פס 276.16 ~ לא תסגיר עבד

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,509 עד 5,510 לבריאה | 1,748 עד 1,750 למניינם 


   טז לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. יז עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ.

דברים כג:טז - יז

הפסוקים והמצוות

דיני עבד כנעני (מבני נח) שברח

'שלא לחזיר עבד שברח לארץ ישראל לאדוניו שבחוצה לארץ שנאמר: לא תסגיר עבד על אדוניו. ‏[1] שנמנענו מלהשיב עבד שברח מאדוניו מחוצה לארץ לארץ ישראל, ואפילו אדוניו ישראל לא נשיבהו אליו, אלה נשחררו. פרט. ובדרך הכלל ירמוז על עבדים בכלל ואפילו בשל אומות העולם ושלא בארץ וזאת מקל וחומר, והמבין יבין.

שלא להונות עבד הבורח מאדוניו מחוצה לארץ ישראל שנאמר: עמך ישב בקרבך וכו' לא תוננו. ‏[2] שנמנענו מלהונות העבד הבורח אלינו מחוצה לארץ לארץ. כלומר שלא נחרפהו ונבזהו בדברים כל שכן במעשה. ואל לנו לומר זהו עבד ואין עליו קפידה. ובדרך הכלל ירמוז על עבדים בכלל ואפילו בשל אומות העולם ושלא בארץ.


"Am I Not A Man And A Brother?" Medallion as part of the anti-slavery campaign by Josiah Wedgwood, 1787

המסר המרומז

שלמרות שהתירה התורה במצבים מסויימים עבדים לישראל הרי ההתיחסות אליהם חייבת להיות בצורה נהותה. לא כן באומות העולם אשר את עבדיהם העבידו בפרך ולא הכבוד הראוי לצלם אנוש. ועל כן לא רק שאסרה התורה מרות שכזו אלא הוסיפה ואמרה שעבד באומות שברח מאדוניו לא להחזירו. וכן באילו השנים מתחיל סיפורו של עבד אחד ובמהרה אחרים כמוהו שברחו מאדוניהם באנגייה אשר היוותה את תדמית ממסד העבדים. ובאשר הדבר היגיע לבית הדין ולמחוקק העליון החליטו בפעם הראשונה שלא להחזירו אלא להעניק לו את חירותו. פסק תקדימי זה הווה תפנית במאבק של אלא שחתרו כנגד שימוש בעבדים. החל מאילו השנים ועד 1776 אם ה

1756: מונטגומרט נגד שאדן, 1769 ספנס נגד דלריצפל

1772: לא תעשוק שכיר עני ואביון: השחרור הסופי של סמרסט הווה תפנית אשר ממסד את הזרם למען שחרור עבדים

Line containing Jefferson's use of the phrase "all men are created equal", in the Declaration of Independence.

1776: וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך משם:הכרזת העצמאות של ארצות הברית פילדלפיה שנוסחה במרביתה ע"י תומאס ג'פרסון מכריזה בכותרתה "כל בר אנוש נולדו שווים". ההכרזה של 1776 הייתה של 13 המדינות הצפוניות שדרשו להתנתק מאנגליה. ב' 1780 עימצה מסצו'סטס את הנאמר החוקתה ע"י ג'ון אדמס. 1780: וזכרת עי עבד היית בארץ מצרים: בפנסילווניה החוק הראשון לביטול ממסד העבדים בהדרגטיות. חוק זה מנגד לחוק החירות המידי של 1783 במסצו'סטס היווה את המודל להשיחרור העבדים במדינות הצפוניות של ארה"ב.

1,807: ויוצאנו יהיה ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה: בריטנייה אוסרת הבאת עבדים מאפריקה לארצה 1,808: ויוצאנו יהיה ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה: ארצות הבריתאוסרת הבאת עבדים מאפריקה לארצה


Collection box for Massachusetts Anti-Slavery Society. Circa 1850.

מאורעות השנים

התנועה לביטול העבדוּ‏ת היא תנועה פוליטית המבקשת לשים סוף לעבדוּת ולסחר בעבדים ברחבי העולם. התנועה החלה בתקופת עידן האורות וצמחה באירופה ובארצות הברית במאה ה-19. התנועה לביטול העבדות זכתה להצלחה גדולה בחלק ממאבקיה, אך עבדות בכלל ועבדות ילדים בפרט מתקיימות ברחבי העולם עד היום.

