פס 283.2 ~ כי המצוה

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5,713 עד 5,716 לבריאה | 1,952עד 1,956 למניינם 


   יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. יב לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. יג וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. יד כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.

דברים ל:יא - יד

הפסוקים והמצוות

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז:

כי המצווה הזאת וכו' עיקרה "לימוד התורה" בכל פרטיה וחינוך למצוות, והוא הדבר אשר "כי קרוב אילך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". חינוך הילדים הוא העומד בבסיס קיום האומה ושמירת ערכיה. כאן רמז הפסוק על "חוק חינוך חובה" שאושר לבסוף כ"חוק ממלכתי" שמנע את אסון פירוק זרם "החינוך הדתי", ופירק את המסגרות המפלגתיות שהיו עלולות להביא לפילוג בעם.

מאורעות השנים:

השתלבות הדת במדינה - חוק חינוך ממלכתי

עוד טרם קום המדינה, החלו הדיונים על האופי והמסגרת של החינוך בארץ ישראל. חלק רצו להשאיר על כנו את המצב הקיים שלכל זרם יש את מסגרות החינוך שלו, וחלק לאחר שדוד בן גור יון בראשם, טענו שלמדינה צריכה להיות מסגרת אחת ויחידה שתתן חינוך ואופי ממלכתי אחיד לכל בני המדינה. הדיונים אשר החלו במסגרת הוועדה לתכנון החינוך שהקימה מפא"י בסוף 47' לא הביאו לפתרון המחלוקת. גם לאחר קום המדינה עם חקיקת "חוק חינוך חובה" המשיכה שיטת הזרמים להתקיים בפועל.

רק ב' 12 לאוגוסט 53' אושרה בכנסת "חוק חינוך ממלכתי" שביטל את שיטת הזרמים, החוק נחקק לאחר דיונים סוערים שבסופו ציוותה הכנסת על הממשלה להכין הצעת חוק לביטול הזרמים המפלגתיים ולייצור שתי מגמות "אחת דתית ואחת אחרת".

הוויכוח על המעבר משיטת הזרמים לחינוך הממלכתי החינוך היה אחד הכלים המרכזיים שעמדו לרשות המפלגות בבניית מאגר אלקטוראלי עתידי. החינוך היה מרכז כח אדיר והמפלגות לא ששו לוותר עליו. הוויכוח על ביטול הזרמים היה אחד הוויכוחים העמוקים והמרכזיים שהתקיימו במדינת ישראל וזאת בעיקר בשל חשיבותו - עיצוב דור העתיד, ההסכמה לחינוך ממלכתי אחיד בא רק לאחר איומו של בן גוריון להתפטר מתפקידו, וההבנה כי זרמים שונים בחינוך העם יביא בסופו של דבר לשנאה ופירוד שיביא לפילוג בעם.

עמדת הדתיים הדתיים לא יכלו להסכים לחוק זה שלא היה נותן להם לגיטימציה רשמית, ונאבקו בכל כוחם למנוע כפיית חינוך שאינו מתאים להם, ומאמציהם נשאו פרי ולמרות שכל הזרמים בוטלו נוצרה מערכת נוספת של חינוך ממלכתי דתי והכרה במוסד החינוך העצמאי של אגודת ישראל, הישג זה הושג למרות התנגדותו הנחרצת של בן גוריון שרצה בחינוך אחיד לכולם, הצעת הדתיים התקבלה ובן גוריון ראה בהצבעה הצבעת אי אמון, התפטר והקדים את הבחירות ליולי 1951.

