פס 283.1 ~ והיה כי יבאו

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,703 עד 5,712 לבריאה | 1,942עד 1,952 למניינם 


   א וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. ב וְשַׁבְתָּ עַד יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. ג וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. ד אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. ה וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. ו וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ. ז וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ. ח וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. ט וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטוֹבָה כִּי יָשׁוּב יְהוָה לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ. י כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.

דברים ל:א - י

תוכן עניינים

הפסוקים והמצוות

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז:

הדברים האלו ירמזו על אלפים שנות נדודים אשר באים לסיומם. ובזכות התעוררות דלתתא "ושבת עד ה' אלהיך " יתעוררו רחמים דלעילא "ושב ה' א-להיך את שבותך"

מאורעות השנים:

מלחמת העולם השנייה וחשבון הנפש, כנגד: "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ.. הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה.. וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה":

בשנים אלו נרדפים, ומושמדים היהודים ע"י הנאצים ימ"ש באירופה. מלחמת השואה הפכה למלחמה כלל עולמית בשנת 41'. התקפת יפן על ארה"ב היא אשר גורמה לארה"ב להיכנס בכל תוקפה למלחמה ונעשית בדרך אגב שלוחת ה' יתברך להצלת עם ישראל. אם עד לשנה זו היו רק בנ"י שבאירופה בתחושת גלות, מזמן זה עם ישראל שברוב התפוצות בא לידי הכרה כי אין הם בטוחים במקום מושבם "בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה", ונתעורר עי"ז ובהמשך עניין "וקבצך מכל העמים אשר הפיצך". בשנים אלו מגיעה מלחמת העולם השנייה לשיאה, ובשנת 42 - 1943 מתקיימת ההשמדה המונית, בה כידוע קידשו רבים את ה' בכל לבבם ונפשם, אבות על בניהם, וכמאמר חז"ל "בכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך", וזה היה עיקר ניסיון בני ישראל בשנים אילו. כנגד מאורעות אילו אומרת התורה – "ושבת עד ה' אלוקיך... אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך".

שיבת ציון, מלחמת העצמאות וקום המדינה, כנגד: "וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה":

לאחר תום המלחמה ובעקבות החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, פרצו מהומות בכל רחבי הארץ, שהפכו במהרה למלחמת העצמאות. כמה שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, בשנת 1948 הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל. מייד החל החלק השני של מלחמת העצמאות. צבאות מצרים, סוריה, ירדן, לבנון ועיראק הצטרפו ללחימה. לאחר חודשים ארוכים של לחימה הוכרזה ב-1949 הפסקת האש ונקבעו קווי שביתת הנשק – הקו הירוק. כנגד הצלחה זו והשגת השקט לישראל אמורים הפסוקים "ונתן ה' אלוקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שנאיך אשר רדפוך, ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצוותיו אשר אנכי מצוך היום". מיד לאחר מכן החלו גם הויכוחים על אופן חינוך בני ישראל, ובזה היה הניסיון האם יקבעו את התורה לחוק לימודם או ח"ו יזניחוה ולא יקיימו התנאי של שיבת ציון של "ועשית את כל מצותיו וכו'". עלייה המונית

שיבת ציון: בד בבד עם קללת השואה החלה עליה גדולה לארץ ישראל. בשנות השואה היה קשה לעלות לארץ ישראל, כי הבריטים מנעו זאת גם בזמן המלחמה, ועם כל זה המשיכו לעלות לארץ ישראל, ומשנות העלייה מגרמניה עקב שלטון היטלר ועד לסיום המלחמה עלו כשלוש מאות אלף יהודים, מעל ממחצית יושבי הארץ בשנים אילו. על שנים אלו אומר הפסוק "ושב ה' אלוקיך את שבותך וכו'". עלייה זו נמשכת עוד ועוד ומיד עם קום המדינה נפתחו שערי הארץ לעלייה לא מוגבלת של יהודים, והמוני בני-אדם החלו לזרום אליה. עם פתיחת שערי המדינה במשך העשור הראשון לאחר קום המדינה יותר מ – 900,000 עולים הגיעו לארץ. אף מדינה בעולם לא התמודדה עם מספר כה גדול של מהגרים ליחס לגודלה. דבר זה מורה על ההשבה המיוחדת שסיבב הקב"ה לבני ישראל בזה הזמן. ‏[1]

ההבדל הממשי בין העלייה בשנים האלו לעלייה טרם קום המדינה היה האחוז בין אשכנזים לספרדים. בעלייה ההמונית ההרכב היה בערך שווה בשווה. בנוסף בעליות הקודמות האוכלוסייה הייתה במרביתה צעירים אנשי מעשה ועתה כללו ילדים וזקנים.

