פרשה פתוחה 117 ~ נפש כי תחטא

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,805 – 2,794 לבריאה | 967 - 955 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה.ג אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיהוָה לְחַטָּאת.ד וְהֵבִיא אֶת הַפָּר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְהוָה וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַפָּר וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְהוָה.ה וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד.ו וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהוָה אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ.ז וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.ח וְאֶת כָּל חֵלֶב פַּר הַחַטָּאת יָרִים מִמֶּנּוּ אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה עַל הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב.ט וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה.י כַּאֲשֶׁר יוּרַם מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן עַל מִזְבַּח הָעֹלָה.יא וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל בְּשָׂרוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ.יב וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף.

ויקרא ד:א - יב

הפסוקים והמצוות

פר כהן המשיח:

מעשה פר כהן משיח[1] שנאמר: ואם כל עדת ישראל ישגו.

מאורעות השנים:

אילון הזבולוני, ב'תשצ"ד – ב'תת"ג פסל מיכה שהוקם בימי עתניאל וי"א שהוקם ב' ב'תשס"ד וי"א ב' ב'תתי"א עד ב'תת"ע

המסר המרומז:

חטא הכהן המשיח בפרשתינו, מרמזת על הכוהנים וראשי ישראל שלא מיחו ביונתן (בן גרשום בן מנשה "משה") ובניו הלויים שנעשו כהנים לפסל מיכה.

אילון הזבולוני - 2,794- 2,803

שנים אלו הם שנות אילון הזבולוני אשר שפט את ישראל לאחר יפתח, במשך עשר שנים מ'- 2,794 עד 2,803. הכתוב לא פירט מה אירע בשנים אלו ומה פעל אילון הזבולני, ולכך לא ידוע לנו רבות אודות מאורעות השנים הללו או פעולות אילון הזבולוני במדוייק. שמו של אילון "הזבולוני" מדגיש כי מהותו נבעה מהיותו משבט "זבולון" דהיינו שאישיותו נשאה את תכונות שבט הזבולוני שהיא הקרבת עצמם לצורך הכלל כמו שנאמר "ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך". ‏[2] זבולון תומך בישכר ושמח בכך.

פסל מיכה י"א 2,764 וי"א 2,811

מיכה ושבט דן. צוייר ע"י יוהאן כריסטוף וויגל, 1695.

כן בתקופה זו אירע מעשה דפסל מיכה שהעמיד בית ע"ז בישראל כמובא בנביא ‏[3] "ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו. ויאמר לאמו אלף ומאה הכסף אשר לקח לך ואת אלית... ותאמר אמו הקדש הקדשתי את הכסף לה' מידי לבני לעשות פסל ומסכה ועתה אשיבנו לך. וישב את הכסף לאמו, ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף ויעשהו פסל ומסכה ויהי בבית מיכיהו. והאיש מיכה לו בית אלהים ויעש אפוד ותרפים וימלא את יד אחד מבניו ויהי לו לכהן. בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה. ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה... ויאמר לו מיכה שבה עמדי והיה לי לאב ולכהן ואנכי אתן לך אשרת כסף לימים וערך בגדים ומחיתך וילך הלוי. ויואל הלוי לשבת את האיש ויהי הנער לו כאחד מבניו. וימלא מיכה את יד הלוי ויהי לו הנער לכהן, ויהי בבית מיכה. ויאמר מיכה עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי היה לי הלוי לכהן. בימים ההם אין מלך בישראל... ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה.... ויאמר אלהם כזה וכזה עשה לי מיכה וישכרני ואהי לו לכהן. ויאמרו לו שאל נא באלהים ונדעה התצלח דרכנו אשר אנחנו הלכים עליה. ויאמר להם הכהן לכו לשלום נכח ה' דרככם אשר תלכו בה... ואלה באו בית מיכה ויקחו את פסל האפוד ואת התרפים ואת המסכה ויאמר אליהם הכהן מה אתם עשים... וייטב לב הכהן ויקח את האפוד ואת התרפים ואת הפסל ויבא בקרב העם ויפנו וילכו וישימו את הטף ואת המקנה ואת הכבודה לפניהם... וילכו בני דן לדרכם וירא מיכה כי חזקים המה ממנו ויפן וישב אל ביתו והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו ... ויקימו להם בני דן את הפסל ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ".

