פס 267.6 ~ כי ירחיב

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,254 עד 5262 לבריאה | 1493 עד 1502 למניינם 


   כ כִּי יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר. כא כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ. כב אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ. כג רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר. כד לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. כה לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה. כו רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה. כז וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל. כח שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

דברים יב:כ - כח

הפסוקים והמצוות

היתר אכילת בשר לתיאבון בשחיטה ואיסור אבר מן החי:

אכילת בשר לתיאבון[1], שנאמר בכל אות נפשך תאכל בשר. לשחוט בהמה חיה ועוף ואחד כך יאכל בשרן[2], שנאמר וזבחת מבקרך. שלא לאכול אבר מן החי[3], שנאמר לא תאכל הנפש עם הבשר.

הבאת קרבנות ארצה:

לטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ[4] , שנאמר רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת.

המסר המרומז

כי גילוי היבשת אמריקה הרחבת גבולות מושב ב"י מהווים תפנית חדשה בתולדות עם ישראל. מושב ב"י באמריקה ובמיוחד באמריקה הצפונית יהווה מקום שלווה ושפע וסיפוק תאוות נפש במותרות מכל טוב וטוב. וכי מושב זה רחוב הוא מן "המקום" ועל כן "ואכלת בשעריך בכל אות נפשך" ואת קדשיך והם אשר לבדק הבית אותם תביא בית ה' בצדקה וכדומה.


מאורעות השנים

גירוש ספרד:

5254 - הִתְיַשְׁבוּת קוֹלוֹמְבּוּס בְּאַמֶּרִיקָה, כנגד: ״כִּי יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ״:

שֶׁהַפָּסוּק (דברים יב, כ) "כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶי אֶת גְּבֻלְך כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁך לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁך תֹּאכַל בָּשָׂר: כִּי יִרְחַק מִמְּך הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיך לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְך וּמִצֹּאנְך אֲשֶׁר נָתַן ה' לְך כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיך בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁך"ָ הוּא הַפָּסוּק הַ 5254 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5254 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הִתְיַשֵּׁב קוֹלוֹמְבּוּס בְּאַמֶּרִיקָה לְאַחַר שֶׁהִתְרַחֲבוּ גְבוּלוֹת הָעוֹלָם בְּגִלּוּי יַבֶּשֶׁת אַמֶּרִיקָה, וְהִתְחִילָה תְּקוּפָה חֲדָשָׁה שֶׁנָּתְנָה לַיְּהוּדִים מָקוֹם בָּעוֹלָם לְהִתְיַשֵּׁב בּוֹ, כְּפִי שֶׁאָמְרוּ צַדִּיקִים שֶׁאַמֶּרִיקָה הִיא מַלְכוּת שֶׁל חֶסֶד. וְלָכֵן הַפָּסוּק מַמְשִׁיך עִם תַּאֲוַת בָּשָׂר, כַּיָּדוּעַ שֶׁבְּאַמֶּרִיקָה יֵשׁ תַּאֲוָה גְדוֹלָה לְבָשָׂר וְכוּ'. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁה'רנ"ד (254) עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא קוֹלוֹמְבּוּס. וְכֵן ה'רנ"ד מְרַמֶּזֶת עַל קָרְבְּנוֹת נֶדֶר הַמֻּזְכָּרִים בַּפָּרָשָׁה.

כי ירחיב ה' אלהיך את גבלך: ויפרשו רוב הפרשים כי תלה הכתוב עניין התאווה בעניין הרחבה יתירה. ואני אומר שאין מקרא יוצא מדי פשוטו וכן רמז לזה הרשב"ם באומרו "ותהיה רחוק מן המקדש". ועוד יבוא הכתוב ויאמר כי ירחק ממך המקום ומשמע רחוק מן הרגיל וירמוז על רחוק מן הידוע, והלוא כבר נאמר מן הנהר פרת ועד החידקל ואע"פ שאלו הגבולות אל הבטחות לישראל אלא בכללותם של ברכת זרע אברהם בכול אופן באומרו "ירחיק" משמע הרחק מאד מן האמור במקרא ועוד שבכלל ידוע לנו. ואין לנו אלא עולם וגבולות חדשים לגמרי שמעבר לעיין הצופה והמייחלת וירמוז לגילוי יבשת אמריקה ע"ד קולומבוס ורבים מבני אמינו אשר היו מעורבים במפעל זה.

