פס 267.7 ~ כי יכרית

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5263 עד 5266 לבריאה | 1502 עד 1506 למניינם 


   כט כִּי יַכְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם. ל הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי. לא לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָּל תּוֹעֲבַת יְהוָה אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם. א אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ.

דברים יב:כט - יג:א

הפסוקים והמצוות

שלא להוסיף או לגרוע על ומכל מצוות התורה:

שלא להוסיף על מצוות התורה בין תורה שבכתב בין בפירושה שקבלו על פה[1] שנאמר: את כל הדברים אשר אנכי מצווה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו. כגון המורה שבשר עוף בחלב אסור מן התורה... ונוהג בכל מקום, זמן ואדם. שלא לגרוע מכל מצוות התורה[2] שנאמר: ולא תגרעו ממנו.

המסר המרומז

שבשנים אילו ה' מרחיב את גבול עם ישראל (בגילו אמריקה) וכן מכרית את יושבי הארץ אשר שם מפני המתנחלים מאירופה. וגויים אילו האנידיינים למנייהם עובדי ע"ז הם, ואת בניהם נהגו לשרוף באש כחלק מפולחנם. ה' מזהיר את המתנחלים הראשונים לבל ילמדו ממעשיהם. ועוד יזהיר הכתוב בעניין בל נוסיף או נגרע מן הנאמר בתורה וביוחד בנאמר לעייל (בפרשה הקודמת) בעניין הדם ומאכלות אסורות בכלל.

מאורעות השנים:

הספרדים בארץ החדשה

קולומבוס ואיזבלה.

המסע הרביעי של כריסטופר קולומבוס ודריכתו על אדמת מרכז אמריקה - אמריקה הצפונית 1502:

האנוסים היהודים שבמסע:














Map depicting Cortés's invasion route

הרנאן קורטס קורתז באמריקה - סנטה דומינגו:

הרנאן קורטס, הרנאנדו, פרנאנד זכור כבן הידועים שבין הקונקיסטאדורים. הרנאן זה כבש את מקסיקו עבור ספרד ומסעותיו הביאוהו למקומות רבים. מצד אמו היה בן דודו של פרנסיסקו פיסארו אשר לימים כבש את אימפריית האינקה בפרו (אין לבלבל בין פיסארו זה לבין פרנסיסקו פיסארו שהצטרף לקרוטס בכיבוש האצטקים). הרנאנדו זה ויכול שהיה מבין הקונברסוס אך לא ידוע, החל מסעותיו בשנת 1,504 אך לא הגיע לעולם החדש עד לשנת 1,506. לקח חלק בכיבוש היספניולה וקובה, וקיבל אחוזה גדולה ומספר עבדים אינדיאנים כתמורה על פעלו. זו הייתה ה"אנקומיאנדה" שפעלה טוב כל כך בכיבוש האיים הקנריים (והשמידה לחלוטין את הגזע המקומי, הגואנשים). המסע הקובאני וההשמדה של האוכלוסייה האינדיאנית ממחלות, עבודת פרך וייאוש תשפיע מאוחר יותר על היחס הזהיר יותר של קורטס כלפי המקסיקנים. כמשנה למלך במלכות המשנה של ספרד החדשה, כשהוא מאפשר את השרידה של אינדיאנים טהורים רבים, שבטים אינדיאנים, ושפות אינדיאניות במקסיקו של היום.


