פס 275.3 ~ כי יהיה לאיש

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5459 עד 5462 לבריאה | 1698 עד 1702 למניינם 


   יח כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. יט וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. כ וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא. כא וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ.

דברים כא: יח - כא

הפסוקים והמצוות:

בן סורר ומורה:

בן סורר ומורה בסקילה. ‏[1] שנאמר, ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים ומת.

המסר המרומז:

בשנים אילו האדמה רועשת ולא מתותחי מלחמה או רעידות אדמה. אדם יושב כותב ומחדש את אשר נודע בעבר בתקופת אבות מלכות רומי העתיקה ואשר נשכחה מימים עברו מידי חכמים מלומדים ואנשי דת באשר לתורת חינוך הילדים. מחדש הוא אבן יסוד בתורת הלימוד והחקר, וטבע האדם בהיווצרו הטבעי דבר אשר נאמר במשפט אחד בדברי חז"ל בפרקי אבות אך רחוק כשמים מארץ מתפיסת החברה בשל נשמת האדם ובפרט של הילד הרך. ______ משנה את תפיסת החברה בשל היווסדות האדם הבוגר ומהווה תפנית בהיתיחסות החברה לחינוך והלימוד, והרכבייה הנרחבים והחברתיים. אדם זה הינו הפילוסוף האנגלי ג'און לוק.

מאורעות השנים:

ענישת קטינין - חוקי העונשין לקטינים:

ילדים מחוסרי בית ילדים של אמאות חד הוריות ילדים כתוצאה של אשת יפת תואר דהיינו שמחוץ לתא המשפחתי מלקות קטינים בהיסטוריה

ילדים משוטטים ברחובות

שיטת החינוך וההתייחות לייצר לב האדם - הילד:

טאבולה ראסה:

לוח שעווה עם חרט
דמות אישה (נביאה עם טאבולה ראסה), דייגו ולסקס, 1648

טאבולה ראסה (מלטינית: Tabula rasa, 'לוח חלק) הוא מונח המציין תאוריה לפיה בני אדם נולדים ללא מידע פנימי אלא כ"לוח חלק". הידע האינדיווידואלי נצבר כחלק מנסיון החיים ומתפיסת העולם דרך החושים.

היסטוריה: בתרבות המערבית ניתן למצוא עדויות לרעיון ה"טאבולה ראסה" עוד מימיו של אריסטו:

"המחשבות נמצאות בתודעה באותו אופן כמו שמכתבים מונחים על שולחן נקי מכל סימן. זה בדיוק מה שקורה בתודעה"
– אריסטו

במסכת אבות אומר התנא אלישע בן אבויה:

"הלומד ילד,למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק."
– מסכת אבות ד,כ

אך רעיונותיהם של אריסטו ושל אלישע בן אבויה נשכחו למשך מאות שנים עד למאה ה-13 בה תומאס אקווינס החזיר את רעיונותיו של אריסטו לדעת המחשבה המודרנית. כתביו של אקווינס, למרות שהוצגו בפני הציבור, לא זכו להתייחסות משמעותית במשך כמה מאות שנים עד להופעתו של הפילוסוף ג'ון לוק במאה ה-17. לוק הציג את הגישה האמפיריציסטית, לפיה הילוד הוא דף חלק אשר צובר מידע אך ורק מהסביבה ונסיון חייו. תיאורית "טאבולה ראסה" מופיע גם בכתביו של זיגמונד פרוייד.

מדע: במדע, "טאבולה ראסה" נחשב למודל המסוגל לחתור לכיוון מטרה מוגדרת על ידי שימוש בחוקים בסיסיים של לימוד עצמי. כיום סבורים מדענים שהמוח עובד כמכונה הניתנת לתכנות, בעלת סט מוגדר של חוקים אשר בעזרת המידע שנקלט דרך החושים מעדנת את תגובותיו של האדם למען ביצוע טוב יותר של המשימות העומדות בפניו. ניסיון לחקות דרך פעולה זו בעזרת מחשבים הוליד את מודל רשת נוירונים.


ג'ון לוק [1632 - 1704]:

Kit-cat portrait by Godfrey Kneller, National Portrait Gallery, London

זרם אמפיריציזם ג'ון לוק (באנגלית: John Lock ) פילוסוף אנגלי, עסק במטפיזיקה, באפיסטמולוגיה ובפילוסופיה פוליטית. תרומתו בתחום האחרון היא המפורסמת ביותר כיום. ספרו הידוע "על הממשל המדיני" נכתב בשנות ה ־ 80 של המאה ה-17, לפני "המהפכה המהוללת" (1688), שהתפרסמה בכך שהתנהלה ללא שפיכות דמים.

לוק נחשב כאביהם של הליברליזם והמשטר הדמוקרטי בעת החדשה, והשפיע מאוד על התפיסה הליברלית-דמוקרטית האמריקאית ועל חוקת ארצות הברית. תומאס ג'פרסון נקב בשמו כאחד משלושת האנשים הדגולים ביותר שידעה האנושות.

תורת ההכרה: למרות הנאמר חיבורו "מסה על שכל האדם" (Essay concerning Human Understanding) אשר התפרסם בארבעה כרכים שיצאו מ-1690 עד 1700 נחשב כעמוד תווך בתורת החינוך המודרנית. בפתח הספר, הוא מציג את עצמו ואת מטרת חיבורו:

It is ambition enough to be employed as an under-labourer in clearing the ground a little, and removing some of the rubbish that lies on the way to knowledge. מטרת הספר הינה לנקות את השטח וזאת על מנת לפנות חלק מן האמונות הכוזבות ואשר מפריעות בדרך אל הידע [חוכמה]


במסה זו הוא עוסק בתפישותיו האפיסטמולוגיות בסוגיות מציאות, לשון והכרה. לוק היה אמפיריציסט, ויש המכנים אותו "אבי האמפיריציזם".

לוק טוען שאת האובייקטים בעולם לא נוכל לחוות ישירות, אלא דרך אידיאות אותן הם מקיימים. את האידיאות האלה הוא מחלק לשניים: אידיאות בעלות איכויות ראשוניות, ואלו בעלות איכויות משנה.