חוק השבות של 1950, כנגד: "וְאַתָּה תָשׁוּב" [5710]:

הנוסח המקורי

שבשנת תש"י, 5710 לבריאה כנגד הפסוק "ואתה תשוב" המקביל לשנת 1950 שנתיים לאחר קום מדינת ישראל הרומז על רחמי ה' לעמו [ישראל = ישר + אל, "אל" הוא אחד משמותיו של הקב"ה והוא שם תואר החסד], נחקק חוק השבות המורה כי מעתה לאחר קיום ההבטחה של "ושב ה' את שבותך ורחמך" עתה המחוייבות על כל אחד ואחד מאיתנו לממש את זכותו ומחוייבותו לשוב לארצו ולמולדתו ולחלוק חלק בבניית ארצנו הטובה והברוכה. חוק השבות מעניק לכל יהודי את הזכות לשוב לארצו לארץ המובטחת, מי יתן וכל אחד ואחד מאחינו הפזורים בארבע כנפות הארץ ישובו במהרה אל הארץ...

חוק השבות, תש"י-‏1950

סעיף 1. הזכות לעליה כל יהודי זכאי לעלות ארצה.

סעיף 2. אשרת עולה

א) העליה תהיה על פי אשרת עולה.
ב) אשרת עולה תינתן לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל, חוץ אם נוכח שר הפנים שהמבקש –
1) פועל נגד העם היהודי; או
2) עלול לסכן בריאות הציבור או בטחון המדינה; או
3) בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור.

סעיף 3. תעודת עולה

א) יהודי שבא לישראל ולאחר בואו הביע את רצונו להשתקע בה, רשאי, בעודו בישראל, לקבל תעודת עולה.
ב) הסייגים המפורשים [בסעיף 2(ב)] יחולו גם על מתן תעודת עולה, אלא לא ייחשב אדם למסכן בריאות הציבור לרגל מחלה שלקה בה אחרי בואו לישראל.

סעיף 4 תושבים וילדים כל יהודי שעלה לארץ לפני תחילת תקפו של חוק זה, וכל יהודי שנולד בארץ בין לפני תחילת תקפו של חוק זה ובין לאחריה, דינו כדין מי שעלה לפי חוק זה.

סעיף 4א. זכויות בני משפחה|תיקון: תש"ל

א) הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי [חוק האזרחות, תשי"ב-1952], וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.
ב) אין נפקא מינה אם יהודי שמכוחו נתבעת זכות לפי סעיף קטן (א), בעודו בחיים או לאו ואם עלה ארצה או לאו.
ג) הסייגים והתנאים הקבועים לגבי יהודי או עולה בחוק זה או על פיו או בחיקוקים כאמור בסעיף קטן (א), יחולו גם על מי שתובע זכות זכות לפי סעיף קטן (א).

סעיף 4ב. [תיקון: תש"ל] לענין חוק זה, "יהודי" – מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת.

סעיף 5 ביצוע ותקנות [תיקון: תשי"ד, תש"ל] שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו וכן למתן אשרות עולה ותעודות עולה לקטינים עד גיל 18. תקנות לענין סעיף 4א, סעיף 4 ב טעונות אישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. תקנות השבות, תשט"ז-1956

נתקבל בכנסת ביום רביעי כ' בתמוז תש"י (5 ביולי 1950)

נשיא המדינה: יוסף שפירא ראש הממשלה: ד. בן גוריון שר העליה:

חוק לימוד חובה, חוק חינוך ממלכתי, כנגד: "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה.. כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל" [5710 ,1949]:

שפסוקים התורה ניתנו כנגד השנים ובשת ה'תש"ט-1949 הוצע "חוק לימוד חובה" אשר נחקק בכנסת הראשונה בספטמבר 1949 שנת ה'תש"י. "ושמעת בקול… כי תשמע בקול" רומז על עניין החינוך לשמוע לקול דבר ה'. ובכן בשנים אילו נידון ערכי החינוך של הלאום. מיד לאחר קום המדינה ועוד לפני כן היה עניין החינוך על כף המאזניים. האם יהיה החינוך יהודי וכמה יתאפיין באופי שכזה או אחר. האפשרויות השונות שהוצעו ונידונו, גרמו להשהות את העניין עד לשנת 1953, אז נקבע חוק חינוך ממלכתי. חקיקה זאת שינתה את תדמית העם היהודי. בסופו של דבר עם ישראל לא מילא במלואו את מחויבותו בהסכם הגאולה - "כי תשמע בקול ה' אלוקיך.." וראה לקמן כליל תפארת "ושמעת בקולו" שהוא תלמוד תורה.