פרנסיסקו פיסרו (בספרדית: Francisco Pizarro המוזכר לעייל ככובש האינקה ‏נולד ככל הנראה ב-1475 - 1541) אף הוא היה מגלה ארצות וקונקיסטאדור ספרדי, מחריב אימפריית האינקה ומייסד העיר לימה, בירתה המודרנית של פרו. מעט ידוע על ילדותו אך ידוע כי זמן קצר לאחר הגעת השמועות בדבר העולם החדש ליבשת אירופה, ארז פיסארו את מטלטליו ובשנת 1502 עלה על ספינה ושם פעמיו אל עבר היבשת החדשה. הוא קבע את מושבו באי היספניולה, משם יצא כשכיר למספר משימות חקר וכיבוש בשליחות הכתר הספרדי. במסגרת משלחות אלו תר פיסארו ברחבי דרום אמריקה, לאורח חופו של האוקיינוס השקט, לחם בילידים ובקונקיסטאדורס אחרים עד שנהרג באחד הסכסוכים הללו. ובאשר אף הוא החל מסעיו בפסוקים המקבילים לפרשתינו יזכר בפרשה זו.

האנוסים שבמסע:

האינדיאנים פולחנם, דדותיהם, ומנהגיהם

התפשטות האינקה


כיבוש אימפריית האינקה 1532

פולחנם וקורבנותיהם: בני האינקה היו בעלי אמונה דתית עמוקה. לשמאנים היה מעמד גבוה בחברה כמגינים בפני רוחות רעות, עקב חששם הקבוע של בני האינקה שהרע מכל יקרה בכל רגע. הם גם האמינו בתחיית המתים ודאגו לשמור את שיער הראש שנשר, שיניים ואף ציפורניים שנקצצו במקרה שהרוח השבה לאדמה תזדקק להם. האינקה סגדו לאלת האדמה פּצ'אמאמה (Pachamama), אך האל המרכזי בפנתאון של האינקה היה אל השמש הקרוי "אינטי" (Inti) וגם "ויראקוצ'ה" (Viracocha). אל השמש תואר כישות נצחית, בלתי נראית ורבת כוח האחראית על בריאתם של כל האלים האחרים.

האינקה הקריבו קורבנות בהמה או קורבן אדם בכל מאורע חשוב, בזמנים קשים כמו מלחמה או בצורת וגם בחגיגות. קורבנות רבים הועלו כל יום בטקס לכבוד זריחת השמש. קורבנות הועלו כשנבחר שליט חדש לאימפריה. ידועים מקרים שבהם הועלו 200 ילדים כקורבן. אפילו הנשים הנבחרות ("בתולות השמש") נלקחו לעתים לשמש כקורבן. עם שהובס שילם בקורבנות רבים מבניו כמס לאינקה.

קורבנות בהמה שהוקרבו היו לאמות שחורות לחלוטין או לבנות לחלוטין. ילדים היו קורבן האדם העיקרי של האינקה. בשל האגדה על ילדת אינקה בת עשר מושלמת מבחינה גופנית, שאביה החליט להביאה כקורבן לקיסר האינקה, כל הקורבנות היו חייבים להיות בלא מומים, ובמצב בריאות טוב. ברגע שנבחרו הם פגשו את הקיסר ונערכו חגיגות בשמם. האינקה האמינו שהילד המוקרב הופך לאל ברגע מותו. הילד הושקה בצ'יצ'ה (משקה אלכהולי עשוי מתירס, הנפוץ גם כיום) לפני שנקבר חי, במטרה להקהות את חושיו. כדי לכבדם, הכוהנים ערכו טקסים בעת שנשמותיהם נפרדו מגופם.

כיבוש - ומפלת אמפריית האצטקים ע"י הספרדים 1519 - 1521

לוח השנה האצטקי

האצטקים אשר שמם הוא כינוי לאנשי הברית המשולשת (אצטקים) סביבות המאה 15 ובראשית המאה ה' 16 שלטו בעמק מקסיקו. הקבוצה האתנית הדומיננטית מבין השלוש היו בני המשיקה, תושבי העיר טנוצ'טיטלאן. החברה האצטקית הייתה מחולקת לשני מעמדות. במעמד הנמוך היו ה-macehualli (העם) הם אלה שעסקו בחקלאות ובמלאכה, שרתו בצבא ושילמו מיסים. רוב האצטקים עסקו בחקלאות מפותחת שעשתה שימוש במערכות השקיה נרחבות. המעמד השליט העליון, ה-pilli (האצולה), היו בדרגות הגבוהות של המנהל הציבורי ומילאו את תפקידי הכהונה. בנוסף, היו ה-tlacotin שהיו שבויי מלחמה ועבדים, והם אלה שהוקרבו לאלים.