האיכויות הראשוניות הן תכונות אובייקטיביות, עליהן לא ניתן להתווכח, ובהן: צורתו של אובייקט, גודלו, תזוזתו, וכו'.

לעומתן, קיימות האיכויות המשניות, תכונות שאותן מוחנו מייחס לאובייקט, כמו צבעו של גוף למשל. לפיכך, כאשר אדם יראה את הצבע הירוק כאדום, ואת האדום כירוק - לא יהיה נכון לומר שהוא טועה, כיוון שאותה אידאה קיימת רק בראשו של האדם.

לוק קיבל, בנוסף לכך, את הטענה כי העולם הוא אוסף של חלקים, של גופיפים קטנים (ובכך מרמז על הסכמתו עם תורת האטומיזם) לשיטתו העולם פועל באופן מכני, וכל תכונה של אובייקט בעולם מצויה למעשה באותם חלקיקים קטנים מהם הוא עשוי, וכך את כל העולם ניתן להסביר על ידי תיאור אותם אטומים בלתי-מוחשיים והיחס ביניהם, רעיון אשר ברקלי התנגד לו. לפי לוק, מכניות זו נכונה לגבי האיכויות הראשוניות של האובייקט, תכונותיו האבסולוטיות הן שמצויות בהרכבו.

אחד ההבדלים הברורים בין האיכויות הראשוניות לאיכויות המשניות, לדעתו של לוק, היא שאת האיכויות הראשוניות ניתן למדוד בכלים מתמטיים, בעוד שאת האיכויות המשניות לא ניתן למדוד בדרך זו. בכך חולק לוק על דקארט, למשל, שטען כי הגאומטריה היא המצאה של בני-האדם ולא קשורה לעולם הממשי.

עם זאת, לוק הודה שחלוקת האידאות לשני סוגים היא בגדר השערה, שסביר להניח כי היא נכונה, וכך גם המכניזם האטומיסטי. בנוסף, הוא דאג להזכיר שהאיכויות המשניות (כמו צבע וטעם) אינן קיימות בגוף, אלא הן הבחנה מלאכותית של המתבונן, ולמעשה אפילו את האיכויות הראשוניות (כמו גודל וצורה), שקיימות באופן מוחלט בגופים, אנו לא מבינים כשלעצמן אלא את השפעתן עלינו, ודרך זה מזהים את אותה התכונה. הוא דאג להזכיר שקיים הבדל בין תכונה של גוף, לבין הבנת התכונה. בניסוח אחר (יש הטוענים כי מדובר באותה טענה ויש הטוענים כי זו טענה אחרת), לוק טוען שקיים הבדל בין "ההבנה שלי את התכונה", לבין "התכונה שבהבנה שלי". למשל: כשאני חושב על פריט עגול, מושא החשיבה שלי עגול, אך החשיבה עצמה אינה עגולה.

עקב הטענה שלפיה אין אנו מבינים את האובייקט כשלעצמו אלא רק את השפעתו עלינו, לוק טען שלגבי עובדות רבות לא נוכל להיות בטוחים לעולם, אפילו אם נתעלם מהספק הקיצוני של דקארט, מפני שגם ככה לא נבין עד הסוף מה פירוש כל עובדה, ולפיכך גם לא נבין מה השלכותיה. הספק של לוק חוזר על עצמו פעמים רבות בכתביו.

בנושא הגוף והנפש, לוק מודה שאינו יודע האם האדם הוא הכלאה של גוף ונפש, או שמא רק גוף חומרי שהוא למעשה מכונה מתוחכמת, אולם הוא נוטה לחשוב כי האדם הוא שילוב של גוף ונפש, אך לא מנמק נטייה זו.

הגות מדינית: תפיסתו של לוק בנוגע ל"מצב הטבעי של בני-האדם" (שמוצגת בפרק ב' של "על הממשל המדיני") מנוגדת לראייתו של בן-תקופתו תומאס הובס. בניגוד להובס, טען לוק כי לאדם שנמצא במצב הטבעי יש זכויות. כשאדם עובר ממצב הטבע למצב המדיני-חברתי הוא מוותר על חלק מזכויות אלה לטובת הריבון. כל תפקידה של המדינה הוא להגן על זכויות אלה. ברגע שנפגע עקרון זה, נפגעת מהות קיום המדינה וזכות קיומה. לוק טען שבמצב חברתי בני האדם יסייעו האחד לשני, ובנוסף (שוב, בניגוד להובס), שאדם מטבעו הוא טוב. לפיכך העלה לוק את השאלה: "מדוע יש לקיים מדינה?". תשובתו היא שתמיד יהיו יחידים שינסו לפגוע בזכויות האחר, ולכן יש צורך בשלטון מדיני.

לוק קרא לאמנה חברתית בין בני האדם. כל אדם מתחייב להישמע לשלטון כל עוד זה שומר על הזכויות שהאדם יכול לשמור בעצמו ללא החברה (זכויות טבעיות) - הזכות לחיים, הזכות לחירות משעבוד והזכות לקניין. תכלית השלטון - הגנה על זכויות אלו, ושיפורן ביחס למצב בטבע. לפי לוק, אם המלך איננו ממלא את ההסכם ומביא לדיכוי, יש זכות לצאת נגדו ולסלקו. בכך ייצג לוק את הרעיון של המונרכיה החוקתית. הובס, מנגד, חשש להחליף את השלטון, כדי שלא לגרום מלחמת כל בכל. לוק שאף לפרק את המדינה ולהביא לסדר חברתי חדש, שאינו מושלם, אך שואף לטוב. בראייתו, מקור סמכות השלטון הוא הסכמת האזרחים. אדם החתום על אמנה כזו כפוף לרצון הרוב, כל זמן שזכויותיו הבסיסיות לעיל אינן נפגעות. לוק מדבר על טובת הכלל אבל מתנגד לפגיעה בזכויות הפרט כדי להגיע לכך.

