פרשה פתוחה 124 ~ וידבר דנפש כי תחטא

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,848 – 2,854 לבריאה | 913 - 906 לפני מניינם 


כ וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כא נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ. כב אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה. כג וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא. כד אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ. כה וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן. כו וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ.

ויקרא ה:כ - כו

הפסוקים והמצוות

אשם - קרבן הגזלן, השבת הגזלה בתוספת חומש:

להשיב את הגזל[1] שנאמר: והשיב את הגזלה אשר גזל. השבת חומש גזל אם נשבע לשקר[2] שנאמר:ושלם אותו בראשו וחמישיתיו יוסף עליו. ועיקר המצווה היא בהחזרת הגזל כעין שגזל. ואם נשתנית הגזילה ברשותו של גוזל חייב להשיב דמיה ופטור בכך. אין שינוי רשות עושה קנין אלא אחר יאוש. הגוזל מחבירו אפילו שוה פרוטה חייב להוליכה אחריו אפילו למקום רחוק להשיב את הגזילה. ובעניין הכפרה יש לעשות וידוי אשמה ולהקריב אשם ודאי[3] שנאמר: ואת אשמו יביא לה' . אשם גזילות וקרן וחומש[4] שנאמר: נפש כי תחטא וכו' וכחש בעמיתו. ועניין החומש הינו בגין שבועת השווא אשר נשבע וכיחש בעמיתו ולאחר מיכן נימצא שקרן. ועיקר עניין הגזלה הוא המעל באשר לא לו. וכן בשנים אילו בני עלי: חפני ופנחס [גימטריה 352 = קרבן] מועלים בקרבנות בני ישראל הבאים שילה [345 = שילה + הכולל = חפני פנחס] שקלקלו בעבודתם את קדושת המקום.

המסר המרומז

כי מעילה וכיחוש מוביל בסופו של דבר לגזל, והכהנים בני קהת מבית לוי אשר יורו משפטך ליעקב עליהם חל ציווי זה ביתר עוז, למען יהיו למליץ יושר לב"י לפני ה'.

באילו השנים

בחלק העליון: חטאם של חפני ופנחס, צויר ע"י וויליאם בריאלס

2851 - חָפְנִי וּפִנְחָס בן עלי ‏[5] ומעילתו בקדשים כנגד: "והשיב את הגזלה אשר גזל":

שֶׁהַפָּסוּק (ויקרא ה, כג) "וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ", הוּא הַפָּסוּק הַ 2851 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּשְׁנַת 2851 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הָיְתָה הַשָּׁנָה הָאֶמְצָעִית בִּתְקוּפַת עֵלִי שֶׁשָּׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל 40 שָׁנָה מִשְּׁנַת 2830 עַד שְׁנַת 2870 , וְהַפָּסוּק הַמְדַבֵּר עַל קָרְבַּן אָשָׁם גְּזֵלוֹת, מְרַמֵּז עַל בְּנֵי עֵלִי שֶׁגָּזְלוּ אֶת הַקָּרְבְּנוֹת. כַּמּוּבָא בָּ'אֲבַרְבַּנֵּאל' (ש"א ב) עִם הֱיוֹת שֶׁיֹּאמְרוּ הַבְּעָלִים שֶׁרָאוּי רִאשׁוֹנָה לְקַטֵּר הַחֵלֶב וְאַחַר כָּ יִקַּח הַנַּעַר מַה שֶּׁיִּרְצֶה, הָיָה מְשִׁיבֵהוּ הַנַּעַר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בָּזֶה, כִּי אִם שֶׁיִּתֵּן הַבָּשָׂר חָי קוֹדֶם הַהַקְטָרָה וְאִם לֹא, יִקָּחֵהוּ מֵהֶם בְּחָזְקָה. וְזֶה הָיָה חָמָס וּבִזָּיוֹן לַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁהֵם הָיוּ לוֹקְחִים אוֹתָם לִרְדִיפַת תַּאֲוָה וְשָׂמִים שֻׁלְחָנָם קוֹדֶם לְשֻּׁלְחָן גָּבֹהַּ כְּאִלּוּ שֻׁלְחַן ה' נִבְזֶה הוּא. וְכֵן חָפְנִי פִּנְחָס בְּגִימַטְרִיָּא "וְאָשֵׁם" שֶׁכָּתוּב בַּפָּסוּק, וְכֵן חָפְנִי וּפִנְחָס בְּגִימַטְרִיָּא קָרְבָּן. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁיִּתָּכֵן שֶׁבְּנֵי גּוֹנְבֵי עֲלִי שֶׁמָּסְרוּ נֶפֶשׁ לְהָבִיא עֵצִים וּבִכּוּרִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, עָשׂוּ תִּקּוּן לִבְנֵי עֵלִי שֶׁגָּנְבוּ. כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (תענית כח.) תָּנוּ רַבָּנָן מַה הֵם בְּנֵי גּוֹנְבֵי עֲלִי, וּמַה הֵם קוֹצְעֵי קְצִיעוֹת, אָמְרוּ, פַּעַם אַחַת גָּזְרָה הַמַּלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָבִיאוּ עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, וְשֶׁלֹּא יָבִיאוּ בִכּוּרִים לִירוּשָׁלַיִם. וְהוֹשִׁיבוּ פְּרוּזְדָּאוֹת עַל הַדְּרָכִים כְּדֶרֶ שֶׁהוֹשִׁיב יְרָבְעָם בֶּן נְבָט, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל. מֶה עָשׂוּ יִרְאֵי חֵטְא שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, הֵבִיאוּ סַלֵּי בִכּוּרִים, וְחִפּוּם בִּקְצִיעוֹת וּנְטָלוּם, וַעֲלִי עַל כְּתֵפָם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ אֵצֶל פַּרְסְדָּאוֹת, אָמְרוּ לָהֶם, לְהֵיכָן אַתֶּם הוֹלְכִים אָמְרוּ, לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי עִגּוּלֵי דְּבֵלָה בַּמַכְתֶּשֶׁת שֶׁלְּפָנֵינוּ וּבַעֲלִי שֶׁעַל כִּתְפֵנוּ, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ מֵהֶם, עִטְרוּם בְּסַלִּים וֶהֱבִיאוּם לִירוּשָׁלַיִם.



