פס 275.7 ~ לא יהיה כלי גבר

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,469 לבריאה | 1708 עד 1709 למניינם 


   ה לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה.

דברים כב:ה

הפסוקים והמצוות

שלא ילבשו גברים ו/או נשים את מלבוש של השני:

שלא יעדה האיש עדי אישה[1] שנאמר: ולא ילבש גבר שמלת אשה. שלא תעדה אשה עדי איש[2] שנאמר: לא יהיה כלי גבר על האישה. ותרגם אנקלוס לא יהא תיקון זין דגבר על אתתא, לפי שהם הכלים המיוחדים לגמרי לאנשים שאין דרך אשה בעולם לצאת בכלי זין. והוא הדין לצאת במלבושים שדרך האנשים באותו המקום להשתמש בהם. ‏[3]. וכן בגברים. אך דייק המחבר ‏[4] לחזור ולשנות עניין מנהג המקום אצל הנשים, ויכול כי מנהג המקום יותר שייך אצל הנשים שיכול שבמקום ובזמן בעבר לא נהגו נשים ללבוש מכנס והיום מנהג העולם שנשים לובשות מכנס והכל לפי מנהג המקום כל עוד יזהרו בעניין הצניעות. וכן העומדים על משמר ארצינו נכון כי לא דרכה של תורה לבנות ישראל לשאת כלי נשק כאמור. וברור לכל בעל דעה כי ברוב המקרים עדיף היה לשמור על כבודה של בת מלך, אך בשעת הדחק ובעת צרה אין סומכין על הנס ובמיוחד בימינו אשר עומדים עלינו כל המתייצב וזאת אם נעשה הדבר לשם שמיים לשם המטרה (ובתנאים מסויימים) הרי זה מבורך. אך מלבוש הנשים יש אשר מיועד לנשים בלבד ואין צורך להאריך בזה העניין. ועיין לקמן בעניין קילט הסקוטי, ובחקיקה האנגלית של 1746 בהקשר למלבוש האוסר את לבוש הקילט

המסר המרומז:

שבשנים אילו 1707 מתאחדת ממלכות אנגליה וסקוטלנד. ובמקביל מרד היקוביטים שלחמו תחת חסותם של שבטים סקוטים חל חשש בשל התפשטות מנהג לבוש שמלות הקילט וכן היה וככתוב בשנת 1746 נכנס לתוקף חוק הלבוש.

מאורעות השנים:

המהפכה המהוללת: סוף עידן בית סטיוארט (ושל מלכים קתולים) - תחילת עידן בית הנובר

חוקי האיחוד של 1707

המפלגה הוויגית:

במשך שנים רבות הייתה אחת משתי המפלגות העיקריות של הממלכה המאוחדת. המפלגה הוויגית תמכה בסחר חופשי, קדימות הפרלמנט על המלוכה, ביטול העבדות, הרחבת זכות הבחירה ומתן חופש דת לכנסייה הקתולית. המפלגה הוויגית נחשבת כמפלגה הליברלית הראשונה.

המונח "ויג" מקורו בימי הפולמוס באשר להדחתו מכס המלוכה של המלך ג'יימס השני בשנות השמונים של המאה ה-17. התומכים בהדחה כונו "ויגים" (כינוי גנאי שמשמעותו רועה בקר), והמתנגדים לה כונו "טורים" (כינוי גנאי שמשמעותו פורע חוק). שמות אלו, שהיו בתחילתם כינויי גנאי, דבקו במפלגות עם התגבשותן, ועם התגבשות המערכת הפרלמנטרית האנגלית, כפי שאנו מכירים אותה עד היום.

במשך שנים היו בפוליטיקה הבריטית שתי מפלגות העיקריות: המפלגה הוויגית והמפלגה הטורית. באופן כללי היו הטורים מזוהים עם בעלי האדמות ועם אנשי הכנסייה האנגליקנית, ואילו הוויגים היו מזוהים בתחילה עם האריסטוקרטיה ובשלב מאחור יותר עם מעמד הסוחרים, התעשיינים והבורגנות. הן הטורים והן הוויגים היו מחנות פוליטיים יותר מאשר מפלגות כפי מובנן המודרני.

בתחילת עידן בית הנובר, היו הוויגים המפלגה הדומיננטית בשלטון, בשל הזיהוי בין הטורים ובין היעקוביטים (תומכי בית סטיוארט). בתקופה זו לא היה לטורים כח פוליטי של ממש. בתקופת מלכותו של המלך ג'ורג' השלישי חפץ המלך לשחרר עצמו מהשפעת אנשי הכוח הוויגים, ועודד יצירת מפלגה טורית חדשה, שהורכבה מוויגים מתונים כגון ויליאם פיט הבן. תמיכתם המסוכנת של הוויגים (בהנהגת צ'ארלס ג'יימס פוקס) במהפכה הצרפתית בשנותיה הראשונות (אם כי אף הם התפכחו כשהתברר מחיר הדמים שגבתה הגיליוטינה) ובחופש דת לקתולים, הביאה לכך שהם נותרו מחוץ למוקדי הכח בין 1783 ו-1830.