לוק הבדיל בין שייכות (possession) לקניין (property) - העולם במצבו הטבעי "שייך" לכל האנשים במשותף ובאופן שווה, כי כך נתנו אלוהים. קניין, לעומת זאת, הוא רכוש שנקבע על פי חוק המדינה, והוא מחולק ללא שוויון וסדר. מה שהאדם מייצר, משקיע ומרוויח - הוא קניינו. בני-קהילה אחרים שלא ייצרו ולא השקיעו, לא זכאים לחלוק ברווח. זאת משום שלאדם בעלות בלעדית על גופו, ובעבודתו הוא "מערבב משהו משלו" עם העצם הטבעי שהוא מעבד, עד שיש לו זכות בעלות גם עליו. כמובן, שאם אדם מעבד עצם ששייך לאדם אחר, הוא לא מקבל זכות עליו, כי הוא נישל את זולתו מאותה זכות לבעלות. כלומר, התאוריה מצדיקה "שיוך ראשוני" של עצם שלא היה קניין של אף אחד לפני כן. לוק זיהה בעיה בסדר עניינים, בו אדם מסוים יכול לקחת ולהשתלט כרצונו על חלקים מהטבע - הוא מונע מכל אחד אחר לשייך אותו לעצמו באותה צורה. כפתרון, הדגיש לוק שני תנאים לשיוך: ראשית, צריך להשאיר בתחום הטבעי המשותף כמות מספקת של משאבים, שלא נופלים באיכותם; שנית, יש לעשות שימוש פרודוקטיבי ברכוש, וכך ליצור נכסים נוספים שיוכלו לעבור לידי אנשים אחרים.

לוק תמך בהפרדת רשויות לשלוש, במידה רבה בדומה לדגם הפרדת הרשויות שהתפתח מאוחר יותר אצל מונטסקייה. הפרדה זו נועדה על מנת שלא לאפשר שלטון אבסולוטי. עקרון הפרדת הרשויות של לוק:

  • רשות מבצעת: רשות שהיא גם שופטת וגם מבצעת בענייני פנים של המדינה.
  • רשות מחוקקת: הסמכות ניתנת על ידי הציבור. החוקים שנחקקים נועדים לקביעת חיי הקהילה.
  • רשות פדרטיבית: רשות העוסקת בעניינים שמחוץ למדינה.

באשר ליחסים בין דת למדינה, לוק סבר שאין תכלית האדם לדאוג למילוי צורכי נפשו העליונים, וכי גם דת כפויה לא יכולה לתרום לכך. לתפישתו, בטבע יש מצב של שלום, כיבוד הדדי וסיוע, ולשם אמונה בדת, האדם אינו זקוק למדינה או לכנסייה. הוא פרט דעות אלו בספרו "איגרות על הסובלנות". לוק עצמו, לפי הספר, הוא אדם דתי, והוא מעגן את תמיכתו בסובלנות דתית בציטוטים רבים מהברית החדשה.

מספריו: מסה על שכל האדם, איגרות על הסובלנות, על הממשל המדיני, המסכת הראשונה על הממשל המדיני לגבי ראייתו של לוק את טבע האדם הוא אכן מנוגד לזה של הובס שראה את "יצר האדם רע מנעוריו" ככתוב בספר בראשית לעומת זאת "מצב הטבע" (שהוא בלתי אפשרי כנתון היסטורי אלא בבחינת מטלה רציונלית בלבד), זה מושג שעשו בו שימוש הן הובס והן לוק ורוסו על מנת לסבר את האוזן מה יקרה כשאין שלטון בכלל. מה קורה במצב של מלחמת כל בכל.


שער המהדורה הראשונה של הספר "מחשבות אחדות אודות החינוך"

מחשבות אחדות אודות החינוך:

(באנגלית: Some Thoughts Concerning Education) הוא ספר מאת הפילוסוף האנגלי ג'ון לוֹק אשר פורסם בשנת 1693 והיה לאחד החיבורים המשפיעים ביותר בתחום החינוך. משך למעלה ממאה שנה נחשב ספרו של לוק כחיבור החשוב ביותר בתחום החינוך בבריטניה. במהלך המאה ה-18 תורגם הספר כמעט לכל השפות האירופיות, ולאחר פרסומו הכיר כמעט כל מחבר אירופאי בתחום החינוך בהשפעתו של הספר, כולל ז'אן-ז'אק רוסו.

בספרו "מסה על שכל האדם" (Essay Concerning Human Understanding;‏ 1690) לוק הניח את היסודות לתפיסה חדשה של תורת ההכרה: הוא טען כי שכלו של הילד בעת הולדתו הוא בבחינת לוח חלק (tabula rasa) ואינו מכיל כל רעיונות טבועים. בספרו "מחשבות אחדות אודות החינוך" מסביר לוק כיצד יש לחנך את הילד בעזרת שלוש שיטות שונות: פיתוח גוף בריא; יצירת אישיות טובה; ובחירה נכונה בתוכנית לימודים.‏[2]

הספר מבוסס על אסופת מכתבים שלוק כתב לחבר אציל, אולם עצתו מצאה אוזן קשבת אצל רבים מאחר שרעיונותיו בתחום החינוך אפשרו לנשים ולבני המעמדות הנמוכים לשאוף לפיתוח אותה אישיות שזכו לפתח בני המעמדות הגבוהים, אשר היו קהל היעד המקורי לעבודתו של לוק.

תוכן היסטורי: עבודתו של לוק אינה בונה פילוסופיה של חינוך מן היסוד אלא נשענת על יסודות מקובלים של המהפכה בחינוך מן המאה ה-17, בשילוב רעיונותיו של לוק. מחברים בריטים אחרים כגון ג'ון אבלין, ג'ון אוברי, ג'ון איצ'ארד וג'ון מילטון קדמו ללוק בתמיכה בשינויים דומים בתוכנית הלימודים ובשיטות הלימוד, אולם הם לא הצליחו להגיע לקהל רחב כל כך שספרו של לוק זכה להגיע אליו.‏[3] על רקע העובדה כי אחרים קדמו לו ברעיונות חינוכיים דומים, לוק עצמו, לאורך ספרו, מתייחס לחיבורו כחיבור מהפכני; כפי שציין החוקר ניית'ן טרקו, "לוק מעמיד באופן מפורש את המלצותיו בניגוד לחינוך 'הרגיל', 'המקובל', 'הנפוץ', או 'הכללי'"‏[4]