מדיניות שנות הצנע

עם קליטת העלייה ההמונית מיד לאחר קום המדינה המערכת הכלכלית עמדה מול משבר. מפלגת השלטון דאז הייתה סוציאלית (מפא"י), בבסיסה אידיאולוגיה לשוויון ודאגה לכל אזרח. לכן נקטה הממשלה במדיניות הצנע, בה הייתה חלוקת האוכל בין כולם במידה שווה ומבוקרת. בתחילה הציבור תמך במדיניות הצנע, הוא ראה זאת כהכרחי מול גלי העלייה והמלחמה אך לאחר זמן מועט התנגד לה, ובסוף שנות ה- 50' החלו הקלות בשיטות הצנע עד לביטולם לגמרי ב- 1959.

כליל תפארת:

והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה... והשבות אל לבבך בכל הגוים:

בזה שב משה רבנו ע"ה לבאר פעם שנית עניין גאולת ישראל וקיבוצם מכנפות הארץ, והבטיח כי אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך. עוד רמז לנו בפסוקים אלו, שכדי לזכות לגאולה נצטרך לעבור את עניין "ומל ה' א-להיך את לבבך", כעניין והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ואלו הם ייסורים המזככים מהחטא ומקרבים את האדם לבוראו. עניין זה מתקיים בשנים אלו ע"י המלחמה הנוראה. ולכו"ע בפרשה זו מבואר תנאי הגאולה וסגולת הגאולה, ומבואר שאם נשתדל לטהר עצמנו נזכה לגאולה. וכל' הרמב"ן "הנה גאולתנו בידינו בשובנו אל ה' " (ספר הגאולה שער ראשון). ועל פי מה שנתבאר בהקדמה ובדברים לעיל על שנים אלו, ניכר כי בזמן זה מתחילים ניצוצות של סגולת הגאולה, וניכר הדבר לכל מביט.

והיה. אותיות שמו יתברך, כי עיקר עניין "והיה" הוא לשמוע בדבר ה'. וזה עיקר התנאי והניסיון שעל ידה זוכים אנו לגאולה גשמית ורוחנית. אם יבין האדם כי מקור השפע שבעולם הוא מהקב"ה ושכל מעשה האדם והנהגתו צריכים להיות מכוונים בדרך הישרה בעיני ה', אז יכול לזכות ולהלך בדרכי ה' ולזכות לגאולתו, אך ההולך עם ה' בקרי הוא זה שאומר כי זה עניין מקריות וכי עולם זה הוא בדרך הטבע. המתעלם מדברי ה' שנשמעים ונראים מדרך הנהגתו את עולמו וכן המעלים אוזנו משמוע את תוכחת ה', זונח הוא את דרך ה', ובכך הופך את הברכה לקללה. וכן גם ההיפך, מי שזוכה להבין ולהשכיל את מוסר ה' בייסורים, זוכה ונהפכת על ידי כך הקללה לברכה. וזה אשר גם ירמז כאן הכתוב, על הברכה והקללה, שכן אותו הדבר עצמו יכול להיות בגדר קללה של ברכה או ח"ו ההיפך ברכה שמביאה קללה לאדם, שם אינו רואה זה הנהגת ה' ואינו דבק בתורה ובקב"ה אז הוא בגדר "אם תלכו עמי בקרי", ח"ו. וכל עניין הגלות הוא ג"כ בגדר ברכה וקללה, דהיינו שיכול לזכות ולהיות קללה שבגדר ברכה, לייסר את ישראל ולהשיבם לדרך המוטב, וח"ו יכול להיות קללה ללא ברכה. ובמצב שכזה כל ברכה הנראית לאדם כברכה אינה אלא קללה עבורו כי בכך מחזק את מחשבתו שבשרירות ליבו ילך וייטב לו ואינו חוזר למוטב.

ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקולו:

כאמור באלו השנים (43'-44') עם ישראל עובר את ההשמדה הגדולה בשואה, והקב"ה מבקש מישראל את מסירות הנפש הגמורה "בכל לבבך ובכל נפשך". ומדרך התשובה הראשונה שתהיה תשובה מחמת ייסורים, דוחק וצער (של אחרית הגלות ושנות השמד של השואה), אבל מתוך תשובה והתבוננות תבוא לידם תשובה גמורה שמגעת עד כסא הכבוד. ולפי המבואר עוד לקמן עניין "ושבת" ועניין ה"ושב" המרומז כאן כמה פעמים בפרשה רומז כי שתי תשובות יהיו, וגם בשבות ישראל יהיו ב' מיני שיבה, האחד מתוך דחק וייסורים, אלו העליות שהיו בשנות המלחמה, והשנייה מתוך אהבה, עקב הרצון להתחבר לתורה כדכתיב "ושמעת בקולו". וזה עניין עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל והחוט המשולש לא במהרה ינתק.

ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' א-להיך שמה:

(44'-45') רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עם ישראל בצרת גלותם (רש"י במקום) ולכן כביכול "ושב ה' אלוקיך" דהיינו שהוא עצמו כביכול שב. והנה ביאור עניין "ושב ה' את שבותך" הוא שהקב"ה יגרום לתהליך התשובה הראשון שמתקיים בזמן זה בדרך ייסורים ושמד, שיביא לבסוף לתהליך התשובה להיות בגדר תשובה שלימה מתוך אהבה, והיינו שישיב ה' את התשובה להיות שלימה. ואמנם בשנים אלו החלה התשובה מחד, אך אצל חלק מהאנשים דרך התשובה הזאת הסיטה אותם מדרך התורה, וכאן מרמזת התורה שסופו של דבר שה' יגרום לאותה התשובה (של שיבת ציון) להגיע לשלמות, כנאמר ושבת עד ה' א-לקיך, כל אחד ואחד מישראל. כי בדורנו למרות כל הנראה למראית העין עם ישראל קדוש הוא ובבוא הזמן בקרוב בימינו בגאולה הקרובה לבוא ישוב אל ה' וירחמהו.

אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך ה'... ומשם יקחך. והביאך.. אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה:

(45'-47') שנים אלו הם בשנות סיום המלחמה, ואכן רק לאחר תום המלחמה שייך עניין קיבוץ גלויות ממש. וכפי שאנו רואים מייד לאחר שנים אלו מתחילה עלייה גדולה שלא נראתה כמוה מעולם. הרי לנו שפסוקים אילו מיצגים שיבת ציון ממש. ומן הפלא שדווקא פסוקים אלו השייכים לתקופה של העלייה הגדולה עם קום המדינה נקבעו בתפילה לשלום המדינה. "אבינו שבשמים.... ואת אחינו כל בית ישראל, פקד נא בכל ארצות פזוריהם, ותוליכם מהרה קוממיות לציון עירך ולירושלים משכן שמך, ככתוב בתורת משה עבדך. "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהים ומשם יקחך... ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, ולשמור את כל דברי תורתך, ושלח לנו מהרה בן דוד משיח צדקך לפדות מחכי ישועתך...". וכן במשך הדורות הורו רבותינו כי פסוקים אילו יורו על הגאולה העתידה. וראה במאמר התקופה הגדולה לר' מנחם כשר.

ומל ה' א-להיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה...:

(47'-48') כפי המבואר לעיל, הרי שתכלית התשובה להיותה מאהבה ולא אך מיראה. בשנים אלו עובר עם ישראל בהנהגת ה' מדרך הייסורים לדרך האהבה. לאחר סיום המלחמה הנוראה שהיא בבחינת מילת עורלת הלב בייסורים, עוברת האומה להנהגה של שיבת ישראל לארץ ישראל ואט אט אל דרך התשובה מתוך אהבה. וידוע שמאז תחילת ההתיישבות ועד היום החלה עניין התשובה מאהבה. אלפים ורבבות חוזרים בתשובה בדרכי נועם ולא על ידי ייסורים, והיקף עולם התשובה הוא כזה אשר לא נודע עד היום בהיקפו. וזה עניין נבואת ירמיה, "הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם..." וכדברי הרמב"ן "שיתן בלבבך לעבדו מאהבה ולא מיראה". ונמצא כי מעיד ומודיע הכתוב שבשנים אלו מגיע הזמן שהוא בבחינת אורו של משיח, ולא רחוק הדבר כיום להמליץ את דברי הנביא "הנה ימים באים... והשלכתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'", אמנם לא זכינו עדיין לשלמות הנבואה הזו, אך הצימאון שיש היום לשמוע דבר ה' עולה על מספר האנשים הרעבים ללחם ומים.

