פרשה פתוחה 125 ~ וידבר דצו את אהרן

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2855 – 2865 לבריאה | 895 - 906 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ. ג וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. ד וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר. ה וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. ו אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶה.    ז וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי יְהוָה אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ. ח וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַיהוָה. ט וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ. י לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם. יא כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכֲלֶנָּה חָק עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם מֵאִשֵּׁי יְהוָה כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בָּהֶם יִקְדָּשׁ.

ויקרא ו:א - יא

הפסוקים והמצוות

הלנת איברים והרמת הדשן במקדש: איסור הלנת איברים ברצפה[1] שנאמר: על מוקדה וכו' . להרים הדשם מעל המזבח כל יום[2] שנאמר: והרים את הדשן.


התמידים ואש המזבח - העולה : להקריב כל הקרבנות בין תמיד של שחר לתמיד של בין ערביים[3] שנאמר: והקטיר עליה חלבי השלמים. לערוך ולהדליק אש במזבח העולה בכל יום תמיד[4] שנאמר: אש תמיד תוקד על המזבח.


שירי המנחות: לאכול שירי מנחות[5] שנאמר: והנותרת ממנה יאכלו אהרון ובניו מצוה קלה:שלא לעשות שירי מנחות חמץ. ‏[6] שנאמר: לא תאפה חמץ חלקם.

המסר המרומז

עלי ובניו היו גילגולם של אהרון הכהן ובניו נדב ואביהוא.

מאורעות השנים

2855 - הזהרה בעניין הגזל של בני עלי, כנגד: "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה":"

צו את אהרן. פירש"י "אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות", ועלי הכהן היה גלגולו של אהרן הכהן. על נשמת אהרן הכהן רבצה חטא העגל על שלא מיחה די בידי ישראל בעת עשיית העגל, וכן על עלי רבץ חטא בניו כיון שגם הוא לא מיחה בהם כדי הצורך.

ואת בניו לאמר זאת תורת העלה. גם זה בהמשך עניין "לשון זרוז מיד ולדורות" ויכוון על חפני ופנחס בני עלי שהיו גלגולם של נדב ואביהו בני אהרן. ובני אהרן נכשלו בביזוי הקודש כשהקריבו אש זרה לפני ה', וכן בני עלי נכשלו בעוון ביזוי הקדשים כשנטלו הבשר מאת ישראל לפני ההקרבה, ונטלו יותר בשר ממה שהיה ראוי להם לקחת.

זאת תורת העלה. ורש"י שם "אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס" כלומר התורה מזרזת את הכוהנים להקריב גם עולה שכולה קריבה לשמים ולא להעדיף שלמים וכדו' שיש להם בזה הנאה כיון שיש להם חלק בבשר. על הכהנים לשרת את ה' בלבד, ולא לפעול מכח תועלות עצמית, וכ"ש שלא יטלו מאת בני ישראל בשר שלא כדין כפי שעשו בני עלי שנטלו בשר שלא כדין וביזו את הקודש על ידי כן. [עוד רמז לדבר כי חטא נדב ואביהו אף הוא היה בעניין קרבן עולה בהקריבם אש זרה וכתיב "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם" ומיד לאכך מכן "וישמו עליה קטרת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם" ‏[7]].

צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה. וזה שמואל כי כל ימיו היו כעולה ושורש עניינו מאביו אלקנה. ובאלקנה כתיב "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח לה' צבאות בשלה..." ‏[8] "האיש" רמז לאיש האלהים והוא משה, מעירו על שם שנקראת על שמו. ואמרו חז"ל שלא הסתפק בעלייתו בלבד, אלא עורר את כל הציבור לעלות" ‏[9]. וי"א (מנחה קטנה, שם מעם לועז) שהטעם שהיה עולה מימים ימיה שחייב אדם להביא נדריו שהקדיש... וכן הוא אומר "לזבוח את זבח הימים ואת נדרו" וזה קורבן עולה. ויחזור וישנה עניין "ועלה", על כי "העלה" את העם ורמז כי יקריב קורבן עולה. וכן בשמואל כי שורש נשמתו מאביו אשר הוריד את נשמת משה איש האלהים ובבחינת אומרו משה ואהרון בכוהניו ושמואל בקוראי שמו, וכתיב "ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה'... ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל לה', ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'. ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל... וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו" ‏[10]. והכל חתום וידוע באוצרות בית ה', וה' משפיל אף מרומם כי יודע ה' נפש עבדיו. "והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי... ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב, בהיכל ה' אשר שם ארון אלהים" ‏[11]. ושמואל מורה את ישראל עוד טרם מות עלי ויפה ונאה פרשת עולה באלו השנים, כי זכותו של שמואל אשר הוא "כעולה" יחל באילו השנים. וכאמור עניין אהרון שמואל ומשה בשורש אחד כדברי הכתוב "משה ואהרון בכוהניו ושמואל בקוראי שמו.." ‏[12].