ככל שאנגליה הפכה מרקנטיליסטית יותר וחילונית יותר, הערכים של חינוך הומניסטי מימי הרנסאנס, אשר הפכו את הסכולסטיקה לערך עליון, הלכו ונעשו בלתי רלוונטיים בעיני רבים.‏[5] מהפכנים חינוכיים כג'ון לוק, ופיליפ דודברידג' אחריו, הלכו בדרכו של פרנסיס בייקון כאשר קראו תיגר על הסמכות התרבותית של החינוך הקלאסי ויצאו חוצץ נגד שיטת ההוראה בקיימברידג' ואוקספורד, אשר קבעה כי "כל תלמידי התואר הראשון – בבירור מחלוקותיהם חייבים להניח הצידה את המחברים השונים, אלה אשר גרמו לפילוגים רבים וסכסוכים באסכולות השונות, ולהסתמך אך ורק על תורת אריסטו ואלה שהגנו עליה, ולבסס את שאלותיהם עליה, ולהוציא מלימודיהם שאלות עקרות ולהסתייג מן הפילוסופיה האמיתית".‏[6] במקום לדרוש כי ילדיהם יבלו את כל זמנם בלימוד חיבורים ביוונית ובלטינית, מספר גדל והולך של משפחות החלו לדרוש תוכנית לימודים מעשית לילדיהם; זאת על ידי חשיפת הילד לחידושי המהפכה המדעית, מתמטיקה ושפות מודרניות. בכך קיוו הורים אלה להכין את ילדם לכלכלה המשתנית באנגליה ולעולם החדש שהתהווה סביבם. החיבור: אחת מן המשפחות הללו הייתה משפחה משפחת קלארק מצ'יפלי שבמחוז סומרסט באנגליה. בשנת 1684 ביקש אדוארד קלארק את עצת חברו, ג'ון לוק, באשר לדרך שבה יש לחנך את בנו ויורשו, אדוארד הצעיר. לוק הגיב לפניה זו בסדרת מכתבים אשר שימשו כבסיס לחיבור "מחשבות אחדות אודות החינוך";‏[7] אולם רק בשנת 1693, לאחר שזכה לעידודו של קלארק וחבר נוסף בשם ויליאם מולינו, פרסם לוק את החיבור. לוק, אשר היה "ביישן" ככל שהדבר נגע לחשיפה ציבורית, החליט לפרסם את החיבור באופן אנונימי.‏[8]

אף שלוק ערך מחדש והרחיב את החיבור המקורי פעמים רבות בטרם מותו.‏[9] הוא מעולם לא שינה באופן מהותי את "הסגנון המוכר והידידותי של העבודה".‏[10] ההקדמה הביאה לידיעת הקורא את תחילתו הצנועה של הספר כסדרת מכתבים, ולפי החוקר ניית'ן טרקו, עובדה זו איפשרה לקורא לקבל ביתר קלות את עצותיו של לוק בספר, אשר בנסיבות אחרות היו עשויות להצטייר כהתערבות בענייניה הפנימיים של המשפחה. טרקו טוען כי לוק התייחס לקוראיו כאל ידידיו, והם השיבו לו באותה מטבע.‏[11]

תאוריה פדגוגית: לשתיים מטענותיו המרכזיות של לוק ב"מסה על שכל האדם" וכן ב"מחשבות אחדות אודות החינוך" היה תפקיד מרכזי בגיבוש התאוריה החינוכית במאה ה-18.

הראשונה, כי חינוך הוא שיוצר את האדם; כפי שכותב לוק בפתיחת חיבורו: "אני חושב שניתן לומר כי מכל האנשים שאנו פוגשים, תשעה חלקים מתוך עשרה ממה שהם, טובים או רעים, מועילים או לאו, נוצרו הודות לחינוכם".‏[12] בהעלאת טענה זו יצא לוק כנגד ההשקפה האוגוסטינית על האדם, המבוססת על תפיסת האנושיות כמעוגנת בחטא הקדמון, ובגישה הקרטזיאנית, הטוענת כי האדם נולד עם תובנות לוגיות בסיסיות.‏[13] ב"מסה על שכל האדם" לוק טוען כי האדם נולד עם נפש "ריקה" – לוח חלק – אשר "מתמלא" בידע באמצעות הניסיון. בתיאור נפשו של האדם במונחים אלה לוק משרטט קו ישר אל הגישה המתוארת בספרו של אפלטון "תאיטיטוס", שם הוא מציע כי הנפש (המוח) הוא כמו "לוח שעווה".‏[14] על אף שלוק טוען בתוקף לטובת גישת "הלוח החלק", הוא האמין בכישרונות טבועים ובנטיות.‏[15] . לדוגמה, הוא מייעץ להורה להשגיח על ילדיהם בזהירות כדי לגלות את "כישרונותיהם" ולטפח בילדיהם את נטיות הילד במקום לכפות על הילד להשתתף בפעילויות שאינו אוהב.‏[16]

תרומתו השנייה והחשובה של לוק לתאוריה החינוכית של המאה ה-18 נובעת אף היא מן התאוריה של העצמי שהוא פיתח. הוא כותב: "ההשפעות הקטנות שכמעט ולא ניתן לחוש על ילדינו הרכים מניבות תוצאות חשובות מאוד ולאורך ימים".‏[17] זוהי תיאורית "סמיכות (אסוציאציות) הרעיונות", שלפיה ההשפעות בגיל הרך על גיבוש אישיותו של הילד משמעותיות יותר מאשר אלה הנעשות כאשר הוא מתבגר, מכיוון שאלה מהוות את היסודות לאני – הן היוצרות את הרישומים הראשונים על "הלוח החלק". ב"מסה על שכל האדם", שם הציג לראשונה את תאוריות "סמיכות הרעיונות", מזהיר לוק שלא להתיר ל"משרתת טיפשה" לשכנע את הילד כי הלילה הוא משכנם של "גובלינים ורוחות", כיוון ש"החושך יביא עִמו תמיד בעתיד רעיונות מפחידים אלה, וסמיכות זו (בין החושך לשדים) תיווצר, כך שלא יוכל לסבול את האחד כפי שאינו סובל את האחר".‏[18] הדגש של לוק על תפקיד ההתנסות בגיבוש השכל ודאגתו באשר לסמיכות רעיונות שווא הובילה רבים לאפיין את התאוריה שלו על שכל האדם כתאוריה סבילה ולא פעילה. אולם יש חוקרים הטוענים כי זו אחת מן הטעויות הנפוצות באשר ללוק; כפי שמדגיש החוקר טרקוב, ספריו של לוק מלאים בעיצות כיצד לחפש ידע באופן פעיל ולחשוב באופן ביקורתי על דעות קיימות.‏[19]