וכל זה יורה לנו, שזכות הגאולה, וזכות ישראל בארצם המתקיים בשנים אלו, תלוי ועומד בזכות האמונה ושמירת התורה, וכפי שאמרנו החוט שלא ינתק בין ישראל לארצם תלוי ועומד בשמירה ונאמנות לתורה שרק בזכותה אנו עם ה' ורק בזכותה נוכל לזכות ביישוב על אדמת בית ה' וכלשון הרס"ג "אין אומתנו אומה אלא בתורתה" . ‏[2]

ואתה תשוב ושמעת בקול ה', ועשית את כל מצותיו:

(49'-50) יש שיבה מצד ה' וזה עניין דלעיל 'ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה', ועתה כאשר כבר שב את שבותך יאמר הכתוב 'ואתה תשוב', 'אתה' היינו עם ישראל כולו, כלשון למען הקים אתך היום לו לעם ודבר זה יגיע לכלל שלימות בהגלות משיח צדקנו (לשון ספורנו). וזה עניין כי תשמע בקול ה' א-להיך לשמר מצותיו וחקתיו... דהיינו שיש כאן גם נבואה האומרת שבזמן הזה תתחיל שיבת ישראל אל דרך ה' עד להשלמת תיקון ישראל. ובאמת כפי שנכתב לעיל, בתקופה זו עולם התשובה גדל, והצמאון לדבר ה' הולך ומתעצם.

והותירך ה' א-להיך ...מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטבה...:

(50'-51'), אלו הם שנות הצנע. וראה פפ~ 280 (דברים כח' ד'), ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך..." ושם יורה על תנאי הברכה וכן כאן לשון והותירך לשון על תנאי "ואתה תשוב" כי תלה את הברכה בשיבה וכן בפסוק שלאחריו "כי תשמע בקול ה'... וכי תשוב." שמשמעו שאם תשוב ושמעת תזכה ויותירך ה'. עוד משמע מלשון זה של "והותירך" שהוא מלשון "ישאיר" המורה שיהיה הדבר בניגוד לטבע הפשוט של אותו הזמן, שאם לא כן היה לו לומר "והרבך" או "וברכך", ומלשון זה משמע שישאיר אותנו ויקיים אותנו בניגוד לפגעים שיהיו באותו הזמן שימנעו את ההישרדות. עניין זה שייך לשנים האלו שבהן מחמת העלייה הגדולה, היה טבע הדברים שחלק מבנ"י לא יצליחו לשרוד אלא ימותו חלקם ברעב, ומ"מ הנותן תשועה למלכים הכניס בלב העם לקבל עליהם את הערבות הראויה בין בני ישראל, ומאכלם נתחלק במידה ובמשורה וכך שרדו תקופה קשה זו כל בני ישראל. ובפסוק שלאחר מכן מבואר התנאי לקיום הזה שנגד הטבע והוא "כי תשמע בקול ה'...". ותלה את עניין הברכה "בקול ה'" דהיינו לימוד התורה וכדברי האור"ח (דברים ל, ו) "וגמר אומר 'ושמעת בקולו' שהוא תלמוד תורה, ולא הזכיר עמו דבר אחר, וזו היא התחלת התשובה שצריך השב עשות, ואמר כנגדה 'ושב ה'... את שבותך ושב וקבצך וגו', כאומרם ז"ל (זוה"ק ח"ג ער.) שבזכות עסק התורה יהיו ישראל נגאלין. גם אמר על מה אבדה הארץ וגו', ויאמר ה' על עזבם את תורתי (ירמיה ט, יא-יב), לזה כשישובו לתלמוד תורה יקבצם ה' ויביאם אל הארץ אשר ירשו וגו':". וכפי שנראה להלן, אכן ניסיון עניין התלמוד תורה בעם ישראל מתקיים מייד בסמיכות השנים האלו כדלהלן.

