורות: מכות יג, יז, יח. כריתות ד, ה
  14. מוני המצוה: סה"מ מצוה ת"ג, ראה מצווה תמב
  15. מוני המצוה: סה"מ מצוה תמ"ד, ראה מצווה תמב
  16. מוני המצוה: סה"מ מצוה תמ"ה. סמ"ג לאוין שמד. מקורות: מכות ט
  17. מוני המצוה: בה"ג, יראים
  18. מוני המצוה: סה"מ מצוה תל"ט. סמ"ג לאוין שלב. מקורות: זבחים פי"ג ודף יב, יט. ריש כריתות
  19. מוני המצוה: סה"מ מצוה ת"מ. סמ"ג עשין קעו. מקורות: בכורות טז, לז. תמורה לב
  20. מוני המצוה: סה"מ מצוה תל"ח. סמ"ג עשין קפז. מקורות: ר"ה ו
  21. מוני המצוה: סה"מ מצוה תמ"א. סמ"ג עשין קעו. מקורות: בכורות טז, לז. תמורה לב.
  22. מוני המצוה: סה"מ מצוה תמ"ו. סמ"ג לאוין שכה. מקורות: מכות יז.
  23. מוני המצוה: סה"מ מצוה תמ"ז. סמ"ג לאוין שכא. מקורות: מכות יז.
  24. מוני המצוה: סה"מ מצוה תמ"ח. סמ"ג לאוין שכד. מקורות: מכות יז
  25. מוני המצוה: סה"מ מצוה תמ"ט. סמ"ג לאוין רסה. מקורות: תנ. מכות יז.
  26. מוני המצוה: סה"מ מצוה ת"נ. סמ"ג לאוין שסא.
  27. מדרש ספרי
  28. משנה סנהדרין ד
  29. ויקרא כד
  30. סנהדרין