פס 273.1 ~ כי תבא

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5378 עד 5372 לבריאה | 1611 עד 1618 למניינם 


   יד כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא. טז רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. יז וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד. יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. יט וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. כ לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.

דברים יז:יד - כ

הפסוקים והמצוות:

מינוי מלך מישראל והנהגתו:

למנות מלך עלינו[1] שנאמר: שום תשים עליך מלך.

שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים כי אם מבני ישראל. ‏[2] שנאמר: לא תוכל לתת עליך איש נכרי.

פרשת מינוי מלך אשר יבחר בו ה' [3] שנאמר: לא תוכל לתת עליך איש נכרי

שלא ירבה המלך סוסים.[4] שנאמר: לא ירבה סוסים.

שלא ירבה לו המלך נשים[5] שנאמר: ולא ירבה לו נשים.

שלא ירבה לו המלך כסף וזהב לבד מה שצריך לו[6] שנאמר: וכסף וזהב לא ירבה לו מאד.

שלא יסור לבבו של המלך[7] שנאמר: ולא יסור לבבו.


לכתוב המלך ספר תורה לעצמו:

לכתוב המלך ספר תורה לעצמו יתר על האחר של כל אדם. ‏[8] שנאמר: וכתב לו את משנה התורה


שלא לשוב ולשכון במצרים לעולם:

שלא לשכון בארץ מצרים לעולם[9] שנאמר: לא תוסיפון לשוב וכו' .

שלא ישיב המלך את העם למצרים[10] שנאמר: ולא ישיב את העם מצרימה.

המסר המרומז:

מאורעות השנים:

זכותם האלוהית של מלכים

יד אלוהית מכתירה את צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה

זכותם האלוהית של מלכים היא דוקטרינה דתית-פוליטית שמשמשת להצדקת מלוכה אבסולוטית.

הרעיון העומד מאחוריה הוא שסמכותו של המלך נובעת מאלוהים, לפיכך המלך הוא אדם ששולט בחסד אלוהי ומכיוון שכך אף אדם או מוסד בממלכתו, בין אם האצולה, הכנסייה או הפרלמנט, לא יכול לפקפק בו אלא רק אלוהים יוכל לשופטו. לפי קו המחשבה הזה כל ניסיון לשפוט את המלך בכלים ארציים מהווה חילול קודש.

ז'אן בודן:

ג'יימס הראשון, מלך אנגליה:

תרגום המלך ג'יימס

תרגום המלך ג'יימס (King James Bible או בשם הרשמי Authorized King James Version, התנ"ך, הגרסה המוסמכת של המלך ג'יימס) הוא תרגום של התנ"ך והברית החדשה לאנגלית, שהוכן ביוזמת ג'יימס הראשון, מלך אנגליה. תרגום זה, מעברית, מארמית ומיוונית, יצא לאור בשנת 1611 ונחשב עד היום לתרגום המוסמך של התנ"ך לאנגלית.

רקע: תרגום של חלקים מהתנ"ך לאנגלית נעשה החל מהמאה ה-7. תרגום מלא של התנ"ך לאנגלית (Middle English), שנעשה בניהולו של ג'ון ויקליף, פורסם בשנת 1380 בערך. הכנסייה גינתה תרגום זה, משום שראתה בפרשנות שנילוותה לו דברי כפירה. תרגומים נוספים לאנגלית נדחו אף הם על ידי הכנסייה והמלך. ב-1530 תרגם ויליאם טינדייל רק את החומש לאנגלית, ו-5 שנים לאחר מכן פרסם מיילס קאורדייל את כל התנ"ך באנגלית.

התרגום: בשנת 1604 יזם המלך ג'יימס הראשון (בסקוטלנד הוא נחשב לג'יימס השישי) יצירת תרגום רשמי של התנ"ך ושל הברית החדשה לאנגלית. יוזמתו באה על רקע המאבק המר בין הפרוטסטנטים לקתולים באנגליה ובסקוטלנד. המלך ג'יימס הציע לכתוב תרגום חדש לאנגלית שיהיה מקובל על פרוטסטנטים וקתולים כאחד. תרגום זה, שנעשה מעברית ומיוונית, יצא לאור בשנת 1611, והוא נחשב עד היום לתרגום המוסמך של התנ"ך באנגלית (Authorized Version).

