פס 269.1 ~ מקצה שלש שנים

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,312 עד 5,313 לבריאה | 1,550 עד 1,552 למניינם 



   כח מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ. כט וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

דברים יד:כח - כט

הפסוקים והמצוות

מעשר עני:

להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובששית משני השבוע[1] שנאמר: מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר. שנאמר: ובא הלוי וכו' והגר והיתום והאלמנה. ומדיני המצוה להיות מידי שנה תקציב לאומי וזאת על מנת תחזוקת מחיית העני.

המסר המרומז:

מאורעות השנים:

אדוארד השישי, מלך אנגליה [1547 עד 1553], כנגד והגר והיתום והאלמנה... ואכלו ושבעו 5,313 לבריאה, 52 - 1,551 למניינם:

בשנת 1551 המקבילה לפרשתנו חל השינוי ראשון בהתיחסות הממשל בממלכת אנגליה וזאת בהקשר לעניים. חוק העני של 1551 חייב כנסיות רובע באנגליה לבנות מקומות תעסוקה למחוסרי עבודה. ב - 1552 אושר לכנסיות לגבות מס לצורך דבר זה. למרות האמור החוק כלל רק נזקקים אשר ביכולתם לעבוד אך לא מצאו מקום עבודה להתפרנס. נזקקים אחרים לא נכללו וההתיחסות כלפיהם לא השתנה. החוק שאיפשר להלקות משוטטים נשאר במקומו.

כליל תפארת:

ובה הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו:

ובעניין מעשר עני ידבר. ולא יפריד הכתוב בין מעשר עני מחוסר עבודה לבין עני יתום ואלמנה והקשיש. כי מצוות ה' הינם חסד ואמת. ואומנם בשנים אילו החלו למסד את חוקי הרווחה באנגליה ומתלבשת ומשתלשלת הקדושה השייכת לזמן זה לתוך עמקי קליפת מלכות אנגליה כאמור. וכל ממסד החוקים לא בא בהתגלמות מידת החסד אלא כנסיון לפטור את בעיית ההבטלה. אך מצוות ה' אמת וכאמור לא ערכו השנים ואט אט הבינו המחוקקים כי העוני היא בעייה של כלל החברה. למרות שביסודם של החוקים לא ראו המחוקקים את היתום והאלמנה במרכז ואפילו כאשר כללום לא עשו זאת מכוח מידת החסד ‏[2] בפועל ככול שהזמן עבר הדברים השתנו לטובה והיום רוב העולם מבין כי חוקי הרווחה הינם חוקים של חסד של צדק ואמת.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה תעד. סמ"ג עשין קלו, רמב"ן. מקורות: מע"ש ר"ה יב. יו"ד סי' שלא
  2. עבור כי עשו זאת לצורך עצמם: מסכת עבודה זרה ב:ב