אף על פי שלאצטקים לא היה כתב במשמעותו הרגילה, הייתה להם מערכת כתובה של שפת ציורים בו לכל אחד מהסימנים הייתה משמעות פשוטה ומשמעות עמוקה יותר - רעיון, מושג וכדומה. זמן קצר לפני שנכבשו בידי הספרדים אף החלו לפתח צורת כתיבה פונטית. רישומיהם, בייחוד קודקס החוקים, תועדו בקודקסים עשויים עור ועל קירות מקדשיהם. הם גם תיארכו את התיעוד בלוח שנה מדויק למדי.

לאצטקים היה משחק כדור פולחני בשם טלאצ'טלי, שהינו בעל דמיון מסוים למשחק הכדורסל המודרני. להבדיל מכדורסל, טלאצ'טלי שוחק לרוב נגד שבויים, לפני העלתם כקורבן אדם. ‏[3]

על פי המיתולוגיה האצטקית, קורותיהם של האצטקים מתחילים בנדודיהם בהנהגתו של הויצ'ילפושלי - ספק אדם, ספק אל. נדודים אלה הסתיימו בהמאה ה-10 כאשר התיישבו בארץ קולהואקאן, ארצם של הטולטקים שם היה מעמדם נחות, אולי מעמד עבדים. עם השנים עלתה קרנם והם התערו בתרבות המקומית. זעזוע בלתי צפוי התרחש כאשר קיבלו לידם את בתו של מלך קולהואקאן, לכאורה על מנת להופכה למלכתם. האצטקים פשטו את עורה והקריבו אותה כקרבן. המעשה האכזרי הוביל לגירושם אל אי באגם טשקוקו, אשר השתייך לקיסרות גדולה היריבה לקולהואקן, אסקופוסאלקו שמה. באי זה הם בנו את עירם טנוצ'טיטלאן (כיום מקסיקו סיטי), אולם נותרו כפופים לקיסרות. כעבור כמה דורות חמדה אסקופוסאלקו את עצמאותם ההולכת ומתפתחת של האצטקים, והגיעה עת העימות החזיתי. בהנהגתו של הנסיך טלאקאלל, אחי המלך, הצליחו האצטקים לזכות בניצחון מוחץ. הממלכה היריבה נכבשה ורבים בה נטבחו. כמה מערכות נוספות כנגד שבטים יריבים ביססו את המעצמה החדשה. טלאקאלל החליט כי העליונות אשר לה זכה עמו מצדיקה את יצירתה של מהפכה תרבותית, ואת העלאת קרנו של מיתוס לוחמני אכזרי. ראשית, הוא השמיד את הכתבים הישנים והפיץ סיפור ראשית חדש, על ארץ מוצא אגדית בשם אסטלאן, שם חיה אמו של האל הויצ'ילפושלי. משלחת זקנים שנשלחה לשם חזרה ודיווחה על נסים ונפלאות. הפרט החשוב ביותר שעליו דיווחה היה כי הויצ'ילפושלי יוכל להתאחד עם אימו רק אחרי כיבושה המלא של הארץ.