ראשית ישוב היהודים באמריקה:‏[5] סופרי דברי הימים כבר הכירו בסמיכות הפרשיות שבין שני מאורעות גדולים שאירעו בשנה אחת: גירוש היהודים מספרד וגילוי אמריקה. קולומבוס עצמו כותב בספרו "בו בחודש שבו גזרו מושלי ספרד (פרדיננד ואיזבלה) את גירוש היהודים מכל מלכותם 1492 מלאו את ידי לצאת למסעי להודו". גילוי העולם החדש חל איפוא בזמן אחד עם יציאת היהודים מחלק אחד של העולם הישן. ההשגחה העליונה הקדימה את הרפואה למכת הגולה הפושטת בכל העולם. האנוסים שנשארו בספרד בעול האינקויזיציה הרגישו שרבים מהם יהיו מוכרחים ללכת בדרך שפילס קולומבוס ותמכו את מפעלו הכביר. כשעמדו מכשולים כספיים לקיום המסע הראשון בא לעזר לקולומבוס אחד מן האנוסים סנטאנגל חוכר מסי המלכות או "הגזבר של מדינת אראגוניה".


גירוש ספרד ומנגד גילוי העולם החדש - ע"י כריסטופר קולומבוס כנגד "כי ירחיב ה' את גבולך": העולם החדש כפי שנקראת יבשת אמריקה והתחברותה אל אירופה פתחה פרק חדש בהיסתוריה של האדם\האנושות בהגיעו של קולומבוס וקורטז. חציית האוקיינוס היו מאין סגירת מעגל בחיבור האינושות שינית באשר התפרדותם ובהתפרדות היבשות מימים ימימה.

כריסטופר קולומבוס היה מגדולי מגלי הארצות בכל הדורות. הפלגה מערבה ללב האוקיינוס האטלנטי לא הייתה מהפכנית לחלוטין. בשנת 1427 גילו הפורטוגלים את האיים האזוריים, ארכיפלג הנמצא כ-1,500 ק"מ מערבית לליסבון, ויישבו אותם. יתרה על כך, משטר הרוחות בין האיים האזוריים ואירופה היווה זירת התנסות חשובה לנווטי התקופה, אשר למדו כי בקווי רוחב שונים נושבות הרוחות בכיוונים מנוגדים. גילוי זה איפשר את ההפלגה הנועזת מערבה מתוך השערה מבוססת כי בעת הצורך הפלגה צפונה תביא את הנוסעים לקו רוחב בו הרוחות נושבות מזרחה, חזרה לאירופה. באותם ימים של המאה ה-15 כבר היה תיאורו של העולם ככדור עגול רווח למדי, לפחות בקרב מלומדים ונווטים, אך הנחתם הייתה מוטעית בקשר לגודלו. הם תיארו את כדור הארץ קטן בשליש לפחות מגודלו האמיתי. התאולוג ואיש המדע פייר מאיי והגאוגרף טוסקנלי, שהגו יומם ולילה במידותיו של הכוכב, הפריזו גם מאוד במידה שבה אסיה משתרעת מזרחה. בעקבות תלמי הניחו רוב בני הזמן כי יבשות אירו-אסיה ואפריקה משתרעות על פני כמחצית (180°) מהיקף כדור הארץ, כאשר המחצית השנייה אינה אלא אוקיינוס. אולם היו קיימים גם חישובים אחרים, כך, למשל, האמין קולומבוס כי חישובו של הפיניקי מרינוס מצור כי היבשת מכסה 225° ואילו הים 135° בלבד. לבסוף, טעויות בתרגום יחידות מידה, כמו זו שעשה קולומבוס בהמירו מבלי משים מיילים ימיים ערביים (1,830 מטרים) למיילים ימיים איטלקיים (1,238 מטרים) שהיו קצרים יותר, הוסיפו גם הם לחישובים שגויים בנוגע למרחק ההפלגה הצפוי מערבה. על רקע זה חישב קולומבוס בשנות ה-80 של המאה ה-15 כי המרחק בין האיים הקנריים ליפן הוא כ- 3,700 קילומטרים, בעוד שהמרחק האמיתי גדול חמשת מונים (כ- 19,000 קילומטרים). על בסיס חישוב שגוי זה נראה לקולומבוס רעיון פתיחת נתיב שיט חדש להודו על ידי הפלגה מערבה מאירופה כאפשרי.

