פס 99.1 ~ ויקהל משה את כל עדת בני ישראל

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,530 עד 2532 לבריאה | 1,234 עד 1,231 לפני מניינם 


   א וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם. ב שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. ג לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.

שמות לה:א - ג

הפסוקים והמצוות

שלא לדון דיני נפשות בשבת:

שלא יעשו בית דין משפט מות בשבת שנאמר: לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. ‏[1] ופירשו שלא ישרפו בית דין בשבת מי שנתחייב בשריפה. בכל מושבותיכם, ר' אילא בשם רבי ינאי מכאן לביתי דינים שלא יהו דנין בשבת. ‏[2] ותמוה מה היה ללמוד עניין זה מכאן והלא אינו מן הראוי לשבת בבית דין לכתחילה בשבת וקל וחומר לעניין העונש. עוד אין בזה פיקוח נפש שידחה שבת. אלא בעבור מעשה פילגש בגבעה שעניינה היה בשבת ועיין בעניין חילול השבת לקמן על כן יזהיר בעניין זה דוקא כאן. ומה עניין מצוה בפני עצמה לזה הדבר וזאת בעבור המלחמה בבנימין שיש שאומרים שהיה בשבת. "ברודף אחר נערה המאורסה דניתן להצילה בנפשו, והיא ימצוה.. אם רודף בשבת הוי כמו עונש בית דין דאין עונשין בשבת או אפשר דניתן להצילה בנפשו אף בשבת. ומביא בפסחים ‏[3] דנראה דסבירא ליה דמצוה להרגו אף בשבת. ‏[4]. ועניין המצווה לחזק את מעשה דפלגש בגבעה שהיה לו להצילה שאפילו שבשבת היה המעשה.

המסר המרומז

עיקר מצוות התורה ליישר הנהגת האדם, וללא הכבוד והשלום הראוי בין אדם לרעהו ובין איש לאשתו אין התורה מתקיימת, כי כבוד הבריות (ובמיוחד איש באישה) וייחוד האמונה תלויים זה בזה. עתניאל בן קנז כנגד משה.

מאורעות השנים

ניסיון בני ישראל ושעבוד כושן רשעתיים

בתקופה זו החל ה' לנסות את בני ישראל, כנאמר "ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל... ויהיו לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו את מצות ה' אשר צוה את אבותם ביד משה" (שם, א-ד). בני ישראל אינם נשארים נאמנים למצוות ה' (אשר נצטוו, בין השאר, בפר' הקודמת): "ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי. ויקחו את בנותיהם להם לנשים ואת בנותיהם נתנו לבניהם ויעבדו את אלהיהם. ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' וישכחו את ה' אלהיהם ויעבדו את הבעלים ואת האשרות. ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד כּוּשַן רִשְעָתַיִם מלך ארם נהרים ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים שמֹנה שנים. ויזעקו בני ישראל אל ה' ויקם ה' מושיע לבני ישראל ויֹשיעם את עתניאל בן קנז... ותהי עליו רוח ה' וישפֹּט את ישראל ויצא למלחמה ויתן ה' בידו את כושן רשעתים... ותשקֹט הארץ ארבעים שנה" (שם, ה-יא).


2530 - מעשה פילגש בגבעה כנגד ״ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש... כל העֹשה בו מלאכה יומת"

מובא מהרה״ג א. כליל שהפסוקים (שמות לה:א-ג) ״וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.״ הם הפסוקים 3530/2 מתחילת התורה. ובשנים אלו שיעבוד כושן רשעתים ומעשה פילגש בגבעה. ושעיבוד כושן היה לאחר מות יהושע בשנת 2517 דהיינו שתחילת שנות עתניאל היה לא לפני 2525. אך בין כה וכה קיבל עתניאל מיהושע. יוצא כי מעשה פלגש בגבעה כנגד שנות הפרשה.

ומעשה פילגש בגבעה כנגד יום השבת וההזהרה של מיתה כנגד העושה מלאכה עבור כי לפי חז"ל כל מעשה פילגש בגבעה היה עבור מעשה של שבת שבין איש ואישה וכן המלחמה שלבסוף הייתה בשבת. ורמז לדבר מעשה "בתלמיד אחד" [גימטריה = "פילגש בגבעה" עם האותיות] מהגמרא שעוסק באיסור התלוי בשבת.