לפי ספר סדר הדורות עניין פסל מיכה אירע בשנת ב' אלפים תקט"ז (2,516 כי לא חטאו עד לאחר מות יהושע ועיין שם) בזמן שנות פילגש בגבעה ועתניאל בן קנז וכן הקמת המקדש ולפי דעות אחרות פסל מיכה הוקם בשנת תשס"ד או תתי"א ‏[4](ועיין פפ~ 99, 100). וכן משמע מרש"י על אתר (שופטים י"ז, א), "למדנו שכל ימי שילה היה דמות של מיכה...". צריך להבין איך ישנם חילוקי דעות מנוגדות כ"כ בנוגע לציון שנות "פסל מיכה" שלפי בעל הסדר עולם הדבר אירע ממש עם כניסת ישראל לארץ בזמן עתניאל בן קנז, ולפי שאר הדעות הדבר אירע בסוף תקופת השופטים, ונראה לעניות דעתי כי עניין ע"ז אכן הייתה קיימת בעם ישראל החל מתקופת עתניאל, מיד לאחר פטירת יהושע (2,516) וליוותה את ב"י לאורך שנים רבות, וא"כ מהות עניין פסל מיכה היה קיים לכו"ע כבר מתקופת עתניאל, ומחלוקתם מתמקדת רק במקרה הפרטי של פסל מיכה. יתר על כן האזהרה על איסור ע"ז "כי לא תשתחוה לאל אחר..." ניתנה עוד לפני מיתת יהושע, אך זכותו של יהושע עמדה להם לבל יתורו אחרי לבבם ‏[5]. ולכן י"א כי פסל מיכה התחיל מיד לאחר מות יהושע 2,516.

יהונתן נכד משה ובניו אחריו, היו הכהנים בבית מיכה כנאמר שם "ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ" ופירש"י שם "בן מנשה - מפני כבודו של משה כתוב נו"ן לשנות את השם, ונכתב תלויה לומר שלא היה מנשה אלא משה". ועיין פפ~94 בעניין הסכם יתרו עם משה. פסל מיכה נותר עד גלות ישראל, ורש"י פירש שם שהכוונה עד הגלות הראשונה בימי סנחריב[6] אולם הרד"ק שם דוחה פירוש זה ומפרש שפסל מיכה היה קיים עד סוף תקופת עלי (2,871) "וכשמת עלי וגלה הארון וגלו מישראל רבים ונפלו בחרב רבים בטל אותו פסל וזהו שאמר עד יום גלות הארץ. כי רחוק הוא שיהיה הפסל עד יום גלות הארץ אפילו גלות בני גד ובני ראובן שהיה הגלות הראשון ואיך היה דוד מלך ישראל ולא בערו וגם שלמה בנו ולא בערו אין הדעת סובלת להאמין זה". ושוב יכול כי אחד יתאר עניין הפסל המפורש של מיכה והשני את עניין העבודה זרה בכללות העניין כאמור.

והנה לגבי יונתן, כהן הע"ז, נאמר: "וילך האיש מבית לחם לגור באשר ימצא ויבא הר אפרים עד בית מיכה לעשות דרכו" יתכן שכינויו כ"האיש" ירמז על היותו מזרעו של משה שנקרא "איש" כדכתיב "ומשה איש האלוקים". כל עניין פסל מיכה התחיל בעניין כסף ומחייה. הפסל נבנה כתוצאה מהעלמות הכסף של אם מיכה, וכן מינוי הכהן הראשי של הפסל בא ע"י חיפוש הפרנסה ע"י יונתן שהביאתו למצב שפל כ"כ ששימש לע"ז כמו שפירש בילקוט מעם לועז את הכתוב "וילך לדרכו" כלומר שהלך לעשות דרך פרנסתו ומחייתו. ונמצא לפי זה שעיקר המוקש של פסל מיכה היה, שעם ישראל חשבו כי הפרנסה ושאר צרכי הגשמיות יבואו דרך הע"ז, ורק הרוחניות תבוא ישירות מאת ה'. הכישלון שלו נטו אוזן לאילון הזבולוני באשר זבולון הוא תיקון לאמונה בה' יתברך לפרנסתו של אדם.