פיתוח טכנולוגי חשוב, אשר אפשר את מסעו של קולומבוס, היה הקרוולה. בחסותו של הנסיך הפורטוגלי, אנריקה ה"ספן", הומצאה על ידי מומחים שהעסיק ספינה מסוג חדש, אשר הייתה קלה ומהירה, עשויה קורות עצי אורן ואלון. לעומת אוניות ששימשו למסחר בים התיכון, ספינות אלה יכלו בנוסף לסיור בסמוך לחופים, גם להפליג בקלות בלב ים, לשוט ברוחות הסערה ולעבור מרחקים גדולים וזאת בשל כושר התמרון הרב שניחנו והיכולת להפליג בזווית לכיוון הרוח. ביצועים אלה נתאפשרו בזכות מפרש משולש שבוני הקרוולה הוסיפו למפרשים המרובעים הרגילים. את הרעיון חיקו מן הסינים שנהגו להשתמש במפרש זה.

ארגון המסע ומימונו על מנת לממש את רעיונו זקוק היה קולומבוס לפטרון למימון מסעו, וחשוב מכך, להסכם שיאפשר לו לקטוף את פירות תעוזתו. באופן טבעי פנה קולומבוס בראשונה לז'ואאו השני, מלך פורטוגל, האומה האירופית בעלת הניסיון הרב ביותר, והעניין הגדול ביותר בניווט באוקיינוס האטלנטי. אולם דווקא משום כך לא היה לפורטוגל עניין רב בהשקעה בהרפתקה בהפלגה מערבה, כאשר דרך הים מזרחה נראתה מבטיחה פי כמה והם התקדמו בבטחה לקראת פתיחתה. יתר על כן, מומחי הניווט הפורטוגלים סברו כי חישוביו של קולומבוס שגויים, כפי שאכן היו, וכי דרך הים המערבית ארוכה מכפי שטען קולומבוס. לאחר שבארתולומיאו דיאס, הקיף בשנת 1488 את כף התקווה הטובה והוכיח שניתן להקיף את אפריקה ולהגיע אל האוקיינוס ההודי, ההשקעה בתוכניתו של קולומבוס לא הייתה כדאית עוד לפורטוגל. התאריך המדוייק של הפנייה למלך פורטוגל אינה ידועה, אולם היא הייתה כנראה בין השנים 1483 - 1485.

לאחר דחייתו זו פנה קולומבוס לאיזבלה מקסטיליה, בשנת 1485. על רקע נישואיה עם פרננדו השני מאראגון ואיחוד מרבית ספרד תחת שליטתם, הצלחתם בכיבוש גרנדה, המעוז המוסלמי האחרון בחצי האי האיברי, הפיגור המדעי והטכנולוגי לעומת הפורטוגלים בדרך להודו, ולנוכח העובדה כי הים התיכון נשלט בידי האיטלקים וכי אפריקה נתונה בידי הפורטוגלים והמוסלמים, הסכימו הספרדים, לאחר מסע שכנועים ממושך בן כמה שנים, להשקיע במימון חלקי של המשלחת. שארית הממון הגיעה מסוחרים איטלקיים שונים. בנוסף, הצליח קולומבוס להבטיח כי בתמורה להצלחת מסעו יזכה בתואר "אדמירל הימים" וחשוב מכך, יקבל עשירית מכל רווחי המסע. במידה ויגלה קולומבוס איים חדשים לחופי הודו הובטח לו כי בנוסף לאמור לעיל הוא ימונה למשנה למלך ולמושל הטרויטוריות החדשות, יציע בלעדית מועמדים למשרות ממשל חדשות, ויקבל פריבילגיות מסוימות על הסחר עם האיים שיגלה. יש בידי חוזה זה לשפוך אור על התעקשותו של קולומבוס כי לא גילה יבשת חדשה אלא הגיע להודו, שאם לא כן, ההבטחות לו לא היו תקפות.

