פס 273.6 ~ כי יכרית

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,401 עד 5,410 לבריאה | 1,640 עד 1,650 למניינם 



   א כִּי יַכְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת אַרְצָם וִירִשְׁתָּם וְיָשַׁבְתָּ בְעָרֵיהֶם וּבְבָתֵּיהֶם. ב שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ בְּתוֹךְ אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ. ג תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ. ד וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם. ה וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי. ו פֶּן יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ כִּי יֵחַם לְבָבוֹ וְהִשִּׂיגוֹ כִּי יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. ז עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר שָׁלֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ. ח וְאִם יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ. ט כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה. י וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים.

דברים יט:א - י

הפסוקים והמצוות

ערי מקלט:

להכין שש ערי מקלט[1] שנאמר:תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך וכו' . שלא ירדוף גואל הדם אחר רוצח בשגגה. ‏[2]

המסר המרומז

מאורעות השנים

המהדורה המקורית של יון מצולה לנתן נטע הנובר, 1653: "ועתה אתחיל לכתוב הגזרות רעות שסיבב חמי"ל ימ"ש במדינת רוסי"א ולי"טא ופולי"ן בשנת ת"ח ות"ט ותי" ותי"א ותי"ב לפ"ק"

גזירות ת"ח-ת"ט - פרעות חמלניצקי כי תשמור את כל המצוה הזאת... ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך [10 - 5,409]:

כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלהיך וללכת בדרכיו כל הימים ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה הוא הפסוק 5,409 מתחלת התורה ובשנת 5,409 היום פרעות ת"ח ות"ט בהם נהרגו רבבות מישראל וגדולי ישראל אמרו שהשנה היתה זמן לגאלה, ובגלל שלא זכו נהפך למשחית, וזה בדיוק דברי הפסוק. ופסוק 5,410 ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך ובשנת 5,410 הסתימו פרעות ת"ח ות"ט בהם נהרגו רבבות כאמור.

באביב שנת 1,648 בשעה שעדיין מלך בפולין וולאדיסלאב הרביעי הרים מנהיג הקוזאקים מצ'יהירין בוגדן חמלניצקי בחבל האשדות של הדניפר את נס המרד אשר תוך זמן התפשט ברחבי אוקריינה. חמלניצקי שהתמרמר על שעבוד עמו מצד הפולנים ועל העוול שנעשה לו עורר את האוקריינם למלחמת מצוה בשם הדת והחירות כנגד אויבי העם הפריצים הפולנים והיהודים. באפריל 1,648 יצא הצבא המאוחד של הקוזאקים והטאטרים מחבל הדרום לקראת הגבולות המערביים של אוקריינה ובזה נתן אות להתקוממות כללית בכל הארץ שבעבר הדניפר מזרחה. האכרים והעירונים הרוסים עזבו את בתיהם וחצריהם והתלקטו לגדודים שהחריבו את בתי בעלי האחוזות הרגו את הפריצים וסוכניהם ואת החוכרים היהודים, ועלו על הערים לשחתן. בערי פרייסלב פירייטין לוחוויצה ולובני [במחוז פולטבה] הומתו אלפי יהודים באכזריות רבה ורכושם היה לבז או נהרס. המורדים חסו רק על מי שהיה מוכן לקבל את הדת הרוסית. מעשי האכזריות שעשו הקוזאקים ביהודים עולים לפי ספרו של בן הדור אפילו על מוראות מסעי הצלב: קצתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים, וקצתם קצצו ידיהם ורגליהם והשליכום על הדרך ועברו עליהם בקרונות ודרכום בסוסים. וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה, שלא יהיו כדי להמית והשליכום בחוץ שלא ימותו מהרה ופרפרו בדמהם עד שיצאה נשמתם. והרבה קברו בחייהם ושחטו ילדים בחיק אמותם. והרבה ילדים קרעו לקרעים כדגים ונשים בעוברות בקעו בטנן והוציאו העובר וחבטו בפניהן. וקצתם קרעו בטניהן ושמו חתול חי בתוך הבטן והניחון כך בחיים ותפרו הבטן וקצצו בהן ידיהן שלא יוציאו החתול חי מן הבטן. ותלו הילדים בדדי אמותם וקצת ילדים תחבו בשפוד וצלום אצל האש והביאום אל אמותם שיאכלו מהם. ולפעמים לקחו מילדי העברים ועשו גשרים לעבור עליהם. לא היתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהם וכל ארבע מיתות בית דין סקילה שרפה הרג וחנק. והרבה לקחו הקדרים [הטאטרים] בשביה. ונשים בתולות עינו, ושכבו עם הנשים לפני האנשים והבתולות והנשים היפות לקחו לשפחות ולאופות וקצת לנשים ולפילגשים. כיוצא בזה עשו בכל המקומות אשר היום מגיעים שמה. וגם לעמים שהיו מעם פולין עשו כהנה.. וביותר לכמרים והגלחים[3][4]

