פס 86.1 ~ ואת המשכן תעשה עשר יריעת

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,234 עד 2,247 לבריאה | 1,524 עד 1,537 לפני מניינם 


   א ואֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם. ב אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְכָל הַיְרִיעֹת. ג חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת תִּהְיֶיןָ חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ. ד וְעָשִׂיתָ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּחֹבָרֶת וְכֵן תַּעֲשֶׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית. ה חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ. ו וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ בַּקְּרָסִים וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד.
[ויש הגורסים כי כאן פרשה פתוחה] ז וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם. ח אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת. ט וְחִבַּרְתָּ אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְכָפַלְתָּ אֶת הַיְרִיעָה הַשִּׁשִּׁית אֶל מוּל פְּנֵי הָאֹהֶל. י וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת הַקִּיצֹנָה בַּחֹבָרֶת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית. יא וְעָשִׂיתָ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים וְהֵבֵאתָ אֶת הַקְּרָסִים בַּלֻּלָאֹת וְחִבַּרְתָּ אֶת הָאֹהֶל וְהָיָה אֶחָד. יב וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן. יג וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה בָּעֹדֵף בְּאֹרֶךְ יְרִיעֹת הָאֹהֶל יִהְיֶה סָרוּחַ עַל צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן מִזֶּה וּמִזֶּה לְכַסֹּתוֹ. יד וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה.

שמות כו:א - יד

הפסוקים והמצוות:

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז

שורש מלכות דוד בזכותה של מרים

מאורעות השנים

2238 - התגלות יוסף לאחיו וירידת בני ישראל למצרים, כנגד ואת המשכן תעשה עשר יריעת:

שאין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן ברא להם רפואה תחלה. ועתידין ב"י להשתעבד במצרים ועל כן נולדה יוכבד בהגיע בני ישראל מצריימה בין החומות. שבני ישראל נגאלו בזכות משה ואהרן שבאו מיוכבד. עוד בזכות מלכות יהודה שאף הוא בא ממרים שנאמר: בתי מלכות - ממרים, לפי שדוד בא ממרים, דכתיב 'וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון: עזובה זו מרים, ולמה נקראת שמה עזובה, שהכל עזבוה; 'הוליד' - והלא אשתו היתה, אמר רבי יוחנן ללמדך שכל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאלו ילדה; יריעות שהיו פניה דומין ליריעות.[1] [2]

ומה עניין מלכות דוד בעניין הגאולה? שעיקר הגאולה והמלכות בכלל בזכות התורה ולומדיה וכתיב "ואת יהודה שלח לפניו יעקב גושנה, לתקן לו שם בית ועד שיהא מורה בו דברי תורה ושיהיו השבטים לומדים בו " [3], שיהודה הוא שורש מלכות ושורש התורה והמשכן.

המשכן. איור מתוך תנ"ך הולמן, שנת 1890.
המשכן בשממה. איור מתוך תנ"ך הולמן, שנת 1890.

2238 - לידת יוכבד בין החומות, כנגד: ואת המשכן תעשה עשר יריעֹת:

וכך פירושו: ואת המשכן שכבר אמרתי 'ושכנתי בתוכם' ‏[4] הוא על ידי שתעשה עשר יריעות וגו'... ומטעם זה נעשה כאן עוד נס אחר המורה על ענין זה, והוא הבריח התיכון שהיה מבריח מן הקצה אל הקצה ‏[5] ואוחז בשני הקצות ומחברם, ולמה דווקא בריח התיכון, אלא ודאי כדי שנלמוד מזה שכל תיכון ואמצעי מחבר הקצות, כמו המקדש והצדיק והכוכבים כאמור. ובמדרש אמרו שיעקב הביא עמו הבריח התיכון למצרים כו' ‏[6]... ועוד שהמקדש עומד באמצע העולם ושולח השפע לכל העולם מן הקצה אל הקצה, על כן נעשה בו נס זה בבריח התיכון" ‏[7]. וזה לשון המדרש שהובא בכלי יקר: " 'ועשית יריעות עזים' ‏[8], רבי יהודה ורבי נחמיה, ר' יהודה אומר: חיה טהורה גדולה היתה במדבר וממנו עשו יריעות, ורבי נחמיה אמר: מעשה נסים היתה ולשעה נבראת ונגנזה. תדע לך שכתוב 'ועשית יריעות עזים... ארך היריעה האחת שלשים' ‏[9], מהיכן אתה מביא יריעות של שלשים אמה, מכאן את למד כדברי רבי נחמיה. ולא תאמר ביריעה אלא אפילו בקרשים היה מעשה נסים, ומהיכן היו הקרשים, יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים, אמר לבניו: בני עתידים אתם להגאל מכאן והקב"ה עתיד לומר לכם משאתם נגאלין שתעשו לו את המשכן, אלא עמדו ונטעו ארזים מעכשיו, שבשעה שיאמר לכם לעשות לו את המשכן יהיו הארזים מתוקנים לכם. מיד עמדו ונטעו ועשו כן. אמרו רז"ל: והבריח התיכון בתוך הקרשים ירד מיד יעקב אבינו למצרים, שהיה קשה שישמש מן הקצה אל הקצה... כשאמר הקב"ה למשה על המשכן אמר לו 'ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים' ‏[10], 'ועשית קרשים' לא נאמר אלא 'ועשית... הקרשים' - אותן שהתקין להן אביהם, 'עומדין' - אותן שהועמדו קודם לכן" ‏[11]. ובריח לשון "ריח" וכן "חרי", כי הבריח מחבר את הלבבות כריח ניחוח לה', כמו שנאמר "תכון תפלתי קטרת לפניך" ‏[12], והוא תיקון ל"חרי אף". וכתב בענף יוסף על התנחומא שם: "ואפשר שהמדרש הלז מכוון להמדרש שהביא בספר נפלאות חדשות וזה לשונו: ומצאתי בתוספות בשם המדרש שהבריח התיכון היה מקלו של יעקב, כמה דאת אמר 'כי במקלי עברתי את הירדן' ‏[13], והביא למצרים ומשם הביאו, עד כאן לשונו". וכן "במקלי – בקולי" "והקול קול יעקב", כי עת צרה ליעקב וממנה ייוושע ובמה? "במקלי" והוא קול יעקוב הקורא בשם ה'. ומהיכן היה נמצא להם לשעה, "מלמד שהיו מצנעים עמהם מימות יעקב" שם.

יריעֹת. " 'ויהי כי יראו המילדות' וגו' ‏[14] - רב ולוי, חד אמר: בתי כהונה ובתי לויה, וחד אמר: בתי מלכות. בתי כהונה ולויה - ממשה ואהרן. בתי מלכות - ממרים, לפי שדוד בא ממרים, דכתיב 'וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון' ‏[15]: עזובה זו מרים, ולמה נקראת שמה עזובה, שהכל עזבוה; 'הוליד' - והלא אשתו היתה, אמר רבי יוחנן ללמדך שכל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאלו ילדה; יריעות שהיו פניה דומין ליריעות [כלומר: בלי תואר אדמומית, דמחמת חוליה היתה ירקרקת ‏[16]]" ‏[17]. וכל זה במצרים באלו השנים כי "ממעמקים קראתיך ה' " ‏[18], כי בהיותנו במצרים עשה להם בתים, "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" ‏[19]. ודוד המלך משבט יהודה, ונמצא ששורש מלכות בית דוד וזכות מרים שבתקופה זו, שניהם יחד מביאים ומשלשלים את זכות המלוכה של דוד וזרעו לישראל.

ועשית לֻלְאֹת תכלת... חמשים לֻלאֹת... וחמשים לֻלאֹת... והיה המשכן אחד. פס' "חמשים ללאת" כנגד 2,238, שנת ירידת בני ישראל למצרים. וכמבואר לעיל, היריעות הן המשכן, אשר משם תצא תורה; ובשנה זו יקים יהודה לבני ישראל בתי ועד במצרים. והלולאות עושות את המשכן אחד, כעניין הבריח התיכון, אשר הוא מאחד את קרשי המשכן. וכל זה להורות כי יסוד המשכן בפועל היה עוד במצרים.