המסע הראשון, ב-3 באוגוסט 1492 יצא קולומבוס מנמל פלוס בספרד למסע אל הבלתי נודע, עם שלוש ספינות בשם: פינטה, סנטה מריה וניניה, מאויישות בכ-90 איש, ובידיו מכתבים ממלכי ספרד הממוענים ל"חאן הגדול במזרח". בין האנשים היה נוכח גם אנוס שהובא עימם כדי שיוכל לשוחח בארמית ובעברית אם יתגלו להם עשרת השבטים האבודים. לאחר חניית ביניים באיים הקנריים להצטיידות במים ובמצרכים נוספים, המשיכו מערבה ב-6 בספטמבר. ההפלגה במרחבי האוקיינוס האטלנטי לוותה בחששות כבדים וכאשר השיט נמשך זמן רב וכל יבשה לא נראתה, עלתה דרישה מקרב המלחים לשוב לאחור, אל ספרד. מחשש להתמרמרות ומרדנות אצל אנשי הצוות, ניהל קולומבוס שני יומני מסע שתיארו את ההתקדמות היומית. בזה ששמר לעצמו רשם את המרחקים האמיתיים שעברו להערכתו, ובזה שהיה מיועד לעיני אנשי הצוות רשם קצב התקדמות איטי יותר.