כליל תפארת:

כי המצווה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחוקה הוא, עם סיום האזהרות והקללות שניתנו לעם ישראל, אומר הקב"ה דעו! כי שמירת התורה והמצוות אינו דבר קשה וזר, התורה והמצוות הם הם מהות החיים והטוב שקיים בעולם. היסוד הראשוני לקרב את התורה לעם, הוא החינוך, ובפרט חינוכם של צעירי הצאן שלבם פתוח לקבל ולקלוט את מה שמלמדים אותם, גדיים נעשים תיישים והם יחנכו כך הלאה את צאצאיהם, וזאת הצורה, בה נמסרת התורה בטהרה מדור לדור. כאן בפר' זו לפני כניסת ישראל לארץ כשדור המדבר הולך וכלה, מגיע הזמן שעל המנהיגים להקים ולמסד דור חדש שיחנכו ויתחנכו על עקרונות התורה, וע"ז רמזה התורה "כי בפיך ובלבבך לעשותו" "בפיך" זהו החינוך המילולי בו מלמדים את התורה ומעלותיה, "ובלבבך" זהו הדוגמא האישית של המחנך שמשפיע יותר מאלף מילים על התלמידים, ולעשותו בפועל. החינוך הוא הדבר הקרוב ביותר שעל ידו ישובו עם ישראל "עד ה' אלוקיך". ופר' זו מקבילה לתקופה שבה קיבל החינוך במדינת ישראל את צביונו הסופי ע"י חקיקת חוק "חינוך ממלכתי" שהביא לחינוך אחיד במדינה וכך מנע את פילוגו של העם היושב בציון, החוק סייע לזרם הממלכתי דתי להתבסס ולהתקיים, ונתן הכרה וסיוע לחינוך התורני החרדי, אולם מאידך על אף ההישג של החינוך הדתי-חרדי, מצבו של החינוך הכללי התדרדר פלאים, הנוער נגוע בפשע, אלימות, סמים, ושאר כל מרעין בישין. כמיליון בני נוער אינם יודעים אפי' לומר "שמע ישראל" כתיקונו, והינם רחוקים מאוד מבחירת "החיים והטוב" עקב חוסר חינוך נכון. עוד לפני חוק "חינוך ממלכתי" נחקק חוק "חינוך חובה" (49') שחייב כל ילד מגיל חמש ללמוד במסגרת חינוכית מוכרת, ובזה קבעו ומיסדו את דברי ר' יהודה בן תימא ש"הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לגמרא, בן שמונה עשרה לחפה וכו'" (פרקי אבות, פרק ה' משנה כ"ה). ע"י חוקים אלו שהסדירו וקבעו את דרכי החינוך בארץ נוצרה התשתית הנכונה לחנך את בני ישראל, אולם "צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" מי ששלח את בניו לחינוך שורשי זכה לדורות ישרים מבורכים, אולם מי שמסר את בניו לחינוך נטול מסורת ושורשים ראה הרבה אכזבה בחינוך ילדיו.

Chazon Ish.jpg

פטירתו של אברהם ישעיהו קרליץ החזון איש, כנגד: "כי המצוה הזאת אשר אני מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא":

חובת התלמיד להאמין כי אין נגיעה בעולם בעלת כח להטות לב חכם לעוות משפט, כי מגמת החכם לזכות נפשו, ולהתגאל באיזה אשמה יכאב לנפשו יותר מכל מכה ופצע, ואיך יתכן כי בשביל בצע כסף או לעגי חנף, יחבל נפשו לעוות משפט? נוסף לזה, כי תכונת האמת היא, אצל החכם, תכונת נפשו ושורש מציאותה, וכל אבקת שקר ממנו "אמונה ובטחון" ג:ל כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו


"כי המצוה הזאת" של "אמונה ובטחון" כנגד שנת 5714 שפסוקי התורה נתנו משמים כנגד השנים. ובשנת 5714 נפטר החזון איש ר' אברהם ישעיהו קרליץ, שכתב בעניין מצוות "אמונה ובטחון" ונרמז בכתוב, והוא המנהיג שעיצב את לומדי התורה והקהילה החרדית בארץ.

הרי לנו:

כי חינוך הילדים הוא הדבר העומד ביסוד בניין העם, החינוך הוא הדבר הבסיסי שחייבים ואפשר לעשות כדי להביא את העם להכרה בה' ושמירת מצוותיו.