ולהמשך עניין זה ראה פפ~87.

הרי לנו

שורש מלכות בית דוד וזכות מרים, שניהם יחד מביאים ומשלשלים את זכות המלוכה של דוד וזרעו לישראל בתקופה זו על אדני התורה. ושורש המלוכה – ללמד את העם תורה ומשפט; ובזו הפר' יקים יהודה בתי מדרש לבני ישראל במצרים. וכן בפר' זו שורש משכן בני ישראל, למען דעת כל עמי הארץ את שמי, ועל כן נאמר לעתיד לבוא כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים ‏[20].

הערות שוליים:

  1. לפי מסכת סוטה: יא:א, מרים הייתה אשת כלב בן יפונה ואימו של חור. שנאמר: "ויהיה כי יראו המילדת את האלקים ויעש להם בתים [שמות א:כא] על כך אמרו רב ושמואל : חד אמר בתי כהונה ולויה וחד אמר בתי מלכות מאן דאמר בתי כהונה ולויה אהרן ומשה שיצאו מיוכבד ומן דאמר בתי מלכות, כמלכות דוד". ובדברי הימים א [ב:יט -כ] כתיב : ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור. וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל" ומבאר התלמוד, עזובה זו מרים ולמה נקראת עזובה שנאמר "ותמת שמשמעו "שנצטרעה וחזר ולקחה לו וקרא לה אפרת היא מרים דהיינו אותה אחת. . ובמסכת בבא בתרא ביש נוחלין קי:א. אמר רבי יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים [כגון זו שהיתה חולה ונשאה לשם שמים] מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה: יריעות שהיו פניה דומין ליריעות [בלי תואר אדמומית דמחמת חוליה היתה ירקרקת]
  2. גמרא מגילה י״ג ע״ב, אמר ר״ל אין הקב״ה מכה את ישראל אלא אם כן ברא להם רפואה תחלה. והמהרש״א אומר דוקא בהצלת כלל ישראל משום שיש הבטחה שאותך לא אעשה כלה, לכן גם כשבאה המכה כבר קדמה לה הרפואה, מה שאין כן שאר אומות העולם, אולם בספר מנות הלוי, לרבי שלמה אלקבץ אסתר ג׳ א׳ מצעו באור נוסף בענין ולדבריו שייך זה גם אצל יחידים מישראל וזה עניין הגמרא ביומא פד:א שנשכו כלב שוטה מאכיליץ אותו מחצר כבד שלו, ע״כ. היינו שבמכה עצמה ישנה הרפואה. סוד זה ידוע היום לאנשי המדע שבמכה עצמה יש גם את הכח לחסץ את הגוף ולמנוע ממנו מחלה זו. ואנו למדים מזה שלא רק שהרפואה קדמה למכה, אלא המכה עצמה טומנת בחובה את כח החיסוץ והרפואה. ויוצא לנו לפי״ז ההסבר בפסוקים (שם, ו) וישלח ה׳ בעם את הנחשים וגו׳, היינו שבמכה זו היתה הרפואה להניא לבם לעוררם להסתכל כלפי מעלה, ולשעבד לבם לשמים, מתוך המכה עצמה באה הרפואה. אכץ שונה המכה שהגיעה כבר בעקבות החטא, שלא יגיע הריפוי אלא אם מביט בו בכונה, ומשעבד לבו לשמים.
  3. בראשית רבה צה ג
  4. שמות כ"ה, ח
  5. שם כ"ו, כח
  6. תנחומא תרומה ט
  7. כלי יקר שמות כ"ו, א
  8. שמות כ"ו, ז
  9. שם, ז-ח
  10. שם, טו
  11. תנחומא תרומה ט
  12. תהילים קמ"א, ב
  13. בראשית ל"ב, יא
  14. שמות א', כא
  15. דה"א ב', יח
  16. רש"י סוטה יב ע"א
  17. שמות רבה א יז
  18. תהילים ק"ל, א
  19. שמות ב', א
  20. ישעיהו ב', ג; מיכה ד', ב