פרשה פתוחה 122 ~ ונפש כי תחטא

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,829 – 2,844 לבריאה | 932 - 916 לפני מניינם 


א וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ. ב אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא וְאָשֵׁם. ג אוֹ כִי יִגַּע בְּטֻמְאַת אָדָם לְכֹל טֻמְאָתוֹ אֲשֶׁר יִטְמָא בָּהּ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם. ד אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה. ה וְהָיָה כִי יֶאְשַׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ. ו וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהוָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא נְקֵבָה מִן הַצֹּאן כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ. ז וְאִם לֹא תַגִּיע יָדוֹ דֵּי שֶׂה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה לַיהוָה אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה. ח וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל. ט וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הוּא. י וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ.    יא וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת לְחַטָּאת לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת הִיא. יב וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת אַזְכָּרָתָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְהוָה חַטָּאת הִוא. יג וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה וְנִסְלַח לוֹ וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה.    יד וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. טו נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְהוָה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם. טז וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ.

ויקרא ה:א - טז

הפסוקים והמצוות

חיוב נתינת עדות למי ראה או ידע:

להעיד בבית דין למי שיש לו עדות[1] שנאמר: והוא עד או ארה או ידע. שלא לכבוש עדותו[2] שנאמר:אם לא יגיד ונשא עוונו.


חטאת עוף:

שלא להבדיל הראש בחטאת העוף[3] שנאמר:ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל ההזאת דם חטאת העוף ושאר הזאות. ‏[4] שנאמר: והזה מם החטאת על קיר המזבח


קורבן עולה ויורד:

להקריב קרבן עולה ויורד[5] שנאמר:ואם לא תגיע ידו ואם לא תשיג מעשה קרבן עולה ויורד בדלי דלות[6] שנאמר: ואם לא תשיג ידו


מנחת החוטא:

שלא ליתן שמן זית במנחת חוטא[7].שנאמר: לא ישים עליה שמן. מצוה קכו:שלא ליתן לבונה במנחות חוטא[8] שנאמר: ולא יתן עליה לבונה


הוספת חומש למועל בקדשים:

להוסיף המועל או אוכל תרומה חומש[9]שנאמר:ואת אשר חטא מן הקדש ישלם. איסור הנאה מהקדש[10] שנאמר: נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה'

המסר המרומז

רמז לסוף תקופת השופטים ותחילת הנהגת עלי כהן הגדול ששפט את ישראל ארבעים שנה, ובניו עשו הרע בעיני ה' כשלקחו מאת ישראל את בשר הזבחים שלא כדין, וכן השהו את קיני היולדות וגרמו לביזוי הקודש . ‏[11]


מאורעות השנים

תחילת הנהגת עלי הכהן 2,830 – 2,870, ובניו.

עלי הכהן, כהן גדול היה הנהיג את ישראל למשך ארבעים שנה החל מ' 2,830 עד לשנת 2,870. עלי האריך ימים בשל צדקתו אך ניזכר בנביא גם כחוטא על שלא מיחה במעשה בניו. בסוף ימיו נשבה ארון ברית האלוהים בידי פלשתים בשנת ב'תת"ע. ובבוא הבשורה הרעה הזו, באותו היום נפטר. באותו היום גם מתו שניים מבני עלי כנאמר "וירץ איש בנימין ‏[12] מהמערכה ויבא שלה ביום ההוא ומדיו קרעים ואדמה על ראשו... ועלי בן תשעים ושמנה שנה ועיניו קמה ולא יכול לראות... ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם וגם שני בניך מתו חפני ופנחס וארון האלקים נלקחה. ויהי כהזכירו את ארון האלקים ויפל מעל הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי זקן האיש וכבד והוא שפט את ישראל ארבעים שנה" ‏[13]. ובאותה שעה נחרב משכן שילה ויעבור המשכן לנוב. בתקופה זו אירע גם עניין בני עלי שעליהם נאמר שהיו "בני בליעל לא ידעו את ה'" שמעלו בקודש, וראה להלן בכליל תפארת.

תפילת חנה, לידת שמואל הנביא (2,830) [וחטאת בני עלי]

גרהארד ואן דן אקהוט (van den Eeckhout), חנה מציגה את שמואל בנה בפני עלי הכהן, סביב 1665

שמואל נולד בשנת תתל"א או תת"ל ואז היה עלי בן נ"ח שנה ‏[14]. ומשנתו הראשונה של עלי החל מעשה חנה. ושמואל הנביא נזיר וכנער בבית עלי (וזה במקביל למיתת שמשון נזיר לה'). וכתיב "ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים, ושמו אלקנה.... ולא שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה, ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים. ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח לה' צבאות בשלה, ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה'. ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות. ולחנה יתן מנה אחת אפים, כי את חנה אהב וה' סגר רחמה.. ותבכה ולא תאכל... ותדר נדר ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו" ועניינו כנזיר לה' מעין בחינת שמשון ‏[15].