שנית, הוא ביסס פולחן הקרבת שבויים המוני, שהתבסס על רעיון דתי חדש ולפיו השמש מאבדת דם בכל זריחה במאבקיה להיחלץ מדרקון התהומות (זהו פשר הצבע האדמדם בשמים). כדי שלא תיעלם, יש צורך להחזיר לה דם זה, שיבוא מעורקיהם של הנזבחים. הקרבת אדם הייתה מסורת עתיקה וכבר בעבר הרחוק התקיימו משחקי כדור שהמנוצחים בהם הוקרבו, אך הממדים שאליהם הביא טלאקאלל את קורבן האדם היו חסרי תקדים. בפולחן החדש נזבחו לעתים 10,000 שבויים ביום אחד. מקדש מפואר מיוחד הוקם לצורכו, והמורא נפל על כל עמי מקסיקו. מלחמות מיוחדות, "מלחמות הפרחים", נוהלו אך ורק במטרה להשיג שבויים לצורכי הקרבה. ההקרבה הייתה כרוכה בקניבליזם, שכן הלב הוצא מהקורבנות ונאכל על ידי הכהן. לפי אחד ההסברים, שכנראה אינו נתמך בראיות חזקות, פיצה בשר האדם על המחסור בחלבונים בדיאטה האצטקית. מדי שנה היה נבחר אדם לגלם את דמות האל, והכוהנים היו משרתים אותו בנאמנות. בסוף השנה גם הוא היה מופשט ומוקרב בפירמידות ואל חדש היה נבחר.


על אף הנהגת הפולחן האכזרי, שגשגה הממלכה האצטקית. מערכות של חינוך, גביית מיסים, מסחר ומשפט התנהלו היטב. נקבעה מועצת זקנים שבחרה מלך חדש מקרב האצולה, כל אימת שהדבר נדרש. המלוכה לא תמיד הועברה בירושה. בוא הספרדים: העידן האצטקי לא ארך זמן רב. הוא בא לקיצו בדרך פתאומית, פחות ממאה שנה אחרי התגבשות שלטונם. ב-1520 שלט בממלכה מוקטסומה, שמיעט לעסוק במלחמה ביחס לקודמיו.

באותן שנים, כך סיפרו המסורות האצטקיות, הופיעו אותות מאותות שונים מבשרי פורענות. בשמים נראו מראות מוזרים, וקול יללה מסתורי נשמע בלילות. לא ברור כמה מאירועים אלו אכן נחוו בידי בני התקופה, וכמה דווחו רק למפרע, אך על פי המקורות האצטקיים, מחזות אלו הביאו את המלך אל סיפה של התמוטטות עצבים, הוא שקע במלנכוליה, וטבח בקוסמים שלא ידעו לפתור חלומותיו.

כשהחלו להופיע דיווחים ראשונים על זרים, שבאו מהים, מוקטסומה, שהיה איש דתי מאוד, סבר שהאל קצלקואטל חוזר ובא לרשת אותו על כיסא מלכותו. קצלקואטל (קוּאֶטְסַלְקוֹאַטְל) היה שמו של אחד מהאלים הבוראים, שהנהיג את העיר הקדומה טולה בימים עברו. המיתוס על חזרתו של קצלקואטל היה נפוץ מאז ומעולם, והמלך האמין בו לחלוטין. הוא הורה לקדם את פני הזרים במתנות, במחשבה שהם פמליית האל.

הספרדים, שהונהגו בידי הרנאן קורטס, לא היו רבים, ולא מנו יותר מכמה מאות הרפתקנים תאבי בצע. קורטס הורה להרשים את הילידים באמצעות ירי תותחים, ופעולה זו אכן נחלה הצלחה. המחווה הנגדית שניסו להושיט האצטקים, הקרבת קורבנות אדם למען הזרים, רק עוררה בספרדים סלידה ושאט נפש. הכמרים שליוו את קורטס ראו בפולחן הוכחה להיותה של הממלכה האינדיאנית מעוז השטן.

באותו זמן היו שבטים האינדיאניים שסברו שנוצרה הזדמנות נאותה להיפרע מאדוני הארץ האכזריים. גם בעלות ברית מסורתיות של הממלכה האצטקית הפנו לה עורף. קורטס הצליח להביא להטבלתן לנצרות של משפחות מלוכה אינדיאניות שלמות. קבוצה זו, מונהגת בידי הספרדים, עלתה על טנוצ'טיטלאן.

