פס 276.12 ~ לא יבא ממזר

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,496 לבריאה | 1,735עד 1,736 למניינם 


   ג לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהוָה.

דברים כג:ג


הפסוקים והמצוות

הרחקת ממזר מהקהילה:

שלא ישא ממזר בת ישראל שנאמר: לא יבא ממזר בקהל ה' . ‏[1] שלא יבא לישא אשה מבנות קהל ה', אבל להכנס עמהם בכל מקומות מושבותיהם ולישא וליתן עמהם בכל הדברים מותר כאחד מבני ישראל, וכבר אמרו ‏[2] שממזר תלמיד חכם קודם בקריאת התורה לכהן עם הארץ. משרשי המצוה לפי שתולדת הממזר רעה מאד שנעשית בטומאה ובמחשבה ועצת חטא, ואין ספק כי טבע האב צפון בבן, ולכן השם בחסדו הרחיק זרע הקודש ממנו כאשר הבדילנו והרחיקנו מכל דבר רע. אבל ספק ממזר התירה התורה ככל ספק. וממזר שאסרה התורה הוא שנולד מן העריות הנזכרות בתורה, חוץ מן הנדה שהבא ממנה פגום ואינו ממזר. וגוי ועבד הבאים על הממזרת הולד ממזר, וממזר הבא על הגויה הולד גוי, ואם נתגייר הרי הוא כשר מיד ככל הגרים שבאומות. וממזרת מותרת להינשא לגר שנאמר בקהל ה' וקהל גרים לא איקרי קהל.

ואין הילד הבא מן הפנוייה ואפילו שלא בחופה וקידושים נקרא ממזר. ובשנים המקבילות לפרשתינו רבו המקרים של ילודה שמחוץ למסגרת הנשואין ובמיוחד באנגליה. רוב הילודה שמחוץ לנשואין הייתה בקרב נערות צעירות ופרי ביטנם, למרות שנקראו Bastards לא ממזרים היו ועוול נעשה להם על שהחברה לא קירבה אותם ואת ילדיהם.


המסר המרומז:

מאורעות השנים:

The Foundling Hospital. הוקם בשנת 1739 - 1741

ריבוי הילודה באנגליה ובאירופה בכלל מחוץ לתא המשפחתי:

המאה השמונה עשר תחשב על ידי ההיסטוריונים ואילו אשר יחשבו את מספר האוכלסין כמאה שנה של הילודה שמחוץ לנשואין. ‏[3]

התופעה הייתה ניכרת החל משנת 1735 כאשר העיתונות החלה לפרסם מאמרים בהקשר למתרחש. יש הסכמה כי התופעה נגעה בכל משפחה בצורה אחת או אחרת. מרבית הילודה שבאה בעיקבות התופעה תרמה חלק ניכר בהתפתחותה של עידן הנאורות . מרבית המשפחות היו צריכות להתמודד עם בנות, בנים, אחים אחיות, אחים ואחיות חורגים למניהם אשר נולדו כתוצאה ממערכת יחסים שמחוץ לתא המשפחתי. כתוצאה מהתופעה אשר האיבה את השפעתה על כל נדבך בחברה נחקקו חוקים למניהם ‏[4] , חוק הנשואין של 1753.

עדות מוחשית בשל התופעה המתפשטת הינו בית החולים Foundling Hospital אשר נוסד בשנת 1741 בלונדון על ידי התורם Thomas Coram אשר מטרתו הייתה לשמר על הילדים אשר ננטשו על ידי הוריהם. יש לדייק ולומר כי אומנם בית החולים נחנך בשנת 1741 אך קיבל הרשאה להקמתו בית כבר בשנת 1739 וזאת עבור כי התופעה התפשטה למימדים מחוץ לגדר שליטה.

הילדים אשר נולדו מחוץ למערכת הנשואים מצאו עצמם בודדים ללא זכויות והוכרה [משפטית וחברתית] ברוב המקרים על ידי הוריהם. ב' 1735 התפרסם מאמר של בוגר אשר מביע את תסכולו ממעמדו החברתי ועל כי הוא מנודה על ידי בני משפחתו.

היחס לממזר שכך נקראו ילדים אילו [למרות שעל פי ההלכה ברוב המקרים בכלל לא ממזרים היו שכן נולדו כתוצאה של מערכת יחסים בין נשוי לבחורה פנויה] ברוב המקרים הייתה אויינת שכן הוא היווה איום על המעמד החברתי של שאר המשפחה ועל כלכלת המשפחה.

בשנת 1735 שנת לא יבוא ממזר נכתב בעיתון Universal Spectator מכתב מגבר מנשואים שכאלה אשר כותב כי למרות החינוך הנאור, התהנגותו ומידותיו בעניני צדקה וחסד, קרובי משפחתו רואים אותו pariah מנודה במיוחד אילו מצד אביו אשר רואים אותו כגוזל .... עבור כי נלקחה מהם ירושה פעוטה אשר אביו חנן עבורו

התפוררות המעמד החברתי בשל ריבוי הילודה שמחוץ לנשואין היה כה ניכר עד כי הממשל נאלץ לחוקק חוקים בהקשר.