במיוחד זכור הטבח בנימרוב, וכן ההתגוננות של יהודי בטולטשין


גזֵירות תַ"ח–תָ"ט (או פרעות ת"ח–ת"ט) הוא הכינוי המקובל במסורת היהודית לפרעות שנערכו ביהודי אוקראינה במהלך התקוממות הקוזאקים והצמיתים בהנהגת בוגדן חמלניצקי, או "חמיל הרשע" בפי היהודים, נגד האיחוד הפולני-ליטאי. מעשי טבח ביהודי פולין, בלארוס ואוקראינה המודרניות התחוללו במשך כל תקופת המרד, שנמשך עוד שנים, אך החורבן הפתאומי שהומט על קהילות רבות עם תחילתו ב-1648, בין אייר ת"ח (מאי) להפסקת התקדמות הקוזאקים בכסלו ת"ט (נובמבר), אלפי יהודים נטבחו או מתו במגפות; רבים אחרים נמלטו, נמכרו לעבדות או המירו את דתם לנצרות האורתודוקסית.

התקוממות הקוזאקים: ב-1569, עם איחוד לובלין, הועברו שטחים נרחבים באוקראינה של היום מידי הדוכסות הגדולה של ליטא לממלכת פולין. האצילים שהתיישבו באזור כפו צמיתות על האיכרים, שללו בהדרגה את חירויות הקוזאקים מהסיץ' הזפורוז'י ופעלו להמיר את התושבים האורתודוקסים המקומיים לדת הקתולית. האצילים מסרו את הניהול השוטף באחוזותיהם, כמו גם זכיונות למכירת יי"ש וטבק, לידי חוכרים; מרביתם היו יהודים שהגיעו לאוקראינה בעקבות אדוניהם. עקב כך התפתחה עוינות עזה כלפי היהודים מצד האוכלוסייה.‏[5]

בשנת 1648 הוביל ההטמן בוגדן חמלניצקי מרד קוזאקים נגד השלטון. בסוף אפריל הוא חצה את נהר הדנייפר עם צבאו ובעלי-בריתו הטטרים מח'אנות קרים, והביס את צבא הכתר בשני קרבות, בנהר הצהוב ובקורסון. הידיעות על ניצחונותיו הציתו התקוממות עממית נרחבת בארץ. צבאותיו של חמלניצקי, כמו גם המוני העם, טבחו בפולנים וביהודים בכל מקום שנפל לידיהם. הפרעות התפשטו גם לדרום בלארוס של ימינו, וחילות הקוזאקים הגיעו עד לפינסק. בספטמבר ספגו צבאות האצילים מפלה כבדה בקרב פילאבצי, ולמעשה לא נותר כל כח משמעותי עד ורשה עצמה. חמלניצקי התקדם עד לבוב וזמושץ'. בסוף נובמבר, מחשש לניהול מערכה ממושכת בחורף ולאחר שמלך פולין-ליטא החדש הציע לו ויתורים נרחבים, נסוג חמלניצקי לקייב. הלחימה התחדשה בסוף מאי 1649, ונמשכה לסירוגים עוד שנים. ב-1654 הוענקה לקוזאקים סוזרניות מטעם צאר רוסיה, והמרד נעשה למלחמה בין שתי הממלכות, אם כי חמלניצקי הוסיף לנסות לנהל מדיניות עצמאית. ב-1655 פלשה שבדיה לאיחוד הפולני-ליטאי והצאר הפסיק את פעולות האיבה; אך ב-1657, ערב מותו, שיגר חמלניצקי בפעם האחרונה צבא למעמקי פולין. על רקע סכסוכים אלה נגרם נזק אדיר לאוכלוסייה האזרחית. אלפים רבים של יהודים מתו במעשי טבח שכוונו נגדם או כתוצאה מהמלחמה ככלל.