שמעשה פילגש בגבעה ארע בימי עתניאל אשר שפט את ישראל אחרי שיעבוד ישראל לכושן רשעתים לשמונה שנים. ושעיבוד כושן היה לאחר מות יהושע בשנת 2517 דהיינו שתחילת שנות עתניאל היה לא לפני 2525. אך בין כה וכה קיבל עתניאל מיהושע. יוצא כי מעשה פלגש בגבעה כנגד שנות הפרשה. ומעשה פילגש בגבעה כנגד יום השבת וההזהרה של מיתה כנגד העושה מלאכה עבור כי לפי חז"ל כל מעשה פילגש בגבעה היה עבור מעשה של שבת שבין איש ואישה וכן המלחמה שלבסוף הייתה בשבת. ורמז לדבר מעשה "בתלמיד אחד" [גימטריה = "פילגש בגבעה" עם האותיות] מהגמרא שעושק באיסור התלוי בשבת.

לא תבערו אש בכל מֹשבֹתיכם ביום השבת. כאמור, אלו שנות פילגש בגבעה, וי"א אף פסל מיכה. וזה אשר ניסה ה' את בני ישראל בתקופה שטרם התקבלה הנהגה חזקה כבזמן משה ויהושע, וכפי הנאמר "ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל את כל אשר לא ידעו את כל מלחמות כנען... ויהיו לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו את מצות ה' אשר צוה את אבותם ביד משה". ואז הוכח שללא הנהגה כהנהגת משה ויהושע, מוסרי התורה ומנהיגי האומה, סרים בני ישראל מן הדרך. ועל כן מסרם ה' ביד כושן רשעתיים, עד שהקים להם מנהיג את עתניאל בן קנז, המקבל השלישי. ואיתא בבבלי סנהדרין קה ע"א: "תנא: הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי... כושן רשעתים - דעבד שתי רשעיות בישראל, אחת בימי יעקב ואחת בימי שפוט השופטים". ובירושלמי נזיר פ"ט ה"א: "הוא לבן הוא כושן רשעתיים, ולמה נקרא שמו כושן רשעתיים? שעשה שתי רשעיות: אחת שחילל את השבועה [היינו: השבועה שנשבעו לבן ויעקב שלא יעברו את הגל זה אל זה לרעה]; ואחת ששיעבד בישראל שמונה שנה". וראה גם מדרש תהילים שוחר טוב ‏[5]. ומדוע זממו המואבים להחטיא את ישראל בתקופת בלעם? והלוא נצטוו ישראל "אל תצר את מואב ואל תתגר בם" ‏[6]! אלא ע"כ שעצם קיומו של עם ישראל הנוהג עפ"י תורה ומצוות משנה את כל מציאות סביבתם, את כל המזרח התיכון, ובזה לא רצו. וכן כושן רשעתיים מארם נהריים, מאזור מוצאו של אברהם אבינו, אף הוא חרה לו שזרע אברהם, אשר שיבר את אלוהיהם, שב כאומה שלמה עם אמונה בה' הנוגדת לאמונתם בע"ז. ולכן בא כל אחד באשר יכול, מואב במעשה זנות, וכושן בע"ז. וזה עניין שתי רשעיות שכיוונו כלפי ישראל על מנת להחטיאם ולהסירם מדרך ה'. ועניין שבת שבפר' זו - זה לעומת זה, לחזק את האמונה שנחלשה בתקופה זו, כי השבת אות על אמונת הייחוד, אשר החטיאם בזה כושן רשעתיים כנאמר "וישכחו את ה' אלהיהם", והשבת כנגד זה הוא מעניין "זכור", למנוע שכחה וחוסר דבקות באמונה.

ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש. כאמור, בשנים אלו היו בני ישראל ללא מנהיג, עד שהקים ה' להם את עתניאל בן קנז, שהיה ממוסרי התורה. ובתקופה זו, כשהיו ללא מנהיג, איש הטוב והישר בעיניו יעשה, ועל כן הגיעו עד כדי פילגש בגבעה (ופסל מיכה) שבשנים אלו. ורמז לפריצות בעריות שהיה בזמן הזה אנו מוצאים במעשה המובא בגמ' ‏[7]: "תני דבי אליהו: מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו. והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואמרה להם: כתיב בתורה 'כי הוא חייך ואורך ימיך' ‏[8], בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה - מפני מה מת בחצי ימיו? ולא היה אדם מחזירה דבר. פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע. ואמרתי לה: בתי, בימי נדותך מה הוא אצלך? אמרה לי: חס ושלום, אפילו באצבע קטנה לא נגע בי. בימי לבוניך מהו אצלך? אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר, ולא עלתה דעתו על דבר אחר. ואמרתי לה: ברוך המקום שהרגו, שלא נשא פנים לתורה, שהרי אמרה תורה 'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב' ‏[9]". ‏[10] והנה "תלמיד אחד" 8 אותיות, ובגימטרייה 497, ויחד הרי זה 505 - כגימטרייה ד"פילגש בגבעה", יורה על מעשה פילגש בגבעה באותן שנים, והיא נוטלת תפילין עתה כמו שהיה נוטל אז אבריה והיה הולך בכל גבול ישראל (סדר הדורות ב'תקט"ז בשם גלגולי נשמות). ובשנים אלו הייתה ההלכה צריכה חידוש על מה שנשתכח ולא אושש ולא חוזק בימי הזקנים.