גוף ונפש: לוק מייעץ להורים לטפח בזהירות את הרגליהם הפיזיים של ילדיהם בטרם יפתחו בחינוכם האקדמי. עמדה זו אינה מפתיעה, כפי שהעירו חוקרים רבים, לאור העובדה כי לוק היה רופא במקצועו. משכך, הוא פותח את ספרו "מחשבות אחדות" בדיון על צרכיהם הפיזיולוגיים של ילדים, אולם חידוש זה, הנראה על פניו פשוט ומתבקש לכאורה, הפך לחלק בולט ממורשתו החינוכית של לוק. ספרים בתרבות המערב העוסקים בגידול עוללים מתמקדים עד היום בנושאי התזונה והשינה.‏[20] כדי לשכנע הורים שעליהם להיות קשורים בראש ובראשונה לבריאות ילדיהם, לוק מצטט את המשורר הסאטירי הרומי]] יובנליס אשר כתב: "נפש בריאה בגוף בריא". לוק האמין בתוקף כי ילדים חייבים להיחשף לתנאים קשים כדי לחסנם. לדוגמה, כדי להיות חסינים לתנאי קור כאשר יתבגרו, הוא המליץ: "אין לכסות ילדים בשכבות לבוש חמות מדי, בחורף או בקיץ" זאת כיוון ש"הגוף יפתח סיבולת לתנאים שהורגל אליהם מן ההתחלה."‏[21] בנוסף, כדי שהילד לא יפתח התקררויות, לוק הציע כי "יש לרחוץ את רגליו בכל יום במים קרים, ולנעול לו נעליים דקות דיין כדי שמים יחדרו לתוכן כל אימת שיתקרב למים".‏[22] לוק טען כי אם ילדים יתרגלו לרגליים לחות, מקלחת שבה יתרטבו רגליהם לא תגרום להם לחלות בהתקררות. עצות כאלה (בין אם צייתו להן ובין אם לאו) נעשו מקובלות מאוד באנגליה. לוק אף נותן להורים עצות מפורטות בנושאים מגוונים, החל ממצעי המיטה, דרך תזונת הילד וכלה בהרגלי השינה.

המידה הטובה והיגיון: לוק הקדיש את רוב ספרו "מחשבות אחדות" כדי להסביר כיצד ניתן להנחיל מידות טובות בילדים. הוא מגדיר מידה טובה כצירוף של שליטה עצמית והיגיון: "זהו אדם המסוגל למנוע מעצמו את תשוקותיו, לבטל את נטיותיו וללכת רק בעקבות מה שההיגיון מכתיב כדבר הטוב ביותר, אף שהתשוקה מושכת לכיוון נגדי".Locke, Some ‏[23] אנשים שיהיו בעתיד בעלי מידות טובות חייבים לא רק לנהוג בשליטה עצמית אלא אף לראות את דרך ההיגיון. לוק היה משוכנע כי ילדים יכולים לנהוג בהיגיון כבר בשלבים מוקדמים בילדותם וכי על הוריהם לנהוג בהם כיצורים בעלי תבונה. יותר מכך, הוא טען כי הורים חייבים, מעל הכל, לנסות וליצור "הרגל" של מחשבה רציונלית בילדיהם.‏[24] לוק הדגיש באופן עקבי את היתרון שבהרגל על פני כלל – ילדים צריכים להפנים את ההרגל של מחשבה רציונלית תחת לשנן מערכת מורכבת של איסורים. להתמקדות זו של לוק בהיגיון ובהרגל יש מקבילות בחיבורו "מסה על שכל האדם". לאורך "המסה" מבכה לוק את חוסר ההיגיון של הרוב ואת חוסר היכולת, בגלל כוחו של המנהג, לשנות או לנטוש אמונות ותיקות.‏[25] ניסיונו לפתור בעיה זו איננו רק כדי להתייחס לילדים כיצורים רציונליים, אלא אף כדי ליצור מערכת משמעת המבוססת על הערכה וחוסר הערכה לעומת תגמול וענישה.‏[26] על פי לוק, תגמולים כגון ממתקים ועונשים כגון הכאה, הופכים ילדים לאנשים המתמקדים בתחושות תחת להתמקד בהיגיון; תחושות אלה מעוררות תשוקות ולא היגיון.‏[27] לוק טוען כי "סוג כזה של משמעת עבדותית יוצרת מזג של עבד" (הדגשה של לוק).‏[28]

חשוב להבין למה בדיוק התכוון לוק כאשר הוא יעץ להורים לנהוג בילדיהם כיצורים חושבים. לוק מדגיש תחילה כי ילדים "אוהבים שינהגו בהם כיצורים חושבים" לכן הורים צריכים לנהוג בהם כך. טרקוב טוען כי כוונתו של לוק הייתה כי יש לנהוג בילדים כיצורים חושבים אך ורק כיוון שהם מגיבים לתשוקה לקבל יחס כאל יצורים חושבים והם "מונעים רק על ידי תגמול ועונש" כדי להשיג מטרה זו.‏[29]

בסופו של יום, לוק רוצה כי ילדים יהפכו למבוגרים מהר ככל שניתן. כפי שהוא טוען ב"מחשבות אחדות": "ההגנה היחידה כנגד העולם היא באמצעות ידע עליו, אליו יש להכניס את הגברים הצעירים בהדרגה ככל שהם מסוגלים, ככל שיקדם כך ייטב.‏[30] בחלקו השני של חיבורו "על הממשל" (1689) לוק טוען כי זוהי חובת ההורים לחנך את ילדיהם ולפעול עבורם, כיוון שילדים, אף שהם בעלי היכולת לחשוב בהיגיון כבר בהיותם צעירים, אינם עושים זאת באופן עקבי ולכן בדרך כלל אינם נוהגים בהיגיון. זוהי חובת ההורים ללמד את ילדיהם לגדול להיות מבוגרים רציונליים כך שלא יהיו תלויים תמיד בקשרי הורות.‏[31]

