פס 276.27 ~ לא תעשק שכיר עני

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,533 עד 5,534 לבריאה | 1,772עד 1,774 למניינם 


   יד לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. טו בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא.

דברים כד:יד - טו

הפסוקים והמצוות

תשלומי שכיר ביומו ובזמנו:

ליתן שכר שכיר בזמנו שנאמר: ביומו תתן שכרו. ‏[1] לתת שכר שכיר ביומו ולא נאחר לו שכרו ליום אחר. ביארו ‏[2] דבין בשכיר ישראל או אפילו בגר תושב חיוב המצוה לפורעו ביומו ‏[3]. משרשי המצוה כי כל שכיר ברוב צריך לשכרו למזונותיו על כן אין ראוי לאחר לו מזונותיו וכענין שכתוב כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו, ופירשו ‏[4] על השכר הזה עלה בכבש ונתלה באילן, והאל בחסדיו ציונו ללמד נפשנו במדת החמלה והחסד ונשלים לכל בריה חוקה בעת הצורך למען נזכה ונכשר לקבל טובו, כי חפץ לעשות חסד הוא. ומה שאמרו שהקבלנות לענין מצוה זו דינו כמו שכירות דמכיון שגמר המלאכה והחזירה לבעליה חייב לתת לו שכרו באותו יום אבל לא החזיר המלאכה לבעליה אינו עובר עליו. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות.

לא תבא עליו השמש למי שמשהה שכר בהמה וכלים[5] ועיקר המצווה היא העלנת שכר כדפריש לעייל.

המסר המרומז:

מאורעות השנים:

דיוויד ריקארדו, ואן רובר ז'אק טוגו, כנגד, "לא תעשק שכיר... כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו" [5533]:

דייוויד ריקארדו

שבשנת 1772 נולד דייוויד ריקארדו וזאת כנגד הפסוק "לא תעשק שכיר עני ואביון [74 - 1772 למניינם]", ודייוויד בן אברהם היה תורן למען שכר מינימום והוגן לפועלים. חוק כלכלה מוצא "Iron Law of Wages" הסובר ששכר משכורת ריאלי לתווח הארוך חייב להתייחס לכוח הקנייה של השכיר, וזאת על מנת היכולת ההישרדות הכלכלית של השכיר. וכן הפסוקים שכנגד שנים אילו מתארים את עניין הלנת שכר השכיר ומדגישה "כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו" השכיר עני הוא בעניין שדמי שכרו הם עצם השכר הנדרש לקיומו וכי נפשו נזקקת לזה השכר. ריקארדו סבר וכן כתב ששכר המינימום מטבע הדברים תמיד שואף לנקודת ההישרדות של הפועל ויש לאזן את הדברים ואפילו בחקיקה.

יש המיחסים את התאוריה לפרדיננד לסל[6], הוגה דעות ומנהיג סוציאליסטי יהודי גרמני. למרות הנאמר חוק הברזל של השכר כבר מוזכר בהקשר לכלכלנים שקדמו ללסאל. יש המיחסים את הדברים לאן רובר ז'אק טורגו, וזאת לפעילותו בשנים לאחר שמונה לשר האוצר של צרפת [1774 למניינם]. ויש אשר מיחסים את הדברים לדיוויד ריקארדו אשר עמל וכתב עודות השכר והאיזון שלה כל ימי חייו.

דייוויד ריקארדו (1823 - 1772) היה יהודי אנגלי ממשפחה פורטוגזית שברחה להולנד עקב רדיפות. דיוויד היה כלכלן בריטי, ונחשב לאחד המשפיעים המרכזיים בכלכלה הקלאסית. עיקר השפעתו בתאוריה המאקרו-כלכלית הייתה בנושא היתרון היחסי, שעל פיו מדינה צריכה לפתח ענפים כלכליים ותעשייתיים שיש לה בהם יתרון יחסי, ושהסחר הבינלאומי בין מדינות יתבצע ביעילות מרבית במוצרים שיש למדינות יתרון יחסי בייצורם.

ריקארדו החל להתרועע עם קבוצת אינטלקטואלים, שאחד מהם, ג'יימס מיל, דחק בו להיכנס לבית הנבחרים ולהעלות על הכתב את משנתו הכלכלית. כפי שהיה נהוג באותם ימים, רכש ריקארדו חלקת קרקע שזיכתה את בעליה במושב בפרלמנט הבריטי. שם הוכיח את עצמו כליברל תקיף, שתמך אף בעניינים שנגדו את האינטרסים הפרטיים שלו.

ריקארדו הושפע מכתביהם הכלכליים של אדם סמית ותומאס מלתוס. בכתביו זיהה כמה מנקודות הכשל העיקריות שלהם וגיבש את הכלכלה לכלל תאוריה מקיפה אחת, המתייחסת הן לטווח הארוך והן לטווח הקצר. כחלק מתפקידו כמדינאי פרסם ריקארדו מספר כתבים הנוגעים לענייני מדיניות שעמדו על הפרק, כמו למשל ההצעה לבטל את המכסים על יבוא התבואה ("חוקי התבואה") והצעות שונות לגבי אופן גיוס הכספים של השלטון. במקביל, תרם גם לפיתוח הכלכלה כתחום נפרד ממדע המדינה באמצעות ספריו המקיפים על התאוריה הכלכלית.

ריקארדו נאבק נגד הכוח הכלכלי הרב של מעמד בעלי הקרקעות אל מול כוחם המוחלש של בעלי ההון (אליהם השתייך) והפועלים. מאוחר יותר, השפיעו עקרונות אלו על קרל מרקס, ששם דגש על מאבקם של הפועלים בבעלי ההון.

התעסקותו של דייויד ריקארדו בשכר הפועלים הייתה פריצת דרך בזכויותיו של השכיר. בשנת 1784 עקב שפעת אשר התפרצה במפעל עובדי כותנה במנצ'סטר החלה התעוררות ציבורית. בשנת 1802 חוקק "חוקת הבריאות והמוסר של מעוסקים", בשנת 1819 "חוקת המפעלים של 1819" אשר עסק בעיסוקים של קטינים ושעות עבודה הומותרות לגילאים שמתחת תשע שונים. בשנת 1833 "חוקת 1833" אשר נתנה מגבלות להעסקתם של קטינים מתחת לגיל שמונה עשרה.

משנת 1844 תחת הכותרת והילך יצאו חוקים למניהם באשר למעסיקים ולתנאי העסקה המותרות לקיים את הנאמר "והיה אם שמוע תשמע בקול ה'... ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה"

כליל תפארת:

לא תעשק שכיר:


ביומו תתן שכרו:

ולא תבוא עליו השמש:

הרי לנו:

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: מקורות: סה"מ תקפח. ב"מ קיא. סה"מ מ"ע ר. סמ"ג עשין צ. חו"מ סי' שלט.
  2. בבא מציעא פרק תשיעי קי"א:א
  3. אבל לא תעשה אינו בגר תושב
  4. שם קי"ב:א
  5. מוני המצוות: יראים
  6. [קרל מרקס וכן פרדריך אנגל