הדונמה - לא יבוא ממזר בקהל ה':

לא רק באנגליה ובמדינות אחרות אלא אף בקרב הדונמה מבני עמינו אשר הלכו בדרך לא טוב. מקורם של בני הדונמה הוא בכמה מאות משפחות מחסידי שבתאי צבי מהעיר סלוניקי שביוון שהתאסלמו בשנת 1683 בעקבות התאסלמות משיחם. יריביהם טענו שהתאסלמותם נועדה למנוע את האשמתם בעבירות מוסר. במשך 250 שנה ישבו בני הקהילה בסלוניקי בשתי שכונות ייחודיות ותפסו עמדות חשובות בבנקאות ובמסחר.

הדונמה אסרה על בניה את הנישואים הן עם המוסלמים והן עם היהודים. כשקמו בתוכה פלגים אידאולוגיים שונים נמנעו חבריהם אף מנישואין עם בני הדונמה שאינם נמנים עם הפלג שלהם עצמם. כתוצאה מכך, רבו בדונמה נישואי קרובים. ‏[5] הדונמה קוראים לעצמם "מאמינים - mamina - לוס מאמינימס - חברים. באדריאנופול נודעו בכינוי דגים קטנים - sezanicos. ‏[6]

כלפי חוץ נראו בני הדונמה כל השנים כמוסלמים לכל דבר. בינם לבין עצמם האמינו באדיקות בשבתאי צבי המשיח וקיימו בסתר מנהגים ותפילות משל עצמם. הם מחזיקים ב-18 עיקרי אמונה, חלקם מצוות ומנהגים הנטולים מהיהדות כמו מילה הבנים ביום השמיני ואמירת תהילים מדי יום. לרבים מהם היה שם כפול - טורקי ויהודי, קיימו בתי קברות נפרדים, הקפידו על גידול זקנים וגילוח ראש. לאחר עזיבת סלוניקי, כשהחלו חלק מסודות הכת לדלוף, נודע כי הם חוגגים את חג הכבש בכ"ב באדר. עיקרו של חג זה הוא סעודת ערב חגיגית של שתי משפחות, שבסיומה כיבוי אורות וקיום חילופי זוגות. הנולדים מיחסי מין אלה נחשבים בדונמה למקודשים. כמו כן ידוע על נוסחים שונים של תפילות בדונמה, בהן משתקפים ניגודים גדולים בין שתי תפיסות באשר למעמדו של שבתאי צבי, שחלק מהדונמה מתפללים אליו כאל אלוהות וחלק רואים בו משיח בשר ודם בלבד.

יעקוביים נקראו על שם מייסדה, יעקב קרידו (בטורקית שמו עבדאללה יעקוב), אחיה של יוכבד אשת שבתאי צבי ומי שלדעתם היה יורשו הרוחני. לפי מסורתם, מת קרידו בדרכו למכה כדי לקיים בה את מצוות החאג'. זהו הפלג הוותיק ביותר בכת. חבריו נהגו לגדל זקנים אך לגלח לחלוטין את שיער ראשם. הם נחשבים כקרובים מאוד לטורקים וחלקם משמשים כיום כפקידי ממשלה. עיסוקם המסורתי היה מכירת טבק וחברי פלג זה נחשבו לאמידים במיוחד.

הקאראקאשלאר (בעלי הגבות השחורות) או ה"קוניוזוס". חבריה מאמינים בעותמאן באבא, גילגולו של שבתי צבי, ובברוך קוניו (הקרוי גם ברוכיה רוסו), נביא האמת של המשיח. הפילוג התרחש ב-1690, בעקבות הופעתו של הנביא ברוכיה. גם בני פלג זה מגדלים זקן, אך הם אינם מגלחים את שיער ראשם. בתפילותיהם הם מזכירים בנשימה אחת את שבתאי צבי ואת ברוכיה, שזכרו נתערבב במשך השנים עם זכר עותמאן באבא. רוב בני ה"קאראקשאלאר" נחשבים אמידים, ובהם עורכי דין, בנקאים, סוחרים ובעלי מקצועות חופשיים נוספים. אחד ממנהיגי הכת, דרויש אפנדי, פעל בתקופתו של יעקב פרנק והוא שאחראי להנהגת שיתוף הנשים לכל בני הפלג, מנהג שאותו נימק בטקסטים מעורפלים מספר הזוהר ומספרות אחרת מתחום הקבלה. באמצע המאה ה-19 עמד בראש הפלג הזה אמברג'י, אדם פיסח ועיוור, שניהל את עדתו ביד קשה וכונה טימור לנג.

