פרשה פתוחה 131 ~ וידבר קח את אהרן

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 2916 עד 2952 לבריאה | 845 עד 809 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת. ג וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ד וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעֵדָה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשׂוֹת. ו וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו וַיִּרְחַץ אֹתָם בַּמָּיִם. ז וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הַכֻּתֹּנֶת וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת הָאֵפֹד וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד וַיֶּאְפֹּד לוֹ בּוֹ. ח וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים. ט וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשֶׂם עַל הַמִּצְנֶפֶת אֶל מוּל פָּנָיו אֵת צִיץ הַזָּהָב נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. י וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם. יא וַיַּז מִמֶּנּוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ לְקַדְּשָׁם. יב וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ. יג וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם מִגְבָּעוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. יד וַיַּגֵּשׁ אֵת פַּר הַחַטָּאת וַיִּסְמֹךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ פַּר הַחַטָּאת. טו וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב [2930] בְּאֶצְבָּעוֹ וַיְחַטֵּא אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ וַיְקַדְּשֵׁהוּ לְכַפֵּר עָלָיו. טז וַיִּקַּח אֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֶת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת חֶלְבְּהֶן וַיַּקְטֵר מֹשֶׁה הַמִּזְבֵּחָה. יז וְאֶת הַפָּר וְאֶת עֹרוֹ וְאֶת בְּשָׂרוֹ וְאֶת פִּרְשׁוֹ שָׂרַף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. יח וַיַּקְרֵב אֵת אֵיל הָעֹלָה וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל. יט וַיִּשְׁחָט וַיִּזְרֹק מֹשֶׁה אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. כ וְאֶת הָאַיִל נִתַּח לִנְתָחָיו וַיַּקְטֵר מֹשֶׁה אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַנְּתָחִים וְאֶת הַפָּדֶר. כא וְאֶת הַקֶּרֶב וְאֶת הַכְּרָעַיִם רָחַץ בַּמָּיִם וַיַּקְטֵר מֹשֶׁה אֶת כָּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה הוּא לַיהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. כב וַיַּקְרֵב אֶת הָאַיִל הַשֵּׁנִי אֵיל הַמִּלֻּאִים וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל. כג וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית. כד וַיַּקְרֵב אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיִּתֵּן מֹשֶׁה מִן הַדָּם עַל תְּנוּךְ אָזְנָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית וַיִּזְרֹק מֹשֶׁה אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. כה וַיִּקַּח אֶת הַחֵלֶב וְאֶת הָאַלְיָה וְאֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֶת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת חֶלְבְּהֶן וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין. כו וּמִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה לָקַח חַלַּת מַצָּה אַחַת וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד וַיָּשֶׂם עַל הַחֲלָבִים וְעַל שׁוֹק הַיָּמִין. כז וַיִּתֵּן אֶת הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו וַיָּנֶף אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה. כח וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֹתָם מֵעַל כַּפֵּיהֶם וַיַּקְטֵר הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֹלָה מִלֻּאִים הֵם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה הוּא לַיהוָה. כט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הֶחָזֶה וַיְנִיפֵהוּ תְנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים לְמֹשֶׁה הָיָה לְמָנָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. ל וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּז עַל אַהֲרֹן עַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ. לא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְשָׁם תֹּאכְלוּ אֹתוֹ וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בְּסַל הַמִּלֻּאִים כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי לֵאמֹר אַהֲרֹן וּבָנָיו יֹאכְלֻהוּ. לב וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. לג וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם. לד כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם. לה וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי. לו וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה.

ויקרא ח:א - לז

תוכן עניינים

הפסוקים והמצוות:

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז:

משיחת הכהן והלבשתו באורים ותומים, הם כנגד משיחת שלמה למלכות. קרנות המזבח המכפרים, כנגד מעשה אדניה אשר אחז בקרנות המזבח להציל נפשו מפני המלך, ובני אהרן ירמזו על בעיות במלוכה המתקרבות לבוא.

מאורעות השנים:

2917/19 - אהל מועד שבגבעון, כנגד: ״וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״:

שפסוקים (ויקרא ח:ב-ד) "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת. וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעֵדָה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשׂוֹת״ הם הפסוקים 2917/19 מתחילת התורה. והשנים 2917/19 הם סוף שנות משכן גבעון וסוף תקופת המשכן. והפסוקים מדגשים את עניין ״כל העדה״ שכן השנים הם לקראת פטירת דוד המלך.

