פרשה פתוחה 120 ~ ואם נפש אחת תחטא

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,820 – 2,824 לבריאה | 941 - 936 לפני מניינם 


כז וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם.כח אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.כט וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעֹלָה.ל וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ.לא וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לוֹ.

דברים ד:כז - לא

הפסוקים והמצוות

יחיד שחטא בעבודה זרה:

להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבין עליה כרת[1] שנאמר:נפש כי תחטא בשגגה., מעשה שעירה ליחד ששגג בע"ז[2] שנאמר: ואם נפש אחת תחטא.

המסר המרומז

אדם שכל מעשיו נעשים ע"פ רבותיו לא יכשל, ואפילו אם יכשל ח"ו בחטא, יפטר מקרבן כי סמך על רבו (בי"ד). אולם הסומך על עצמו יבוא בקלות לידי מכשול, ויתחייב ע"כ חטאת.

מאורעות השנים

שמשון משבט דן - ב'תתי"א עד ב'תתל"א, המשך פסל מיכה

שנים אלו הם עצם שנותיו של שמשון הגיבור משבט דן, והוא שופט ישראל. מאורעותיו השונים ידועים ומפורשים בספר שופטים מפרק י"ג ואילך. פסל מיכה עמד בשנים אלו כפי שכבר הרחבנו בפרשיות הקודמות.

כליל תפארת

ואם נפש אחת תחטא בשגגה:

ו"אם (בוי"ו) להוסיף על עניין ראשון ‏[3], ומשמע מכך כי כל ענייני פרשיות אלו של קרבנות החטאת קשורים זה לזה ‏[4].

נפש אחת דייק הכתוב נפש אחת וזו של יונתן נכדו של משה ששימש ככהן לפסל מיכה ונכשל בחטא ע"ז. ולא מצינו נפש אחרת במקרא, המיחודת לחטא, באילו השנים אשר יתאר הכתוב חטאה. ומכל מקום היה עניינו של יונתן זה בשגגה- בשגגה "שיונתן אע"פ שהיה משרת לע"ז לא היה מאמין בה אלא כל כונתו היתה לפרנס עצמו ולא ליצטרך לבריות..." ‏[5] וכל עניינו מתחילתו ועד סופו לצרכו האישי היה. ויתלה מעשיו על צרכיו מעין "עשה שבתך חול ועל תצטרך לבריות " ‏[6] וזה חטאו לעצמו, וחמור הרבה יותר היא החטאתו את האחרים. ובעל הטורים ‏[7] כתב רמז נפלא לכל עניין זה, והוא כי נאמר ג' פעמים "לכהן", האחת גבי יתרו "ולכהן מדין שבע בנות", ובפסל מיכה נאמר ב' פעמיים "לאב ולכהן" ‏[8] גבי יונתן נכד משה שהיה כהן לע"ז ‏[9] וזה לפי שכשנשא משה את צפורה, הוצרך לידור ליתרו כי הבן הראשון שיוולד לו יהיה כומר לע"ז ‏[10], וזה היה כוונתו כי ידע שיחזיר את חמיו למוטב כמו שעשה שהרי נתגייר מכול מקום נענש שבן בנו נעשה כומר לע"ז". משה אמנם נתכוון שע"י נישואיו עם בתו יחזירו למוטב, וממילא לא יצטרך למסור את בנו לע"ז, מ"מ על עצם זה שהסכים לידור כן, נענש שבן בנו נעשה לבסוף כומר לע"ז. ויש להוסיף על כך שהלשון המשולשת של "לכהן" נזכרת אף כאן בפרשתנו, המרמזת על יונתן נכד משה כאמור לעיל, וכאן נאמר "ואם נפש אחת תחטא...ולקח הכהן מדמה... והקטיר הכהן המזבחה... וכפר עליו הכהן ונסלח לו" הרי לנו ג' פעמים מילת "כהן", והנה שם בפר' יתרו נאמר "לכהן" בלמ"ד וכאן נאמר "הכהן" בה' וסוד העניין הוא כי כאן מדובר בתיקון לאותו חטא, ועניין התיקון הוא תמיד ב"ה" דמלכות והמבין יבין, ועיין בילקוט מעם לועז רס"ט בעניין זה. והנה כשנדקדק נראה שבחינת החטא של משה לא היה אלא שעשה עצמו כמאמין בע"ז כלפי חוץ בכך שנדר שבנו הראשון יהיה לע"ז כי איך יתכן שמשה יחשוב כי בנו ילך בדרך לא טוב. וגם נכדו לא היה עובד ע"ז אלא כלפי חוץ, וכל עניינו לא היה אלא לצורך פרנסה כנ"ל.

מעם הארץ בעשותה:

רבותינו ז"ל דרשו ‏[11] "מעם הארץ" למעט כהן משיח שאינו מביא על שגגת מעשה בלא העלם דבר קרבן חטאת, כן למדו מפסוק זה שנשיא שאכל חצי זית בהיותו הדיוט וחצי זית בהיותו נשיא שפטור מכבשה, ובאור החיים שם פירש שלימוד זה דרשו מה"מם" של "מעם הארץ". והיינו שלא כל אדם מביא קרבן, כי יש מצב בו חשיבות האדם הופכת חלק משגגותיו כקרובים לזדון וכן דרשו גם מהכתוב "מבעשותה" שרק העושה על דעת עצמו מביא חטאת אבל התולה בדעת ב"ד אינו מביא חטאת כלל כי רק השוגג מתוך הסתמכות על דעתו חייב בחטאת ‏[12]. וירמוז על נכדו של משה שידע והבין היטב את מעשיו ונחשב כתולה בדעת עצמו ולכך פרשת חטאת מכוונת אליו שפיר ומאידך גם רמז שחשיבותו מחמירה את חומר עבירתו.

הרי לנו

כי עצם ההסכמה לכבד את הע"ז כלפי חוץ גורמת לעונש חמור ולרעה רבה. כפי שמצאנו כי ע"י הסכמת משה להדיר את בנו הראשון לע"ז למרות שעשה זאת בכוונה טובה, נעשה נכדו לכהן עבור פסל מיכה, שהכשיל חלק גדול בישראל בעוון זה.


הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה קכ"א. סמ"ג עשין ריג. מקורות: קכב. ריש כריתות ופ"ג שבת סח, הוריות
  2. מוני המצוות: רס"ג
  3. אור"ח
  4. החל מפפ ~ 117 ואילך
  5. וראה באריכות בעניין נכדו של משה בילקוט מעם לועז שופטים רס"ז – רע"ב
  6. רמב"ם הל' שבת פרק ל' ע"פ הגמ' שבת קי"ח.
  7. שמות ב' ט"ז
  8. שופטים י"ז, י, י"ח י"ט
  9. מכילתא יתרו י"ח, א'
  10. מכילתא שם שם ג'
  11. הוריות י"א
  12. ועי"ש באור"ח