מערכת הלימודים: לוק אינו מקדיש מקום רב בספרו "מחשבות אחדות" לפירוט מערכת לימודים מסוימת. תחת זאת הוא מתמקד יותר בשכנוע קוראיו כי חינוך משמעותו הנחלת מידות טובות, בשפת ימינו היינו מכנים זאת חינוך למיומנויות מחשבה ביקורתית‏[32]. לגישתו של לוק הורים ומורים חייבים קודם כל ללמד ילדים כיצד ללמוד וליהנות מלימודים. כפי שהוא כותב, המורה "חייב לזכור כי עיסוקו כי לא כל כך בלימוד הילד כל מה שניתן לדעת, אלא לעורר בו את האהבה וההערכה לידע, להעלותו על הנתיב הנכון לרכישת ידע ולשיפור עצמי"‏[33]. לוק אף מציע מספר רמזים אשר למה שלדעתו מהווה חלק ממערכת לימודים בת-ערך. הוא יוצא נגד שעות הלימוד הרבות המבוזבזות על שינון לטינית וטוען כי יש קודם כל ללמד ילדים לדבר ולכתוב בשפת אימם‏[34]. רוב המלצותיו של לוק מבוססות באופן דומה על עקרון תועלתני‏[35]. כך לדוגמה הוא טוען כי יש ללמד ילדים לצייר כיוון שהדבר עשוי להועיל להם במסעות לארצות זרות (כדי לתעד את מקומות ביקוריהם), אולם הוראת שירה ומוזיקה הם לדעתו בזבוז זמן. לוק אף ניצב בחזית המהפכה המדעית ותמך בהוראת גאוגרפיה, אסטרונומיה, ואנטומיה‏[36]. המלצותיו של לוק בתחום מערכת הלימודים עומדות בניגוד למסורת הסכולסטית ההומניסטית ומסמלות את תחילתו של עידן חדש בחינוך - עידן המדגיש לא רק את המדע אלא אף רכישת מיומנות מקצועית מועילה. לוק אף המליץ לדוגמה כי כל ילד (זכר) ילמד מקצוע‏[37]. הצעותיו הפדגוגיות של לוק מסמנות את תחילתו של אתוס בורגני חדש אשר יאפיין את בריטניה במאות ה-18 וה-19.

היבטים מעמדיים: כאשר לוק החל בכתיבת מכתביו, אשר היוו את הבסיס ל"מחשבות אחדות", הוא פנה לחבר אריסטוקרט, אולם הספר שהתפרסם פנה לקהל רחב הרבה יותר‏[38]. לדוגמה, לוק כותב: "אני מציב את המידה הטובה כראשונה והנחוצה ביותר מבין אותן כישרונות, השייכות לאדם או לג'נטלמן"‏[39]. כפי שכתב ג'יימס אקסטל, אשר ערך את המהדורה המקיפה ביותר של כתביו החינוכיים של לוק: "למרות שהוא הפנה דבריו למעמד מצומצם, אין זה מוציא מכלל אפשרות שרבים מן הדברים שאמר על חינוך, במיוחד עקרונותיו המרכזיים, ניתנים ליישום במידה שווה על כל הילדים" (דגש במקור)‏[40]. כך גם ראו את דברי לוק כותבים בני זמנו. פייר קוסטה, במבוא למהדורה הצרפתית הראשונה בשנת 1695, כתב: "עבודה זו לבטח יועדה לחינוכם של ג'נטלמנים (בני המעמד הגבוה): אולם אין זה מונע שימוש בה לחינוכם של כל סוגי הילדים, יהא מעמדם אשר יהא."‏[41]

בעוד שניתן ליישם את עקרונותיו החינוכיים הכלליים של לוק לכל הילדים, ובני זמנו כקוסטה אכן עשו זאת, לוק עצמו, למרות הצהרות שניתן לפרשן אחרת, האמין כי ספרו "מחשבות אחדות על החינוך" מתייחס לבני העשירים ולבני המעמד הבינוני בלבד. כפי שכותב פיטר גריי: "מעולם לא התברר לו כי כל ילד צריך להיות מחונך, או שכל אלה שיש לחנכם, הדבר צריך להיעשות באופן זהה. לוק האמין כי עד שתשתנה שיטת ההוראה בבתי הספר, על ג'נטלמן לחנך את ילדיו בבית על ידי מורה פרטי. באשר לעניים, הם אינם נוטלים כל חלק בספרו של לוק."‏[42]. ב"חיבור על חוק העני" לוק מתייחס לשאלת חינוכם של בני העניים ומבכה את העובדה כי "הילדים של האנשים העובדים נופלים בדרך כלל כנטל על הקהילה ומוחזקים בדרך כלל בבטלה, כך שתפוקת עבודתם מבוזבזת עד הגיעם לגיל 12 או 14"‏[43]. לכן לוק מציע כי יוקמו "בתי ספר עובדים" בכל קהילה באנגליה לילדי העניים, כך "שהחל מגיל ינקות (בני שלוש) יורגלו לעבודה."‏[44]. לוק ממשיך ומפרט את ההיבטים הכלכליים של הקמת בתי ספר כאלה וטוען כי יהוו מקור לרווח לקהילה ואף ינחילו בלב התלמידים מוסר עבודה‏[45].

היבטי מגדר: בתקופתו של לוק התקיימו תאוריות חינוכיות אחרות אשר הציעו מערכת חינוכית נפרדת לחלוטין לבנות, גישתו של לוק בחיבורו "מחשבות אחדות" משווה בין בנים לבנות הרבה יותר.

"מחשבות אחדות" נכתב כתגובה לפניית חברו בשאלה כיצד לחנך את בנו ועל כן מטרתו העיקרית של הספר, כפי שניסחו לוק בפתיח הוא לענות על השאלה: "כיצד יש לחנך ג'נטלמן צעיר מעת ינקותו." לפ לוק, חינוך זה "לא יתאים באופן מדויק לחינוך בנות; יחד עם זאת במקומות שבהם הבדלי המין דורשים יחס שונה, לא יהא זה קשה להבחין בכך." (הדגש של לוק)‏[46]. מפיסקה זו ניתן ללמוד כי לוק סבר כי החינוך חייב בבסיסו להיות זהה לבנים ולבנות וכי צריכים להיות הבדלים בחינוך הבנות רק כאשר אלו ברורים מאליהם. פרשנות זו לגישתו של לוק מוצאת תימוכין במכתב שכתב לקלארק בשנת 1685 ובו קבע כי "לכן אני אינני מכיר בכל הבדל מגדר ביחס לשכל בכל הנוגע ל... אמת, מידה טובה וצייתנות, אינני חושב שיש דבר לשנות ממה שכתבתי בעבור בנך."‏[47].