עוד בעניין הקשר שבין פסל מיכה ופילגש בגבעה, הוא משום שגם כאן הולך איש מבית לחם יהודה אל בית אפרים וגם בפילגש בגבעה הולך איש מאפרים אל בית לחם יהודה. ובית לחם היא עיר דוד. ומשום שבימים ההם אין מלך בישראל אלא איש הטוב והישר בעיניו יעשה, כי עניין המלך הוא להורות את העם בדרך ילכו בה וכן לדאוג לפרנסתם ‏[7] ועיין פפ~85.

כליל תפארת:

נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אל לא תעשיה ועשה אחת מהנה:

פרשה זו של "נפש כי תחטא וכו'" היא פתיחה לפרשיות הבאות בהמשך (משנת 2,794 עד לפפ~126 שנת 2,870) המדברים מעניין קרבנות החטאת של היחיד, הנשיא, הכהן והציבור בכללותו. כבר ציינו לעיל שישנם כמה דעות מתי הוקם "פסל מיכה" לפי סדר הדורות הוקם הפסל בשנת ב'ת"ק (2,500) בזמן עתניאל (צמח דוד) וי"מ שבשנת 2,764 או ב' 2,811 אירע הדבר, ולפי שלשלת הקבלה מיד לאחר מות עתניאל הוקם הפסל. כן בעניין זמן ביטול פסל מיכה ישנם דעות שונות, רש"י פירש שעד גלות סנחריב היה קיים הפסל והרד"ק ועוד פירשו ששמואל החריבו. עלינו להבין את שורש המחלוקות הנ"ל, ולכך עלינו להתבונן להיכן משתייכים שנים אילו לפי סדר הפסוקים, ולהבין על ידם דבר מתוך דבר. הנה, עתניאל בן קנז נפטר בשנת 2,556 או 2,573 סמוך לפרשת "פילגש בגבעה", אולם בסדר הדורות מנה את מעשה פילגש בגבעה 2,516 לאחר מות יהושע וי"א כי אף פסל מיכה (או לכל הפחות עניין של ע"ז) הוקם מייד אח"כ ולשיטה זו שני המקרים הללו פסל מיכה ופילגש בגבעה נפלו סמוך לשנת "ויקהל משה" (פפ~99) המורה על מצב האומה בכללו (כי "ויקהל" הוא מצב של אסיפת כל ישראל). ובאמת שקיים שורש משותף בין מות עתניאל לפילגש בגבעה, כי עבודת הזקנים והשופטים באותו הזמן היה להשריש את עניין קיום "ההלכה" בישראל, ועתניאל שהחזיר בפלפולו שלוש מאות הלכות שנשתכחו באבל משה, היה מראשי בעלי ההלכה שהנהיג את העם, אולם מצב האומה באותה שעה היתה ש"איש ככל הישר בעיניו יעשה" ולא ה"הלכה" שלטה בישראל, וכתוצאה מכך אירעו כל המכשולות בזמן ההוא, והם מעשה דפילגש בגבעה, והקמת פסל מיכה, שקם מיד לאחר מות עתניאל עקב המצב שכל אחד עשה כרצונו כמפורש בנביא. ועוד השפיע על התדרדרות זו, הוא מות יהושע שהשפיע על ירידה זו, שכל עוד שחי אותו צדיק לא קמה עבודה זרה, אך לאחר מותו סר זכותו של אותו צדיק ועם ישראל ללא רועה רבץ בחטאו. וזהו היסוד להשיטה הסוברת שכל האירועים הללו שנבעו מסיבת "כל הישר בעיניו יעשה" אירעו באותה תקופה, תיכף לאחר מותו של יהושע (2,516), אך בין כה פסל מיכה המפורש לא קם עד מות עתניאל. וכפי שהתבאר.

