פרשה פתוחה 123 ~ ואם נפש כי תחטא

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,845 – 2,847 לבריאה | 916 - 913 לפני מניינם 


יז וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ. יח וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ. יט אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיהוָה.

ויקרא ה:יז - יט

הפסוקים והמצוות

קרבן עולה ויורד ואשם תלוי:

מעשה קרבן עולה ויורד בדלות[1] שנאמר: ואם נפש אחת תחטא.

להקריב היחיד קרבן אשם תלוי[2]. שנאמר: ולא ידע ואשם וכו' והביא את אשמו.

המסר המרומז

פרשתינו היא המשך לתקופת עלי ובניו ובו נלמד חומר ביזוי הקדשים וחומר ההימנעות מתוכחה קשה כנגד החוטאים.

מאורעות השנים

תקופת המעבר בין תקופת השופטים לתקופת הנביאים

פסוקים אלו הם כהמשך לפרשה הקודמת הרומזות על השנים שלאחר שמשון שהיה אחרון השופטים. שמשון נפטר בשנת 2,831 בתקופת כהונת עלי הכהן, אשר החל להתנבאות לאחר מותו. למרות שגם עלי הכהן ושמואל הנביא שפטו את העם, שפיטתם לא הייתה באותה מתכונת של השופטים הקודמים להם, שהיו בעיקר בעלי חיל וכח שבהם הושיעו את ישראל מצריהם. מכאן ואילך החל דור ההנהגה הרוחנית שבאה מכח תפקיד הכהונה או כח הנבואה. תקופה זו היא תקופת מעבר מהשופטים לנביאים שעברה דרך עלי לשמואל שהחל את תקופת הנביאות. בתקופה זו אירע גם עניין בני עלי שעליהם נאמר שהיו "בני בליעל לא ידעו את ה'" שמעלו בקודש וגרמו לתהליך שהביא לחורבן משכן שילה בשנת 2,870. התנהגותם של בני עלי היא הראי של מצב העם בכללותו. כפי שראינו בפרשה הקודמת, הייתה פריצות בגזל ובבחינת אשת איש.

כליל תפארת

ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה':

וברש"י "אין מעילה בכל מקום אלא שינוי.. שנהנה מן ההקדש". ימשיך כאן הכתוב לרמוז בעניין בני עלי שנאמר עליהם ‏[3] שהיו "בני בליעל לא ידעו את ה'... ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה', כי נאצו האנשים את מנחת ה'..." בגלל חטאתם וחוסר תוכחה מספקת מאת עלי אביהם, נענשו בית עלי מאד כנאמר שם "ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך... אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם ועתה נאם ה' חלילה לי כי מכבדי אכבד ובזי יקלו. הנה ימים באים וגדעתי את זרעך ואת זרע בית אביך מהיות זקן בביתך... וזה לך האות אשר יבא אל שני בניך אל חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם". ועל פי האמור שנתכוונו לשם שמים בלקיחתם החזה והשוק, וא"כ חטאם על ששינו מן הדין בגדר השינוי המובא ברש"י לעייל. קללה זו הייתה בשבועה, ‏[4] "אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע שנאמר "ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה". ושם מובא עוד בעניין בית עלי "אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים, רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין. תנו רבנן משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי אמר להם שמא ממשפחת עלי אתם דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים לכו ועסקו בתורה וחיו הלכו ועסקו בתורה וחיו והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו".

הרי לנו

כי עוון ביזוי הקדשים, וחוסר מחאה מספקת בחוטאים מביאה כליה. וכן ראינו את גודל זכות לימוד התורה וגמילות חסדים המצילה ומכפרת אף על קללת בית עלי שאינו מתכפר אפילו בזבח ובמנחה.

הערות שוליים

  1. מוני המצוה - יראים
  2. מוני המצוה: סה"מ מצוה קכ"ח. סמ"ג עשין ריד. מקורות: כריתות פ"ד
  3. שמואל א' פרק ב'
  4. כמובא במס' ראש השנה י"ח