החלטת מוקטסומה לפתוח את השערים לקורטס, לערוך טקס חגיגי לכבוד חזרתו של קצ'לקואטל כביכול, ולתת בידו את מוסרות השלטון, נחשבת בעיני ההיסטוריונית ברברה טוכמן בספרה "מצעד האיוולת" לאחד ממעשי האיוולת הגדולים בהיסטוריה. לא הכול בחצר המלכותית היו תמימי דעים עם החלטת מונטסומה. אחיו של המלך ואחרים התנגדו בחריפות להחלטה.

קורטס אסר את המלך ובזז את אוצרות הממלכה. הוא עזב את העיר, והפקיד את השלטון בידי פדרו דה אלווראדו, סגנו האכזר ממנו. פדרו הוזמן בידי מוקטסומה לטקס חגיגי לכבוד האל הויצ'ילופושלי. על אף מחאות אנשיו הוסיף המלך לתת אמון עיוור בספרדים: "וכי במלחמה אנו איתם?" אמר לאנשיו. אלא שפדרו ואנשיו ראו באירוע הזדמנות לבער את האלילות בדרך האלימה ביותר והפכו אותו לטבח המוני.

על אף שמנהיגם עדיין קרא להם להימנע ממלחמה, מרדו בו האצטקים, התנקשו בחייו ופתחו במערכה כנגד הפולשים הזרים. חזרתו של קורטס אל העיר לא הועילה, והצבא הספרדי נסוג, תוך שהוא סופר אבדות רבות. לרגע נדמה היה שהתרבות האצטקית עדיין יכולה לשרוד ובראשה הועמד מלך צעיר ואמיץ, קואוטמוק.

קורטס המובס אסף כוחות ויצא שוב למערכה, כשהוא עומד בראשם של קומץ ספרדים ועל פי התיאורים (שייתכן והם מוגזמים) גם עם למעלה ממאה אלף לוחמים אינדיאנים בעלי בריתו. מחלת האבעבועות שהביאו האירופאים הפילה חללים רבים, והאצטקים נחלשו עוד יותר. אף על פי כן, הצליחו לנצח שנית במלחמה מבית לבית שניהלו עם צבאו של קורטס.

הספרדים נקטו בטקטיקה חדשה: הם צרו על טנוצ'טיטלאן, וחזו באנשיה הגוועים ברעב לאיטם. באין ברירה, ואחרי שגם כלי הנשק הפולחניים הסודיים ביותר לא הועילו, נכנעו האצטקים. קואוטמוק עינויים בסיר שמן רותח, כדי שיגלה היכן מוחבאים אוצרות הממלכה ובסופו של דבר נתלה, הנשים נאנסו והגברים נשבו לעבדות.

אחרי הכיבוש: זמן קצר לאחר שהושלם הניצחון, הגיעו הכמרים הפרנציסקנים, להביא את בשורת הנצרות וניהלו עם חכמי האינדיאנים ויכוחים פומביים, כדוגמת אלה שהתנהלו באירופה עם היהודים. ההמרה לנצרות לא הייתה דרמטית מאוד מבחינת האצטקים, שכן הם היו רגילים לצרף אלים רבים לפולחנם. מנגד, הם לא נטשו את המוטיבים האלילים הישנים. עד עצם היום הזה מתקיימים בכפרים במקסיקו פולחנים מעורבים - נוצריים ואליליים.

על חורבות טנוצ'טיטלאן הוקמה מקסיקו סיטי. בקרב הספרדים היו מעט מאוד נשים, ולכן רבים מהם לקחו נשים מבנות המקום, וכך נוצרה קבוצה חברתית-תרבותית חדשה, המסטיסים, שתהפוך לימים למרכיב אתני מרכזי ברבות ממדינות אמריקה הלטינית.