ויתכן עוד, שבשנים אלו למרות שהייתה ע"ז בישראל, מ"מ עדיין לא נתמנו כהנים לאלילים אלו, ולכך אנו מונים רק מפרשה זו של "אם הכהן המשיח יחטא" המרמז על מינוי כהן לע"ז שזה היה לשיטות אלו רק בשנות תשס"ד-תתי"א, הצטרפותם של הכהנים במעשה פולחן תועבה זו הייתה עליית מדרגה שהביאה בסופו של דבר לחורבן משכן שילה. ולאחר חטא כזה של "הכהן המשיח" המצטרף לכהן בבית ע"ז (או הכהן המשיח שבימים ההם אשר לא מיחה), מובן מאליו כי באווירה שכזו הדברים מובילים ל"ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר..." כן לפי כל הדעות פסל מיכה היה קיים בשנות משכן שילה המקביל ל-פפ~100 פר' "קחו מאתכם תרומה לה'... והנשיאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחושן" (שנת 2,558) ויתכן שבפסוקים אלו מרומז הסיבה מדוע פסל מיכה היה קיים לכו"ע בזמן משכן שילה. והוא משום שישראל לא הרימו די תרומות למשכן שילה כפי שעשו במשכן במדבר (וראה עוד בזה בפרשיות על משכן שילה, שם הוכח שמהלך הבניין של משכן שילה ארך זמן רב), ולכך משכן שילה לא יכל לספק את צרכי הציבור כראוי, מחוסר ממון, וכן גם לא היה די לספק את צרכי הלויים והכהנים, ועקב כך מצאו ישראל וכן הכהנים והלויים את סיפוקן בפסל מיכה המייצגת את רוח הע"ז בכללותה, וכן פירשנו לעיל כי מה שנאמר גבי יונתן שהיה כהן הע"ז "וילך האיש מבית לחם וכו'" (ועיין פפ~109 ויעש את מעיל האפד, ע"ז דגדעון) נבע מהצורך למצוא פרנסה כי צרכי הכהנים והלויים לא סופקו כראוי במשכן שילה. עוד יש לציין, שבכל שנות פסל מיכה הייתה העלמת עין מצד מנהיגי העם ודבר זה נרמז בפרשיות אלו המדברות מחטא "כהן המשיח" המסמל את מנהיג העם ופרשיות אלו מתחילים מפרשתינו פפ~117 ועד פפ~126 שהם מעגל שנות פסל מיכה.

נפש "כי" תחטא. נאמר "כי" תחטא דהיינו כאשר האדם חוטא, ומשמע שהאדם קרוב הוא לחטוא, שכן לא נאמר "אם" תחטא, לשון שמא, וזאת כי האדם מורכב מחומר ורוח, וכשיצרו מתגבר עליו דהיינו שהחומר מתגבר על הרוח נכשל האדם בחטא, והיות שיצר האדם רע מנעוריו וביותר לאחר חטא עץ הדעת שנתגברו התאוות החושניות, בקלות בא האדם לידי עבירה. אולם גבי חטא הכהן נאמר "אם הכהן המשיח יחטא" שזה מצב של אפשרות, כי הכהן נמצא במצב של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" וקדושתו מונעתו מהחטא, וכהנים זריזין הם כמבואר בכמה מקומות.