הפרעות ביהודים: נתן נטע הנובר, רב מווהלין, כתב בספרו יְוֵן מצולה על הפרעות ביהודים בידי הקוזאקים:

Cquote2.svg קצתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים, וקצתם קצצו ידיהם ורגליהם והשליכום על הדרך ועברו עליהם בקרונות ודרכום בסוסים, וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה שלא יהיו כדי להמית והשליכום בחוץ שלא ימותו מהרה ויפרפרו בדמיהם עד שיצאה נשמתם. והרבה קברו בחייהם. ושחטו ילדים בחיק אימותם. והרבה ילדים קרעו לקרעים כדגים, ונשים מעוברות בקעו בטנם והוציאו העובר וחבטו בפניהן. וקצתן קרעו בטניהן ושמו חתול חי בתוך הבטן והניחון כך בחיים ותפרו הבטן וקצצו בהן ידיהן שלא יוציאו החתול חי מן הבטן, ותלו הילדים בדדי אימותם וקצת ילדים חתכו בשפוד וצלאום אצל האש והביאום אל אימותם שיאכלו מהם. ולפעמים לקחו מילדי העברים ועשו גשרים לעבור עליהם. לא הייתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהם... Cquote1.svg
נתן נטע הנובר, יְוֵן מצולה, פרק ד'

במקומות רבים נשאו הפרעות אופי של קידוש השם, כאשר הפורעים העמידו בפני היהודים את הברירה להמיר את דתם ולהינצל. במקומות רבים אחרים דווח על נשים שהתאבדו כדי שלא יאנסו אותן. יהודים רבים המירו את דתם מאונס, ובצו מלכותי מיוחד, הורה מלך פולין, ין קז'ימייז', שכל מי שהמיר את דתו באונס יוכל לחזור ליהדותו.

מספר היהודים שנהרגו בהתקוממות חמלניצקי הוא נושא להערכות שונות: בני הדור נקטו במספרים על פי השמועה, תוך סתירה הדדית. שבתאי כהן כתב כי מספר הקורבנות היה מאה אלף, ושמואל פייבוש דיבר בספרו "טיט היוון" על שש מאות אלף. במכתבו של מנשה בן ישראל לאוליבר קרומוול שליטה של אנגליה, הוערך מספר הנרצחים ב- 180 אלף. אף במאה ה-20 העריך ההיסטוריון יצחק שיפר כי בין 1648 ל-1655 נהרגו ונשבו כשלוש מאות אלף נפש. הפרעות נחשבו כאסון שגבה את מספר הקורבנות היהודים הגדול ביותר מאז מרד בר כוכבא, וכאירוע מעצב בתולדות עם ישראל בכלל ובתולדות האנטישמיות בפרט.

המחקר המודרני הפחית מאוד את ההערכות לגבי קורבנות מעשי הטבח: הפרופסור שמואל אטינגר אמד את כלל האוכלוסייה היהודית באוקראינה בשנת 1648 ב-51,325 נפש, בהתבסס על מסמכים מהתקופה;‏[6] שאול שטמפפר נקב ב-40,000, וקבע כי "לכל היותר 50%, ואולי הרבה פחות" מאלה מתו בעת התפרצות המרד ב-1648.‏[7] פרופ' גונאר היינזוהן מאוניברסיטת ברמן העריך כי ההרוגים בני כל הדתות בעת השלב הראשון וההרסני של המרד ב-1648 מנו בין 34,000 ל-42,500 איש.‏[8] ההיסטוריון ברנרד דב ויינריב כתב כי לפי הרשומות לגבי גודל הקהילות היהודיות בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-17, שמצביעות יחד עם נתונים נוספים על כך שרבים שרדו על ידי המרת דת או הגירה, "הערכה סבירה" לגבי כלל היהודים שנהרגו - הן בחרב והן במגיפות - בתקופה הסוערת שעברה על פולין מ-1648 ועד לחתימת הסכם אנדרוסובו ב-1667 תהיה "בין ארבעים לחמישים אלף, למרות שהיסטוריונים נוקבים באומדנים מוגזמים הגדולים בהרבה. מספר זה גבוה דיו, וכולל בין חמישית לרבע מהאוכלוסייה היהודית בפולין-ליטא ערב המרד." נתונים אלה כוללים גם את קורבנות הפלישה השבדית של 1655-1660, שהייתה ההרסנית מבין כל מלחמות התקופה בהפרש ניכר וגרמה למות מאות אלפים מתושבי פולין גופא.‏[9]