וחפני ופנחס היו בני עלי הכהן [מאיתמר] אשר החל שופט את ישראל 2831 והוא שופט ט"ו ומקבל י"ד ממשה והוא שופט ראשון אחר יהושע. וישפט את ישראל אד שנת 2870 ואמצע שנותיו 2851 כנגד הפסוק: "וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ", הוּא הַפָּסוּק הַ' 2851 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּשְׁנַת 2851 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם היתה השנה האמצעית בתקופת עלי ששפט את ישראל 40 שנה משנת 2831 עד שנת 2870, והפסוק שמדבר על קרבן אשם גזילות, מרמז על בני עלי הכהן אשר לכל אורך כהונתו גזלו את קרבנות כמובא ב'אברבנאל' ‏[6] עם היות שיאמרו הבעלים שראוי ראשונה לקטר החלב ואחר כך יקח הנער מה שירצה, היה משיבהו הנער שאינו רוצה בזה, כי אם שיתן הבשר חי קודם ההקטרה ואם לא יקחהו מהם בחזקה, וזה היה חמס ובזיון לקרבנות, שהם היו לוקחים אותם לרדיפת תאוה ושמים שולחנם קודם לשלחן גבוה כאלו שלחן ה' נבזה הוא. יוצא איפה שגזלו ומעלו בקדשים. וכן חפני [148] + פנחס [198] = 346 עם הכולל בגימטריא "ואשם = אשמו" [347] שכתוב בפסוק, וכן חפני [148] + ופנחס [204] = 352 בגימטריא קרבן [352], וכן שילה = 345 עם הכולל חפני + פנחס.‏[7]

ובמיוחד בנות ישראל בקורבנותיהם אשר העלו שילה.

וחפני בן עלי שהיה לוקח בשר חי מאת הקלחת הוא חפני מלשון חופן בחפניו, הוא בן דורסאי הנזכר בחז"ל (גלגולי נשמות). "חפני ופינחס" נתעברו "מנדב ואביהוא" והנה חפני ופינחס שוים בשמם אלא שחפני גרוע וחסר ממנו אות סמ"ך דכתיב ביה סומך ה' לכל הנופלים כי הוא לבדו היה טועה בעצלות וחפזון שהם ב' הפכים ולכן חיסר הכתוב משמו אות "ס" (עצלות - שהיית הקינים של היולדות, חפזון - אכילה בקדשי שמים). ופינחס אף הוא בתחלת הספור חסר אות יוד (כמו שהוא כתב תמיד בתורה, מלא). ואות יוד מורה תוספת כשרון למי שזכה בה. כי פנחס לא הגיע בעדו אות יוד בעבור שלא מיחה באחיו, ואפילו שלא מיחה לבסוף הוסיפו לו אות יוד, שלא הסכים בדעתו ומעשיו לאחיו. והנה בדבר אכילת קדשים נבהלו וחפזו ממה שבראשונה לא זכו מצוה זו כלל כי המה ראו בעיניהם טבחם טבוח ונטרפה להם השעה ואכלו. ועתה פגה בהם שהיית הקינים מעוון עצלותם בראשונה בחופת עצמם (גלגולי נשמות) סדר הדורות ב'תתל"א ומתו ב' אלפים תת"ע. והכול מידה כנגד מידה.

נפש כי תחטא ומעלה מעל ה'... או עשק את עמיתו: וכתיב ‏[8] ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה'. ומשפט הכהנים את העם כל איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש השנים בידו. והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו, ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשלה... ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה', כי נאצו האנשים את מנחת ה'." (וזה עניין מעילה בקדשים).

הרי לנו

ובשנים אילו ממשיכים בני עלי במעשיהם ובכך העלו קטרוג על עם ישראל.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה ק"ל. סמ"ג עשין רטו. מקורות: הוריות ט. כריתות ט. זבחים נד.
  2. מוני המצוות: יראים
  3. מוני המצוות: סה"מ מצוה קכ"ט. סמ"ג עשין עג. סמ"ק סי' רמו. מקורות: ב"ק צד, קג, קט. חו"מ סי' שס, שסו שסז
  4. מוני המצוות: רס"ג
  5. גלגול נדב ואביהוא
  6. ש"א ב
  7. שיוצא איפה שכל עניין המשכן היה בגדר גזל שכן בין שילה ל' אשם נמצאים שמותם של חפני + פנחס ששמותיהם יחדיו שווים קרבן כאמור. שבעוונם נגזל ארון הקודש ולוחות הברית.
  8. שמואל א: ב, יב-יז