פרשה פתוחה 105 ~ ויעש את המנורה

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,619 – 2,626 לבריאה | 1,142 - 1,134 לפני מניינם 



יז וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה הָיוּ.יח וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.יט שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בְּקָנֶה אֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.כ וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ.כא וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִמֶּנָּה.כב כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה הָיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר.כג וַיַּעַשׂ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר.כד כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָׂה אֹתָהּ וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ.

שמות לז:יז - כד

הפסוקים והמצוות

לא נמנו מצוות בפרשה

המנורה שנעשתה על ידי מכון המקדש (מוצגת במדרגות היורדות מהרובע היהודי לכותל המערבי)

המסר המרומז

המנורה (נר מצווה ותורה אור) היא אורה של תורה, והתורה – אורן של ישראל. וחרבו של אהוד בן גרא כנגד תורתו.

מאורעות השנים

המשך שנות אהוד בן גרא

אהוד בן גרא שפט את ישראל שמונים שנה, מב'תקנ"ו ועד ב'תרל"ו (2,556-2,636), ולי"א (עי' לעיל פפ~98) מב'תקע"ג ועד ב'תרנ"ג (2,573-2,653). ומכל מקום תקופתנו היא במחצית השנייה של שנות הנהגתו. ובסוף ימי אהוד שפט שמגר בן ענת הכוהן שנה, כאמור: "ואחריו היה שמגר בן ענת ויך את פלשתים שש מאות איש במלמד הבקר ויושע גם הוא את ישראל" (שופטים ג', לא). ואחריהם הושיעו את ישראל דבורה וברק.

ויעש את המנֹרה:

כנגד "ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות" - "שהיה עוסק בתורה שנקרא חרב פיפיות; 'ולה שני פיות' - שאוכלים בעולם הזה ובעולם הבא" (ילקוט שמעוני שופטים רמז מב) (ועיין עוד לעיל פפ~103). ונרמז בזה שהתורה מגנה, כנאמר "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם" (תהילים קמ"ט, ו). כי כוחו של עם ישראל בתורה. וכן "עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו... אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר" (שם כ', ח). וכן העיד בעצמו דוד המלך (ששורשו נעוץ בזמן זה, כמבואר בפר' הקודמת) "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (שם קי"ט, עב). כי התורה ואהבת התורה היא נקודת המוצא של מלכות ישראל, כנאמר ביהושע "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (יהושע א', ח). ונצטווה מלך ישראל לשאת התורה אתו בכל אשר ילך (סנהדרין כא ע"ב; רמב"ם הלכות מלכים פ"ג ה"א). וכמו שמצינו פפ~86, שזכותה של מלכות בית דוד מיוסדת על אדני התורה, כי שורש המלוכה ללמד לעם תורה ומשפט, עיי"ש. וראה עוד פר' וזאת תורת זבח השלמים (פפ~129). וכבר הבאנו (פפ~86 בשם הרב שמואל יניב) שכל מעשה המנורה - קומתה, קניה, גביעיה, כפתוריה ופרחיה - כנגד התורה כולה, להורות כי כל רמזי התורה במנורה. כי "בדבר ה' שמים נעשו" (תהילים ל"ג, ו) - היינו: בדברי תורתו - ואך ורק בה נצא מגדר הטבע ונעלה מעלה. וזה לעומת זה אור החמה כנגד אורה של תורה (ראה הקדמת המאמר). וכן נאמר בארון "ויעש לו זר זהב סביב" (שמות ל"ז, ב) - "זר" בגימטרייה אור, רמז לאורה של תורה, "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו', כג). וכתיב בה במנורה "להעלת נר תמיד" (שמות כ"ז, כ; ויקרא כ"ד, ב) (ועי' עוד פפ~204). וזה עניין נר תמיד שבבתי כנסיות ובתי מדרשות, המייצג את הלימוד יומם ולילה. וכתב רד"ק על הפסוק "ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שֹכב בהיכל ה' " (שמ"א ג', ג): "ובדרש אמר כי על נר הנבואה אמר, ואמרו (בראשית רבה נח ב): 'וזרח השמש ובא השמש' (קהלת א', ה) - עד שלא ישקיע הקב"ה שמשו של צדיק אחד הוא מזריח שמשו של צדיק אחר, עד שלא ישקיע שמשו של משה מזריח שמשו של יהושע, עד שלא תשקע שמשו של עלי הזריח שמשו של שמואל. וזהו שאמר 'ונר אלהים טרם יכבה' ". כי בכל דור ודור יהא נר תמיד - נר נשמת הצדיק דאותו הדור הדולק ומאיר את העולם, וכן בשנים אלו, טרם יכבה אורו של אהוד בן גרא זרח אורם של דבורה וברק. ואיתא בילקוט (שופטים רמז מב): " 'ודבורה אשה נביאה [אשת לפידות]' (שופטים ד', ד) - מה טיבה של דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם? והלא פינחס בן אלעזר עומד... תנא דבי אליהו, אמרו: בעלה של דבורה עם הארץ היה. אמרה לו: בוא ואעשה לך פתילות ולך לבית המקדש שבשילה, אז יהיה חלקך בין הכשרים שבהם ותבא לחיי העולם הבא, והיא עושה פתילות והוא מוליך לבית המקדש. וג' שמות יש לו: ברק ומיכאל ולפידות... לפידות על שם שאשתו עושה פתילות והיא מתבוננת ועושה פתילות עבות כדי שיהא אורן מרובה. והקב"ה בוחן לבות וכליות, אמר לה: דבורה, את נתכוונת להרבות אורי, אף אני ארבה אורך ביהודה ובירושלים כנגד י"ב שבטים". והוסיף בסדר הדורות (שנת ב'תרל"ו) שהיה מדליק נרות במבואות אפלות, שיאירו בבתי כנסיות ומדרשות. ולפי שלא עסק ברק (הוא נר אבי שאול, סה"ד שם) בתורה, עמדה לו זכות זו. ‏[1] ו"נר ה' נשמת אדם" (משלי כ', כז), כי ה' יפעל דרך הצדיק אשר ירבה תורה.

הרי לנו

המנורה תרמז על אור התורה, הממשיך במנהיגים שבתקופה זו ושלאחריה.


הערות שוליים

  1. וזה עניין פר' המנורה כאן דווקא, למנוע טענת המקטרגים כי אין דבורה וברק ראויים לשפוט את ישראל: דבורה – לפי שהיא אישה, וברק – כי לא למד תורה. וכנגד זה באה פר' המנורה ומורה כי ראויים שניהם להנהיג בזכות שהרבו תורה, שהיא יסוד ההנהגה ומלכות ישראל.