פרשה פתוחה 114 ~ ואם זבח שלמים

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,777 – 2,781 לבריאה | 979 - 984 לפני מניינם 


א וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ אִם מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב אִם זָכָר אִם נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי יְהוָה.ב וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.ג וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַיהוָה אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב.ד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה.ה וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְנֵי אַהֲרֹן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֹלָה אֲשֶׁר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.

ויקרא ג:א - ה

הפסוקים והמצוות:

בפרשה לא נמנו מצוות

המסר המרומז

ואם זבח השלמים" מרמז על השלום שהיה בזמן אבצן שהוא בועז שבזכות שאילת (שהיה דורש) שלום לכל, זכה כי ממנו יצאו דוד ושלמה ומלך המשיח שגם שורש עניינם הוא שלום[1].

מאורעות השנים

המשך שיעבוד בנ"י לעמון 2764 (יח שנה) – שפוט יפתח הגלעדי 2781 עד 2788 י"א 2790

בתקופה המקבילה לפרשת "ואם זבח שלמים קרבנו" התרחשה גלות עמון, בה הצרו עמון את ישראל ככתוב "ויעברו בני עמון את הירדן להלחם גם ביהודה ובבנימין ובבית אפרים ותצר לישראל מאד" ‏[2]. גלות זו החלה בשנת 2,764 ונמשכה עד השנה השנייה ליפתח (2,782)‏[3]. יפתח החל לשפוט בשנת 2,781. הרי שמיהושע עד יפתח ש' שנים. בתקופה זו חי גם בועז שחי ת' שנה ולקראת סוף ימיו בשנת 2,787 היה שופט, כאומרם "ויהי בימי שפוט השופטים" זהו בועז. וגלות מואב הייתה משנת 2,764 י"א 2,762 עד שנת 2,782 וא"כ יוצא שבועז ג"כ חי בזמן גלות זו. (ועיין ס"ה ב'תשפ"ז בעניין בועז).

תחילת השופט אבצן – בועז - מבית לחם

זבח השלמים. ועניין זבח ‏[4] שלמים גם יורה על תשובת יפתח למלך עמון "לאמר מה לי ולך כי באת להלחם בארצי" ‏[5] כי טובה הקריאה לשלום, וכל הבא בדרך שלום כאילו מקריב זבח שלמים.