2923 - סוף שנות דוד – הכתרת שלמה - אמצע התורה‏[1]:

שנות מלכות דוד ושלמה, היו שנים בהם מלכות ישראל הייתה בשיא תפארתה מחד, שכן דוד הכניע את כל אויביו ועם ישראל שכן לבטח, כמו"כ דוד ושלמה בנו את בית המקדש (דוד קנה את מקום המקדש והכין באוצרו כסף רב לבניין המקדש). מאידך, בשנים אלו החלה שקיעתה של מלכות ישראל שהחלה בנישואי שלמה לבת פרעה, ובהמשך לכך לאחר מות שלמה, נתפלגה מלכות ישראל לשניים. כך גם המצב הרוחני בעם התדרדר מאוד.

בפרשה זו, מגיעים לחצי התורה במניין הפסוקים. כאן מרומז התהליך בו עם ישראל הגיע לשיא גדולתו ותפארתו ומכאן ואילך חלה נסיגה וירידה במעמדו. עם ישראל מאז היותו לעם במצרים עד תקופת דוד ושלמה, התקדם לאורך השנים, עד לבניין ביהמ"ק. לאחר היותו לעם קיבל את התורה, אחר כך נכנסו לארץ ישראל. לאחר מכן קיבלו ישראל את שאול למלך שינהיג ויגן עליהם, אך מלכות ישראל לא הייתה שלימה עד שהגיע דוד. לאחמ"כ בזמן שלמה נבנה בית המקדש בירושלים, בו נעשה מקום קבוע לשכינה בקרב ישראל. בשנים אלו הגיע עם ישראל גם לשיא גשמי, בו כל אחד ישב תחת גפנו ותאנתו, כבוד וכסף רב היה לישראל בזה זמן, עד שרבים מגויי הארץ התגיירו. אולם מתקופה זו ואילך החלה ירידה במעמד עם ישראל. תהליך שנזרע עם נישואי שלמה לבת פרעה אך לא בא לידי ביטוי עד התפלגות מלכות ישראל בזמן רחבעם בן שלמה. ירבעם בן נבט מלך ישראל החטיא את ישראל בע"ז, וכנגדו מלך רחבעם שאף הוא חטא וחטאו בזמנו בני ישראל אחר ההבל ‏[2]. מכאן ואילך שוב החלו מלחמות בין ישראל לשכניהם ובין מלכי יהודה למלכי ישראל. כל המצב של עם ישראל התדרדר והתדרדר עד לזמננו אנו, ולמרות שהבית השני נבנה, זה לא היה כבית ראשון, ועם ישראל כבר לא שלט בצורה עצמאית. בתחילה הם היו תחת אשור, פרס ומדי ולאחמ"כ תחת יוון ורומי.

לזה מרמזים הפסוקים באמצע התורה. מלכות עם ישראל הגיע לשיאה בחנוכת בית המקדש שנת "וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התמים". בזה הזמן תמו מלחמות דוד, והוכתר שלמה למלך לפני מות דוד. מות דוד ב' אלפים תתקכ"ד בחג השבועות. כפי שיורחב לקמן, התדרדרות העם החלה תיכף בחנוכת בית המקדש (שלמה החל בבניית בית המקדש ב' אלפים תתקכ"ח וסיים ב' אלפים תתקל"ה) אך לא באה לידי ביטוי עד שנות רחבעם בשנת ב'תתקס"ד, שנת פילוג המלוכה, למלכות יהודה וישראל, ע"י מלכות ירבעם בן נבט משבט אפרים שמלך על ישראל. הגזירה לחורבן הייתה על שלמה, אחת על מעשה בת פרעה ‏[3] ושנייה על מלכת שבא[7] שלימדה תורה וגילה לה רזי עולם וממנה יצא נבוכדנצר . על אחת (בת פרעה) הביא ה' את שישק מלך מצרים על ירושלים שנת ב'תתקס"ט. ועל בת שבא הביא את נובוכדנצר על ירושלים ‏[8]. וכן אמרו ‏[9] בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל, ונעץ קנה בים, ועליו נבנה כרך גדול של רומי (ע"ע פר' 132). ובפסוק שכנגד שנת ב'תתקע"ז "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'" רומז על מלכות זרה ומפולגת בישראל, זו של ירבעם ורחבעם.

