פס 283.3 ~ ראה נתתי

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 5717 עד 5722 לבריאה | 1956עד 1962 למניינם 


   טו רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע. טז אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. יז וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם. יח הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. יט הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ [5721] בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. כ לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם.

דברים ל:טו - כ

הפסוקים והמצוות

בחירה בחיים - המנעות מעבירה:

לבחור בחיים ולפרוש מעבירה[1] שנאמר: ובחרת בחיים.

המסר המרומז:

עניין אהבת ה' הוא לעשות רצונו, ורצונו של ה' הוא שהאדם יבחר בטוב וכך יזכה לטובה מרובה בזה ובעולם הבא, כי אהבך ה' ורוצה הוא בטובת האדם. הביטוי המושלם של ברכת ה' לעם ישראל הוא שישבו בארצם לבטח ויתברכו בה. ולעומת זה הפרת ברית ה' והפניה לאלהים אחרים, כשבימינו האלהים אחרים הוא הכניעה לחוקים והמשפטים של אומות העולם, תביא לגלות ואבדן מולדתנו.

מאורעות השנים:

5717 - פעולות התגמול - מבצע קדשמלחמת סיני

מלחמת העצמאות וקום מדינת היהודים גרמו שמחה רבה לעם ישראל בכל תפוצות תבל. אולם בעיני ערביי הארץ ולכל מדינות ערב מסביב היה הדבר כגירא בעינא דשטנא[2]

וניסו בכל כוחם להפריע לבניית הארץ ובטחונה, ע"י פיגועים ופעולות הטרדה מצד מחבלים עצמאיים וחיילים מצבאות של מדינות ערב הגובלות עם ישראל. בעיקר סבלו מהתקפות אלו היושבים בערי הספר הקרובים לגבול. כתגמול נקט צה"ל בפעולות נקמה והרתעה לכל אורך שנות החמישים. המובילים של מדיניות פעולות התגמול, היו ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון והרמטכ"ל משה דיין. ביסוד מדיניות זו הייתה גישה של "יד חזקה" כלפי הערבים בגדר של "לא תכרות להם ברית" תוך הבהרה שכל פעולת חבלה או לחימה תזכה לעונש הולם, כי דם יהודי לא יהיה עוד הפקר. אריאל שרון הופקד על ביצוען של פעולות התגמול, תחילה כמפקדה של יחידה 101, שהוקמה במיוחד למטרה זו, ולאחר מכן כמפקדו של גדוד 890 של חטיבת הצנחנים. שיאה של תקופה זו, הייתה מבצע קדש-מלחמת סיני בו יצא צה"ל לכבוש את מדבר סיני עד לתעלת סואץ, תגובה זו באה על רקע הפעילות המוגברת של ה"פדאיון" (יחידות פשיטה ערביות קטנות לשם ביצוע מעשי רצח וחבלה בתחומי ישראל). בנוסף בספטמבר 55' חתמה מצרים על עסקת נשק גדולה עם צ'כוסלובקיה בתיאום עם ברית המועצות דבר שהיה גורם לאיום גדול על ישראל. התגרותה של המצרים לא הייתה אך כלפי ישראל. ב – 26 ליולי 56' מצרים בראשות נאצר הלאימה את חברת תעלתה סואץ שהייתה בשליטתן של בריטניה וצרפת. בתיאום ובצירוף הבריטים והצרפתים, כבשה ישראל את חצי האי סיני, מבצע זה החל ב' 29 לאוקטובר ועד ל' 5 בנובמבר 1956 מבצע זה זכה להצלחה גדולה ולרושם רב. ברית המועצות, שהייתה בעלת בריתה של מצרים, התנגדה למהלך זה, ואיימה להתערב לצד מצרים. וכן ארה"ב הצטרפה לדרישת בריה"מ מבריטניה, צרפת וישראל, לפנות את האזור מכוחותיהן. צרפת ובריטניה פינו את כוחותיהן עד לסוף שנת 1956 וכן ישראל נכנעה ללחצים הבינלאומיים והסכימה לפנות את חצי האי סיני ועזה במרץ 1957. פינוי סיני וכניעה ללחץ בינלאומי הייתה הפניית עורף לה' יתברך, והראתה על חוסר בטחון בו כי יוכלו לשבת לבטח בארצם, ובמקום זאת נכנעו ובטחו באומות העולם וזהו השתחוויה לאלהים אחרים שהם החוקים והמשפטים של אומות העולם.

5719 - מאו דזה - דונג: הרעב הגדול בסין [1958 עד 1961]:

שהפסוקים (דברים לֹ:יז - יט) ״וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם. הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה״ הם הפסוקים 5719 ועד 5721 מתחילת התורה והם מקבילים לשנים 1958 לועד 1961 למניינם. ובשנים אילו מאו דזה דונג בתהליך ״הקפיצה הגדולה קדימה״ של סין גורם לאסונות ורעב גדול בסין וזאת בנוסף למיליונים רבים אשר הוא עצמו מוציא להורג תחת שילטונו.

