פס 272.1 ~ שפטים ושטרים

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,354 - 5,356 לבריאה | 1,593 - 1,596 לפני מניינם 


   יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. יט לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. כ צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

דברים טז:יח - כ

הפסוקים והמצוות

מינוי שופטים והנחיותיהם:

למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל[1] שנאמר: שופטים ושוטרים תתן לך. וצוה הכתוב למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה בעל כרחם, ויצוו בראוי לעשות (וימנעו מאיתנו לעשות את) הדברים המגונים. ויש להעמיד בכל עיר ועיר (וכל שבט ושבט שידון את שבטו - מחוזות). וכמו כן ימנו נוגשים (פקחים) בעם הסובבים בעיר בשוקים וברחובות יביטו ענייני בני אדם בסחורותם ממכרם ומקחם עד שלא יהיה בינינם העול ואפילו בדבר מועט. ומצוה זו לעולם שנאמר אספה לי שבעים איש ואמרו ‏[2] כל מקום שנאמר לי הרי הוא קיים לעולם. שורש המצווה כי בהיות אימת אלופינו ושופטינו על פני ההמון ומתוך הרגלם בטוב וביושר מחמת יראה ילמדו העם טבעם לעשות משפט צדק מאהבה בהכרתם דרך האמת. ועניין משפט זה עיקרו בדיני ממונות. ואין מעמידין בסנהדרין בין גדולה בין קטנה אלא אנשים חכמים ונבונים בחכמת התורה ויודעין גם כן קצת משאר החכמות כגון רפואות וחשבון תקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעונגים והקוסמים והמכשפים כדי שיהו יודעין לדון העם בכל דרכים אלו אם יצטרכו להם.

ואין מעמידין סנהדרין לעולם אלא סמוכין - אילו אותן הזקנים סמכו לאחרים ואחרים לאחרים עד סוף כל הסמוכים. ואמנם הסמיכה בכל הדורות לא היתה ביד כמו סמיכה של משה אלא שהיו בודקין אותו שהיו רוצין לסמוך אם היה בקי בחכמת התורה ואם היה שכלו בריא ושלם ואם הוא איש אוהב אמת ושונא העול וכל עניינו. ואחר חקירה רבה בענינו ובחכמתו אומרין לו שלש חכמים סמוכים או אפילו כשאחד מהן סמוך הרי אתה סמוך. וזאת אחת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן שבכל מקום ומקום. ויש לנו ללמוד מזה שאף על פי שאין לנו היום בעוונותינו סמוכים שיש לכל קהל וקהל שבכל מקום למנות ביניהם קצת מן הטובים שבהם שיהיה להם כח על כולם להכריחם בכל מיני הכרח שיראה בעיניהם בממון או אפילו בגוף על עשית מצוות התורה ולמנוע מקרבם כל דבר מגונה וכל הדומה לו. ואל הממונים גם כן ראוי לישר דרכם ולהכשיר מעשיהם ויסירו חרפת העם מעליהם. וישתדלו תמיד בתועלת חבריהם הסמוכים עליהם ללמדם דרך האמת ולתת שלום בכל כחם ביניהם. ‏[3]

שלא להטות משפט אפילו בדיבור[4] שנאמר: לא תטה משפט , ועיין לקמן בעניין הכרת הכרת פנים ולקיחת שוחד. ודומה בעניין ושפטו את העם משפט צדק אך שם בעניין הדין עצמו מטעם הדין וכאן מטעם הכרת פנים כלפי מי מהמתדיינים. לרדוף צדק[5] שנאמר: צדק צדק תרדוף ונאמר: ושפטתם צדק בפועל כאמור לקמן בעניין דיינים שהם ראויים. אך על יתהה האדם באומרו כי הכוונה לעו"ד אשר יריבו את ריבו כי זו דרכה של משפט רומי ושלוכותיה הן במשפט המקובל והן במשפט הקונטיננטלי. ולמרות שטוען רבני קיים בדין העיברי אך עיקרם של דברים הם הם השופטים אשר יבינו דבר מתוך דבר על ידי דרישה וחקירה, ויעמידו הדין על דבר האמת והצדק.

המסר המרומז:

שעניין תהליך מינוי השופטים צריך להיות מוצדק מעיקרו. ואומנם בתחילת דרכה של מערכת המשפט באנגליה מונו השופטים וכן התהנלות בית המשפט הייתה אם כוונות טובות אך במרבית השנים נפל פגם הן במערכת מינוי השופטים והן במשפט ובמיוחד בגביית ממונות. ועניין השופט הינו לשפוט צדק בצדק כי הדין אמור ליישר את המעוות וכן היה בשנים אילו בחוקה האנגלית. ועניין זה אומנם התרחש בשנים אילו אך לנו ללמוד מזה הדבר לכל דור ודור וכל מערכת משפט כי מטרתו לא רק לעשות סדר אלא צדק. מערכת בית המשפט צריכה להיות אמיצה ולחדש עצמה מדור לדור כאשר רואים אנו בשנים אילו בממלכה.