הפסקת העבדות בבריטניה

הצמיתות בבריטניה נפסקה בתחילת המאה ה-17. עם זאת, בתחילת המאה ה-18 כבר החלו מובאים עבדים אפריקאיים ללונדון ואדינברו כמשרתים אישיים. העבדים האפריקאיים לא נקנו או נמכרו, ומצבם החוקי לא היה ברור עד שנת 1772, כאשר מקרה של עבד שברח, ג'יימס סומרסט, הצריך התייחסות מצד החוק. הבעלים, צ'ארלס סטיוראט, ניסה לחטוף את סומרסט ולשלוח אותו לג'מייקה לעבוד במטעי סוכר. בעודו בלונדון סומרסט הוטבל לנצרות, וסנדקו הוציא הביאס קורפוס - צו הבאת עציר. כתוצאה, נאלץ הלורד מנספילד, השופט העליון בבית הדין ספסל המלוכה, להחליט האם החטיפה הייתה חוקית או לא לפי החוק האנגלי, כיוון שלא הייתה באנגליה חקיקה בדבר עבדות. בפסק הדין שלו מתאריך 22 ביוני 1772, הצהיר מנספילד: "למרות אי-נוחויות העלולות לנבוע מהחלטתי, אינני יכול לומר שמקרה זה מורשה או מאושר על ידי החוק האנגלי. ולפיכך, חייבים לשחרר את השחור". בזאת הוכרז כי לעבדות לא קיים היתר חוקי בחוק האנגלי. פסק דין זה הביא לשחרור 10-14 אלפי עבדים באנגליה, וכן קבע כי סחר בבני אדם המוסדר בתחומי שיפוט אחרים של אנגליה (כדוגמת המושבות בארצות הברית) איננו יכול להיאכף בהתאם באנגליה עצמה.

לאחר שקרא על מקרה סומרסט, ג'וזף נייט, עבד אפריקאי בסקוטלנד, עזב את אדונו, ג'ון וודרברום. מקרה דומה לזה של סטיוארט הובא על ידי וודרברום בשנת 1776, עם אותה התוצאה: העבדות לא התקיימה באופן חוקי לפי חוק סקוטלנד. עם זאת, עבדוּ‏ת ילידי סקוטלנד התקיימה עד 1799, אז כורי הפחם - אשר עד אז תפקדו כצמיתים - זכו באמנסיפציה.

סחר בעבדים בתחומי אנגליה הוכרז כלא-חוקי באופן רשמי בשנת 1807.

בארצות הברית

הצעדים הראשונים

למרות היעלמותה מבריטניה, העבדות הייתה דרך החיים המקובלת במושבות האנגליות באמריקה ובמערב הודו.

עד שנת 1783 כבר קמה תנועת התנגדות לעבדות בקרב הציבור הבריטי בארצות הברית. באותה שנה קם הארגון האנגלי הראשון לביטול העבדות, שהוקם על ידי הקוויקרים, אשר המשיכו להשפיע על התנועה לביטול העבדות לאורך כל שנותיה, ובמובנים רבים הובילו את המאבק. ב-17 ביוני 1783, הנושא הובא באופן רשמי אל הממשלה על ידי סר ססיל ריי (חבר פרלמנט מטעם המושבה רדפורד), אשר הציג את העצומה שהוציאו הקוויקרים בפני הפרלמנט. באותה שנה, ד"ר ביילבי פורטוס קרא לכנסייה האנגליקנית להפסיק מיידית את מעורבותה בסחר העבדים וליזום מדיניות מעשית לשיפור מצבם של העבדים האפרו-קאריביים.

יוצאי אפריקה מילאו חלק מאוד חשוב בתנועה לביטול העבדות. בבריטניה, אולאודה אקוויאנו - אשר האוטוביוגרפיה שלו יצאה לאור בתשע מהדורות בתקופת חייו בלבד - הקדיש מרץ רב למאבק בעבדות והיה ממובילי התנועה.

צמיחת התנועה

בחודש מאי 1787, הוקמה הוועדה לביטול הסחר בעבדים, בהתייחסות לסחר העבדים האטלנטי - סחר עבדים על ידי סוחרים בריטיים אשר החליפו סחורה בריטית עבור עבדים בדרום אפריקה, שם ההנהגה הייתה קשורה לעבדות. העבדים שנסחרו במערב אפריקה נשלחו למושבות בריטיות ולארצות הברית או למדינות קאריביות אחרות (מעבר הביניים), שם הם נמכרו בעיקר לבעלי מטעים עבור רום וסוכר, אותם לקחו הסוחרים חזרה לבריטניה לסחור בהם. סחר זה נקרא סחר משולש כדי לתאר את נתיב הסחורות אפריקה-אירופה-אמריקה ולא משום שכל ספינה הפליגה בפועל בנתיב המשולש.