מרטין סימונס טוען כי לוק "מציע, הן בעקיפין והן באופן ישיר, כי חינוכו של בן צריך להיות דומה לחינוך שניתן כבר לבנות מן המעמדות המשכילים."‏[48]. תחת לשלוח בנים לבתי ספר אשר יתעלמו מצרכיהם האישיים וילמדו אותם רק מעט דברים בעלי ערך, לוק טוען כי יש לחנך בנים בבית כפי שנעשה באותה תקופה ביחס לבנות "כך ילמדו מיומנויות חיוניות לאחזקת הבית והאחוזה."‏[49] לוק, בדומה לבת דורו הפרוטו-פמיניסטית מרי אסטל, האמין כי ניתן וצריך ללמד נשים להיות רציונליות ובעלות מידות טרומיות‏[50].

אולם לוק ממליץ על מספר "הגבלות" קטנות ביחס לטיפול בגוף הנשי. המשמעותית ביותר היא הגבלת הפעילות הפיזית של נשים לצורך שימור הופעתן החיצונית: "כיוון שבטיפול בבנות יש לקחת בחשבון את העובדה כי יופיין חשוב באותה מידה כבריאותן, אזי שיקול זה חייב להציב מספר מגבלות... עורן הענוג חייב להיות מוגן מפני קרני השמש, במיוחד כאשר הן יוקדות"‏[51]. אף שמטענתו של לוק ניתן ללמוד שהוא שם דגש חזק יותר על היופי הנשי מאשר היופי הגברי, אך דעות כאלו לא נכללו בספר ולא פורסמו.

מורשת הספר: ספרו של לוק "מחשבות אחדות על החינוך", לצד ספרו של רוסו "אמילי", היה אחד מספרי היסוד בתחום החינוך במאה ה-18. בבריטניה הספר היה כמעט לתקן בתחום החינוך לאורך יותר ממאה שנים. מסיבה זו, יש חוקרים הטוענים כי השפעתו של הספר "מחשבות אחדות" אינה פחותה מזו "מסה על שכל האדם". כמה מבני זמנו של לוק, כגון הפילוסוף הגרמני גוטפריד לייבניץ, אף הוא תמך בטענה זו ולפיה ל"מחשבות אחדות" הייתה השפעה גדולה על החברה האירופאית מאשר ל"מסה על שכל האדם".‏[52]

הספר "מחשבות אחדות" הפך לרב-מכר. במהלך המאה ה-18 לבדה הוא פורסם ב-53 מהדורות לפחות: 25 מהדורות באנגלית, 16 מהדורות בצרפתית, 6 באיטלקית, 3 בגרמנית, 2 בהולנדית ואחת בשבדית ‏[53]. הספר היווה את הבסיס לספרות ילדים רבה.

כליל תפארת:

כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו:

לאיש בן בן הסמוך לגבורתו של איש, בן ולא הראוי לקרותו אב ‏[54] בן ולא בת, ואע"פ שזלילה נמי בבנות אך דמכיוון דבן סו"מ סופו ללסטם את הבריות ואין דרך אשה ללסטם ולכן שאע"פ שסופה לזנות בכל זאת אינה נהרגת וכל כך למה שלא נחתם גז"ד של דור המבול רק על הגזל אע"פ שעברו עברות זנות.

אביו ואמו: מלמד שאינו חייב עד שיהא לו אב ואם ‏[55]

ואמרו: מלמד שאם היה אחד מהם, או אביו או אמו. עוד שאם היה אלם, חרש שוטה.... אינו סורר ומורה. עוד היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה אינו נעשה בן סו"מ שנאמר ותפשו בן אביו ואמר.

אל זקני עירו: מלמד שכל תהליך הענישה על ידי בית הדין ולא יקח אב רשות לעצמו כי כישלון חינוך הילד היא היא מעשה פרי ידיו. כדאמירנן:

אלישע בן אבויה אומר ‏[56] הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש. הלומד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק. שאף על פי שיצר לב האדם רע מנעוריו הרי שחינוך ילדים הוא ככתיבה על נייר חדש ועל לנו לזלזל בעוצמת כוחה של תורה ודרך ארץ לילד שנאמר חנוך לנער על פי דרכו.

יש לדקדק למה נקט ילד ולא נקט קטן. וכי ילד בן לימוד הוא, ועוד, למה לא קאמר הלומד לילד וכן הקשה התי"ט המלמד לילד היה לו לומר.. ונ"ל דשני מיני לומדים הם. האחד הוא תורה והשני הוא חכמות חיצונות כמו חכמת הטבע או שאר חכמות לתועלת הגוף שיחיה בהן חיי שעה ויש שנדחה על ידי כך מחכמת התורה באמרו לא לחכמים לחם ולא לנבונים. כוונת הנאמר היא כך שאומנם באילו השנים ישכילו חכמי האומות להבין ולהפנים כי חינוך ולימוד הילד ככותב על נייר חדש אך רחוק מיני ים תובנתם על דרך נפש הילד והצורך לחינוך הילד במוסר ובתורת הנפש.

ובהקשר לנאמר: חושך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר[57] : שבט = משל לסמכות ושלטון, מוסר = ביקורת ותוכחה שמטרתם להסיר תכונות רעות. לפי זה הפסוק מלמד על החשיבות של הצבת גבולות ומסגרות לילדים ולתלמידים: "השבט אינו בהכרח המכות אלא הדרישה, החובה".