הרעב הגדול בסין היא התקופה שבמהלכהּ מתו מיליוני סינים מרעב. כפי הנראה זהו הרעב ההמוני הקטלני ביותר בהיסטוריה האנושית. לפי הסטטיטיסקה של הממשלה הסינית מתו 15 מיליון איש, אולם מחקרים שונים מצביעים על מספרים גבוהים יותר, [בין 20 ל-43 מיליון ניספים].

הרעב היה תוצאה של קפיצה הגדולה קדימה – תוכנית שערכה המפלגה הקומוניסטית של סין על מנת לתעש במהירות את המדינה. התוכנית נכשלה לחלוטין, וכתוצאה ממנה השתרר בסין רעב המוני, בין היתר מפני שסין שילמה במזון תמורות מכונות ייצור. באופן רשמי התקופה מכונה בסין "שלוש שנים של אסון טבע", "שלוש שנים של קשיים כלכליים" וכן "שלוש שנים מרות".

5721 - חוק הבחירות וחוק התעמולה:

שהפסוק (דברים ל:יט) "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" הוא הפסוק 5721 מתחילת התורה, ובשנת 5721 בוסס חוק הבחירות וחוק התעמולה.


ובשנים אילו ממש כתיב חיים וטוב ומנגד מוות ורע. וכן בהמשך כי אבד תאבדון לא תאריכון ימים על האדמה וכן החיים והמוות... הברכה והקללה.

ויפים דברי הכתוב ובחרת להדגיש את עניין הבחירה טובה כנגד רעה, וכן הרעב הנ"ל במרביתו הינו תוצאה מהחלטות רעות של הממשל!

כליל תפארת:

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. כל פר' נצבים היא המשך לפר' כי תבא, ומכינה את העם לדרכי הפעולה וההתנהלות הנכונה בבואם אל הארץ. גם פר' זו של ראה נתתי לפניכם וכו' סובב הוא סביב כניסת ישראל לארץ ישראל כשה' מבטיחם שאם ישמרו את חוקותיו ישכנו בארץ לבטח, ואם חלילה "יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם" אז "הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון לא תאריכן ימים על האדמה אשר אתה עבר את הירדן לבוא שמה לרשתה". בכלי יקר כאן פי' "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב" ואם תאמר למה לא הקדים הטוב שהרי ע"י מעשה הטוב יזכה לחיים? תשובה לדבר שבא להזהירנו שלא יבקש לעשות הטוב בעיני ה' כדי שיחיה, אלא יחיה כדי שיעשה טוב, שלא יבקש חיים גופני כי אם יבקש החיים כדי שיוכל לעבוד בימי חייו את בוראו. וזהו עניין גדול ויסודי, כי עלינו להבין כי עניין תכלית העולם אינו "העולם הזה", אלא העולם כאן הוא הדרך והאופן שהאדם יעשה טוב בעולם הזה, שישפיע על כל העולמות כולם וכאן אינו אלא פרוזדור לטרקלין. ולכך חפץ ה' בעמו, שנוריד את כל ההשפעות הטובות לעולם (וזהו עניין הורדת הניצוצות לעולם).

אשר אנכי מצוך היום לאהבה... וחיית ורבית וברכך ה' בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. לאחר שאומות העולם ראו וקיבלו כי שבו בנים לגבולם ב' 1948 הגיעה עתה השעה לממש את דבר ה' ולהשליט את דבר ה' על הארץ. ואם אכן היו ראשי המדינה שומרים את דרך ה', הייתה מלחמת סיני נהפכת לשיא רוחני נוסף של דביקות בה' ע"י התקרבות למעמד קבלת התורה שניתנה במדבר סיני על הר סיני. אולם כיון שראשי העם לא הלכו בדרך ה', לא זכו מנהיגי המדינה לעמוד בלחץ הבינלאומי ולזכות במדבר סיני, למרות שזה היה זמן מסוגל לכך כי שנים 57' ו' 58' מקבילים הם לפסוקים האלו כאן המבטיחים "וחיית ורבית וברכך ה' בארץ" ואלו הם שנות גאולה. אולם כיון שלא שמרו את משמרת ה' לא זכו יושבי הארץ לכך, כי עבירה גוררת עבירה וראשי העם נכנעו לחוקי העמים למרות שאינם צודקים, וע"י כך נכנעו ללחצים בינלאומיים להחזיר את סיני למצרים.

ואם יפנה לבבך ולא תשמע... הגדתי לכם היום כי אבד תאבדו לא תאריכן ימים... חוסר השמיעה לה' מביאה לאבדון, הויתורים והכניעות שעשו מנהיגי המדינה במשך שישים שנות קיומה הובילו ומובילים להגברת המלחמות והטרור ע"י נתינת רוח גבית לאויבינו בהראותנו כי אנחנו נכנעים ללחץ והפחדות.

הרי לנו:

ה' מזהיר את עם ישראל כי הערובה היחידה לשבתנו בטח בארץ, היא שמירת הברית ועשיית הטוב. ולעומת זה כניעה לאלהים אחרים כניעה לחוקי העמים, תביא עלינו בסופו רק כליה.

הערות שוליים:

  1. מוני המצוות: חרדים מרבינו יונה
  2. לשון התלמוד במנחות [דף סב:א] שתרגומה הלשוני הוא חץ בעינו של השטן ופירושה המעשי הוא התגרות