השפעות פוליטיות נגד חוסר האנושיות שבסחר עבדים התעצמו משמעותית לקראת סוף המאה ה-18. אנשים רבים, חלקם ממוצא אפריקאי וחלקם ממוצא אירופאי, השפיעו על ביטול העבדות. בין הפעילים הידועים בבריטניה נמצאים ג'יימס רמזי, דרנוויל שארפ ותומס קלרקסון.

כבדלנים, קוויקרים לא יכלו להפוך לחברי פרלמנט בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, ולכן ויליאם וילברפורס, אנגליקן אוונגליסט, התבקש להפוך למנהיג הקמפיין הפרלמנטרי. קלרקסון הפך לאחד החוקרים הבולטים של הקבוצה, כשאסף מידע נרחב ביותר בנושא הסחר בעבדים, ובין היתר עדויות מיד ראשונה של מלחים ועבדים לשעבר בנמלים ברינטיים בערים שונות, ביניהן בריסטול, ליברפול ולונדון.

בעיקר בזכות מאמציו של קלרקסון, קמה רשת של קבוצות מקומיות של מתנגדי עבדות, ברחבי המדינה. הקבוצות פעלו דרך הגעה לאסיפות ציבוריות ופרסום עלונים ועצומות. אחד הספרים המוקדמים ביותר שקודמו על ידי קלרקסון והועדה לביטול הסחר בעבדים היה האוטוביוגרפיה של אולאודה אקוויאנו. התנועה זכתה לתמיכה מעבדים ששוחררו, כמו אקוויאנו, מקהילות דתיות שונות, כמו הקוויקרים, בפטיסטים, מתודיזם ואחרים, וביקשה תמיכה מהעובדים התעשייתיים החדשים בערי מרכז וצפון אנגליה. אפילו נשים וילדים, עד אז קבוצות ללא מעמד פוליטי, הפכו מעורבות בקמפיין - למרות שגם אז נשים נאלצו לעתים קרובות לערוך פגישות נפרדות ולא יכלו לייצג את הקבוצות בפרלמנט הבריטי.

אחד הפרויקטים של התנועה לביטול העבדות היה המשא ומתן עם מנהיגים אפריקאים לרכישת אדמה בממלכות במערב אפריקה, למען ייסוד "פריטאון" - התיישבות למען עבדים בבריטניה או אמריקה ששוחררו. אותה התיישבות בעיר שהפך מאוחר יותר לחלק מסיירה לאונה, עליה נוהל משא ומתן פרטי, עוגנה לאחר מכן. על התנועה והתקופה יצא בשנת 2006 סרט הקולנוע "רוחות של חופש".

כליל תפארת

שעניין בריחת העבד לחירות דורש מאיתנו לבוא לעזרתו על ידי זה שלא נסגירו אדוניו

לא תסגיר עבד אל אדוניו , בא הכתוב ולראשונה דן בחירותו של עבד כנעני בשל עצמיותו. ויתלה הדבר בעצם עצמיותו של העבד וזכותו עלי אדמות לחירות מטעם היותו צלם אנוש. ויתלו המפרשים העניין בדבר מלחמה, ויאמרו כי בעבור אדוניו עובד ע"ז ואיסור היא לתתו להיות תחת פולחנם. וי"א אפילו עבד כנעני של ישראל שברח מחוצה לארץ לא"י. ומכל הנ"ל משמע כי ייחסה התורה יתר חשיבות לחירות זה באשר

עמך ישב בקרבך: ואולי יעלה על הדעת כי לא תסגיר את העבד למקום מוצאו אך בקירבך לא ישב עבור כי הוא גדל עם ערכים שונים והתנהגות אשר לא לפי רוחך ועל זה יאמר בקרבך ישב. וכך היה ממש כי אף על פי שהעבדים אט אט שוחררו בארצות בהם שהוא לקח זמן רב עד אשר ציווי זה הנאמר בה לידי מימוש במלואו.

בטוב לא לא תוננו: כי תוצאת השחרור הינה לא שתנצל אותו אתה ותפעיל את מורתך עליו ואפילו שבתנאים טובים מאילו שהיה בהם קודם שיחרורו. אלא תנעניק לא חופש ויחס הולם.

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקס"ח, סמ"ג לאוין קפ. מקורות: גטין מה. יו"ד סימן רסז
  2. מוני המצוות: סה"מ מצוה תקס"ט. סמ"ג לאוין קפ, מקורות: גטין מה. יו"ד סימן רסז.