עניין המשפט האנגלי, החוק המקובל אומנם אינו קשור להילכות התורה בעניין חושן משפט אך בכל אופן החוקים ותקנות בחוק המקובל לאורך השנים בסופו של דבר משפעים על עם ישראל שכן ממלכת אנגליה שלטה בישראל עד לפני קום המדינה ורבים מחוקי הארץ עוד היום במרבית הצער הינם מושפעים מהחוק המקובל. אך ייתר מן הנאמר, בשנים אילו אנגליה שולטת בחלק נרחב ממדינות העולם ועל כן ובאשר ישנה התפתחות בחוקה יפה להזכירה.

מאורעות השנים:

5354 - אדוורד קאוק, כנגד ״שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ״:

שהפסוק (דברים טז:יח) "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" הוא הפסוק 5354 - 5353 לפי טעם עליון, ובשנת 5353, 1592 למניינם מונה התמנה להיות התובע של ממלכת אנגליה. אדוורד קאוק נחשב לתובע הטוב ביותר שידעה הממלכה בעידן של אז אשר עיצב את המשפט המקובל אשר בייסודו נשען על מינויים של השופטים.

אדוורד קאוק - Edward Coke: היה חבר בפרלמנט האנגלי בשנת 1,592 קאוק נמנה כתובע של הממלכה. יש לציין כי קואק היה ידוע כתובע בתיקים נשוא מחלוקת. לפניע השבעתו זומן קאוק בפני המלכה וזו נזפה בו רבות לפני השבעתו. בשנת 1,594 מונה אדוורד קאוק למשרת Attorney Genral for England and Whales , התובע העיקרי של הממשל המלכותי. העת הייתה בו בבד עם המלחמה של אנגליה עם ספרד, ובאירלנד וכן עם הרעב שפשט באירלנד. קואוק עסק רבות בעניין עריקה בקרב בצבאות.

שנים אילו מהווים סיום מעגל ותחילת מעגל במערכת המשפט האנגלי. כזכור בפרשת דברים ואצוה את שפטיכם... ושפטתם צדק. ובפרשתנו שפטים ושטרים ויש להבין.

1596 - משפטו של סלייד - Slade's Case, כנגד: ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה״:

שהפסוק (דברים טז:כ) ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה״, הוא הפסוק 5356 מתחילת התורה. ובשנת 5356 שהיא 1586 למניינם התנהל משפטו של סליד בממלכת אנגליה אשר בפסק דינו תיקן עיוון דין של המערכת המשפט באנגליה בעניין זכויותיו של בעל חוב. הפסק למעשה הפך את עיכוב החזר החוב למעשה מירמה ומשכך ניתן היה לתבוע את החייב בשל מירמה בזאת שאינו עומד בתנאי ההלוואה. פסק זה למעשה קיים בפועל את הנאמר בפסוק ״צדק צדק תרדף״ דהיינו תרדף אחר אחר הלווה להחזיר את חובו כי זה עניין הצדק.

משפטו של סלייד החל בשנת 1596 וזאת בעיקבות סכסוך בין סלייד ומורלי וזאת בעניין גביית חוב. תחת בית המשפט לטענות האנגלי לא ניתן היה לממש את זכויותיו של בעל החוב. כבר ב' 1558 עו"ד הצליחו לעקוף ערכה משפטית זאת ולפנות לבית המשפט המלך Kings Bench ע"י טענת Assumpsit - מרמה. הטענה הייתה כי בזאת שהחייב אינו עומד במחויבותו כלפי בעל החוב למעשה הוא עושה מעשה מרמה.

למרות פסקי הדין לטובת בעלי החוב בית משפט המחוזי - Appellate court בשם בית משפט Exchequer Chamber החל להפוך את פסקת בית משפט המלך והחל מאבק במערכת בית המשפט. משפטו של סלייד היה כך שהוא מצא את עצמו מסתובב מערכה לארכה במשך חמש שנים עד שלבסוף הדיון הגיע בפני ראש הרכב השופטים של בית משפט המלך ג'און פופאם אשר החליט כי טענת מירמה היא הכן טענה מוצדקת. עד מהרה טענה זו הפכה לטענה העיקרית בדיני ממונות בכלל ובחוזים בפרט.

פסקה זו היא דוגמא באשר פיסקת שופטים מהווה תקדים לחקיקה אשר הייתה אמורה לבוא מבית המחוקקים.

תביעת נזיקין [סוג של] בבית משפט המקובל - Assumpsit: עד לפסק שניתן ב' 1602 היה קשה כאמור לבעלי חוב לגבות את החוב המגיע להם בדרך הרגילה בטביעות נזיקין וזאת בשל פירצה בחוק האנגלי. משפטו של סלייד שינתה זאת ע"י ידי כך שאיפשרה לבעל החוב לתבוע תחת הכותרת של מירמה. חוק זה בוטל באנגליה ב' 1873 - 75. בארה"ב אף כאן אופן תביעה זו בוטל ב' 1938 עם אימוץ החוקים הפדרלים בדיני ממונות.