גם עם שוך הקרבות, בשנת תי"א, לא שקטה הארץ. חמילניצקי לא היה מרוצה מחוזה השלום עם מלך פולין, ובשנת תי"ד (1654) כרת ברית עם הרוסים, ויחד עמם חזר וכבש קהילות רבות בשטחי בלארוס, ליטא ופולין ובהן וילנה ולובלין. בקהילות אלו התרכזו אז גם פליטים רבים מערים אחרות. יהודי וילנה הספיקו ברובם לברוח, אך כל רכושם עלה באש שדלקה בבתי העיר במשך 17 יום, ואילו יהודי לובלין הוסגרו על ידי תושבי העיר הגויים, ונהרגו בה כאלפיים נפש.

רבים מהיהודים נשבו במהלך הפרעות על ידי הטטרים, בעלי בריתם של הקוזאקים, ויהדות העולם התגייסה כדי לשחררם בכסף. פדיון שבויים זה קירב את קהילות אשכנז וספרד. עם זאת, יש הטוענים כי הפרעות הכינו את הקרקע לתנועת השבתאות שהחלה זמן קצר לאחר מכן, כאשר העם ראה בגזירות אלו את התממשותם של חבלי משיח המכינים את הקרקע לבוא הגאולה. אשתו של שבתי צבי, שרה, הייתה מקרבנות גזירות אלו.

בחלק מהמקומות הייתה התנגדות יהודית:

Cquote2.svg אולם, לא בכל מקום נטבחו היהודים כצאן. בלבוב הגנו היהודים על חלק מחומת העיר, כשהם חמושים נשק, גרזנים וחרמשים, ואמנם בעיר זו ניצלו היהודים, כשהשלטון העירוני סירב להסגיר את היהודים. כן אירע גם במקומות אחרים, שבהם נטלו היהודים חלק פעיל בהגנה ובקרב. בפשמישל, קאמינץ-פודולסק, בוצ'אץ', חלם ומקומות אחרים סייעו הלוחמים היהודים בהדיפת המתקוממים. עדי ראיה, מספרים על תותחנים יהודים במספר ניכר, על יהודים מזוינים ברובים ובאבק שריפה ועל מעשי גבורה בקרב, שעוררו אף התפעלות מצד הגויים. אך על כולם עלה חלקם של היהודים בקרבות על העיר טולצ'ין הנצורה, ובוודאי היה שם עולה בידם להדוף את הפורעים, לולא הסגירם ה"בעל ברית" הפולני"... Cquote1.svg
– מדרכי אליאב, קידוש השם בגזירות ת"ח-ת"ט, מחניים, גיליון מ"א, תש"ך

מעט שנים אחרי הפרעות בפולין המזרחית (אוקראינה כיום), בסתיו שנת תט"ז (1655), בא הסבל גם על יושבי פולין המערבית (שטחי פולין העצמאית היום), על ידי השבדים שבאו עליה למלחמה. היהודים סבלו מהשבדים כמו שאר האוכלוסייה, אך גדודי ההגנה הפולנית, בניצוחו של המפקד צ'רניצקי, טבחו ביהודים בטענה שהם סייעו לאויב השבדי. כך נפלו בחרב גם רבים מבני אוקראינה, שמצאו מפלט בפולין המערבית לזמן מה.


