פרשה פתוחה 127 ~ דבר אל אהרן

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2,871 – 2,877 לבריאה | 883 - 890 לפני מניינם 


יז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יח דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא. יט הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד. כ כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ. כא וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם. כב כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא. כג וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.

ויקרא ו:יז - כג


הפסוקים והמצוות

קרבן חטאת והלכותיו

מצות מעשה החטאת[1] שנאמר:זאת תורת החטאת. שלא לאכול מבשר חטאות הנעשות בפנים[2] שנאמר: וכל חטאת אשר יובא מדמה וכו' לא תאכל. לכבס דם חטאת שהוזה על הבגד[3] שנאמר:אשר יזה מדמה תכבס. לפסול בשר חולין שבלע מחטאת. ‏[4] שנאמר: כל אשר יגע בבשרה יקדש.

המסר המרומז

חטא עם ישראל שביקש מלך ככל הגויים ופגם בכך בקשר המיוחד שבין ישראל לאלוקיו. ובקשת ישראל למלך הרי היא פגיעה באמונת העם בה' יתברך ומאין אבק ע"ז הרי זו.

מאורעות השנים

2871 - גלות הארון ופטירת על הכהן ושני בניו, כנגד: "זאת תורת החטאת":

בשנים אלו נלחמו פלשתים בישראל, וישבו פלשתים את ארון האלוקים. כתוצאה משמועה זו נפל עלי מכסאו ומת כאמור "ויהי כהזכירו את ארון האלקים ויפל מעל הכסא אחרנית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת כי זקן האיש וכבד... וכלתו אשת פינחס הרה ללדת ותשמע את השמועה אל הלקח ארון האלקים ומת חמיה ואישה, ותכרע ותלד כי נהפכו עליה צריה. ובעת מותה ותדברנה הנצבות עליה אל תיראי כי בן ילדת ולא ענתה ולא שתה לבה. ותקרא לנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל, על הלקח ארון האלקים ואל חמיה ואישה. ותאמר גלה כבוד מישראל, כי נלקח ארון האלקים". (מעלי וכלתו רואים אנו כמה חרדו ישראל לכבוד הארון, עלי נחרד ומת בעיקר מהשמועה כי נשבה ארון האלוקים, למרות שגם בניו מתו בקרב. וכן כלתו שלא יכלה לדבר מרוב חולשה, עדיין יכלה לחשוב ולקרוא שם לבנה על הגליית הארון, ולא קראה את שם הילד ע"ש בעלה), ‏[5]. משכן שילה נחרבה בשנת 2871 ומשכן נוב נחנך בשנת 2871 כשמת עלי. למרות שארון ה' היה בקרית יערים, המשכן והקרבת הקרבנות היו בנוב במשך י"ג שנה, כל שנות שמואל.


2871 – תקופת משכן נוב, ונשלמה פרים שפתינו, כנגד: "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת... בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם״:

מוּבָא שהפרשיות של קרבן חטאת וקרבן אשם שכוללים י"ד פסוקים: (ויקרא ו, יז) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְדֹוָד קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא: הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד: כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדשׁ: וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם: כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא: וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף: וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא: בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם וְאֶת דָּמוֹ יִזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְרִיב מִמֶּנּוּ אֵת הָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב: וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה: וְהִקְטִיר אֹתָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה אִשֶּׁה לה' אָשָׁם הוּא: כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכֲלֶנּוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא: כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ לוֹ יִהְיֶה" מתחילים מהַפָּסוּק הַ2871 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, עד הפסוק 2884, ואלו מקבילים לשנים 2871 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם עד שנת 2884 שאז במדויק היה המשכן בנוב, ונאסרו בני ישראל להקריב חטאות ואשמות של יחידים, כמובא ברש"י (זבחים קיב:) לא תקריבו בבמות ככל אשר אנחנו עושים פה היום שאנו מקריבין במשכן חטאות ואשמות אלא איש כל הישר בעיניו תעשו דהיינו נדרים ונדבות שאינן עליכם חובה. ובהמשך שם מביא רש"י שדין זה נאמר על במת צבור שהיתה בגלגל ובנוב וגבעון. לכן יש כנגד השנים במדוייק את פרשיות חטאת ואשם לרמז שבשנים אלו צריך לעסוק בתורת חטאת ואשם, כמובא בגמרא (מנחות קי.) אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב "זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת", "וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם" כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת חַטָּאת כְּאִלּוּ הִקְרִיב חַטָּאת. וְכָל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת אָשָׁם", כְּאִלּוּ הִקְרִיב אָשָׁם. ואף על פי שגם בתקופת משכן גבעון שהיתה אחרי תקופת נוב המשיך הדין הזה, אבל בשנת 2884 כשהמשכן עבר לגבעון התחילה מלכותו של דוד המלך בחברון, ועל דוד נאמר שבלימוד תורתו פעל יותר מבית המקדש וכל הקרבנות, כמובא בגמרא (מכות י.) אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׁמַעְתִּי בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹמְרִים, מָתַי יָמוּת זָקֵן זֶה, וְיָבוֹא שְׁלֹמֹה בְּנו, וְיִבְנֶה בֵּית הַבְּחִירָה וְנַעֲלֶה לָרֶגֶל וְשָׂמַחְתִּי. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף" טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לְפָנַי מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.