בית משפט של שולחן המלך- Court of King's Bench:====


בית משפט של טענות - Court of Common Pleas:====



חוקה האנגלית: Serjeant - at - law

חוקה האנגלית: Queen's Counsel - King's Counsel

כליל תפארת:

שופטים ושטרים תתן לך בכל שעריך:

צווי להעמיד שופטים דיינים הפוסקים את הדין ושוטרים הרודין -מכין וכופתין במקל וברצועה את העם עד שמקבלים עליהם את הדין בכל עיר ועיר. ויש להבין והלא כבר נאמר לעייל ‏[6] ואצוה את שפטיכם.. ושפטתם צדק. ויש לומר כי שם יסב על שנאמר בתחילת הכתוב: ואקח... אנשים חכמים וידעים כי בזמן הנרי השני עניין השופטים היה בדרך מינוי אנשים חכמים וידועים על ידי משה דהיינו מנהיג העדה. מאידך בשנים אילו כאשר הממלכה יותר מבוססת נותן הכתוב דעת כי המינוי צריך להיות בעניין, שופטים לשם שופטים וכן היה בשנים אילו.

ושפטו את העם משפט צדק:

ולא אמר בצדק לומר כי כשירצה לעמוד הדיין על משפט האנשים אשר להם הריב יהיה בסדר זה שיעביר מבין עיניו שני הנושאים ולא ילביש משא ומתן ההלכות שיעשה באנשים אשר להם הריב. על השופט לעשות עיונו וצדדי ההלכה כאילו אין אדם שצריך להוראה זו עתה אלא לעמוד על הדין לדעת הלכות התורה ואחר שיעמוד עליו בדרך זה מה שיעלה במצודתו ידין בו לבעלי דינים, יזכה הזכאי, ויתחייב החייב.

והוא אומר ושפטו את העם משפט, פירוש כבר הוא משפט בפני עצמו זה יהיה צדק, אבל זולת זה כשיעריך בדעתו בעת שמזקק ומצרך הדין לבעלי דינים על כל פנים יהיה אחד יותר מתקרבת דעתו אליו ולא יצא המשפט צדק, ופרט במשפטים שתלוים בשיקול הדעת ובהטיה מועטת בנקל יטה דעתו.

ועיין בהמשך המאמר ‏[7] בו יטען כי ה' ישפוט תבל בצדק, כי בית דין עליון הוא צדק, ובגין זה אל יטה משפט עליון דהיינו המשפט עצמו ששפט עליון שהרי מזונותיו של אדם קבועים מראש השנה.

לא תטה משפט לא תכיר פנים:

לא יחד השופטים בהזהרה אלא כלל את כלל העם להורות שבאם לא ימנו שופטים בדרך הראויה הם דהיינו הכלל מטים את המשפט והם העוברים על האמור.

ולימוד זה כמה נכון ואמת הוא לדורינו אנו דור הגאולה הדור האחרון תשע"ד - ה'. וכתיב ‏[8] אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל. ועיין שם, ותאחז במשפט ידי. כי כל עוד מערכת המשפט הינו זה אשר לא מבוסס בעניין צדק צדק תרדוף, כל עוד הצדק הוא הצדק אשר יבדה לו האדם לעצמו ולא מזה של בית משפט צדק עליון כאמור אין זה משפט צדק.

ולא תקח שחד: תלה השוחד בהכרת פנים, כי העשירים הם פני הארץ, וכשלא תכירם אז ממילא לא תקח שוחד. ‏[9]

צדק צדק תרדף:

וצריך לרדוף הצדק ואפילו לילך ממקומך למקום בו נמצאים חכמים הגדולים ‏[10]. שבא להזהיר במקום שיש שני אנשים מופלגים בחכמה [או לצורך השיפוט בית משפט ראוי] ושנים אחרים גם כן חכמים, אל יסתפק בקטנים תלמוד לומר צדק צדק, פירוש הגם שהשגת לדיינים שהם ראויים עליך לחזר אחר היותר ראויים עליך לחזר אחר היותר ראויים מה.

ודבר זה דרכו של עולם כי האמת נעדרת ובמיוחד בדורנו ועלינו לחזר אחריה מדלת לדלת עד יצא לאור צדקינו.

למען תחיה וירשת את הארץ:

כי החיים בארץ תלויים במשפט ואשרי אשר יעמיד המשפט על דרך האמת והצדק.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: "מנחת חינוך סה"מ מצוה תצ"א, סמ"ג. מקורות: סנהדרין פ"א. מכות ז. סה חו"מ סי' א.
  2. ספרי בהעלותך פיסקא דאספה לי
  3. ספר המצוות
  4. מוני המצוה יראים
  5. מוני המצוה: רס"ג זהר הרקיע, יראים
  6. דברים דברים א:טז
  7. אור החיים על אתר
  8. סנהדרין צח עמוד א'
  9. אור"ח על אתר
  10. רמב"ן על אתר