ב-7 באוקטובר הבחינו אנשי הצוות בציפורים עפות מערבה, ושינו את כיוון מסעם בהתאם על מנת לאתר את היבשה. ב-12 באוקטובר, לאחר מסע של יותר מחודש ימים - תקופה שלא היו רגילים לשהות בה הרחק מן החוף – נשמעה בשעה שתיים אחר חצות צעקה רמה מראש התורן של "פינטה". רודריגו דה טריינה החל קורא: "יבשה! יבשה!". התרגשות עזה פקדה את כולם מסוג שרק בודדים חשו במהלך ההיסטוריה, הנה סברו כי המזרח הרחוק לפניהם, אולם למעשה התקדמו אל עולם חדש. העולם עמד להשתנות לנצח. ברדתם ליבשה, למעשה באחד מאיי בהאמה הכריז קולומבוס כי סן סלבדור יקרא המקום (האי לא זוהה בוודאות עד היום). משם המשיך לאי קובה וב-28 באוקטובר עגנו מול חופיו. אחר פנה לאי היספניולה והגיעו לשם ב-8 בדצמבר. בליל ה-25 בדצמבר, מעט לפני חצות, עלתה "סנטה מריה" על שרטון ונטרפה בים הקריבי. בהיספניולה השאיר קולומבוס חלק מאנשיו ומיהר לשוב לספרד כדי לדווח על תגליותיו. כעדות להישגיו נטל מן האי תוכים ופירות והביא עימו מעט ילידים מתושבי המקום. למעשה, לא הייתה לקולומבוס אפשרות אחרת. לאחר עלייתה של ה"סנטה מריה" על שרטון, נותר ציו של קולומבוס עם שתי ספינות בלבד ולא היה בהן מקום לכולם וכמו כן נוספו להם הילידים (חטופים ככל הנראה). מקורות הספינה הטרופה בנה הצוות מחסה על האי וקולומבוס הציע שכמה יישארו שם להמתין להם עד שובם. 39 איש נשארו מאחור ביישוב החדש "לה נבידד" (La Navidad, בספרדית: חג המולד) בהסכמתו של המנהיג האמרינדיאני המקומי, וב-4 בינואר ציווה קולומבוס להרים עוגן והחל להפליג בדרך חזרה. המסע חזרה ב-18 בפברואר עגנה "ניניה" באיים האזוריים לבדה אחר שהקשר עם "פינטה" אבד במהלך המסע. משם המשיכו לחצי האי האיברי. רוחות עזות שפקדו אותם אילצו את קולומבוס לעגון בליסבון לפני שהמשיך לספרד. בשעות הצהרים של ה-15 במרץ, 1493, שב קולומבוס לנמל פלוס, בתום מסע של 224 יום, שעודו המפורסם ביותר בתולדות הימים. המסע השני ב- 24 בספטמבר שנת 1493, הפליג קולומבוס למסעו השני מקדיס בראש 17 ספינות, נושאות עימן כ-1200 נוסעים ואנשי צוות, בהם "תושבים חדשים" שנשלחו ליישב את העולם החדש. לאחר חנייה באיים הקנריים, המשיכה המשלחת בדרכה ב- 13 באוקטובר. במסע זה נתגלו האיים ג'מייקה ופורטו ריקו. מששב לאי היספניולה גילה כי האנשים שהותיר שם נרצחו על ידי הילידים. קולומבוס הקים מושבה חדשה על חופו הצפוני של האי והמשיך לשוטט באיים הקריביים עד לשנת 1494 ושב לספרד. הכתר הספרדי החל לאבד את אמונו בקולומבוס, ובמיוחד הטיל ספק אם אכן תגליותיו של קולומבוס יפתחו בפני ספרד את הדרך למזרח. מכיוון שכך לא מיהר הכתר לאשר לקולומבוס להפליג בשלישית, ומסעו השלישי אירע רק 4 שנים לאחר זה סיומו של זה השני. בשנת 1497 גילה ג'ובני קבוטו, גם הוא בן גנואה את אמריקה הצפונית. במסעו תחת חסותו של הנרי השמיני הגיע קבוטו לנובה סקוטיה ותר את הארץ החדשה. באותה שנה מגלה וסקו דה גמה הפורטוגזי את דרך הים להודו. המסע השלישי

היו מגלי ארצות כפרדיננד מגלן וג'יימס קוק, שהפליגו למרחקים גדולים יותר מקולומבוס בדרכם אל הלא נודע ואפשר שהיו נועזים ממנו. אולם אף אחד מהם אינו יכול להתחרות בקולומבוס מבחינת חשיבות תגליותיו. כחמש מאות שנה לפניו ביקר לייף אריקסון (Leif Ericsson) באמריקה הצפונית וקרא לה וינלנד, אולם בימיו של קולומבוס איש כבר לא ידע על קיומה של יבשת זו וקולומבוס הוא זה שגילה אותה מחדש לבני אירופה, אלפי שנים לאחר שנוודים אסייתים חצו משטחי קרח של ים קפוא במיצר ברינג והתיישבו בארץ חדשה. עד יום מותו היה קולומבוס משוכנע כי גילה דרך ימית להודו וכמוהו סברו כולם. הוא דבק באמונתו זו וקרא לילידים "אינדיאנים", כלומר הודים (הודו היא אינדיה). רק בשנת 1501 הבין אמריגו וספוצ'י כי מדובר ביבשת חדשה. וספוצ'י הפליג לאורך חופי ברזיל בשליחות פורטוגל וכשהגיע לקווי רוחב דרומיים שאיש מעולם לא הגיע אליהם התגבשה דעתו שהיבשת שלפניו אינה אסיה. לפיכך זכה שאמריקה תיקרא על שמו, בעוד קולומבוס הלך ונשכח בעת ההיא. סיבה נוספת להדרתו של קולומבוס מהזיכרון הקולקטיבי הייתה מוצאו האיטלקי, שעמד לו לרועץ ברחבי האימפריה הספרדית, וכן העובדה כי בדבקותו בפרשנותו השגוייה של תגליותיו נמצא מטעה ומשקר למלכה. על שמו של קולומבוס נקראים: המדינה באמריקה הדרומית - קולומביה, המחוז בקנדה - קולומביה הבריטית, המחוז הפדרלי בו שוכנת וושינגטון בירת ארצות הברית, בירת מדינת אוהיו בארצות הברית ועוד ערים ואתרים גיאוגרפיים נוספים.