"עונש נדב ואביהוא", ציור מעשה ידי ג'ימס טיסו משנת 1896

בני עלי - בני בליעל, תחילת תקופת שמואל עוד טרם מות עלי

פרשה זו עוסקת ומרמזת על המשך שנות עלי הכהן (נפטר בשנת 2,871). כשמצד אחד בן טיפוחיו של עלי "שמואל" צומח לגדולות, ולעומת זאת בני עלי זרעו נקראים "בני בליעל". שמואל הנביא החל כהנתו במקצת עוד טרם פטירת עלי הכהן. תקופה זו יש בה חשיבות מרובה, היא מורה על המצב הרוחני בעם ישראל כולו לקראת סוף כהונת עלי ומשכן שילה(משך 369 שנה), אשר חרב לאחר פטירת עלי.

2856 - שמואל נער בן שבע עשרה "והנער היה משרת" את עלי "ומעיל קטן תעשה לו אמו", כנגד: "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר.. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ":

שהפסוק "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ" הוא הפסוק 2856 מתחילת התורה. ובשנת 2856 שמואל נער בן שבע עשרה והוא משרת את עלי הכהן.

ולבש הכהן, הוא שמואל, מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו, וכן "ושמואל משרת את פני ה' נער חגור אפוד בד". ושמואל שרת לפני ה' ועל כן לבש מעין מלבוש הכהנים שהם משרתי ה'. (אפוד בד, מלבוש דומה קצת לאפוד של כהן גדול, מצודת דוד שם) ‏[13]. וכן שמואל מחזק עניין הקרבת העולה וכלשון הכתוב "ויהי שמואל מעלה העלה" ‏[14]. ותרם יכבה נרו של עלי יאיר אורו של שמואל "ויהי שמואל העלה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל" ואילו סוף שנות עלי "ועלי זקן מאד..." ‏[15].

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. ויכול אזהרה ויכול תיאור על המשכן שכן אלו השנים האחרונות של משכן שילה.

וזאת תורת המנחה... והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו. ומשום שקרבן עולה כליל הוא לה' ואין לכהנים חלק בה כלל, יזכיר קרבן מנחה לתת לכהנים חלק בה. ועוד יאמר "תורת" כי עיקר לחם הכהנים "תורת" ה'. עוד יאמר לא תאפה חמץ לרמוז על בצק והחומץ אשר בתוכינו. וכל זה הקרבן הוא לימוד לכהנים בימי עלי הכהן ולדורות.

הרי לנו

הפרשה מרמזת ומלמדת את גודל כוח ההרס של תאוות החומר והממון, עד שזו יכולה להעביר גם צדיקים כאהרון ובניו, לזנוח ח"ו מצוות גבוה ולעשותם לטובת חומריותם.

הערות שוליים

  1. מוני המצוה: זהר הרקיע
  2. מוני המצוה: סה"מ מצוה קל"א. סמ"ג עשין קצב. מקורות: פסחים כו. יומא כא, כב. תמיד פ"א.
  3. מוני המצוות: רמב"ן, זהר הרקיע
  4. מוני המצוות: סה"מ מצוה קל"ב כט. סמ"ג עשין קצא. מקורות: זבחים צד. יומא מו.
  5. מוני המצוות: סה"מ מצוה קל"ד. סמ"ג עשין קפה. מקורות: זבחים נג, עב.
  6. מוני המצוות: סה"מ מצוה קל"ה. סמ"ג לאוין של. מקורות: זבחים לו. מנחות נה, נו.
  7. ויקרא ט' כ"ד
  8. שמואל א, ג
  9. תנא דבי אליהו ח' שם במעם לועז
  10. שמואל א', ז'
  11. שמואל ג'
  12. תהילים צ"ט
  13. והאפוד היה לבני ישראל למכשול עוד מימי גדעון ויזכיר את עניין האפד על כי נצטרך תיקון ודבר עמוק הוא זה.
  14. שמואל א' פרק ז
  15. שמואל א', ז