?? אף על פי שלאצטקים לא היה כתב במשמעותו הרגילה, הייתה להם מערכת כתובה של שפת ציורים בו לכל אחד מהסימנים הייתה משמעות פשוטה ומשמעות עמוקה יותר - רעיון, מושג וכדומה. זמן קצר לפני שנכבשו בידי הספרדים אף החלו לפתח צורת כתיבה פונטית. רישומיהם, בייחוד קודקס החוקים, תועדו בקודקסים עשויים עור ועל קירות מקדשיהם. הם גם תיארכו את התיעוד בלוח שנה מדויק למדי.

לאצטקים היה משחק כדור פולחני בשם טלאצ'טלי, שהינו בעל דמיון מסוים למשחק הכדורסל המודרני. להבדיל מכדורסל, טלאצ'טלי שוחק לרוב נגד שבויים, לפני העלתם כקורבן אדם.‏[4] הקרבת בני אדם כפולחן דתי אפיין את התרבות האזתקית וכן שאר אכלוסיית אמריקה הלטינית הנרחבת בין הייתר המאייה והזאפוטק. ‏[5] ימאיים, חיילים ואנשי דת ספרדיים אשר באו במגע עם האזטקים בין השנים 1517 ל - 1521 וזאת במסע מקובה ליוקטאן באת שהרמן קורטז כבש את בירת האזטקים אקמםחיקטלן תיעדו מקרים של הקרבת בני אדם.[6]

כיבוש אימפריית המאיה ע"י הספרדים:

פולחנם הדתי: תרבות המאיה נחלקה לשלושה מעמדות: אצילים - כהנים, מפקדי צבא, סוחרים ובעלי מטעי הקקאו. פשוטי העם - בעלי המלאכה, שהיוו את רובו של העם, העלו מס לאצילים ועבדו בעבודות כפיה שונות - בעיקר בניית מקדשים ועיבוד אדמות האצילים. שבויי מלחמה - מעמד שנחשב לחשוב ביותר, בניגוד לדעה הרווחת, קורבנות האדם היו אנשים שלרוב היו מתנדבים לכך ונחשבו לנבחרים במידת מה, והשבויים פונקו וקיבלו יחס של כמעט אלים עד שהקריבו אותם לאלים.

הדת שלטה בכל תחומי החיים, וכדי לזכות בהגנת האלים ולפייסם הוקרבו להם קורבנות, בהם קורבנות אדם. קורבנות האדם הוקרבו במספר דרכים, ובכמויות רבות מאוד (20 עד 84 אלף קורבנות בשנה), ברוב המקרים היו אלו תושבי כפרים הקרובים לאזורי השליטה של המאיה שנשבו על ידי לוחמים והוקרבו בניגוד גמור לרצונם. על כך יכולה להעיד העובדה שלעתים נדרשו מספר לוחמים כדי להשתלט על שבוי אחד ולהביאו כקורבן, לעתים נדרש הלוחם ששבה את הקורבן לטעום את בשר הקורבן, לאחר שהוקרב, כחלק מפולחן הטקס או לחלק את איבריו לבכירים שונים בתרבות המאיה. תרבות המאיה כללה כמה סוגי קורבנות אדם (גם בע"ח שונים, ובהם היגואר, הוקרבו לצרכים פולחניים שונים), המפורסם, וגם הנפוץ שבהם, כלל את שליפת לבו הפועם של קורבן האדם והכנסתו לכד כמנחה לאל השמש. הקרבת הקורבן הייתה כמה שפחות אלימה, הכהנים הזוטרים שהיו אחראים על הטקס ידעו להוציא את לבו של הקורבן תוך שניות ספורות וכנראה שתוך גרימת כמה שפחות כאב לקורבן עצמו. הקורבן היה מסומם לפני ההקרבה בשביל להקל על הכאב, ואחרי מעשה זה זרקו את גופתו לאגם ששימש לטבילת האלים.