מסעות של אחרים לעולם החדש:

גספר דה גמה גספר דה גמה גספר דה גמה (1444 - 1510), נוסע יהודי ששמו המקורי אינו ידוע. גספר נולד בעיר פוזנן שבפולין. במסעותיו הגיע לירושלים ולאלכסנדריה, ובאחד מהם נלקח בשבי ונמכר להודו. שם השתחרר והחל לשרת את מושל גואה. אז נטל על עצמו את השם יוסוף עדיל (Yusuf Adil). כשהגיע וסקו דה גמה לאי אנג'דיווה (Angediva) בשנת 1498, נשלח גספר לקבלו בברכה מטעמו של השליט. הפורטוגלים שבו אותו בעורמה ואילצוהו להתנצר. אז קיבל את שמו הקתולי שבו נתפרסם בעולם. עתה היה גספר למורה הדרך של וסקו דה גמה בים הערבי. שם הצליח לנווט בהצלחה את הספינות במים בוגדניים. לאחר מכן הובא לפורטוגל, והמלך מנואל הראשון העניק לו קצבה, והעסיקו כמתורגמן במשלחות ימיות. בשנת 1500 הוא ליווה את פדרו קברל במסעו למזרח, כשספן זה ניסה לחזור על מסעו של וסקו דה גמה, אולם הרוחות סחפו אותם הרחק באוקיינוס האטלנטי, והם הגיעו לברזיל במקרה. יחד עם ניקולאו קואליו (Nicolau Coelho) צעד גספר על חופי הארץ החדשה שאך נתגלתה. בשובו חזרה, פגש גספר ליד כף ורדה את אמריגו וספוצ'י, שביקש אף הוא את עצתו. גספר חזר להודו עם ואסקו דה גמה בשנת 1502, ולאחר מכן עם פרנסיסקו דה אלמידה (Francisco de Almeida) בשנת 1505. בשנת 1510 השתתף במשלחת הפורטוגלית שיצאה נגד קליקוט (Calicut) וייתכן מאוד שבמסע זה מצא את מותו.


ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר: ותלו המפרשים עניין הבשר בהרחבת הגבול וביושבות האדם ברוחב כל. ויש להוסיף כי עניין זה תלוי במצב של רוחב בגשמיות של ארץ נרחבת ופרושת ידים. ועניין הבשר הוא להורות

וזבחת... ואכלת בשעריך בכל אות נפשך: ולא ידעתי עניין זה כי לא מצאינו שום רמז לשון זביחה של עמינו ביבשת החדשה של אמריקה.

רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה': וירמוז בעניין קדשי בדק הבית ונדרים של יהדות אמריקה ובאשר יעלו לארץ. אך באומרו "קודשך... נדריך" משמע כל לשון הקרבה שפדיון כספם יובא אל המקום אשר יבחר משמע כי לעייל לשון חולין וכל הקדש דמיו יובאו אל הארץ כתרומות ונדבות כי שאנו רואים את בני אחינו באמריקה מזה שנים מעלים אל הארץ.

שמר ושמעת... למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך: ולפי הפירוש שלעייל שאר דברי הפרשה מובארים על פי הפשט ווהשכל הישר.

הרי לנו

הערות שוליים

  1. מונה המצוה: רס"ג. מקורות
  2. מוני המצוה: סה"מ מצוה תנ"א. מקורות: חולין פא:ב, סמ"ג, סמ"ק
  3. מוני המצוה: סה"מ מצוה תנ"ב, סמ"ג, סמ"ק. מקורות: חולין קב:א.
  4. מוני המצוה: סה"מ, מצוה תנ"ג הרמב"ן, סמ"ג. מקורות: תמורה יז.
  5. דובנוב