בתרגום נעשה מאמץ לשמור על המבנה של הטקסט העברי, ולהמיר ככל האפשר מילה עברית במילה אנגלית. עם זאת, מילה עברית עשויה להיתרגם למילים שונות באנגלית בהקשרים שונים, זאת כדי לשמור על שפה קולחת. הניסיון לתרגם מילולית ניבים עבריים, יצר ביטויים חדשים באנגלית שהפכו בהדרגה לחלק מהשפה והתרבות האנגלית, למשל "מצא חן בעיני" (בראשית ו' ח') - "found grace in the eyes of"; "בעור שיניו" (על-פי איוב י"ט כ') - "by the skin of his teeth".

לאוי הארבעה עשר מלך צרפת:

המלוכה האבסולוטית:


5376 – פורים פרנקפורט.

הַפָּסוּק (דברים יז, יח) "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם" הוּא הַפָּסוּק הַ5376 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה וּבִשְׁנַת 5376 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם התנוצץ אור הפורים שהוא אור קבלת התורה בעיר פרנקפורט בגרמניה, וכפי שמובא ב'חתם סופר' (שו"ת יו"ד רל"ג) שקבעו באותה שנה את יום כ' אדר ליום שמחה שנקרא פורים פרנקפורט, ואת היום שלפניו לצום כמו תענית אסתר לאחר שכל יהודי העיר ניצלו מהוצאה להורג.

ב-22 באוגוסט 1614 פרצה בפרנקפורט 'התקוממות הגילדות' בראשותו של וינצנץ פטמילך נגד מוסדות העיר, אך התקוממות זו הפכה במהירות לפשיטה על הרובע היהודי. 1390 חברי הקהילה הסתתרו בבית העלמין הישן, אך לבסוף איפשר פטמילך ליהודים לעזוב את העיר בשלום, אם כי בחוסר כל. במהרה התערב הקיסר מתאוסבהתקוממות וכחלק מן הדיכוי איפשר ליהודים לשוב לעיר תחת ליווי. פטמילך נלכד, והוצא להורג בפברואר 1616. רבנות העיר הכריזה על י"ט אדר כ"פורים וינץ" על שמו של וינצנץ פטמילך, שנחגג בקהילה שנים רבות. לאחר מעשה זה, משנת 1616 ואילך התנוסס על שער הרובע היהודי הכיתוב 'בחסות הוד מעלתו הקיסר הרומי והאימפריה הקדושה'.

כליל תפארת:

כי תבוא אל הארץ:

ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבתי:

שנו חכמים ‏[11] מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו - למדונו רבותינו למה אין דנין את המלך? אמר ר' ירמיה: שכתוב בדוד המלך: מלפניך משפטי יצא ‏[12] - הוי אין בריה דן את המלך אלא הקב"ה. רבנן אמרי: אמר הקב"ה לישראל: בני כך חשבתי שתהיו בני חורין מן המלכות... חשבתי שלא תהא אימת מלכות עליכם... אבל אתם לא בקשתם כן.

ותלמוד ‏[13]: אמר ר' יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל אבל מלכי בין דוד דן ודנין אותן. דכתיב בית דוד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט ‏[14] ואי לא דיינינן ליה אינהו היכי דייני? והכתיב התקוששו וקושו ‏[15] ואמר ריש לקיש: קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים אלא מלכי ישראל ! אלא מלכי ישראל מאי טעמא לא? משום מעשה שהיה. דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא (עבדו של ינאי המלך הרג בן אדם). אמר להו שמעון בן שטח לחכמים: תנו עיניכם בו ונדוננו. שלחו לא (לינאי): עבדך קטל נפשא. שדריה להו (שלח להם את העבד לדין). שלחו לו: תא אנת נמי להכא (בו גם אתה לכאן) - "והועד בבעליו ולא ישמרנו". אמר תורה: יבא בעל השור ויעמוד על שורו. אתה ויתיב. אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתם עומד, שנאמר: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב". אמר לו: לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך. נפנה (ינאי) לימינו - כבשו (הדיינים ) פניהם בקרקע. נפנה לשמאלו - כבשו פניהם בקרקע. אמר להם שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם יבוא בעל מחשבות ויפרע מכם. מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו. באותה שעה אמרו: מלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידים אותו. ‏[16]. ובירושלמי ‏[17] לא דן? והכתיב: ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו!... אמור מעתה: היה דן הדין זיכה הזכאי וחייב החייב. היה החייב עני נותן לו משלו. נמצא עושה דין לזה וצדקה לזה... ולא דנין אותו, על שם "מלפניך משפטי יצא". ובתנחומא ‏[18] ... מיד נזדעזע המלך, אמר לו שמעון בן שטח: עמוד על רגליך, ותן את הדין. כי לא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם. מיד עמד על רגליו ונתן את הדין.