ורגמהו כל אנשי עירו באבנים ומת ובערת הרע מקרבך:

בננו זה: מתרין בו בפני שנים ומלקין אותו בפני שלשה חזר וקלקל נדון בכ"ג ואינו נסקל עד שיהיו שם ג' הראשונים. וכל ישראל ישמעו: ת"ר בן סורר ומורה צריך הכרז ‏[58]. נאמר‏[59] בן סורר ומורה לא היה ולא יהיה ולמה נכתב בתורה אלא דרוש וקבל שכר. ומכל מקום חלק עלינו חובת ביאור דבר זה, למה כתבה תורה דבר שאינו בנמצא כלל. ... ולא נכתבה הפרשה כי אם כדי שישמעו הבנים ויראו ולא יעשו כדבר הזה, למרות עיני כבודם של אב ואם.

יש הטוענים כי חוק זה נועד להגן על הבן, מכיוון שבתקופת המקרא לאב המשפחה היה שלטון יחיד בבני משפחתו, ובסמכותו היה להוציא את בנו להורג ללא פניה לערכאה אחרת.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוה: מצוה תקל"ה, בה"ג, רס"ג
  2. Yolton, John. John Locke and Education. New York: Random House (1971), 6
  3. Ezell, Margaret J.M. "John Locke’s Images of Childhood: Early Eighteenth-Century Responses to Some Thoughts Concerning Education." Eighteenth-Century Studies 17.2 (1983-4), 141
  4. Tarcov, Nathan. Locke’s Education for Liberty. Chicago: University of Chicago Press (1984), 80.
  5. Axtell, James L. "Introduction." The Educational Writings of John Locke. Ed. James L. Axtell. Cambridge: Cambridge University Press (1968), 60.
  6. Qtd. in Frances A. Yates, “Giodano Bruno’s Conflict with Oxford.” Journal of the Wartburg Institute 2.3 (1939), 230
  7. Axtell, 4
  8. Axtell, 13
  9. Axtell, 15-16
  10. Tarcov, 79
  11. Tarcov, 79
  12. Locke, John. Some Thoughts Concerning Education and Of the Conduct of the Understanding. Eds. Ruth W. Grant and Nathan Tarcov. Indianapolis: Hackett Publishing Co., Inc. (1996), 10; see also Tarcov, 108
  13. Ezell, 140.
  14. Simons, Martin. "Why Can't a Man Be More Like a Woman? (A Note on John Locke's Educational Thought)." Educational Theory 40.1 (1990), 143
  15. Yolton, John W. The Two Intellectual Worlds of John Locke: Man Person, and Spirits in the Essay. Ithaca: Cornell University Press (2004), 29-31; John Yolton, Locke: An Introduction. New York: Basil Blackwell (1985), 19-20; ראו גם Tarcov, 109.
  16. Yolton, John Locke and Education, 24-5.
  17. Locke, Some Thoughts, 10
  18. Locke, John. An Essay Concerning Human Understanding. Ed. Roger Woolhouse. New York: Penguin Books (1997), 357.
  19. Tarcov, 83ff
  20. Hardyment, Christina. Dream Babies: Child Care from Locke to Spock. London: Jonathan Cape (1983), 226; 246-7; 257-72
  21. Locke, Some Thoughts, 11
  22. Locke, Some Thoughts, 12
  23. Thoughts, 25.
  24. Yolton, Two Intellectual Worlds, 31-2.
  25. See, for example, Locke, Essay, 89-91.
  26. Yolton, Introduction, 22-4.
  27. Locke, Some Thoughts, 34-8.
  28. Locke, Some Thoughts, 34.
  29. Tarcov, 117-8.
  30. "Locke, Some Thoughts, 68.
  31. Yolton, John Locke and Education, 29-30; Yolton, Two Intellectual Worlds, 34-37; Yolton, Introduction, 36-7.
  32. Yolton, Introduction, 38.
  33. Locke, Some Thoughts, 148.
  34. Locke, Some Thoughts, 143.
  35. Bantock, G. H. "'The Under-labourer' in Courtly Clothes: Locke." Studies in the History of Educational Theory: Artifice and Nature, 1350-1765. London: George Allen and Unwin (1980), 241. ^ Bantock, 240-2.
  36. Bantock, 240-2.
  37. ג'ון דן, בספרו על המחשבה המדינית של ג'ון לוק (John Dunn, Political Thought of John Locke), פירש את הקריאה הזו כדוקטרינה דתית קלויניסטית. טרקוב מתח ביקורת על פרשנות זו וטען כי אין לה בסיס במשנתו של לוק.
  38. Leites, Edmund. "Locke's Liberal Theory of Parenthood." Ethnicity, Identity, and History. Eds. Joseph B. Maier and Chaim I. Waxman. New Brunswick: Transaction Books (1983), 69-70.
  39. Locke, Some Thoughts, 102.
  40. Axtell, 52 and Yolton, John Locke and Education, 30-1
  41. Axtell, 52.
  42. Gay, Peter. "Locke on the Education of Paupers." Philosophers on Education: Historical Perspectives. Ed. Amélie Oksenberg Rorty. London: Routledge (1998), 190.
  43. Locke, John. "An Essay on the Poor Law." Locke: Political Essays. Ed. Mark Goldie. Cambridge: Cambridge University Press (1997), 190.
  44. Locke, "Essay on the Poor Law," 190.
  45. Locke, "An Essay on the Poor Law," 191.
  46. Locke, Some Thoughts, 12.
  47. Locke, John. "Letter to Mrs. Clarke, February 1685." The Educational Writings of John Locke. Ed. James L. Axtell. Cambridge: Cambridge University Press (1968), 344
  48. Simons, 135.
  49. Simons, 140; see also Tarcov, 112.
  50. Simons, 139 and 143.
  51. Locke, "Letter to Mrs. Clarke," 344.
  52. Ezell, 147.
  53. Pickering, Samuel F., Jr. John Locke and Children’s Books in Eighteenth-Century England. Knoxville: The University of Tennessee Press (1981), 10; See Axtell 100-104 for a complete list of editions.
  54. סנהדרין ס"ח עמוד ב', דהיינו ג' חדשים אחר שהביא שערות שאז אם בא על האשה ראוי להיות העובר ניכר. יוצא מן הנידון שכל ימיו של בן סו"מ אינן אלא ג' חדשים.
  55. ספרי על אתר
  56. פרקי אבות פרק ד, משנה כ'
  57. משלי יג:כד
  58. סנהדרין פט:א
  59. כלי יקר דברים כא"יח