ואם הכהן המשיח יחטא:

מרמז על יהונתן בן גרשון בן מנשה הלוי, שנימשח ככהן למיכה. עוד י"ל שהכוונה לכהן המשיח של אותו הדור, שנתן למצב שכזה לקרות. הכהן המשיח הוא מנהיג הדור ומצווה על קדושת העם ואיך ייתן למעשה תועבה שכזה להשתרש בעם, ואין צריך להאריך. השמדת פסל מיכה, לרוב הדעות, נעשתה בסוף שנות משכן שילה פפ~126 בעת מיתת עלי הכהן, שזו היא התקופה המקבילה ל"קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה ביום המשח..." . ‏[8]ועוד סוד גדול יש בעניין זה, והוא, שפסל מיכה לא נחרב עד מות עלי כיון שהיה גילגולו של אהרן הכהן אשר היה במעשיו שרידים ממעשה העגל כיון שלא מיחה די הצורך בישראל על חטא העגל, וכן פינחס ועלי לא מיחו בפסל מיכה כפי המידה, ולכך לא זכו שנחרב הפסל בימיהם.

הקשר בין נפש כי תחטא ושנות אילון הזבולוני נפש כי תחטא. ויכול שיתלה ענייני פר' זו, באדם הפשוט, ואולי ביונתן, ויכול באילון הזבולוני, אך בין כה וכה יחזור לעניין הכהן המשיח. ולא ידעתי למה ידון בעניין "נשיא אשר יחטא" בפפ~119 לאחר פפ~118 "ואם כל עדת ישראל ישגו". ויכול כי זכותו של אילון הזבולונו, אשר לא האריך ימים, עמדה לישראל במקצת בהיותו שופט. והנה עניין אילון הזבולוני הוא כך, ש"הזבולוני" הוא על שם זכותו מטעם היותו משבט זבולון. ועניין זבולון הוא עניין האמונה בה' בלבדו לספק צרכי הפרט והכלל. וכתיב ‏[9] "אמר זעירא, קטרון זו צפורי. ולמה נקרא שמה צפורי שיושבת בראש ההר כצפור... ובחלקו של זבולון... וזבולון מתרעם על מדותיו.. אמר זבולון לפני הקב"ה רבונו של עולם לאחיי נתת להם שדות וכרמים, ולי נתת הרים וגבעות, לאחיי נתת להם ארצות ולי נתת ימים ונהרות. אמר לו כולן צריכין לך על ידי חלזון שנאמר "עמים הר יקראו... ושפני טמוני חול" ‏[10]. כי החילזון שממנו יטוו את פתיל התכלת הוא ראייה לאמונה כי מה' השפע הכללי והפרטי בעולם זה, וכמאמרם תכלת דומה לים וים לרקיע וכו'. ותפקידו של השופט אילון הזבולוני היה להשריש את עניין זה לעם בכללותו וללויים, בפרט באילו השנים. והלויים עליהם להבין כי פרנסתם היא משלחן של מעלה. והנביא אילון הזבולוני לא האריך ימים על שלא הצליח בתיקון זה העניין.

לעייל פפ-124 נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד... חטא זה היה הבסיס לפסל מיכה שבא ע"י גניבת הכסף מאמו של מיכה, כמבואר להדיא בנביא.

הרי לנו:

כי חוסר המשמעת למורי האומה, וחוסר הנאמנות להלכה, מביאה את העם למלחמות אחים, ולהידרדרות כללית עד כדי עבודת אלילים ומינוי כוהנים לעבודתה.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: רס"ג
  2. דברים ל"ג, י"ח
  3. שופטים פרק יז-יח
  4. "בשלשלת הקבלה (דף י"ד א') כתב כי תיכף אחר מות עתניאל היה מעשה פסל מיכה ופילגש בגבעה. ודבריו הם נגד כל הדעות בנידון, כי לדעת סדר עולם ותנא דבי אליהו פסל מיכה אירע בחיי עתניאל, ולדעת קצת מפרשים היה הדבר בש' תשס"ד או תתי"א שנים רבות אחר מות עתניאל שהיה בשנת תקנ"ו או תקע"ג.
  5. עיין פפ~98 בפסוקים
  6. ראה פפ~143
  7. וכמאמר הידוע בב"מ לגבי דוד שראה שחסר פרנסה לבנ"י ואין הבור מתמלא מחולייתו ויצא למלחמה.
  8. ובעת ההיא שעת את רצון ותיקון והמבין יבין.
  9. מגילה ו', א
  10. דברים ל"ג, י"ט