פס 271.1 ~ שבעה שבעת

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,345 עד 5,348 לבריאה | 1,583 עד 1,588 למניינם 


   ט שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. י וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יא וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. יב וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.

דברים טז:ט - יב


הפסוקים והמצוות:

השראת שמחה במועדים:

לשמח את הלוי, הגר, והיתום והאלמנה במועדים[1], שנאמר ושמחת לפני ה' אלקיהך... והלוי אשר בשעריך, והגר והיתום והאלמנה אשר בקירבך. לשמח את הגר במועדים[2] שנאמר: ושמחת לפני ה' אלקיך וכו' והלוי אשר בשעריך. לשמח את היתום במועדים[3] שנאמר: ושמחת לפני ה' אלקיך וכו' והיתום. לשמח את האלמנה במועדים[4] שנאמר: ושמחת לפני ה' אלקיך וכו' והאלמנה אשר בקרבך

המסר המרומז:

מאורעות השנים:

שיטת המיספור המודרנית 1,584 כנגד 5,345 לבריאה, 1,584 למניינם:

במהלך ההיסטוריה התפתחו בעמים שונים מערכות מספור שונות. בחלק מהמקרים הספרות היו סימנים שנועדו רק למטרה זו, ובמקרים אחרים שימשו אותיות גם כספרות בין שיטות המספור השונות: ספרות הודיות - ערביות, ספרות רומיות וספרות עבריות. הבסיס והוא המעגל החוזר כל מספר ספרות אף הוא היה שונה ממדינה למדינה ומעם לעם. ככול שהשנים עברו שיטת הדסימל היא שבסופו של דבר כבשה את מרבית כנפי הארץ.

שיטת הדסימל: הייתה קיימת עוד במצרים עוד מזמן כתב החרוטמים לפני כ - 3000 לפני מניינם. וכן בתרבות המינואית [Cretan hieroglyps] מהתקופה שבין 1625 ועד 1500 לפני מניינם. בתקופת הברונזה השיטה הועברה ליוון. ארכימדס שיכלל את השיטה ומספרים גדולים וזאת במחשב החול. יוהאן קרל פרידריך גאוס הוסיף אף הוא לשיטת המיספור. ‏[5]

בשיטות הישנות השתמשו ב - non - positional decimal systems דהיינו מיקומה של הסיפרה לא ציינה אם היא מייצגת עשרות, מאות או אלפים. בעייה אחרת בעניין שיטות המיספור הייתה בעניין השברים. לפי ג'וזף נידהם ‏[6] שברים בשילוב שיטת הדסימל כבר הייתה בשימוש במאה הראשונה לפני מניינם ומשם התפשטה לאירופה. למרות האמור שיטת המיספור הייתה מבוססת על Rod calculus.

בסופו של דבר שיטת המיספור המודרנית הומצאה סביבות 1,350 למניינם וזאת על ידי המטמטיקאי היהודי עמנואל בן יעקוב בוניף. בסיפורו דרך חילוק הוא פורץ דרך בחישוב שברים דסימלים. למרות זאת השיטה התפשטה עד מאוחר יותר וזאת על ידי סימון סטיוונס Simon Stevin סביבות 1585. יש לציין כי המטמטיקאי הערבי Jamshid al Kashi טען כי הוא זה שהמציא את השיטה במאה ה - 15 למרות שיש הוכחות כי מאות שנים לפני כן [סביבות המאה העשירית] על ידי Abu'l - Hasan al Uqlidisi. וכן מוחמד אבן מוסא אל ח'ואריזמי [סביבות 780 - 845] השתמש בשברים. אך בין כה וכה שיטת המיספור בצורה שאנו רגילים אליה היום לא באה לידי שלמותה עד סביבות 1584 או 1585 בשנה המקבילה לפסוק שבו נאמר תחל לספור.