וכן ברמב"ם ‏[19] ... שמלכי בית דויד דנין ודנין אותן ומעידין עליהן. אבל מלכי ישראל גזרו חכמים שלא ידון ולא דנין אותו ולא מעיד ולא מעידין עליו. מפני שליבן גם בהן ויבוא מן הדבר תקלה והפסד על הדת. וכן רואין אנו בשנים אילו ממש ועיין לעייל בעניין מלכי אנגליה

שום תשים עליך מלך: את מרותו עליך כדפריש לעייל.

רק לא ירבה לו סוסים... ולא ירבה לא נשים... וכסף וזהב לא ירבה לו מאד:

[20]. נשים שמונה עשרה, סוסים כדי מרכבתו. כסף וזהב כדי שייתן לחיילות שלו לעבדיו ולשמשיו.. לאוצר... ומוכן לצורכי הציבור ולמלחמותם.... ואין איסור אלא להרבות לעצמו בבית גנזיו שנאמר לא ירבה לו.

ולא יסור לבבו:

וכתב לו את משנה התורה הזאת:

ועיקר המצוה דוקא בספר דברים (משנה התורה) כי אילו הדברים השייכים למלכים. ודבר פשוט הוא כי המצוות שבספר שמות בעניין הנהגת המדינה הינם בכללותם של דבר ועיקרם של המצוות הינם בעניין תחילת דרך האמונה והמשכן. וספר ויקרא הינו העבודה שבמשכן וההזהרות כנגד ע"ז ומעשי הגויים ותאוותיהם. וספר במדבר ימעטו בו המצוות. אך ספר דברים מראשיתו יחל בעניין הצוות שופטים וכל תוקפו הינו על הדרך הישר בו למלך להנהיג את העם בחוק ומשפט. וכך לפי מניין השנים שבראשית ספר דברים יחל בעניין הרמב"ם ודברי המשפט במקובל ועתה בעת תשב המלוכה על קנה ראוי הוא לדון בהמלכת השלטון.

ואל יתמה הקורא לומר ומה לתורה הקדושה וציווי למלך ישראל ומה להמלכת מלכי הממלכה של ממלכת אנגליה. דע לך כי לא הייתה מלוכה שקידשה את מעמדה מהיווסדה ובמיוחד לאחר שנותיו של ג'יימס הראשון כממלכת אנגליה הן במעשיה והן במורשתה להחוק והמשפט שהינחלה מבין הגויים שעל פני האדמה.

למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו:

וכן ובעבור תרגום וכתיבת התורה על ידי המלך ג'יימז זכתה המלוכה לשרוד עד ימינו אנו.

הרי לנו:

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה תצ"ז, סמ"ג עשין קיד מקורות: סוטה קז. סנהדרין ב
  2. מוני המצוות: סה"מ מצוה תצ"ח. סמ"ג לאין רכא. מקורות: סוטה קז. סנהדרין ב.
  3. מוני המצוות: רס"ג
  4. מוני המצווה: סה"מ מצוה תצ"ט, שסה. סמ"ג לאוין רכב, רכג, רכד. מקורות: סוכה מא. יבמות מה. סנהדרין כ. כריתות ה
  5. מוני המצוות: מצוה תק"ב, ראה מצוה תצט
  6. מוני המצוות: מצוה תק"ב, ראה מצווה תצט
  7. מוני המצוות: בה"ג
  8.  מוני המצוות: סה"מ מצוה תק"ג. סמ"ג עשין כה. מקורות: סנהדרין כא.
  9. מוני המצוות: סה"מ מצוה ת"ק. סמ"ג לאוין רנז. מקורות: סוכה נא. ע"ז יג. כתובות קי. ב"ב קסט. מנחות קב.
  10. מוני המצוות: רס"ג
  11. דברים רבה וכן סנהדרין פרק ב: משנה ב
  12. תהלים יז:ב
  13. סנהדרין יט:א
  14. ירמיהו כה:יב
  15. צפניה ב:א
  16. מסקנת הגמרא הינה בניגוד למשנה שכן ינאי לא מבית דוד ולא ממלכי ישראל אלא מלכי חשמונאי שהיו כהנים. ובכהנים הלכה שאפילו כהן גדול דן ודנים אותו (סנהדרין פרק ב' משנה א).
  17. סנהדרין פרק ב, הלכה ג
  18. שופטים סימן י
  19. הלכות מלכים ג, הלכה ז
  20. רמב"ם הלכות מלכים פרק ג, הלכות ג', ד', ה'