פס 275.2 ~ כי תהיין לאיש

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5456 עד 5458 לבריאה | 1695 עד 1698 למניינם 


   טו כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה. טז וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר. יז כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה.

דברים טו - יז

הפסוקים והמצוות:

נחלת הבכורה פי שנים:

שלא נעביר נחלת הבכורה מן הבכור[1] שנאמר: לא יוכל לבכר את בן האהובה.

לתת לבכור פי שנים בירושת אביו[2] שנאמר: יכיר לתתת לו פי שנים.

המסר המרומז:

מאורעות השנים:

5457 - פטירת מרי השנייה (1694) - חוק הסדר הירושה לכתר הבריטי (1701), כנגד: ״וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו״:

סמל המלוכה הבריטי

סדר הירושה לכתר הבריטי הוא רשימת האנשים העומדים בתור לזכות העלייה לכתר הבריטי וכתרם של יתר ממלכות חבר העמים הבריטי. במטרה למנוע מחלוקת על הזכות על כס המלוכה, העביר הפרלמנט את חוק ההסדר 1701.

חוק ההסדר מגביל את רשימת היורשים לצאצאיה של האלקטורית סופיה מהנובר, נכדתו של ג'יימס הראשון, מלך אנגליה. הגבלות והעדפות נוספות הכלולת בחוק זה הן כדלקמן:

  1. צאצאיו החוקיים של כל אדם הם עוקביו המיידיים בסדר הירושה, למעט אלו המופיעים כבר בדרגה ראשונית יותר. זכות הקדימה לירושה הינה לפי הסדר הבא: הצאצא הבכור (וכל צאצאיו), ולאחריו שאר הצאצאים (ולאחר כל אחד כל צאצאיו) מהמבוגר לצעיר. בעבר הייתה זכות הקדימה לבנים, אולם זה בתהליך שינוי.
  2. על המלך, או המלכה, להיות פרוטסטנטי בעת עלייתו לכתר, ואם לא היה אנגליקני לפני כן, להצטרף לכנסייה האנגליקנית לאחר המלכתו.
  3. אדם אשר הוא קתולי או נהיה קתולי, מוצא לאלתר ולתמיד מסדר הירושה.
  4. אדם שנולד להורים שאינם נשואים זה לזה בעת לידתו, אינו נכלל בסדר הירושה. דבר זה לא ישתנה גם אם לאחר מכן הוריו יינשאו.

מכיוון שהכתר הבריטי נמצא באוניה פרסונלית עם ממלכות חבר העמים הבריטי וכל ממלכה שווה במעמדה לחברתה וזאת לפי הצהרת בלפור, חוק וסטמינסטר קבע שלא ניתן לערוך שינויים בסדר הירושה לכתר מבלי לקבל את הסכמת כל הפרלמנטים במדינות שהמונרך מולך עליהם.


חוק ההסדר של 1701:

חוק ההסדר
סופיה מהנובר

חוק ההסדר (באנגלית: Act of Settlement) משנת 1701 הוא חוק של הפרלמנט הבריטי הקובע את סדר הירושה לכתר הבריטי.

החוק קובע כי את הכתר האנגלי יוכלו לרשת רק צאצאיה של הנסיך-בוחר סופיה מהנובר, נכדתו של ג'יימס הראשון, ובלבד שהם שייכים לכנסייה האנגליקנית. חוק זה הועתק בעקבות חוק וסטמינסטר משנת 1931 ליתר ממלכות חבר העמים הבריטי, ותקף גם לעניין סדר ההורשה בממלכות אלה.

בשל העובדה שהחוק הוגש לבית הנבחרים בשנת 1700 והתקבל כחוק בשנת 1701, נקרא לעתים החוק בשם "חוק ההסדר 1700" (Act of Settlement 1700).