דוד היה בן נ"ח כשנולד שלמה לבת שבע (תתקי"ב), דוד הבטיח לבת שבע ששלמה ימלוך תחתיו. שנה לאחר מכן ב'תתקי"ג אירע מעשה אמנון ותמר ובשנת קט"ו הרג אבשלום את אמנון, וברח לגשור מפני דוד שם החל אבשלום בתהליך המרדת העם באביו. בשנים אילו נולד שלמה המלך. נולד בשנת ב'תתקי"ב [2,912]. משמעות השם "שלמה" היא שהשלום שלו, ובזכות השלום שנהג בימי שלמה, זכה שלמה לבנות את בית המקדש.

2923 - משיחת צדוק הכהן [2921], והמלכת שלמה [2924], כנגד: "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן .. וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחֹשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחֹשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים:

שפסוקי התורה נתנו כנגד השנים, והפסוק 2923 מתחילת התורה "וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התמים" מסתיים תהליך משיחת כהן גדול שהחלה בשנת 2921 עם מרד אבשלום בדוד. עוד שדוד המלך נפטר בשנת 2924 ולפני פטירתו מרד אדוניה בנו אשר חתר למלוך תחתיו וזאת עם תמיכתם של יואב בן צרויה שר הצבא וכן אביתר הכהן מבני לוי מבית איתמר הכהן. לאחר דיכוי המרד נמשח צדוק הכהן מבית אלעזר בן אהרן הכהן. ואדניה קירב את אביתר עבור כי כיון שכן הוא שאין מושחין מלך כי אם על פי כהן גדול ועל פי נביא ועל פי סנהדרין, ובכהן גדול באורים ותומים. ובשנת 2924 הומלך שלמה המלך על ידי בית צדוק.

2923 - שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מָלַךְ, כנגד:  :

מוּבָא מֵהָרה"ג ר' אוּרִי יוּנְגְרַייז שליט"א עַל פִּי הַמַּהֲרָ"ל ('גבורות השם' פרק נט) שֶׁט"ו מַעֲלוֹת שֶׁבֵּין עֶזְרַת נָשִׁים לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן כְּנֶגֶד ט"ו שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, מְסַמְּלוֹת אֶת הַיָּרֵחַ בְּיוֹם ט"ו בַּחֹדֶשׁ שֶׁהוּא מְקַבֵּל אֶת כָּל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ אַחֲרֵי שֶׁעָלָה כָּל יוֹם וְיוֹם עוֹד מַעֲלָה וְעוֹד מַעֲלָה, וְנִקְרָא בִּלְשׁוֹן הַזֹּהַר סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא. דְּשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ מְסַמְּלִים זִוּוּג יְסוֹד וּמַלְכוּת בְּסוֹד הַשֵּׁם י"ה הַנִּרְמָז בְּט"ו מַעֲלוֹת. וְזֶה הַסּוֹד שֶׁאֵצֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הָיָה סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא שֶׁנִּשְׁלְמוּ ט"ו דּוֹרוֹת מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, וְנִשְׁלְמוּ ט"ו מַעֲלוֹת שֶׁעָשָׂה ה' עִם יִשְׂרָאֵל מִיצִיאַת מִצְרַיִם עַד בִּנְיַן בֵּית הַבְּחִירָה כַּמּוּבָא בַּפִּיּוּט 'כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ'. וְכֵן דָּוִד עִם הַכּוֹלֵל שֶׁמַּשְׁפִּיעַ אֵלָיו בְּגִימַטְרִיָּא ט"ו. וְכֵן מוּבָא בְּשֵׁם הרה"ג ר' יִצְחָק גִּנְזְבּוּרְג שליט"א שֶׁשְׁלֹמֹה בְּמִסְפַּר קָטָן ט"ו. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (ויקרא ח, ח) "וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּיםֹ", הוּא חֲצִי הַתּוֹרָה בִּפְסוּקִים, וּמְרַמֵּז עַל נְקֻדַּת חֲצִי הַחֹדֶשׁ שֶׁסִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא, וְכֵן הוּא הַפָּסוּק הַ2923 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה וְגַם אִם נִסְפֹּר מִסּוֹף הַתּוֹרָה לִתְחִילָתָהּ יוֹצֵא פָּסוּק זֶה אוֹתוֹ מִסְפָּר 2923, וּבִשְׁנַת 2923 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם הִתְחִילָה מַלְכוּת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ. (לפי המנין שאנו מונים שלמה הומלך ב2924 ליצירה, ולפי המנין שמנו בזמנם שלא מנו את השבוע של בריאת העולם כשנה, זה יוצא בדיוק 2923 ליצירה). וְלָכֵן הַפָּסוּק מְדַבֵּר עַל לְבִישַׁת הַחֹשֶן בְּפֹעַל, כִּי הַחֹשֶן כּוֹלֵל אֶת כָּל הַי"ב שְׁבָטִים שֶׁהֵם הַסּוֹד שֶׁל שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא. כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (מקץ ר.) שֶׁיּוֹסֵף שַׁיָּךְ לְעוֹלַם הַזָּכָר בִּבְחִינַת יְסוֹד, וְכָל הַשְּׁבָטִים שַׁיָּכִים לְעוֹלַם הַנְּקֵבָה בִּבְחִינַת מַלְכוּת שֶׁמְּקַבֶּלֶת מִיּוֹסֵף. וְכֵן הֶמְשֵׁךְ הַפְּסוּקִים מְרַמְּזִים עַל מְשִׁיחַת שְׁלֹמֹה לְמֶלֶךְ. "וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשֶׂם עַל הַמִּצְנֶפֶת אֶל מוּל פָּנָיו אֵת צִיץ הַזָּהָב נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם". וְכֵן שְׁלֹמֹ"ה מְרֻמָּז בְּאוֹת שְׁנִיָּה בַּכָּתוּב (ויקרא י, ז) "כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת הוי"ה עֲלֵיכֶם". וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁאוּרִים וְתֻמִּים מְרַמְּזִים עַל אוֹר הַיָּרֵחַ שֶׁהִגִּיעַ לִתְמִימוּתוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ.