כליל תפארת

סמיכה לפני הקרבת הקרבן

ואם זבח שלמים קרבנו. איתא בתורת כוהנים, זבח שלמים, "שלמים שמטילים שלום בעולם, ד"א שלמים שיש בהם שלום למזבח ולכוהנים ולבעלים" ‏[6], דהיינו שהשלמים נאכלים גם ע"י המזבח, וגם יש בו חלק לכוהנים וגם המקריב יש לו חלק מהזבח, וזהו השלום בין קוב"ה הכהנים והבעלים, והרי זה כביכול סעודה עם הקב"ה ומשרתיו הכוהנים. רואים אנו מדברי חז"ל אלו, שמהות קרבן השלמים הוא השלום והשלמות הבאה על ידה, אם ע"י עשיית שלום בעולם ואם ע"י עשיית שלום לאדם עצמו. כידוע, קרבן השלמים אינו בא על הרוב כקרבן הבא על חטא או חוב אחר, אלא הוא בא כהתקרבות מיוחדת לבורא מתוך רצון להיות בקשר שלם עם הקב"ה[7] המביא ג"כ שלום כללי בעולם (שלום בא משורש שלם ומשמעותם זהה). כאמור לעיל, בתקופה מקבילה זו התרחשה גלות עמון. יפתח שנלחם בבני עמון וניצחם, לא ניגש מייד לעשיית מלחמה, אלא עשה מאמץ לעשות שלום עם בני עמון "מה לי ולך כי באת להלחם בארצי...". יתכן שדבר זה מרומז כאן בפר' "זבח השלמים" המורה על עניין השלום שיש להשתדל, גם במלחמה צודקת, על השלום. שאילת "שלום" איש לרעהו, מלשון שלימות, נובעת גם היא מאותו עניין של שלמים. שכן יסוד הברכה היא תפילה להקב"ה שיתן מטובו למתברך (וכן דברי הספורנו בכמה מקומות) וישפיע עליו את השלימות הניתנת לבני אדם. עניין זה הודגש ע"י בועז‏[9], שחי גם בתקופה זו, שצורת שאילת השלום שלו הייתה בהזכרת שם השם במפורש ולא באמירת "שלום" בלבד כנאמר "ובועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'" והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם ה' כי בעצם כל רעיון השלום הוא בקשה מה' שיהיה לשני שלום. ובזכות זו, שבועז היה שואל שלום לכל אדם אף לפועליו, זכה להיות שופט על ישראל, כי אבצן השופט המוזכר בספר שופטים הוא בועז כמבואר ‏[10] "אמר רב אבצן זה בועז". וכן מובא בתרגום רות א': "כפן שתיתאי ביומי בעז דמתקרי אבצן צדיקא דמן בית לחם יהודה" ‏[12], ומלאכת השופט היא גם כן מלאכת הטלת שלום בין איש לרעהו בדין ודברים שבין אדם לחברו ובהעמדת הדת על תילה המשכינה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. וכן זכה בועז בזכות שאילת השלום שיצאו ממנו דוד ושלמה ומלך המשיח לעתיד לבוא, שגם מהותם הוא בשפיטת ישראל ובחיזוק משמרת התורה והמצוות בעם ישראל, שכולם עניינם "שלום" במובן הרחב והעמוק של המושג. וכל זה זכה בזכות שאילת שלום לכל אדם המרבה שלום ושלימות בעולם, וע"י כך פעל את פעולת "הזבח שלמים" שבא לעשות שלום גשמי ושלום רוחני באדם ובעולם . ‏[13] ולעניות דעתי שלמא הוא אבי בועז והוא בנה את בית לחם ועל זה יאמר "שמע בני מוסר אביך" ושלמא כשמו עניין שלום וכן בועז שמע מוסר אביו וימשיך בדרכו בעניין השלום. ומסורת בידנו כי משיח צדקינו הוא מזרע דוד וכן נשמתו. וזה עניין שורש מלכות דוד וזה עניין שלמא מלשון שלום והוא אבי בועז ואילו שנות מעבר בין שלמא לבין בועז. יהי רצון ויאיר ה' חסדו וישלח במהרה משיח צדקינו וישרה שלום בנינו ולעולם כולו אמן.

הרי לנו

שהשלמים עניינם עשיית שלום בעולם וקירוב האדם לבוראו שגם הוא מעניין השלום. ובמקביל מצינו אצל בועז שהשפיע השפעה זו ע"י שאילת שלום בשם ה' לכל אדם וע"י כך זכה להיות שופט שגם הוא מעניין השלום. וכן זכה שיצאו ממנו דוד ושלמה ומלך, שגם שורש עניינם הוא

הערות שוליים

  1. וראה "תורת שלמים" הוא דוד פפ ~ 129, ו"המקריב את זבח שלמיו", הוא שלמה, מלך שהשלום לו פפ ~ 130.
  2. שופטים י', ט'
  3. באמצע גלות זו נולד עלי הכהן (תשע"ב)
  4. גימטרייה טוב, היפך חט, זבוב.
  5. שופטים יא, יב
  6. רש"י על אתר
  7. ועוד עיין בפירושו של הרש"ר הירש על פסוק זה, שהאריך בנקודה זו.
  8. שופטים ו'
  9. וכן מצינו בגדעון ‏[8] שקרא למזבח שבנה "ה' שלום" ופירש שם רש"י "ויקרא לו - גדעון למזבח ה' שלום - ה' הוא שלומנו" כלומר ה' הוא הנותן לנו שלום ושלמות.
  10. במס' בבא בתרא צ"א
  11. סדר הדורות תשפ"ז
  12. ובסה"ד: ואולי י"ל דיש להקשות וכי עד כה במעשה עם רות לא בא בועז אל השדה לקוצרים ולא שאל בשלום אלא שכך היה מנהגו לשאול בשלום בשם אלא שלא נכתב רק כאן בא להודיע איך נשתלשל מזה דוד המלך כי מגילה זו ודברי הימים נכתבו לכבודו של דוד. ובועז נהג לשאול בשלום בה' קודם מעשה גדעון ושפיר אמר שהסכימו ב"ד של מעלה" ‏[11].
  13. ועיין בפפ~129 שם נתבאר שגם דוד המלך עניינו "זבח שלמים" כנגד שירותיו ותשבחותיו לה' ועסקו בתורה.