ב-1830 חזרו הוויגים לשלטון, וממשלו של לורד גריי השיג רפורמות חשובות - ראויות לציון חוק הרפורמה הפרלמנטרית מ-1832, וביטול העבדות במושבות בריטניה. הוויגים נותרו לרוב מפלגה שמרנית (כמוהם כטורים), והתנגדו לשינויים מבניים במערכת השלטונית הבריטית. בתקופה זו החל ההיסטוריון הוויגי הגדול תומאס בבינגטון מקאולי לכתוב היסטוריה של אנגליה, אשר שיקפה את נקודת הראות הוויגית, בה המאורעות מגיעים לשיא עם חקיקת חוק הרפורמה הפרלמנטרית. זה הוביל לעיוות בתפיסת בני הזמן ההוא את ההיסטוריה, שכן מקאולי ניסה להרכיב עקרונות של המאה ה-19 על המערכת המורכבת של הפוליטיקה של המאה ה-17.


המפלגה הטורית

ה' - יעקוביטים

קילט

הקילט (בסקוטית: kilt[5]) הוא לבוש סקוטי מסורתי הקיים בצורות מודרניות ומסורתיות שונות, הכוללות את הלבוש הסקוטי המודרני, הלבוש הסקוטי ההיסטורי, קילטים לאומיים אחרים כמו הקילט האירי או הוולשי ועוד. ההיסטוריה של הקילט קיימת לפחות מסוף המאה ה-16. אף על פי שהקילט נחשב לפריט לבוש מסורתי של הרמה הסקוטית, הלאומיות של מסורת זו היא יחסית חדשה. הקילט הפך למזוהה עם אנשי הרמה רק עם התעוררות רומנטיקה במאה ה-19, ולאחר מכן אומץ על ידי סקוטים ברחבי העולם. עמים קלטים אחרים כאירים, קורנים, וולשים ומנקסים גם הם אימצו את הקילטים בשנים האחרונות.


שחזור של "אריג צמר חגור" (Belted plaid)

הקילט הגדול: הבד של הקילט המקורי נקרא "Breacan an Fhéilidh" או "Féileadh Mòr" והיה חתיכת בד צמרי עבה ברוחב של כ-1.5 מטר ובאורך של כ-6.5 מטר. הקילט הגדול, שנקרא גם אריג צמר חגור (Belted plaid) היה בגד תלוי שהיה עשוי מהבד שנאסף ידנית לקפלים והודק על ידי חגורה רחבה. החלק העליון יכל לשמש כגלימה שנתלתה על כתף שמאל ונאספה מלפנים או הועלתה על הכתפיים או הראש כהגנה מפני מזג האוויר. הקילט נלבש מעל כותונת שנקראה léine ויכל גם לשמש כשמיכה. ידוע גם כי הקילט האירי הוספג בשומן אווז כדי להפוך אותו לחסין מים.

לא ידוע בדיוק מתי התחיל עידן הקילט הגדול אך ידוע בוודאות כי הוא היה קיים כבר בתחילת המאה ה-17. הוא מזוהה בעיקר עם הרמה הסקוטית אך הוא היה בשימוש גם באזורים כפריים עניים בשפלה הסקוטית. שימוש נרחב בקילט הגדול נמשך לתוך המאה ה-19 וישנם כאלו שלובשים אותו עד היום.

הקילט הקטן" או "הקילט להליכה: לפי מכתב שנשלח בשנת 1785 ל"מגזין אדינבורו", הלבוש לו אנחנו קוראים כיום "קילט" הומצא בסביבות שנת 1720 על ידי תומאס ראולינסון, אגודת הידידים|קווייקר מלנקשייר, שעיצב את הקילט לאנשי הרמה שעבדו במפעל הפחם החדש שלו ביערות צפון סקוטלנד. הקילט הגדול נחשב ללא נוח לעבודה בכריתת עצים ולכן ראולינסון לקח אותו לתופר במטרה שיהפוך אותו ליותר פרקטי. התופר פשוט חתך את הקילט לשניים. ראולינסון היה כל כך מרוצה מהתוצאה שהוא התחיל ללבוש את הקילט החדש בעצמו, ולאחר זמן קצר העמיתים הסקוטים שלו, שבט מקדונל, לבשו אותו גם הם.

עם זאת קיימים איורים רבים המתוארכים להרבה לפני תקופתו של ראלינסון מראים את אנשי הרמה לובשים רק את החלק התחתון של הקילט הגדול. "אריג הצמר החגור" היה עשוי בשני רוחבים של בד שנתפרו יחדיו. אם היו משתמשים רק ברוחב אחד ולובשים רק כ-3.5 מטר מהבד בחגורה מתחת למתניים מתקבל לבוש הנקרא fèileadh beag, שכנראה היה בשימוש כבר בתחילת המאה ה-17 והיה פופולרי בתחילת המאה ה-18. קרוב לוודאי שהקילט החדש הזה היווה אבולוציה טבעית מהקילט הגדול וככל הנראה ראולינסון הבחין בו, הסיק במהירות את תועלתו והתעקש על לבישתו בקרב עובדיו.