רקע: בעקבות המהפכה המהוללת סדר ההורשה של הכתר הבריטי נקבע על פי חוק הזכויות 1689. חוק זה קבע שבריחתו של המלך ג'יימס השני מאנגליה לצרפת שקולה לוויתור על הכתר, ולכן בתו מרי השנייה ובעלה ויליאם מאורנג' הם יורשי הכתר הבריטי והם אכן מלכו יחד. עוד קבע החוק כי יורשיהם ירשו את הכתר הבריטי, ובהיעדר יורשים לקו ההורשה שלהם, צאצאיה של אחותה של מרי, אן מלכת בריטניה, ולאחר מכן, צאצאים אחרים של ויליאם השלישי, אם יהיו לו צאצאים לאחר מותה של מרי השנייה מנישואים שניים.

מרי השנייה נפטרה בשנת 1694, בשנת 1700 נפטר בנה האחרון של אן - ויליאם, דוכס גלוסטר, וויליאם השלישי לא נישא לאחר מותה של רעייתו. בעקבות אירועים אלה נוצר מצב שלא נדון בכתב הזכויות משנת 1689, ונדרש חוק חדש אשר יקבע את סדר ההורשה ויבטיח את שלטונו של מונרך פרוטסטנטי בבריטניה תוך מניעת עלייתם לשלטון של צאצאי ג'יימס השני המודח.

הוראות החוק: חוק ההסדר קבע כי את הכתר הבריטי יירשו צאצאיה של האלקטורית סופיה מהנובר, נכדתו של ג'יימס הראשון (שמלך בסקוטלנד כג'יימס השישי), ואחייניתו של צ'ארלס הראשון, וצאצאיה הפרוטסטנטיים. החוק קבע כי רק צאצאים שהם פרוטסטנטים, ושאינם נשואים לנוצרי קתולי יוכלו לרשת את הכתר הבריטי. עוד קובע החוק כי נוצרים קתולים והנשואים לנוצרים קתולים מאבדים את זכותם לרשת את הכתר הבריטי לנצח (גם אם ימירו את דתם) - משמעות הדבר שגם צאצאיהם אינם זכאים לרשת את הכתר. החוק קובע את התנאים הבאים לסדר ההורשה:

  • המונרך חייב "להיות בקשר עם הכנסייה האנגליקנית" - דהיינו להיות חבר הכנסייה האנגליקנית‏‏[3].
  • במקרה שאדם שלא נולד באנגליה ימלוך בה, אנגליה לא תפתח במלחמה בעבור מדינה אחרת (שאינה דומיניון או טריטוריה מעבר לים של הכתר הבריטי), מבלי הסכמה של הפרלמנט הבריטי[4]. כלל זה נועד למנוע מצב עתידי בו המונרך יגיע מממלכה אחרת, וינסה להשתמש בצבא האנגלי למטרותיה של אותה ממלכה. בשל כלל זה לא יכולים כיום מלכי בריטניה הנוכחיים, שמקורם בבית הנובר לנסות ולשלוח את הצבא הבריטי על מנת להשיב להם את שלטונם בממלכת הנובר (המהווה חלק מגרמניה של ימינו)‏‏‏[5].
  • המונרך אינו רשאי לעזוב את אנגליה, סקוטלנד ואירלנד מבלי אישור של הפרלמנט הבריטי. סעיף זה בוטל בשנת 1716 לבקשת ג'ורג' הראשון שהיה גם נסיך בוחר של הנובר ודוכס ברונזוויק-לונבורג, ולכן נסע לעתים קרובות להנובר.
  • כל ענייני הממשלה הנתונים לסמכות המועצה המלכותית יחתמו על ידי חברי מועצת המלוכה. סעיף זה נועד להבטיח שחברי הממשלה יחתמו על החוקים שהם יעצו בעניינם למונרך - וזאת על מנת להבטיח ביקורת של הפרלמנט על החלטות מועצת המלוכה.
  • תושב זר, אף אם הפך לתושב הממלכה המאוחדת (למעט אם נולד להורים אנגלים) לא יוכל לשרת במועצת המלוכה או להיות חבר של הבית התחתון או של בית הלורדים בפרלמנט הבריטי, או לשאת משרת אמון ציבורית או צבאית, או לקבל אדמות מאת הכתר הבריטי עבורו או עבור אחרים שיחזיקו בהם בנאמנות עבורו‏‏[6].
  • כל אדם הנושא משרה מטעם המונרך או מקבל תשלומים כספיים מהמונרך לא יוכל להיות חבר הפרלמנט. סעיף זה נועד למנוע השפעות של המונרך על בית הנבחרים.
  • שופטים חייבים להתנהג בצורה נאותה (quamdiu se bene gesserint) - אחרת יכול בית הנבחרים להסירם מתפקידם. סעיף זה נועד למנוע השפעה של המונרך על מערכת המשפט, ולהבטיח עצמאות לרשות השופטת.
  • המונרך אינו יכול לחון אדם שמודח (impeached) על ידי בית הנבחרים.