אוֹ‏טוֹ‏ דַ‏ה פֶ‏ה (Auto da fé) של 1,649 כנגד ולא ישפך דם נקי:

הצגה של טקס "אוטו דה פה" מ-1475.

האוטו דה פה היה טקס דתי חגיגי שערכה האינקוויזיציה בהוציאה לפועל את גזרי הדין של קורבנותיה. האוטו דה פה מתואר בפרשות שנות אך כאן רק יוזכר בהקשר לכך שבשנת 1,649 נערך משפט במקסיקו שבו 109 נשפטו על יהדותם וזאת בפעם אחד. משפט זה נזכר בספר הזכרונות על כי היה המשפט עם מספר הנאשמים הגדול ביותר שבכול תקופת האוטו דה פה בעולם החדש ואומנם משפטים רבים והריגתם של רבים היו בספרד ובצרפת אך בשנה זו יש כך ייתר של הס"מ ומשכך רואים אנו את רדיפת היהודים שמגיע אפילו לעולם החדש. רוב טקסי האוטו דה פה נערכו בספרד, בפורטוגל ובמושבותיהן בין השנים 1826-1480. בסך הכל הוצאו בשיטה זו להורג כ-90,000 בני אדם, רבים מהם יהודים. האוטו דה פה הראשון שנרשם בתולדות היהודים אירע בצרפת ב-1288. טקס האוטו דה פה האחרון נערך בספרד, ב-1826 ונשרף בו קטלני בשם ריפול (Ripoll).

תרגומו המילולי של "אוטו דה פה" הוא "מעשה של אמונה". בטקס זה, שנערך בכנסייה, הוכרז גזר דינם של הכופרים שנתפסו ונחקרו על ידי האינקוויזיציה, וכן הוצא לפועל. בניגוד למאסרם ולעינויים של החשודים בכפירה, שנעשו בחשאי, טקס האוטו דה פה התנהל בריש גלי בכיכר ציבורית, במועד שהוכרז עליו מראש. מטרתו העקרית של הטקס הייתה לזרוע אימה מפני כפירה בנצרות ולחזק את אמונתם של אלה הנאמנים לה.

שבועות מספר לפני קיום הטקס, היו מכריזים על מועדו מעל לדוכני הכנסיות בסביבה. יום הטקס עצמו היה בדרך כלל יום ראשון, או יום חג. ביום זה הייתה נערכת תהלוכה גדולה בה השתתפו כמרים, גדולי האצילים והנידונים. הקהל הגדול שבא לצפות בטקס ליווה את התהלוכה בדרכה לכנסייה. במרכז חצר הכנסייה הוקמה במה מיוחדת ועליה הוצבו הנידונים. הטקס התקיים במעמדם של המלך או נציגו ובמעמד האינקוויזיטור הראשי, אשר ניצח על האירוע. לאחר דרשת האינקוויזיטור הראשי הובאו הנידונים בזה אחר זה בהתאם לסדר האשמה וחומרת פסק הדין. הנידונים התוודו (או שוידוייהם הוקראו) והם נדרשו לחזור בתשובה. לאחר כל וידוי הובא הנאשם למרכז הבמה וגזר דין הוכרז. המיתה המקובלת הייתה בשריפה. ביצוע גזר דין זה הוטל על הזרוע החילונית של המשטר. אם הנאשם חזר בו מכפירתו היו חונקים או תולים אותו ורק לאחר מכן שורפים את גופתו, אך אם סירב לחזור בו, היה נשרף חי.

כליל תפארת

כי יכרית ה' אלהיך את הגוים:

שלש ערים תבדיל לך:

פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחם לבבו:


על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך:


ואם ירחיב ה' אלהיך את גבלך...לאהבה את ה' אלהיך:

ועניין ההרחבה ואהבת ה' הם הם עניין הגאולה ובזו השנה שעת עת רצון, וכן אנו מוצאים בפרשת וילך לפני מלחמת ששת הימים לאהבה את יהוה אלהיך לשמע בקלו ולדבקה בו, כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ובהמשך חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם... שזה הפסוק מקביל למלחמת ששת הימים שהייתה שעת את רצון. וכן בפסוקים שמובלים למלחמת ששת הימים החל מקום המדינה רואים אנו פעמים נוספות עניין האהבה, עיין שם.