2871 - שמואל הנביא - תקופת משכן נוב, כנגד: ״זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת״:

שהפסוק (ויקרא ו:יח) ״״זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת״ הוא הפסוק 2871 לפי טעם עליון. ובשנת 2871 נהרג עלי הכהן הוגלה הארן והחלה תקופתו של שמואל הנביא ומשכן נוב. וכל שנות נוב (13 שנה) ולאחר מכן בגבעון (44 שנה) הותר במת יחיד וכל זה בעניין נדרים ונדבות (עולות), ״אבל חובות שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב״ (מגילה ט:ב) וכן בתוספות שם ״זה הכלל כל הנידר ונידב שקרב בבמה גדולה כגון עולה ושלמים ליחיד קרב בבמה קטנה וכל שאינו נידר ונידב ואע״פ שקרב בבמה גדולה אין קרב בבמה קטנה״. ומשמע שכוונת המקרא באומרו ״זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת״ להזכירך שאע״פ שבאילו השנים אין מקריבים חטאת וכן אשם מקומם במקום אשר תשחט העולה.

ובאותה שנה (שמואל א:ז:ט) ״ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלה עולה כליל לה׳, ויזעק שמואל אל ה׳ בעד ישראל ויענהו ה׳. ויהי שמואל מעלה העולה..״ ובמעם לועז בשם אברבנאל ״וכבר נתברר שלאחר שחרב משכן שילה בימי עלי, הותרה במת יחיד אך לא בהקשר לחטאת ואשם. היינו שכל אחד ואחד ואפילו אינו כהן היה מותר לו להקריב בבמת יחיד. ונמשך הדבר כל הימים שהיה המשכן בנוב ואח״כ בגבעון (2884).

ובשנת 2871 לאחר מות עלי שמואל שלא היה כהן הקריב קרבן עולה טלה (ע״ז כד:ב). וכן הכתוב המקביל לאותם שנים מסביר מפורשות ״בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת״. שכן ההוראה הייתה בקרבן יחיד שלא בחטאת ואשם. וקרבנו של שמואל שלא היה כהן היה טלה נקבה. וגמרא (ע״ז כד:ב) מפורש שהוראת שעה הייתה.

2877 - בקשת ישראל למלך כנגד: "וכל חטאת … באש תשרף":

הריגתו של אגג בידי שמואל הנביא. גוסטב דורה. תחריט.

"ויהי כאשר זקן שמואל וישם את בניו שפטים לישראל. ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה, שפטים בבאר שבע. ולא הלכו בניו בדרכו ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד ויטו משפט. ויתקבצו כל זקני ישראל, ויבאו אל שמואל הרמתה... תנה לנו מלך לשפטנו, ויתפלל שמואל אל ה'. ויאמר ה' אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם... ויאמר ה' אל שמואל שמע בקולם והמלכת להם מלך, ויאמר שמואל אל אנשי ישראל לכו איש לעירו. ויהי איש מבנימין ושמו קיש בן אביאל בן צרור בן בכורת בן אפיח בן איש ימיני, גבור חיל. ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו, משכמו ומעלה גבה מכל העם... ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו, ויאמר הלוא כי משחך ה' על נחלתו לנגיד... וידבר שמואל אל העם את משפט המלכה ויכתב בספר וינח לפני ה', וישלח שמואל את כל העם איש לביתו... ובני בליעל אמרו מה ישענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה, ויהי כמחריש...ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל, ונחדש שם המלוכה. וילכו כל העם הגלגל וימלכו שם את שאול לפני ה' בגלגל ויזבחו שם זבחים שלמים לפני ה', וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד. ויאמר שמואל אל העם... ויזעקו אל ה' ויאמרו חטאנו כי עזבנו את ה' ונעבד את הבעלים ואת העשתרות, ועתה הצילנו מיד איבינו נעבדך... ויקרא שמואל אל ה' ויתן ה' קלת ומטר ביום ההוא, ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל. ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות, כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאל לנו מלך... ותהי המלחמה חזקה על פלשתים כל ימי שאול, וראה שאול כל איש גבור וכל בן חיל ויאספהו אליו. ויאמר שמואל אל שאול אתי שלח ה' למשחך למלך על עמו על ישראל, ועתה שמע לקול דברי ה'. כה אמר ה' צבאות פקדתי את אשר עשה עמלך לישראל, אשר שם לו בדרך בעלתו ממצרים. עתה לך והכיתה את עמלך והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו, והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור... ויך שאול את עמלק וכו' ויתפש את אגג מלך עמלק חי, ואת כל העם החרים לפי חרב. ויחמל שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר והמשנים ועל הכרים ועל כל הטוב ולא אבו החרימם, וכל המלאכה נמבזה ונמס אתה החרימו... ויאמר שמואל החפץ לה' בעלות וזבחים כשמע בקול ה', הנה שמע מזבח טוב להקשיב מחילב אילים. כי חטאת קסם מרי ואון, ותרפים הפצר, יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך. ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עברתי את פי ה' ואת דבריך, כי יראתי את העם ואשמע בקולם. ועתה שא נא את חטאתי, ושוב עמי ואשתחוה לה'.. ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך וכו' ויאמר שמואל הגישו אלי את אגג מלך עמלך וילך אליו אגג מעדנת, ויאמר אגג אכן סר מר המות. ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך, וישסף שמואל את אגג לפני ה' בגלגל. וילך שמואל הרמתה ושאול עלה אל ביתו גבעת שאול. ולא יסף שמואל לראות את שאול עד יום מותו כי התאבל שמואל אל שאול, וה' נחם כי המליך את שאול על ישראל." ‏[6].