2923 - צָדוֹק נִמְשַׁח לְכֹהֵן גָּדוֹל:

מוּבָא מֵהרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפָּסוּק (ויקרא ח, ח) "וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת הַחשֶׁן וַיִּתֵּן אֶל הַחשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים: וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשֶׂם עַל הַמִּצְנֶפֶת אֶל מוּל פָּנָיו אֵת צִיץ הַזָּהָב נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה", הוּא הַפָּסוּק הַ2923 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וְגַם אִם נִסְפֹּר מִסּוֹף הַתּוֹרָה לִתְחִילָתָהּ יוֹצֵא פָּסוּק זֶה אוֹתוֹ מִסְפָּר 2923, וּבִשְׁנַת 2923 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נִמְשַׁח צָדוֹק לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל לְאַחַר שֶׁה' עָנָה רַק לוֹ בָּאוּרִים וְתֻמִּים וְלֹא לְאֶבְיָתָר שֶׁהָיָה כֹּהֵן לְפָנָיו. וּכְפִי שֶׁמּוּבָא בָּרד"ק (ש"א ב, לה) "וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן" אָמְרוּ כִּי זֶה הָיָה צָדוֹק, כִּי לֹא חָלָה עַל זֶרַע עֵלִי הַקְּלָלָה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה צָדוֹק כֹּהֵן גָּדוֹל, וְזֶה הָיָה כְּשֶׁהָיָה בּוֹרֵחַ דָּוִד מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם שֶׁנִּסְתַּלֵּק אֶבְיָתָר וְהָיָה צָדוֹק כֹּהֵן גָּדוֹל, אֲבָל לֹא הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל [בְּפֹעַל] עַד שֶׁנִּמְשַׁח שְׁלֹמֹה וְהוּא גַם כֵּן נִמְשַׁח לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְקוֹדֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֹא הָיָה מְסֻלָק זֶרַע עֵלִי מִכְּהֻנָּה. וְכֵן מָצִינוּ בְּרַשִּׁ"י (יומא עג:) שָׁאַל צָדוֹק [בָּאוּרִים וְתֻמִּים] וְעָלָה לוֹ, וְשָׁאַל אֶבְיָתָר וְלֹא עָלָה לוֹ, כְּשֶׁהָיָה דָוִד בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם. הַיְינוּ שֶׁבְּמֶרֶד אַבְשָׁלוֹם מִנּוּ אֶת צָדוֹק לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, כְּשֶׁה' עָנָה לוֹ בָּאוּרִים וְתֻמִּים וְלֹא עָנָה לְאֶבְיָתָר שֶׁהָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל לְפָנָיו, אָמְנָם צָדוֹק לֹא נִמְשַׁח בְּפֹעַל עַד שֶׁמָּשְׁחוּ אֶת שְׁלֹמֹה, וּזְמַן זֶה מַקְבִּיל לַפְּסוּקִים שֶׁל נְתִינַת הָאוּרִים וְתֻמִּים בְּפֹעַל לְאַהֲרוֹן וּמִנּוּיוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּפֹעַל.





