פס 276.13 ~ לא יבא עמוני

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,497 עד 5,500 לבריאה | 1,736עד 1,740 למניינם 


   ד לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם. ה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. ו וְלֹא אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ז לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם.

דברים כג:ד - ז

הפסוקים והמצוות

שלא ישא עמוני ומואבי בת ישראל, וכן שלא לקרוא להם לשלום בעת מלחמה:

שלא ישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם שנאמר: לא יבא עמוני ומואבי וכו'.[1]. שלא יבוא בקהל עמוני או מואבי- שתים שנאמר: לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' [2]. וכל כך למה? על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. ולהודיע מעלתה של גמילות חסדים והרחקת מדת הנבלה. על כן צונו לקבוע שנאה עמהם שהשחיתו והתעיבו להראות תכלית רשעם ונבלותם שלא להקדים אפילו בלחם ובמים קהל דגול עייפי דרך העוברים בגבולם, ועוד שכרו עליהם את בלעם לקללם. ואסר הכתוב הזכרים ולא הנקבות שאין דרך האשה לצאת. והאל לא יעות משפט לענוש האשה בשביל נבלת האיש.

ויש להבין את חומרת מעשיהם זה כנגד מעשי המצרים. שהמצרים עבדו בנו וצערונו זמן רב אפילו בהם לא ציוונו הכתוב עניין ההרחקה כי אם עד דור שלישי, וידענו בזה שיפה לו לאדם לעשות כמה חטאים ולא נבלה אחת גדולה, כי בהסכמתו בעשיית הנבלה המכוערת ולא יחוש לגלות דעתו ובושתו נגד עוותו עד שלא יוכל לתקון. ואין ראוי להתערב בעם הקודש והמבורך.

שלא לקרוא שלום לעמון ומואב בשעת המלחמה שנאמר: לא תדרוש שלומם וטובתם. ‏[3]. ומה לי כפל לשון, כי לא רק ההרחקה בעניין הפרט והיחיד אלא אף בעת מלחמה לא תדרוש שלומם.

באומרו לא יבוא עמוני ומואבי רצה לומר אילו ולא אחרים, וכל שכן בזרע ישראל אפילו רשעים שבהם יש ניצוץ של חסד, כי זרע אברהם המה.

ולכן על לנו מלומר קיטרוג ולשון הרע על אחרים אלא לדרוש בשלמם ובטובתם, ובכן בשנים אילו נולד סנגרום של ישראל רב לוי יצחק רוסקוב מברדיצ'ב מחבר הספר קדושת הלוי.

המסר המרומז:

מאורעות השנים:

5500 - לידת הרב לוי יצחק מברדיצ'ב - קדושת הלוי - סנגורם של ישראל, כנגד: שלומם טובתם:

הרב לוי יצחק מברדיצ'ב הנודע בשם קדושת הלוי נולד בשנת 5,500 לבריאה, 1740 למניינם. ופסוק לֹא תִדְרשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם" הוּא הַפָּסוּק הַ5500 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 5500 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נוֹלַד סַנֵּגוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבֶּרְדִּיצָ'ב זצ"ל שֶׁדָּרַשׁ שְׁלוֹמָם וְטוֹבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּל הַיָּמִים, וְקִיֵּם אֶת דִּבְרֵי הַכָּתוּב הַזֶּה שֶׁרַק לַגּוֹיִם הָרְשָׁעִים אשר לא מקדמים בלחם ובמים אָסוּר לִדְרֹש שְׁלוֹמָם וְטוֹבָתָם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן עַם יִשְׂרָאֵל, חַיָּבִים לִדְרֹש שְׁלוֹמָם וְטוֹבָתָם תָּמִיד. וְכֵן שֵׁם סִפְרוֹ קְדוּשַׁת הַלֵּוִי בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלֹמָם טֹבָתָם = 861. היה מתלמדיו של מגיד ממעזריטש

וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁשְּׁנַת 5500 הִיא בְּדִיּוּק נְקֻדַּת הַחֵצִי שֶׁל הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, וְנוֹלַד סַנֵּגוֹרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁגַּם אִם יִהְיֶה הָעוֹלָם חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, הוּא יְסַנְגֵּר וְיַטֶּה אֶת הַכַּף לְצַד הַזְּכוּת. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא ‏[4] יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם לְכַף זְכוּת, עָבַר עֲבֵרָה אַחַת אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם לְכַף חוֹבָה.

והנה אחד מהסיפורים הרבים המסופרים על - ר' לוי יצחק מבדיטשוב,סניגורם של ישראל:

כידוע ר' לוי יצחק היה תמיד מנסה לראות רק את נקודות הזכות של האדם ולא את מגרעותיו... וקרה יום אחד שראה יהודי אוכל בתשעה באב ... שאל אותו ר' לוי יצחק: -"שמא אתה לא יודע שהיום תשעה באב?" ענה לו היהודי: -"לא ר', אני יודע !" שאל אותו ר' לוי יצחק: -" שמא אתה לא יודע שצריך לצום בתשעה באב?" ענה לו היהודי: -" לא ר', אני יודע !" שאל אותו ר' לוי יצחק: -"שמא אתה חולה ואתה פטור מהצום?" ענה לו היהודי: -"לא ר', אני חזק כארז." כששמע זאת ר' לוי יצחק .. אמר לפני הקב"ה: -"תראה ה' יתברך ... כמה יהודי מוכן להתבזות ... והעיקר - הוא לא משקר".

לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', על דבר אשר לקדמו אתכם בלחם ובמים: וכל כך למה? עבור כי מידתם מידת סדום שנאמר ‏[5] האומר שלי שלי, ושלך שלך - זו מידה בינוני, ויש אומרים זו מידת סדום. וסדום זו בארץ מואב. מידת סדום היא ההיפך של החסד שעלייה נאמר עולם חסד יבנה. כי החסד היא מידה שחוזרת ומחייה את העולם. ובזכות החסד דהיינו חסדו של מי שאמר והיה העולם לחם לכל בשר, ש - חסדו = 78 = לחם. ואנו זרע אברהם שכולו חסד. ואוהלו של אברהם תמיד פתוח לקבל עוברי אורח ולהאכילם פת לחם.

ובזו השנה בעת אשר רפו ידי העם מלקיים מצוות ה' יתברך קם לנו סנגור קדושת הלוי וידרוש בשלום עמו כלפי אבינו שבשמים כמובא בסיפור לעייל.

לא תדרש שלמם וטבתם:' ובמקום אחר ‏[6] אל תתגר בם, וכאן ידבר בזמן מלחמה שלא בארצם. כי ציוונו הכתוב בעניין ארצם לבל נבוא עמם מלחמה, והציווי לדורות כאמור. אך באם יכבשו הם עצמם עמים אחרים ומדינות אל לנו לקרוא עליהם לשלום בעת בואינו עמם במלחמה. וכל כך למה? כי עולם זה מובנת בו מידת מידה כנגד מידה. ומידה כנגד מידה שאם כך מידתם על להם לקחת ואפילו מחוט השיערה מנחלה ומארץ אשר לא להם, וכאשר תבוא אתה איתם במלחמה בארצות אשר כבשו הם אל לך להראות רחמים כלפיהם.


המלחמה העות'מאנית - רוסית (1735 - 1739):

מלחמה זו, בין רוסיה והאימפריה העות'מאנית, שהתנהלה בין השנים 1739-1735, פרצה עקב חילוקי דעות לגבי תוצאות מלחמת רוסיה-פולין של 1733 - 1735 ופשיטות הולכות ונשנות של הטטרים מקרים. כמו כן, המלחמה סימלה את המאמץ הרוסי ההולך וגובר למען גישה לים השחור.

הדיפלומטיה הרוסית טרם המלחמה: עם פרוץ המלחמה, רוסיה השיגה מצב בינלאומי מבטיח כאשר כרתה מספר בריתות עם איראן (אשר הייתה במהלך מלחמה עם העות'מאנים) במהלך 1792 - 1735 ותמכה בהמלכתו של אוגוסט השלישי לכס המלכות הפולני ב-1735 במקומו של העוצר הצרפתי סטניסלב לשצ'ינסקי, שהוצע לתפקיד על ידי צרפת הפרו-טורקית.

מהלך המלחמה: ה"קאזוס בלי" (עילה למלחמה) היה הפשיטות הטטריות באוקראינה בסוף 1735 והמערכה הצבאית של החאן הקרימני באזור הקווקז. ב-1736 המפקדים הרוסים כבר חזו את תפיסתם של העיר אזוב וחצי האי קרים.

ב-20 במאי 1736, צבא דנייפר (שעמד על 62,000 איש) תחת פיקודו של פילדמרשל כריסטופור מיניך כבש בסערה את הביצורים העות'מאנים בפרקופ, וב-17 ביוני את העיירה בחצ'יסאראי. למרות זאת, המחסור באספקה, בנוסף להתפרצותה של מגפה, אילצו את מיניך לסגת לאוקראינה. ב-19 ביוני צבא דון (שעמד על 28,000 איש וגם היה צבא רוסי), תחת פיקודו של הגנרל פטר לאסי, ובעזרתו של צי דון שהיה תחת פיקודו של סגן האדמירל פטר ברדאל, כבש את מצודת אזוב.

ביולי 1737, צבאו של לאסי (שכלל כבר 40,000 חיילים) צעד לקרים, כאשר הוא גורם למספר תבוסות בצבאו של החאן מקרים. אך למרות ההצלחה, לאסי וצבאו נאלצו לשוב על עקבותיהם, שוב עקב מחסור באספקה.

אוסטריה, שהייתה בעלת ברית של רוסיה עוד מ-1726, נכנסה למלחמה נגד האימפריה העות'מאנית ביולי 1737, אך הובסה בעצמה כמה פעמים. בחודש אוגוסט רוסיה, אוסטריה והטורקים החלו במשא ומתן בעיר נמירוב, שעתיד היה להיות עקר וחסר תועלת. ב-1738 לא היו מבצעים צבאיים משמעותיים, ויתר על כן, רוסיה נאלצה לסגת מערים שהיא החזיקה בהן עקב מגפות קשות.