הקאפאנג'ילאר (=בעלי המאזניים) רואים עצמם כתנועת שיבה לשבתאות הצרופה מתוך דחיי קירידו מצד אחד ומתוך כפירה במשיחיותו של עותמאן באבא מצד שני.

בשנים האחרונות נסיון של חלק מהם לחזור ליהדות נדחה על ידי הרבנים בגלל חשש לממזרות ובגלל שנחשבו למומרים-להכעיס (לא אנוסים).

יעקב פרנק אשר נולד בשנת 1726 אף הוא התחבר לכת עקב אביו וב' 1730 משפחתו עברה לCzernowitz עיר בהרי הקרפתיים שבמחוז בוקוינא, כבר בצעירותו דחה את לימוד התלמוד. יש לציין כי אוסמן באבא היה נוכח בחתונתו בשנת 1752.

כליל תפארת:

לא יבא ממזר בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה':

וירמוז כאמור על קהילת הדומה אשר החלו את דרכם סביבות 1683 כאשר כ - 250 משפחות של שבתאים מסלוניקי התאסלמו. דרכם עקלקלה ועדיות על כי במועדם בחג הכבש אשר חל בכ"ב באדר נהגו לסעוד בחבורות של שתי משפחות. חלק מן החגיגה הוא כיבוי האורות והחלפת הנשים בין ראשי המשפחו ללילה זה. הנולדים מיחסי מין אלה נחשבים בעיני הדונמה לקדושים.

עבוד מעשיהם זרעם הינו בגדר ספק ממזרות אך מיכוון שכך מנהגם לא התקבלו אפילו דור עשירי לבוא בקהל ה' שכן דור הוא בין 25 ל' 35 שנה אם כן סביבות 1983 הוא הממוצא ל' 10 דורות וכן בשנים אילו ביקשו כמה מצאצאי הדונמה לחזור לקהל ה' ובקשתם נידחתה. למרות האמור היו אשר הראו נכונות בסתר לסייע להם בסיפוק צרכיהם הדתיים הקשורים ביהדות כגון מילת ילדיהם.

באם נחשב דור לכ' 35 שנה וכי תחילת מעשיהם בגין חילופי נשים החל רק לאחר הפילוג של 1690 באשר נוסד הפלג של ההקאראקאשלאר (=שחורי הגבות) או קוניוזוס המאמינים בעותמאן בבא, אשר הנהיג את שיתוף הנשים לכל בני הכיתה, אזי הדור הראשון הינו סביבות 1730 - 1735 סביבות שנות הפרשה.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה תק"ס. סמ"ג לאוין קיז. סמ"ק סי' רצה. מקורות: יבמות מט, עח. קדושין סח. אה"ע סי' ד
  2. הוריות י"ג:א
  3. London's Sinful Secret: The Bawdy History and Very Public Passions of London's Georgian Age by Dan Cruickshank The Secret History of Georgian London: How the Wages of Sin Shaped the Capital, Dan Cruickshank London Lives 1690 to 1800 יש לעיין בעניין מחקר הממזרות אשר אף הוא מתמקד בשנים החל מ - 1740 Bastards and Foundling Illegitimacy in Eighteenth - Century England by Lisa Zunshine Ohio State Univ. Press אף כאן שנת התפנית הינה 1735 עיין בעמוד מספר 2 אשר מתעד כי החל משנה זו העיתונים של אז עסקו באילו הנושאים.
  4. עיין פפ 176 כי יקח איש אישה
  5. עובדה זו לא השפיעה על הריבוי הטבעי הגבוה שלהם. באמצע המאה ה-18 כבר מנתה הכת כ-600 משפחות (שלושת אלפים נפש) ולאחר שנאלצה לעזוב את סלוניקי,‏‏ בעקבות הסכם לוזאן‏ מ-1923, חילוף האוכלוסין, הנוצרים עברו ליוון והמוסלמים לטורקיה מנתה הכת 13-15 אלף נפש. מספרם כיום אינו ידוע במדויק, והוא מוערך ב-15-20 אלף נפש.
  6. החל מסוף המאה ה-19 חרגו משכילי הדונמה מתחומה של הכת. חלקם פנו לפעילות ציבורית כלל-טורקית. חלק מהם היו פעילים בתנועת הבונים החופשיים בטורקיה. היו בהם שנטלו חלק במהפכת הטורקים הצעירים של 1908 ובהדחת הסולטאן עבדול חמיד השני. היו אף שטענו כי מייסדה של טורקיה המודרנית, מוסטפא כמאל אטאטורק בספר "משיחי השקר ומתנגדיהם מביא עדות של איתמר בן אב"י על קשריו של אתאטורק ליהודים ולדונמה. הוא בן לאב שנמנה בעבר על בני הדונמה. לאחר הגירוש מיוון התיישבו מרבית בני הדונמה באיסטנבול, באיזמיר, באנקרה, בבורסה ובקוניה.