עניין פילגש בגבעה לפרשתנו: חוסר הנהגת מוסרי התורה, המרומז כאן בפר' בארבעים יום וארבעים לילה, הוא שגרם למעשה נבלה זה של פילגש בגבעה, וזה כנגד זה גדר עתניאל עצמו בקדושה, עד כדי שחששה עכסה אשתו שיפרוש הימנה. וביארו ‏[11] מדוע הלכה הפילגש מעם בעלה: " 'ותזנה עליו פילגשו' - רבי אביתר אמר: זבוב מצא לה, ר' יונתן אמר: נימא מצא לה... אמר רב יהודה: זבוב בקערה ונימא באותו מקום". ולכולי עלמא היה קפדן יתר על המידה, וזה אשר גרם לה ללכת ממנו ‏[12]. וכן אנו מוצאים אותו נוהג בפילגשו שלטון ושררה, כנאמר "ויחזק האיש בפילגשו ויֹצא אליהם החוץ". ובקפידתו גרם למיתת רבבות מישראל, וכפי שאמרו שם: "אמר רב חסדא: לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל. אמר רב יהודה אמר רב: כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עבירות: גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת. אמר רבה בר בר חנה: הא דאמרי רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר, צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה". ועניין מעשה זה לשבת, כדברי רב ‏[13]: "בסדר עולם אמר דאותו יום דפילגש בגבעה שבת היה. ור"ח כתב ג' עבירות גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול השם, וג' היו בפילגש בגבעה". הרי שעניין פילגש בגבעה מרומז כאן גם בעניין השבת, הן מצד שהיה המעשה בשבת, ובעיקר משום שיורה ששמירת השבת תלויה במה שאנו למדים בפילגש בגבעה, שאם האדם מטיל אימה ואינו נוהג בבני ביתו ובין אדם לחברו כראוי, סופו עלול לגרום לחילול כבוד ה' ושמירת השבת, ואז גם נכשל בחילול ה', שהוא הפך כוונת השבת, וגם בשפיכות דמים. ומשום אותה העבֵרה, שלא נהגו בנשים כראוי, נגרם לבסוף שהחרימו בני ישראל את הנישואין עם בני בנימין. והתיקון כדי להרבות שלום היה בכך שיצאו בנות ישראל לחולל בשילה ולקחו בני בנימין מהן לנשים. וכנגד השכנת שלום זו נבנה משכן שילה באותו מקום, שעניין המשכן והשכינה השכנת שלום, וכמאמרם "איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן" ‏[14].