הכהנים היו בעלי המשרות החשובות ביותר ושלטו באמצעות הגדת עתידות וכישוף. ערי המאיה היו לא רק מרכזי ממשל ושלטון אלא גם מרכזי פולחן. מקדשיהן נבנו בצורת פירמידה , בדרך כלל מדורגות.


המגפות שכבשו את היבשת החדשה

המגפה השחורה:

סמולפוקס:

הנביאים זוייקה 1521 - 1522:

מרטין לוטר

כליל תפארת

כי יכרית ה' אלהיך את הגוים:

ופרשה זו מוסבה על האמור לעייל "כי אם לא ינצחו את הגויים לא ירחיב גבול" אבן עזרא אל אתר. ולא ידעתי אם צווה הכתוב לעשות מעשה בעניין זה או יורה הכתוב מלשון התפעלות על מעשה הבורא כי כך יסובב את העולם והוא יכרית את הגויים על ידי מעשה נפלאותיו. וההסתוריה תעיד כי אומנם

אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך, וירשת אתם וישבת בארצם:

וכן בפועל באשר באו

השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך:

ונקט הכתוב לשון מוקש להורות כי מעשיהם הם הם מעשי הרס בפני עצמם אשר אין להם אחרית וכל ההולך בדרכיהם סופו מיועד לפורענות עבור עצם המעשים.

ופן תדרש לאלהיהם:

וכאן הזהיר


כי גם אתבניהם ואת בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם:

את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות, לא תסף עליו ולא תגרע ממנו::

וכן (ד, ב') "לא תספו ל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו.." 5003 (1243). ושמעתי מפי חכם מבני ברק כי פסוק זה מיועד על הבית יוסף – שולחן ערוך ודברי הפוסקים אשר בחכמתם ותבונתם העמידו הלכות על מקומם ללמד כל את הדרך ילכו בה לשמור ולעשות ולקיים את דברי המקרא "לא תסף עליו ולא תגרע ממנו".



הרי לנו

הערות שוליים:

  1. מוני המצוה: סה"מ מצוה תנ"ד. סמ"ג לאוין שסד, שמ"ק סי' קעז, מקורות: סנהדרין ח. ר"ה כח. זבחים פ. או"ח סי' קכח
  2. מוני המצוה: סה"מ מצוה תנ"ד. סמ"ג לאוין שסה. סמ"ק סי' קעח. מקורות: סנהדרין ח. ר"ה כח. זבחים פ. או"ח סי' קכח.
  3. לשימורן של המיתולוגיה האצטקית והמסורות האצטקיות סייעה פעילותו של הכומר הספרדי ברנרדינו דה סהגון, שבמשך הדור שלאחר הכיבוש עמל על תיעודן והרבה לשוחח עם זקניהם וחכמיהם של האצטקים. כתביו נגנזו בידי הכנסייה הקתולית, והתפרסמו מחדש רק במאה ה-18.
  4. לשימורן של המיתולוגיה והמסורת האצטקיות סייעה פעילותו של הכומר הספרדי ברנרדינו דה סהגון, שבמשך הדור שלאחר הכיבוש עמל על תיעודן והרבה לשוחח עם זקניהם וחכמיהם של האצטקים. כתביו נגנזו בידי הכנסייה הקתולית, והתפרסמו מחדש רק במאה ה-18.
  5. פיטר הסלר שולל תובעה זו כנרחבת וטוען כי אילו הם המצאתם של גורמים מערביים אשר מעוניינים להשפיל את תרבות המקומיים וזאת על מנת להצדיק את מעשיהם עצמם
  6. החל משנות 1970 המאוחרות חפירות ארכיאולוגיות בפירמידות של אקמאוחיטלאן ואחרים מעידים על כי הכן היו מקרים של קורבנות בני אדם.