הקילט הקטן התפתח לקילט הטארטן המודרני שבו הקפלים נתפרים לתוך הבד על מנת להקל על לבישתו.

חוק האיסור ותחייתו של הקילט:

חוקת הלבוש של 1746

המהומות היעקוביטיות הדגימו את הסכנה לממשלה המרכזית שהיוו לוחמי הרמה שצייתו רק לצ'יפים שלהם, וכחלק מסדרה של תקנות כפתה ממשלתו של המלך ג'ורג' השני ב-1746 את חוק הלבוש, שהוציא מחוץ לחוק את כל פרטי הלבוש המזוהים עם הרמה הסקוטית, כולל הקילטים החדשים (לא כולל מדים צבאיים), בכוונה לדכא את תרבות הרמה. האיסור נשאר בתוקף במשך 35 שנה.

המלך ג'ורג' הרביעי לבוש בקילט

אף על פי שהקילט כמעט ונשכח ברמה הסקוטית, באותה תקופה היה זה אופנתי בקרב הרומנטיקנים הסקוטים ללבוש קילטים כצורת מחאה נגד האיסור. הייתה זו תקופה בה עמים "פרימיטיבים", כמו אנשי הרמה, נחשבו לרומנטיים. רוב אנשי השפלה פחדו מאנשי הרמה לפני שנת 1745, אך רבים הזדהו איתם לאחר שכוחם אבד. הקילט, יחד עם מאפיינים אחרים של התרבות הגאלית הפך למזוהה עם יעקוביטיזם, וכשהאיום היעקוביטי הוסר הקילט הפך לחלק מהנוסטלגיה הרומנטית.

כשהאיסור הוסר ב-1782 בעלי אדמות ברמה הקימו "אגודות רמה" (Highland Societies) במטרה לעודד את השימוש בלבוש הרמה הישן. "האגודה הקלטית של אדינבורו" בניהולו של וולטר סקוט עודדה את אנשי השפלה להשתתף בתחייה זו.


שימוש צבאי: החל מ-1624 הפלוגות העצמאיות של אנשי הרמה לבשו "קילטים גדולים", ועם הפיכתן ב-1740 למשמר השחור (פלוגה בחטיבה הסקוטית השייכת לצבא בריטניה) קילטים אלו הוחלפו בקילטים מודרניים עם טארטן כהה.

מורדים יעקוביטים רבים אימצו את הקילט כמדים בלתי רשמיים ואפילו תומכיהם האנגלים לבשו פרטי לבוש העשויים מטארטן בתקופת המהומות היעקוביטיות של 1745. לאחר מרידה זו החליטה הממשלה ליצור חטיבות חדשות מאנשי הרמה בשביל הצבא הבריטי כדי לפקח על האנרגיות של הגאלים. חטיבות אלו נשלחו להודו, צפון אמריקה ועוד, ובכך ירד הסיכוי לחידוש המרד הסקוטי. מדי צבא לא נכללו בחוק הלבוש ומדי החטיבות הללו כללו קילטים מודרניים, כאשר כל חטיבה זוהתה עם טארטן משלה.

יחידות סקוטיות רבות לבשו קילטים בקרבות במהלך מלחמת העולם הראשונה. הטקטיקות האכזריות של חטיבת הרמה המלכותית העניקו לחייליה את הכינוי "גברות מגיהנום" מהצבא הגרמני שנלחם נגדה בשוחות. השימוש האחרון שנעשה בקילט במהלך קרבות היה בתחילת מלחמת העולם השנייה.

לצבא האירי אין מסורת של לבישת קילט בקרב, אולם החלילנים בחטיבות האיריות של הצבא הבריטי לובשים באופן מסורתי קילטים בצבע חרדל, ומסורת זו ממשיכה גם בלהקות החלילנים של הצבא האירי.


לבוש סקוטי מסורתי

כליל תפארת:

כלי גבר:

לא יהיה כלי גבר על אשה: ותרגום אונקלוס לא יהי תקון זין דגבר על אתא, ולשם הגנה עצמית וכן בימינו בעניין מלחמת חובה של פיקוח נשק התירו חכמים.

שמלת אשה:

ולא ילבש גבר שמלת אשה: ודייק הכתוב בעניין שמלת אישה ועיין לעייל בעניין הקילט, שכך ממש היה בשנים אילו.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקמ"ג. סמ"ג לאוין ס סמ"ק סימן לג. מקורות: נזיר מכות כ. יו"ד סימן קפב
  2. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקמ"ב. סמ"ג לאוין נט. סמ"ק סימן לג. מקורות: נזיר נט. מכות כ. יו"ד סימן קפב
  3. מנחת חינוך
  4. מנחת חינוך
  5. פירוש לקפל את הבגד מסביב לגוף