פלגש בגבעה, כנגד: "שֵׁשֶׁת יָמִים.. כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת": שמעשה פילגש בגבעה ארע בימי עתניאל אשר שפט את ישראל אחרי שיעבוד ישראל לכושן רשעתים לשמונה שנים. ושעיבוד כושן היה לאחר מות יהושע בשנת 2517 דהיינו שתחילת שנות עתניאל היה לא לפני 2525. אך בין כה וכה קיבל עתניאל מיהושע. יוצא כי מעשה פלגש בגבעה כנגד שנות הפרשה. ומעשה פילגש בגבעה כנגד יום השבת וההזהרה של מיתה כנגד העושה מלאכה עבור כי לפי חז"ל כל מעשה פילגש בגבעה היה עבור מעשה של שבת שבין איש ואישה וכן המלחמה שלבסוף הייתה בשבת. ורמז לדבר מעשה "בתלמיד אחד" [גימטריה = "פילגש בגבעה" עם האותיות] מהגמרא שעושק באיסור התלוי בשבת. בתקופה זו היה מעשה פילגש בגבעה ‏[15]. עיקר המעשה היה בחטאת בני בנימין, שהתעללו בפילגש כל הלילה בעת התארח בעלה אצל זקן אצלם בגבעה, ובבוקר מצאוה מתה. אז ביתר האיש את גופתה לי"ב חלקים ושלחם לכל שבטי ישראל. וכשלא הסכימו בני בנימין להסגיר את בני הבליעל, נלחמו בני ישראל ובני בנימין זה בזה. סדר המאורעות והשתלשלותם מתואר בארוכה בסוף ספר שופטים‏[16]: "ויהי בימים ההם ומלך אין בישראל ויהי איש לוי גר בירכתי הר אפרים ויקח לו אשה פילגש מבית לחם יהודה. ותזנה עליו פילגשו ותלך מאתו אל בית אביה אל בית לחם יהודה ותהי שם ימים ארבעה חדשים. ויקם אישה וילך אחריה לדבר על לבה... ויקם האיש ללכת הוא ופילגשו ונערו ויאמר לו חֹתנו אבי הנערה הנה נא רפה היום לערוב לינו נא... ולא אבה האיש ללון ויקם וילך... והיום רד מאד ויאמר הנער אל אדֹניו לכה נא ונסורה אל עיר היבוסי הזאת ונלין בה. ויאמר אליו אדֹניו לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה ועברנו עד גבעה... ויסֻרו שם לבוא ללון בגבעה ויבֹא וישב ברחוב העיר ואין איש מאסף אותם הביתה ללון. והנה איש זקן בא מן מעשהו מן השדה בערב והאיש מהר אפרים והוא גר בגבעה, ואנשי המקום בני ימיני... ויאמר האיש הזקן שלום לך רק כל מחסורך עלי רק ברחוב אל תלן... המה מיטיבים את לבם והנה אנשי העיר אנשי בני בליעל נסבו את הבית מתדפקים על הדלת, ויאמרו אל האיש בעל הבית הזקן לאמר: הוצא את האיש אשר בא אל ביתך ונדענו... ויחזק האיש בפילגשו ויֹצא אליהם החוץ וידעו אותה ויתעללו בה כל הלילה עד הבקר וישלחוה כעלות השחר... ויקם אדֹניה בבקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו והנה האשה פילגשו נֹפלת פתח הבית וידיה על הסף. ויאמר אליה קומי ונלכה ואין עֹנֶה... ויבֹא אל ביתו ויקח את המאכלת ויחזק בפילגשו וינתחה לעצמיה לשנים עשר נתחים וישלחה בכל גבול ישראל". בהמשך המעשה נלחמו כאמור בני ישראל ובני בנימין זה בזה, ובמהלך המלחמה נפלו מבני בנימין כ"ה אלף איש והשבט כמעט שהוכחד. ומספר הכתוב: "והעם נִחם לבנימִן כי עשה ה' פרץ בשבטי ישראל. ויאמרו זקני העדה מה נעשה לנותרים לנשים כי נשמדה מבנימִן אשה... ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים מבנותינו כי נשבעו בני ישראל לאמר ארור נתן אשה לבנימִן. ויאמרו הנה חג ה' בשִלוֹ מימים ימימה... ויצוו את בני בנימִן לאמר לכו וארבתם בכרמים וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחֹלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו... ויעשו כן בני בנימִן וישאו נשים למספרם מן המחֹללות אשר גזלו וילכו וישובו אל נחלתם ויבנו את הערים וישבו בהם".‏[17]

הרי לנו

ללא הנהגה ע"י מוסרי התורה וההלכה עלולים מוסר האומה והיחס בין אדם לחברו לרדת לדרגה נמוכה ביותר. כל זה חוזר ומחליש את האמונה ומוביל לעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. והתיקון הוא שלום בית ושמירת שבת.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה קיד, סמ"ג לאוין סזץ מקורות: יבמות ז. סנהד' לה. עי' בא"ח סי' שלט ובח"מ סי ה.
  2. יבמות ז:א, סנהדרין לה:א, אור"ח ס' שלט, ח"מ ס' ה'
  3. פסחים ט"ז:ב
  4. מנחת חינוך
  5. מזמור ס'
  6. דברים ב', ט
  7. שבת יג ע"א-ע"ב
  8. דברים ל', כ
  9. ויקרא י"ח, יט
  10. ואף אי נידה לא הוויא ערווה (עיין טוש"ע יו"ד סי' קצ"ה ובנושאי כלים שם, וסיכום הדעות במחלוקת זו בשו"ת יביע אומר ח"ו יו"ד סי' טו אות ג), מ"מ כיוון דנפרצו גדרי פרישות וצניעות נפרצו.
  11. בגמ' גיטין ו:ע"ב
  12. ראה רש"י שם
  13. בגטין שם, ביארו בתוס' (ד"ה שלש עבירות)
  14. סוטה יז ע"א
  15. תנא דבי אליהו, אליהו רבה פרשה יב; סדר עולם רבה פי"ב
  16. פרקים י"ט-כ"א
  17. וי"א שאף מעשה פסל מיכה היה בימי עתניאל בן קנז ושעבוד כושן רשעתיים. ובע"ה נבאר בפפ~117.