שלב המלחמה האחרון: ב-1739 צבאו של מיניך חצה את נהר הדנייפר, הביס את הטורקים בסטבוצ'ני וכבש את מבצר חוטין (ב-19 באוגוסט) ואת העיר יאשי. אוסטריה, לעומת זאת, הובסה בשנית על ידי הטורקים ונאלצה לחתום עם האימפריה העות'מאנית על הסכם בלגרד ב-18 בספטמבר 1739. הסכם זה, בנוסף לאיום הממשמש ובא מפלישה שבדית, אילץ את רוסיה לחתום על הסכם ניש עם האימפריה העות'מאנית ב-3 באוקטובר 1739. לפי הסכם זה, רוסיה קיבלה את אזוב אבל נשללה ממנה הזכות להשאיר את הצי הרוסי הקיסרי בים אזוב או לבנות שם ביצורים.

בסופו של דבר, המטרות העיקריות של הרוסים לא הושגו; תוצאות המלחמה, שעלתה בחייהם של כ-100,000 חיילים רוסים, היו חסרות חשיבות. רוסיה הצליחה לשפר רק במעט את מצבה לאחר הסכם פרוט ב-1711. שיתוף הפעולה וה"איחוד" הצבאי בין האימפריה העות'מאנית לשבדיה, שהתהדק ב-1739 בעזרת דיפלומטיה צרפתית, יצר רקע עוין למדיניות החוץ הרוסית העתידה לבוא.



הסכם ניש [1739]:

הסכם נִיש (Niš) היה הסכם בין האימפריה הרוסית לבין האימפריה העות'מאנית שסיים את המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1735–1739. ההסכם נחתם בניש שבמזרח סרביה ב-29 בספטמבר 1739.

שיחות שלום החלו עוד בשנת 1737, אך ללא תוצאות. במהלך קיץ-סתיו 1739 היו לצבא האימפריה הרוסית מספר הצלחות בשדה הקרב, אך לאור ההפסדים שספגה אוסטריה והחלטתה לצאת ממלחמה, נאלצו הרוסים להאיץ את סיום המלחמה.

השיחות התקיימו בתיווך השגריר הצרפתי. בהתאם לתנאי ההסכם, האימפריה הרוסית קיבלה בחזרה את אזור אָזוֹב, אך בתנאי שכל הביצורים באזור ייהרסו. שטחים באזור קובן הוכרזו כעצמאיים, ויועדו לשמש חיץ בין האימפריות. על הרוסים נאסר להחזיק צי בהים השחור, וכל המסחר היה צריך להתבצע באמצעות ספינות טורקיות. לעולי הרגל מרוסיה הותר להגיע לירושלים באופן חופשי.

תנאי ההסכם לא היו מיטביים, שכן האימפריה הרוסית לא הצליחה לחזק את מעמדה באזור ולקבל מוצא חופשי לים. ההסכם היה בתוקף עד לחתימת הסכם קוצ'וק קאינרג'ה בשנת 1774.


הסכם בלגרד [1739]:

הסכם השלום של בלגרד שבין The Treaty of Belgrade (Russian: Белградский мир, Turkish: Belgrad antlaşması) was the peace treaty signed on September 18, 1739 in Belgrade, Habsburg Kingdom of Serbia (today Republic of Serbia), by the Ottoman Empire on one side and the Habsburg Monarchy on the other.

This treaty ended the hostilities of the two-year Austro-Turkish War, 1737-1739, in which the Habsburgs joined Imperial Russia in its fight against the Ottomans. With the Treaty of Belgrade, the Habsburgs ceded the Kingdom of Serbia with Belgrade, the southern part of the Banat of Temeswar and northern Bosnia to the Ottomans, and Oltenia, gained by the Treaty of Passarowitz in 1718, to Wallachia (an Ottoman subject), and set the demarcation line to the rivers Sava and Danube. The Habsburg withdrawal forced Russia to accept peace at the Russo-Turkish War, 1735-1739 with the Treaty of Niš, whereby it was allowed to build a port at Azov, gaining a foothold on the Black Sea.[1]

The Treaty of Belgrade effectively ended the Kingdom of Serbia which had existed since 1718. This territory would await the next Habsburg-Ottoman war to be temporarily again included into the Habsburg Monarchy in 1788 with the help of Koča Anđelković.[2]

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקס"א, סמ"ג לאוין קיג קיד. מקורות: יבמות עו. קדושין עד. ברכות כח. ידים פ"ד אה"ע סימן ד.
  2. מוני המצוות: רס"ג, רמב"ן, סמ"ג
  3. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקס"ב. סמ"ג לאוין רכח. מקורות: ספרי
  4. קידושין מ:
  5. אבות משנה ה:יג
  6. עיין פרשת דברים