חוק זה מהווה החוק המרכזי של המשפט החוקתי הבריטי, שני בחשיבותו למגנה כרטה.

חוק האיחוד: חוק ההסדר היווה זרז לחוקי האיחוד של 1707 אשר איחדו את אנגליה וויילס עם סקוטלנד. בעקבות חקיקת חוק ההסדר חוקק הפרלמנט הסקוטי בשנת 1704 את חוק הביטחון אשר נתן לו סמכות לבחור בעצמו יורש למלכה אן (מבלי תלות בפרלמנט הבריטי). כתוצאה מחוק זה החליט הפרלמנט הבריטי להבטיח את המלוכה הזהה בשתי הממלכות באמצעות איחוד הפרלמנטים קודם למותה של אן, והשתמש בסחיטה כספית ובאמצעי חקיקה על מנת הביא לחקיקת חוקי האיחוד בשני הפרלמנטים.

סעיף 2 לחוקי האיחוד קובע כי חוק ההסדר יהווה חלק מהמשפט החוקתי הסקוטי.


5458 - לדת הבעש״ט, כנגד: ״כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם״:

מובא‏[7] שהפסוק (דברים כא:יז) ״כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט״ הוא הפסוק 5458 מתחילת התורה, ובשנת 5458 לבריאת העולם נולד רבנו הבעש״ט הקדוש, וכידוע פרושו על הפסוק הזה כפי שבמובא בשם נכדו רבי ברוך ממזי׳בוז זצ״ל שישנם שני חלקים בעבודת ה׳, בן האהובה מסמל את העבודה בתורה ותפלה שאהובה על הבריות, ובן השנואה מסמל את העבודה של קדוש הגשמיות קדש עצמך במתר לך, ו״בכל דרכיך דעהו״ שפחות אהובים בעיני הבריות. והפסוק מרמז שלעתיד לבא כשה׳ ישלם שכר המצוות וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר. יז כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה. היינו שיתגלה שהעבודה של בכל דככיך דעהו גבוהה יותר ושיטת החסידות שיסד הבעש"ט היתה לרומם את עבודת בן השנואה כידוע להשקיע בעבודת ה' בעניני העולם. ‏[8]

אש"ר יהי"ה ל"ו - אותיות - ישראל + י-ה-ו-ה. עוד נרמז א"ת אש"ר יהי"ה ל"ו סופי תיבות תור"ה. והיה ב'יום ה'נחילו א'ת - ראשי תיבות אוהב, ‏[9] שדרכה של תורת החסידות הינה על יד הפעלת הרגש שמקורו בלב ומזין את מידת האהבה.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוה: רמב"ן, זהר הרקיע
  2. מוני המצוה: רס"ג, רמב"ן, זהר הרקיע
  3. shall join in communion with the Church of England
  4. any dominions or territories which do not belong to the Crown of England, without the consent of Parliament
  5. ‏אף שעל פי חוקי ממלכת הנובר, מרגע שעלתה המלכה ויקטוריה לשלטון, איבדו צאצאיה את הזכות לרשת את הממלכה, בה נוהגים כללי העדפת הבן הבכור מבלי מתן זכות ירושה לבנות בהיעדר בן בכור.‏
  6. any office or place of trust, either civil or military, or to have any grant of lands, tenements or hereditaments from the Crown, to himself or to any other or others in trust for him
  7. ר׳ יהושע שינפלד
  8. מובא בשם הרב יקותיאל פיש מאמר ראש השנה תשע"ה
  9. מובא בספר מטבע של אברהם