פס 268.2 ~ כי תשמע

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,278 עד 5,284 לבריאה | 1,517 עד 1,524 למניינם 


   יג כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר. יד יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם. טו וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ. טז הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר ההוא [הַהִיא] לְפִי חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב. יז וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד. יח וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. יט כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

דברים יג:יג - יט

הפסוקים והמצוות

דיני עיר הנידחת:

להרוג אנשי עיר הנדחת ולשרוף את העיר. ‏[1] שנאמר: ושרפת באש, אנשי עיר הנדחת בסייף[2] שנאמר: הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב. שלא לבנות עיר הנדחת לכמות שהיתה[3] שנאמר: ולא ידבק בידך מאומה. , מצווה תסו: שלא להינות בממון עיר הנדחת[4] שנאמר: ולא ידבק בידך מאומה וכו.

חקירת העידים:

לחקור הערים היטב והרבה[5] שנאמר: ודרשת וחקרת ושאלת היטב.

המסר המרומז:

מאורעות השנים:

5824 - פורים קהיר, כנגד: ״לְמַעַן יָשׁוּב יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ... כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ .. לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ״:

שֶׁהַפָּסוּק (דברים יג, יח) "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" הוּא הַפָּסוּק הַ5284 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5284 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, 1523/4 למניינם היתה ישועה ליהודים שעשו תשובה במצרים, וה' שב מחרון אפו. כמובא ב'סדר הדורות' (שמצטט את המגילה שנכתבה בקהיר) נס והצלה ליושבי מצרים, כ"ז אדר רפ"ד, וקבלו עליהם ועל זרעם ליום משתה ושמחה כשתפש המלך סולטן סלימאן את מצרים צוה אחד מסריסיו להיות משנה במלכות ההוא, וימרוד המשנה במלך (סולימאן הראשון בן סלים הראשון שמלך בטורקיה בבירה בקושטא) ״אחמד שייטאן״ (אותיות שטן), ויצו ליהודים שבזמן שמונה ימים יביאו לו סך גדול ממעות שהיה בלתי אפשר להם, וזה בקנס חרב והרג (וכל זה היה עבור כי רצה זה המשנה למלך ״אחמד שייטאן״ לחטוף את המלוכה תחת סלימאן וכן להוציא מטבעות בשמו וצוה על האחראי על זה הדבר את היהודי ״אברהם די קסטרו״ וזה סירב ועוד התכוון לחשוף את המזימה), והיהודים התחילו בצום ותפלה, ויקם זה הגאון והביא אתו כמו שלוש מאות נערים מי"ב שנה ולמטה ויסגור עצמו עמהם לצום ולהתפלל בקול רם בבית הכנסת הגדול שבמצרים והמשיך תפלתו עד המנחה, ויעתר ה' לקולו כי טרם שיצא משם הוגד לו שנהרג המשנה וזה היה כ"ז אדר. ורואים שהמורד רצה לקחת חרם מהיהודים לעזור לו למרוד במלך, וה' עשה נס בזכות שעשו תשובה, והפסוק מרמז "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ". וכן הפרשה מתחילה עם הפסוק "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת ישְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר" והמעשה במצרים על אנשי בליעל שמרדו במלכם.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוה: סה"מ מצוה תס"ד. סמ"ג עשין טו. מקורות: סנהדרין קיא.
  2. מוני המצוה: בה"ג, רס"ג
  3. מוני המצוה: סה"מ מצוה תס"ה, סמ"ג לאוין רד. מקורות: סנהדרין קיא
  4. מוני המצוה: סה"מ ל"ת כד. סמ"ג לאוין רה. מקורות: סנהדרין קיא.
  5. מוני המצוה: סה"מ מצוה תס"ג. סמ"ג עשין קט. מקורות: סנהדרין פ"ד, ה. עי' בחו"מ סימן ל.