ובהמשך: "וילך אלקנה הרמתה על ביתו, והנער היה משרת את ה' את פני עלי הכהן. ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה'. ומשפט הכהנים את העם כל איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו... ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה', כי נאצו האנשים את מנחת ה'. ושמואל משרת את פני ה', נער חגור אפוד בד. ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה, בעלותה את אשה לזבח את זבח הימים... כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם ה'. ועלי זקן מאד, ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבן את הנשים הצבאות פתח אהל מועד. ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה, אשר אנכי שמע את דבריכם רעים מאת כל העם אלה. אל בני, כי לא טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם ה'.... והנער שמואל הלך וגדל וטוב, גם עם ה' וגם עם אנשים" ‏[16] עלי הכהן גידל והכשיר את שמואל הנביא לנבואה ולהנהגה, כמבואר כל זאת בנביא ‏[17]. שמואל הנביא נולד בשנת 2,830, ב"א תת"ל]. ‏[18], עלי הוא גלגולו של אהרון שהיה כהן גדול, ותיקן על ידי שנענש, את חטא העגל שנעשה גם על ידי אהרון כהן גדול.

כליל תפארת

"ושמעה קול אלה" כנגד, עלי ששמע על מעשי בניו [2829]:

"ונפש כי תחטא ושמעה", שתחילת הפרשה בעניין חטא נשמת האדם, ששמעה או ראתה או ידעה ולא פעלה כנגד ועל כן ונשא עונו דהיינו השומע או היודע. ופסוק זה כנגד שנת 2829 כשנתיים לפני מינוי עלי ככהן וכשופט [2831]. ופרשה זו כנגד עלי הכהן ששמע וידע אודות בניו אשר הרבו להרעות ולא פעל. והפרשה תחל עוד לפני תחילת עבודתם להורות כי כאב אשר יודע את דרכם של ילדיו היו אמור לדעת שהם לא ראויים לשרת בקודש. חפני ופנחס לא החלו בהתנהגותם ביום מינויום כך הם לא דרכם של דברים.

ושמעה קול אלה. וכן "ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבן את הנשים הצבאות פתח אהל מועד" ‏[19] [ראה עוד להלן שהיינו ששיהו קיני יולדות]. הכתוב מציין כי עלי לא ראה אלא שמע את מעשה בניו. "ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה", ומפני שלא הוכיחם בלשון קשה נאמר להלן שלא מיחה בהם. מעשה בני עלי הביאו קללה גדולה עליהם ועל זרעם אחריהם, וכן גרם לחורבן משכן שילה. ובבני עלי נאמר ‏[20] כי "גם בטרם יקטרון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן, ולא יקח ממך בשר מבשל כי אם חי. ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר "לא" כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה". ופירש שם הרד"ק כי היו לוקחים את הבשר ואוכלים קודם הקטרת האימורים וזהו רעה רבה כי לא נתן להם הקול אלא שיזכו משלחנו אחר שיזרקו הדם ויקטירו החלבים, וזהו קרוב לגזילה ממש, שכן נטלו בשר מקרבנות ישראל עוד לפני שהיה זכותם לקחת. וזהו עוון חמור ויחשב כגזל, ועל כי לא מיחה תאמר פרשה זו בזמנו של עלי הכהן. וכן בבני שמאול כדלקמן ‏[21] לא מיחה אביהם בבניו.

בעניין הפסד ממון בהקשר לבני עלי: ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו. נאמר כאן "והוא עד אחד" דהיינו שאפילו אם מדובר רק בעד יחיד, מחויב הוא לילך ולהעיד, וזהו דוקא בתביעת ממון, שכן עד אחד יכול לחייב את הנתבע שבועה, או אם הדבר נוגע לאיסור, שהוא יודע שעל ידי עדותו יפרשו מן האיסור ‏[22]. התורה מדגישה כי "אם לא יגיד ונשא עונו", מהדגשה זו אנו רואים את חומרת איסור גרימת הפסד ממון לשני שהוא מעין עניין הגזל, שכן בכל העונות שהוזכרו לעיל בעניין כהן הגדול, הנשיא, ושאר ישראל, לא נזכרה המילה "עוון", אלא "חטא" או "אשם" המציינים עוון פחות חמור, ורק כאן כשמדובר בהפסד ממון לחבירו, נאמר "עוון". דהיינו עוון חמור, כי כן גם ידוע לגבי יו"כ שעבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפרם עד שירצה חברו, וכן הוא אומר הלואי אותי עזבו וכו'.

