פרשה פתוחה 118 ~ ואם כל עדת ישגו

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,806 – 2,814 לבריאה | 955 - 946 לפני מניינם 


יג וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ.יד וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד.טו וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר לִפְנֵי יְהוָה וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְהוָה.טז וְהֵבִיא הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר אֶל אֹהֶל מוֹעֵד.יז וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶצְבָּעוֹ מִן הַדָּם וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהוָה אֵת פְּנֵי הַפָּרֹכֶת.יח וּמִן הַדָּם יִתֵּן עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת כָּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.יט וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה.כ וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם.כא וְהוֹצִיא אֶת הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרַף אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן חַטַּאת הַקָּהָל הוּא.

ויקרא ד:יג - כא

הפסוקים והמצוות

שעירי ציבור, וקרבן בית דין שטעו בע"ז :

להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה[1] שנאמר: ואם כל עדת ישראל ישגו. מעשה שעירי ע"ז בצבור[2] שנאמר:ואם כל עדת ישראל ישגו.


המסר המרומז

פרשה זו מרמזת על חטא הע"ז, שנכשלו בו "עדת ישראל", על ידי פסל מיכה. חטא זה נחשב לשגגה למרות שנעשה בכוונה וידיעה תחילה, כי תקופה זו הייתה נעדרת מנהיגות וסמכות ראויה, ובמצב זה נחשבים כשלונות העם כשגגה . ‏[3] שנים אלו מכוונים עדיין כנגד שנות תקופת השופטים, בעת ששפט עבדון בן הלל הפרעותוני, ששמו "הפרעותוני" מרמז על מהות התקופה שהדור היה שרוי בו, והוא המצב של "פרוע" דהיינו שכל אחד עשה ככל העולה על רוחו כמו שנאמר "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה ‏[4] ". מצב כזה השורר בעם שאין בו סמכות ברורה, מביאה לחטאים ותקלות רבות הנחשבות כשוגג, כי בהעדר מנהיגות ראויה אי אפשר להאשים את הציבור במעשיו ולהחשיבו כמזיד, ולכך חטאי העם באותו הזמן הרי הם בגדר "העלם דבר" הנאמר בפרשתינו "ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל, ועשו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשמו".

נטילת פסל מיכה ע"י שבט דן להיות להם לע"ז (שלפי כמה דעות היה הדבר בשנת ב'תתי"א)‏[5] כן "פרוע" מורה על עוון עבודה זרה כמו שנאמר בחטא העגל "וירא משה את העם כי פרע הוא" ‏[6] ובאותו הדור נכשלו ישראל בע"ז .‏[7] והדברים אמורים במיוחד כנגד חטא שבט דן שנטל וקיבל אליו את פסל מיכה כמש"נ "בימים ההם אין מלך בישראל, ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה. וישלחו בני דן ממשפחתם חמשה אנשים... ויאמרו לו החרש שים ידך על פיך ולך עמנו והיה לנו לאב ולכהן, הטוב היותך כהן לבית איש אחד או היותך כהן לשבט ולמשפחה בישראל. וייטב לב הכהן ויקח את האפוד ואת התרפים ואת הפסל ויבא בקרב העם..." ‏[8].


מאורעות השנים

עבדון בן הלל הפרעתוני - 2,803 עד 2,811:

וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי. וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעִים בָּנִים וּשְׁלֹשִׁים בְּנֵי בָנִים רֹכְבִים עַל שִׁבְעִים עֲיָרִם וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה שָׁנִים. וַיָּמָת עַבְדּוֹן בֶּן-הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי וַיִּקָּבֵר בְּפִרְעָתוֹן בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם בְּהַר הָעֲמָלֵקִי
שופטים י"ב, יג-טו

2811 - תחילת הַשָּׁנִים בָּהֶן שָׁפַט שִׁמְשׁוֹן, כנגד: ״אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם״:

הַפְּסוּקִים שֶׁל פָּרָשַׁת "נָשִׂיא יֶחֱטָא", (ויקרא ד, כב) "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים: וְסָמַ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה לִפְנֵי ה' חַטָּאת הוּא: וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה: וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ וְנִסְלַח לוֹ". מַתְחִילִים מֵהַפָּסוּק הַ 2815 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה עַד פָּסוּק 2819 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה וְהֵם כְּנֶגֶד הַשָּׁנִים בָּהֶן שָׁפַט שִׁמְשׁוֹן. [שִׁמְשׁוֹן שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל מִ 2811 עַד 2831 ] וְהַפְּסוּקִים מְדַבְּרִים עַל חֵטְא נָשִׂיא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁבְּוַדַּאי חוֹטֵא לְשֵׁם שָׁמַיִם כְּמוֹ שִׁמְשׁוֹן שֶׁחָטָא לְשֵׁם שָׁמַיִם כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'מַהֲלָכָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן'. וּכְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא (סוטה י.) "וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים", אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין "טְחִינָה" אֶלָּא לְשׁוֹן עֲבֵרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר, "תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי, וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין", מְלַמֵּד, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הֵבִיא לוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ לְבֵית הָאֲסוּרִים, כְּדֵי שֶׁתִּתְעַבֵּר מִמֶּנּוּ. וְכוּ', וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שִׁמְשׁוֹן דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, "דָּן יָדִין עַמּוֹ, כְּאַחַד" וְגוֹ'. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שִׁמְשׁוֹן, עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּ הוּא נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר, "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים". אֶלָּא מֵעַתָּה לֹא יִמָּחֵק, אֶלָּא מֵעֵין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּ הוּא, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּ הוּא מָגֵן עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אַף שִׁמְשׁוֹן הֵגֵן בְּדוֹרוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. רוֹאִים שֶׁהַגְּמָרָא מַזְכִּירָה עַל שִׁמְשׁוֹן חֲטָאִים חֲמוּרִים בְּיוֹתֵר, וּמִיָּד אַחַר כָּ מַזְכִּירִים אֶת מַעֲלוֹתָיו הַגְּבוֹהוֹת, שֶׁאֵין סְתִירָה בֵּין הַדְּבָרִים, כֵּיוָן שֶׁהַמַּהֲלָ הַפְּנִימִי שֶׁל הַכֹּל הָיָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְעִם כָּל זֶה בְּוַדַּאי הָיָה צָרִי כַּפָּרָה כְּדִין כָּל עֲבֵרָה לְשְׁמָהּ. לָכֵן פָּרָשַׁת "נָשִׂיא יֶחֱטָא" נִמְצֵאת כֻּלָּהּ בְּתוֹ שְׁנוֹת הַהַנְהָגָה שֶׁל שִׁמְשׁוֹן. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. כָּלִיל שליט"א שֶׁמּוּבָא בְּ'סֵדֶר הַדּוֹרוֹת ' שֶׁשִּׁמְשׁוֹן הָיָה גִלְגּוּל נָדָב שֶׁלֹּא רָצָה לָשֵׂאת אִשָּׁה וְנֶעֱנַשׁ שֶׁנִּכְשַׁל בִּבְנוֹת הָעֲרֵלִים. וְרוֹאִים שֶׁהָיָה כָּאן חֵטְא לְשֵׁם שָׁמַיִם בִּבְחִינַת נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁהִתְכַּוְּנוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם.

2811 - ושגגת קהל ישראל הינה בעובדם את פסל מיכה, כנגד ואם כל עדת ישראל ישגו

נטילת פסל מיכה ע"י שבט דן להיות להם לע"ז ‏[9], כנגד ואם כל עדת ישראל ישגו:


ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל. פסוק זה מרמז על פסל מיכה שאירע בשנות שפיטת אילון הזבולוני, שישראל עבדו לפסל מיכה והעמידו לו כהנים. (אילון הזבולני נפטר בשנת 2,803 ולאחריו שפט עבדון שהיה משבט אפרים, ששם הוקם פסל מיכה לפי י"א כי הוקם בשנת 2,811). בתחילה היה פסל מיכה ע"ז פרטית שהיתה קיימת אצל מיכה בביתו, אולם אח"כ שבט דן לקחוהו בכח כע"ז לכל השבט שהוא כבר חטא כללי של שבט שלם, ונחשב לחטא של "עדת ישראל". כן חטא זה נחשב כשוגג למרות שחטאם היה במודע על כי לא היה מעשה מצדם, זאת כאמור לעיל שמצב הדור באותה תקופה היתה "כצאן בלי רועה" ובמצב כזה הכל נחשב כשגגה. חטא זה נרמז בתקופת אילון הזבולני למרות ששורש חטא זה כבר היה קיים מימות עתניאל (כפי שהארכנו בפרשה הקודמת) מ"מ בפועל חטא זה בוצע בתקופתו ולכן נרמז חטא זה בתקופתו ובא ללמד ששופטי ישראל לא מיחו כדי הצורך בישראל בתקופה הזו ולכך נכשלו ישראל בחטא חמור זה של ע"ז.

ואם כל עדת ישראל ישגו ואין עדה אלא עשרה ‏[10] כנאמר "לעדה הרעה הזאת" ‏[11] ואלו עשרת השבטים שנמנו בחטא זה כיון שלא מיחו בעוון הע"ז שנתפשט ביניהם בתחילה בשבט אפרים ואח"כ בשבט דן. עוד יש להבין כי יאמר "ואם כל עדת" לאחר "נפש כי תחטא.. ואם הכהן המשיח יחטא" להורות כי תחילה יחייב הכתוב את עול התוכחה על הכהן ולאחר על העדה, ואל תתמה לומר ואם כן איך יחייב את העם, הקהל לפני שיחיב את הנשיא פפ~119. כי עוון ע"ז לא דבר נעלם אשר יאמרו לא ידענו על איסורו אך בין כה וכה על הכהן המשיח המחויבות בראשונה וכן בעבור אהרן הכהן במעשה העגל והמבין יבין.

הקהל יש להבין עניין "הקהל" בסוף הפסוק לעומת לעייל פפ~99 ויקהל. כי לעייל בפרשת פלגש בגבעה יעמדו על המשמר מנהיגי האומה והוקיעו את המעשה הנפשע במלחמה, ומיד לבתחלה "ויקהל" בפועל כי כך עשו. וכאן הקהל כאומר לך עשה זאת ולאו דווקא באותו רגע, כי ישבו המנהיגים ולא מיחו. עוד, פרשת ויקהל היא בעניין שבת, ושמירת שבת עדות היא לב"י, וזכותה עומדת לדורות.

הרי לנו

כי חוסר המחאה ממנהיגי העם, ומהציבור כולו, גורמים למכשולות רבים וחמורים, וחטאים אלו הבאים מהעלמת העין, מתייחסים גם לאלו שנמנעו מלמחות בדבר ועל כן יזכיר ברמז עניין עבדון הפרעותי.


הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה ק"כ, רס"ג
  2. מוני המצוות: רס"ג
  3. כי עניין שגגת העם הוא עניין העלמת עין. כי אין הציבור שוגג בכללותו אלא במצב של העלמת עין, ועל זה אשמו הציבור בפסל מיכה מצד כל ישראל ערבים זה לזה.
  4. נשנה בשופטים פרק י"ז ובפרק י"ח.
  5. ובעניין רש"י שופטים י"ז א' וכן דעות כי פסל מיכה היה בתחילת השופטים שנאמר "וישמימו להם את פסל מיכה וגו' כל ימי היות בית אלהים בשילה..." ע' לעייל פפ~117
  6. שמות ל"ב, ועי' בפירוש הרמב"ן שם
  7. ויכול כי יקרא עבדון על כי עבדו ע"ז ולא את ה' יתברך בזמנו, הפרעותי על כי פרועה הוא (העם) ועובד ע"ז.
  8. שופטים י"ח
  9. לפי כמה דעות בשנת 2,811
  10. רש"י במקום, מגילה כג:
  11. במדבר יד, כז