כליל תפארת:

שבעה שבועות תספר לך... תחל לספר [84 - 1583]:

ישנן שיטות שונות של מיספור אשר קיימות עוד מהעת העתיקה. נהוג להציג ספרות לפי בסיס מחזורי. נכון להיום הבסיס העשרוני המורכב מהספרות 0 עד 9 (אם כי ה' 0 הוא תוספת מאוחרת יותר). ‏[7]. שיטות קדומות יותר להצגת מספרים הן בין השאר ספרות עבריות, ספרות רומיות שהם מבוססות על אותיות.

המתמטיקה היוונית הכירה בשני מושגים נבדלים: מספר, שהוא בהכרח מספר טבעי במשמעותו דהיום, וגודל - אורך של קטע - שמנקודת מבט מודרנית יכול לייצג כל מספר ממשי חיובי. ההתאמה בין שני המושגים התבססה על ההנחה הסמויה, שכל קטע אפשר להכפיל בשלם כדי לקבל שלם; כלומר, שכל אורך הוא למעשה מספר רציונלי. המשבר שעברה המתמטיקה הפיתגוראית כאשר התברר שישנם מספרים לא רציונליים (כדוגמת שורש 2) חלף בלי להותיר חותם על תפיסת מושג המספר, וכך נותרה ההבחנה היוונית בעינה עד סוף המאה ה-15.

בתחילת המאה ה-16, בהשפעת המתמטיקאים ההודים, הפך האפס בהדרגה למספר לגיטימי. המספרים השליליים רכשו את מעמדם העצמאי במהלך המאות ה-16 וה-17; ב- 1591 סיכם פרנסואה וייט בספר את התגליות של ג'ירולמו קרדאנו, ניקולו טרטליה ואחרים על פתרונן של משוואות ממעלה שלישית ורביעית, וחולל מהפכה חשובה בסימון המתמטי, כשהכניס לשימוש אותיות במקום פרמטרים (ולא רק במקום נעלמים, כפי שהיה נהוג עד אז). עם זאת, האותיות עדיין מייצגות מספרים חיוביים בלבד. גם דקארט, שהנהיג את ההפרדה (המתודית) בין אותיות כ-a,b,c לציון פרמטרים ואותיות כ-x,y,z לציון משתנים, מניח מאליו שכל משתנה חייב לייצג מספר חיובי.

החידוש שבפתרון משוואות ממעלה גבוהה אילץ את המתמטיקאים בני התקופה להכיר בקיומם של מספרים מרוכבים, ויחד איתם גם במספרים ממשיים שליליים. אצל ניוטון, ובמיוחד לייבניץ, שהיה אשף הסימון הקולע, כבר מתקיימים המספרים השליליים לצד החיוביים, ללא כל אבחנה. עד סוף המאה ה-17 נכנסת גישתו של וייט לשימוש כולל, כאשר אותיות יכולות לייצג כל מספר, וה"מספר" מקבל את משמעותו הרחבה ביותר, מספר מרוכב.


וזכרת כי עבד היית במצרים 5,348 לבריאה, 1,588 למניינם:

ובשנים אילו במדינות רבות השימוש בעבדים רק הולך וגדל. אפילו בספרד אשר בהם המלך חקק את החוקים החדשים שעסקו בעבדים, חירותם לא התממשה. אך מנגד בליטא חל איסור על השימוש בעבדים והמערכת של השימוש בעבדים מסתיים בשנת 1,588 למניינם.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוה יראים
  2. מוני המצוה יראים
  3. מוני המצוה יראים
  4. מוני המצוה: יראים
  5. יש לציין כי בתרבות החיתים כבר השתמשו בשיטת הדסימל.
  6. ביוכימאי בריטי אשר זכה להכרה עולמית בשל מחקריו בתחום ההיסטוריה של המדע והטכנולוגיה בסין
  7. לאומת זאת במחשבים מקובלות שיטות ספירה שונות שבהן הבסיסים הם 2 - בסיס בינארי, 8 - בסיס אוקטלי ו - 16 בסיס הקסדצימלי.