השהיית קני היולדות (כגילוי עריות יחשב להם) ע"י בני עלי כנגד: "שתי תרים או שני בני יונה" [5 - 2834]

כשבה או שעירת עזים לחטאת... שתי תרים או שני בני יונה ואלו הפסוקים כנגד השנים 2834 אשר בהם החלו בני עלי בעבודתם במקדש. וכן הוא אומר: "דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר... ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה ובן יונה או תר לחטאת, אל פתח אהל מועד אל הכהן... ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת, וכפר עליה הכהן וטהרה".‏[23], ואלו קיני יולדות. וגם זה בעלי הכהן ובבניו ידבר הכתוב כמו שאמרו חז"ל ‏[24] כל האומר בני עלי חטאו (בעניין אשר ישכבון את הנשים) אינו אלא טועה. וזהו שנאמר אשר ישכבון, שמתוך שהשהו את קניהם של היולדות, היה נחשב כאילו שכבו. ואמרו ז"ל (שם) מפני מה חרבה שילה, מפני שהיו בה ב' דברים, גילוי עריות ובזיון קדשים. גילוי עריות, שהיו משהין את קניהן של היולדות, היינו הקרבן שמביאה היולדת, אם תור או בן יונה, והכתוב מעלה עליהם כאילו שכבום. והטעם שהיו משהים קיניהם כיון שחלק הכהן בהם מועט, ובמקום זה היו מקריבים שור, מתוך שהיו להוטים אחר הבשר (ראה לעיל). והנשים היו מוכרחים לשכב שם פתח אוהל מועד למחר, והיה בזה צער לנשים ובזיון לקדשים. וראייה לדבר שהרי איש האלוהים שבא אל עלי להוכיחו לא הזכיר כלל עניין זה אלא הוכיחו על המנחות והנסכים בלבד‏[25]. ועוד נמצא שנגזר על ידם חורבן שילה, שעל ידי שמעלו בקודש וחמסו [גזלו] גרמו לכך שבסופו של דבר שארון הקודש נגזל ושמשכן שילה נחרב בשנת 2,871. [שילה = 345 עם הכולל = 346 = חפני [148] + פנחס [198] =346].

השהיית קדשים ע"י בני עלי: נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה'. כאמור מרמז על בני עלי שחיללו את הקדש כמו שאמרו חז"ל ‏[26] "מפני מה חרבה שילה, מפני שהיו בה ב' דברים, גילוי עריות ובזיון קדשים... בזיון קדשים דכתיב "גם בטרם יקטרון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבשל כי אם חי ויאמר אליו האיש קטר יקטרון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי עתה תתן ואם לא לקחתי בחזקה וכו'" ‏[27]. ומ"מ אפשר להחשיב את חטאם ל"שגגה" כי היה גם צד חיובי במעשיהם כי כל זמן שהיה המשכן בגלגל, הותר לישראל החזה והשוק ועתה משהגיעו לשילה היה החזה והשוק לכהנים, ובני עלי לא רצו שישראל יכשלו בלקיחת החזה והשוק לאחר שכבר יקרב במזבח שזהו עוון חמור של אכילת קדשים, ולכך נטלום לפני ההקרבה ‏[28].

הרי לנו

כי עוון הגזל חמור מאוד ונקרא "עוון" שהיא דרגה חמורה של חטא, ואפי' גרמת גזל כמניעת עדות הרי היא בכלל חטא זה. כן ראינו את חומרת ביזוי הקדשים, שהביא כליה על בית עלי.

הערות שוליים

  1. מוני המצוה: סה"מ מצוה קכ"ב. סמ"ג עשין קח סמ"ק סי' רלח. מקורות: קכג. ב"ק נה. שבועות פ"ד. סנהדרין לז. חו"מ סי' כה.
  2. מוני המצוה: סמ"ק.
  3. מוני המצוה: סה"מ מצוה קכ"ד. סמ"ג לאוין שכז. מקורות: זבחים סד, סה. חולין כא.
  4. מוני המצוה: יראים
  5. מוני המצוה: סה"מ מצוה קכ"ג. סמ"ג עשין רטו. מקורות: שבועות פ"ב. כריתות י, כו
  6. מוני המצוה: רס"ג
  7. מוני המצוה: סה"מ מצוה קכ"ה, קג. סמ"ג לאוין שכח, שכט מקורות: מנחות נט
  8. מוני המצוה: ראה מצוה קכה
  9. מוני המצוה: סה"מ מצוה קכ"ז. סמ"ג עשין רו. מקורות: ב"ק קיא. מעילה יח. תרומות פ"ו.
  10. מוני המצוה: יראים
  11. כן חטאו במניעת הקרבת קיני היולדות, וע"י כך מנעו חזרתן לידי בעליהן והכתוב מעלה עליהם כאילו שכבו עמן.
  12. ע"פ המדרש זהו שאול
  13. שמואל א' ד'
  14. סדר הדורות
  15. שמואל א' א'
  16. שמואל א' פרק א–ב
  17. שמואל א' פרק ד'
  18. על פי סדר הדורות, בשם שמן הטוב
  19. שמואל א, ב, כב
  20. שמואל א': ב', טו
  21. ראה פפ~ 126
  22. מעם לועז במקום בשם המור"ם
  23. תזריע, ויקרא ז, א
  24. יומא ט', ר' יוחנן בן תורתא
  25. ועיין במעם לועז שמואל א' שם.
  26. יומא ט'
  27. שמואל א: פרק ב, וראה בפר' קרבן אהרן פפ~126 בעניין התיקון למעשה בני עלי
  28. עיין מעם לועז שמואל א', ב', יז