והותירך ה' אלהיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטבה. שנת ה'תשי"א, 1,951 שנת פטירת ר' יוסף יצחק שניאורסון ותחילת נשיאות שביעית (כתר מלכות) לחסידות חב"ד של ר' מנחם מנדל שניאורסון [ונפטר שנת האזינו השמים ואדברה, 1,994]. וחסידות חב"ד בכלל ומנהיגותו של הרבי ז"ל בפרט הייתה לקרב וללמד את לבבות ישראל באשר הם ולהמלכת ה'. וזה עניין הפסוקים בפועל [ראה פירוש "בקול" ורמז לדבר "בקול" גימטרייה 138 וכן "מנחם"]. ‏[3]

כי תשוב אל ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך:

(51'-52'), כאמור, הגאולה תלויה ועומדת בשמיעה לקול ה', וידוע שכדי למסד את עניין תלמוד תורה הדבר מתחיל ונעוץ בתינוקות של בית רבן, וכפי שאמרו "אם אין גדיים אין תיישים" ואכן בשנים אלו נחקק עניין חינוך חובה, אשר מחד הציל רבים מלקיים בעצמם חינוך שאינו יהודי כלל, אך מאידך לא קבעו החינוך בהתאמה גמורה למורשת ישראל ולא חיזקו די את שמירת התורה ולימודה. ועד היום לא נתקן הדבר כראוי, אם כי אנו רואים בפועל שקמים יותר ויותר מוסדות שמקיימים בהם חינוך תורני ויהודי גם לרבים שאינם שומרים תו"מ.

הרי לנו:

בשנים אלו מקיים הקב"ה הבטחתו שישובו בני ישראל לארצם, לאחר שמטהרם ע"י ייסורים שנועדו לעורר לתשובה, ומעמיד את בנ"י בתנאי הגאולה - שהוא השמיעה בקולו.

הערות שוליים:

  1. גל העלייה הראשון נמצך על סוף 1951. בין העליות הניכרות : במצע מרבד הקסמים [מבצע ביאת המשיח, מבצע על כנפי נשרים], אשר תרם להעלאתם של יהודי תימן 49' - 50' , מבצע עזרא ונחמיה, עליית יהודי עירק 50 - 51 כ - 120,000. מבצע יכין, העלאת יהודי מרוקו, 61 - 64 ... גל העלייה השני החל משנת 1956.
  2. שנה זו היא שנת תש"ח, אשר כידוע יש בשנה זו רמזי גאולה ותחילת תהליך גאולת ישראל להגעתם לימות משיח, ימים שאהבת ה' תהיה באמת ובשלימות וכמבואר מדברי הרמב"ן כאן. ורמז לזה מה שאמרו חז"ל סנהדרין [לח:ב] א"ר יוחנן בר חנינא שתים עשרה שעות הוי היום, שעה ראשונה... חמישית עמד [אדם הראשון] על רגליו וזו שנת תש"ח [כי אלף שנים כיום אתמול ולכן יום השישי הוא אלף השישי, ושעה חמישית ביום היא שעת השבע עשרה מהיממה ואם נחלק כ"ד שעות היום לאלף חלקים, הרי שזמן זה הוא שנת 708 דהיינו שנת תש"ח]. ועוד יש למצוא רמז לשנת תש"ח על פי דברי הזהר תולדות [עמוד קלט] בשנת היובל הזאת תשלובו איש אל אחזתו [ויקרא כה:כג] כשישתלם, הזאת שהוא חמשת אלפים וארבע מאות ותמניא תשבו איש אל אחזתו אל נשמתו שהיא אחזתו ונחלתו. [כידוע שבשנת ח"ח היתה פקידה כמ"ש בכמה ספרים, ראה פפ ~ 273 ויש לרמז: ואם לא יזכו בשנת הזאת - תשובו שנת תש"ח הוא הזמן.
  3. עוד עיין פפ~281 שנת ה'תרי"ח והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך... ארור פרי בטנך ופרי אדמתך... [שם כח:טו] ובשנה ה'תרי"ח נשרף ביתו וכל אשר בו [השריפה הגדולה בלובביץ] של ר' מנחם מנדל שניירסון, הצמח צדק [1789 עד 1866] האמו"ר השלישי לשלשלת חב"ד. כן לפני המעשה בשנת ה'תרט"ו הלשינו עליו מתנגדיו והושם פיקוח השלטון על ביתו. ועיין באריכות פפ~281