ובקירוב לשנת 1,240 והיא שנת 5,000 לבריאה רבים חשבו שזו שעת עת רצון עבור כי בפסוקים לשון מלחמה ככתיב וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבר לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה[10] אך שם לא כתיב לשון אהבה כי עניין הגאולה הינו בגדר אהבה של זכות אבות כנאמר לאהבי ולשמרי מצותי[11] לאהבי זה אברהם שהאמין בה' יתברך והיה מוכן להקריב את בנו אשר אהב.

ושנת ה'ת"ח היא שנת עת רצון כמפורש בזהר הקדוש ‏[12] על הפסוק בשנת היובל הזאת תשובו איש אלאחוזתו[13], כשישתלם הזא"ת שהוא חמשת אלפים וארבע מאות ותמניא תשובו איש אל אחוזתו [הגוף אל נשמתו], אל נשמתו שיהא אחוזתו ונחלתו. שגימטריה הזאת = ה' + 408 = ה'ת"ח. וכן בזאת יבוא אהרן אל הקודש לפני ולפנים, נהפך כנורי לאבל ושמחתי ליגונים, והקריבו את עולתם הישראלים הלוים והכהנים. ומשמע בדברי הזאת בשנת הזאת דהיינו 5,408 תהא תחיית המיתים.


ולא ישפך דם נקי כנגד גזירות ת"ח ות"ט:

אל מלא רחמים לזכר קרבנות גזירות תתנ"ו וגזירות ת"ז ות"ח במחזור ליום הכיפורים מאלטונא שנת 1744

תקנות הקהילות עקב הגזירות: האנדרלמוסיה ששררה בפולין בעקבות הגזירות, הביאה את מנהיגי הקהילות ורבניהם לפעולות רבות לרווחת הפליטים, הן בעזרה חומרית והן בדיונים הלכתיים להתרת נישואין לנשים עגונות שבעליהן אבדו. לזכר האבל הכבד גזרו הרבנים איסורים על שמחות ותלבושות מפוארות. נאסר ללבוש בגדי משי וקטיפה למשך שלוש שנים; נאסר על הנשים להתקשט בשרשראות זהב ובמרגליות במשך שלוש שנים; ונאסר לשורר בכלי זמר בשמחות למשך שנה, למעט שעת החופה. והרשות ניתנה ביד מנהיגי כל קהילה להאריך את תוקף האיסורים למשך שנים נוספות.

יום כ' בסיוון, היום בו נרצחה כל קהילת נמירוב, נקבע כיום זיכרון לזכר כלל הגזירות. היום נקבע כיום צום, עם כל פרטי דיני תענית ציבור, והתחברו קינות ותפילות מיוחדות לאומרן ביום זה. כן חוברו גם נוסחים שונים של תפלות אל מלא רחמים, לאמרן בכ' סיוון, ביום הכיפורים, בשבת שלפני חג השבועות ובשבת חזון.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקב. סמ"ג עשין עו. מקורות: מכות ט.
  2. מוני המצוות: קס"ג
  3. יון מצולה, לנתן נטע הנובר, ברנפלד ספר הדמעות ג' קי"ד
  4. דובנוב שם
  5. Subtelny, Orest. Ukraine - A History. University of Toronto Press (2000). ISBN 9780802083906. עמ' 123-124.
  6. אטינגר, שמואל. בין פולין לרוסיה. מוסד ביאליק (1995). ISBN 9789652270931. עמ' 124.
  7. שטמפפר, שאול.‏ ?What Actually Happened to the Jews of Ukraine in 1648.‏ Jewish History, מאי 2003, עמ' 207-227.
  8. Gunnar Heinsohn. Lexikon der Völkermorde. Reinbek bei Hamburg, 1998. עמ' 121.
  9. Weinryb, Bernard Dov. The Jews of Poland: A Social and Economic History of the Jewish Community in Poland from 1100 to 1800. Jewish Publication Society (1973). ISBN 9780827600164. עמ' 195-197, 317-318.
  10. פרשת ואתחנן, דברים ג
  11. שמות כ:ז
  12. פרשת תולדות קלט:
  13. ויקרא כה:ג