מלחמתו עם אגג,


2877 - "זאת תורת החטאת" כנגד: בקשת ישראל למלך: חטא הוא היפך הטוב וירמוז על בקשת ישראל למלך זאת תורת החטאת. "חט" היפך ה"טוב". החל מתחילת שנות שמואל חטאו ישראל בבקשת מלך על ישראל, חטא זה היה חטא מהותי ויסודי מאוד ששינה את מהות ואופן הקשר בין הקב"ה לישראל. עד תקופת המלכים כל הנהגת ישראל הייתה מושתתת על קשר ישיר בין ישראל לאלוקיו, בכל עניין שעם ישראל היה צריך עצה, הדרכה, או הכרעה נועצו ישראל ישירות בה' ע"י הנביא, עתה לאחר שהמליכו עליהם מלך הונהגו כל עניני העם והמדינה על ידי המלך. שמואל הראה לעם ישראל בצורה מוחשית כמה חטאו ישראל בבקשת מלך כדכתיב "הלוא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קלות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' לשאול לכם מלך, ויקרא שמואל אל ה' ויתן ה' קלת ומטר ביום ההוא ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל, ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלקיך ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאל לנו מלך" ‏[7]. עם ישראל היה שרוי באותו העת במצב בו ארון ה' היה בגלות בקרית יערים, דבר שהשפיע על הרמה הרוחנית של העם, וכתוצאה מכך ביקשו ישראל מלך ככל הגויים. ולא הבינו כי אם עם ישראל יתחזק באמונתו ובשמירת המצוות, אז יראו את ישועות ה' עין בעין. כי אין מלך בלא עם, וכאשר עם ישראל יתנהג כעם נאמן אז גם מלכו "ה' יתברך" ישיב לו בגילוי פנים, שנזכה בו בקרוב בביאת המשיח. ואע"פ שהמלכת שאול הייתה ב'תתפ"ב, חטא שאלת ב"י למלך היה בשנות פרשתנו ועל כן יאמר "זאת תורת החטאת" באילו השנים.

זאת תורת החטאת. ואין מלך בלא עם, ובעבור כי נמלך שאול המלך על פי בקשת העם הצליחה דרכו אך נכשל בחטאו ‏[9] לאחר ב' שנים, ונתבטלה מלכותו.

הרי לנו

הימצאות הארון בתוכנו (המסמל את התורה) משפיעה על דרגותינו הרוחניות. כן גם לימוד התורה משפיעה על הרמה הרוחנית של עם ישראל, וכמו שמצאנו גם במדרש ‏[10] כי "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו" כי המאור שבה מחזירן למוטב. עוד למדנו: המלך מטרתו להשריש את ערכי התורה בעם. חטא העם היה באשר בהיעדרות ארון התורה חפצו במלך. מלך ללא עם אשר חפץ בדבר ה' ותורתו, אינו המלך אשר עליו נאמר "שום תשים אליך מלך". וזה עניין תורת החטאת בשנים אילו.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה קלח, ורמב"ן משיג, סמ"ג עשין קפא. שיעשו הכהנים קרבן חטאת על העניין הנזכר בכתוב. קרבן חטאת הינו קדש קדשים
  2. מוני המצוות: סה"מ מצוה קל"ט. סמ"ג לאוין שכד. מקורות: זבחים פ"ב. פסחים פ"ג.
  3. מוני המצוות: רס"ג
  4. מוני המצוות: רס"ג, זהר הרקיע.
  5. שמאול א' ד'
  6. שמואל א: פרקים ח' – ט"ו
  7. שם, יב, יז-יט
  8. כדאיתא בחלק, סנהדרין צ"ה
  9. ושאול החריב והרג נוב עיר הכהנים ב'תתפ"ב ועון נוב היה עד יום שנהרג סנחרב ג'רי"ג. ‏[8] אם כן היה עון נוב קיים של"א שנים.
  10. איכה פסקה ב'