2928 - תחילת בניית המזבח ומשיחתו, כנגד: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.. וַיַּז מִמֶּנּוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו.. לְקַדְּשָׁם":

שפסוקי התורה ניתנו כנגד השנים, והפסוק 2916 או 2929 (לפי טעם עליון של מניין הפסוקים של 5842) הוא "ויז ממנו (משמן המשחה) על המזבח שבע פעמים וימשח את המזבח ואת כל כליו". ובשנת 2928 החל שלמה לבנות את בית ה'. ומשהתחילו המלאכה נאסרו הבמות, ומובא בגמרא (זבחים קיב, ו' קי"ט) שאין זה מעת שנגמר בנין הבית רק אלא משעה שהתחילו במלאכת הבנייה דהיינו 2928. ויש לעיין א"כ איך הקריבו קרבנות כל אותם שנים מתחילת בנין הבית ועד שנגמרה בנינו? כן הקשה היעב"ץ ותירץ שבנו המזבח בתחילה והחלו להקריב קרבנות על המזבח סביב 2928, 2929.

בחודש השני בשנת ב'תתקכ"ח לבריאה, השנה הרביעית למלכות שלמה ‏[10], החל שלמה בבניית בית המקדש, ותמשך המלאכה שבע שנים ותהי המלאכה מרובה וישכרו פועלים רבים וכו' כמתואר בנביא ‏[11]. ויבנה הבית מחומרים משובחים, אבנים יקרות, ארזים, ברושים, אלמוגים, ועוד. חניכת בית המקדש הייתה בשנת י"א למלכות שלמה, בשנת 2935 וי"א בשנת 2928. בחנוכת המקדש הקריב שלמה עולות רבים, וגם את הפרים שנשיאי ישראל תרמו במדבר, פרים אלו חיו עד תקופת שלמה כדי להיקרב במקדש. ואף שבהמות זקנות פסולות להקרבה ‏[12] הוראת שעה הייתה (תוס' זבחים נ"ט). כן אש ירדה מן השמים בימי משה ולא נסתלקה מעל מזבח הנחושת עד שבא שלמה ועברה למזבח האבנים שבמקדש. ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה ‏[13][14] . שלמה המלך, היה חכם מכל אדם, ומלך על העליונים ותחתונים, וחיבר שלשה ספרים בנ"ך שהם משלי, קהלת, ושיר השירים שחיבר בסוף ימיו ‏[15]. יש אומרים שזולת החיבורים שעשה שלמה הכתובים בכ"ד כתבי הקודש, חיבר ספרים רבים על טבע האילנות, עשבים, חיות בהמות ועופות, והשבעות נגד השדים והשטנים, ונקרא "מפתח שלמה". כן תיקן שלמה ארבע תקנות גדולות, שהם עירובין, נטילת ידים, שניות לעריות ‏[16]. והתיר לילך בשבילי השדות בימות החמה עד שתרד רביעה שניה ‏[17]. שלמה מלך על ישראל ארבעים שנה משנת 2,924 עד 2,964. ולאחריו נתפלגה מלכות ישראל לשניים. רחבעם בן שלמה ‏[18] מלך על שבט יהודה ובנימין, וירבעם בן נבט משבט אפרים מלך על שאר ישראל.

שלמה ובת פרעה: בשנה הרביעית למלכותו נשא שלמה את בת פרעה לאשה, כמש"נ ‏[19] "ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים, ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלתו לבנות את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלים סביב", ובסדר עולם מצאתי "בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, נגזרה גזירה על מלכות בית דוד ליחלק" וזאת בנוסף לנעיצת הקנה של גבריאל בו קמה רומי והתחזקה, עד שנעשתה למעצמה עולמית שכבשה את יהודה והחריבה את בית מקדשנו. וכן במשלי ‏[20] נאמר "דברי למואל מלך משא אשר יסרתו" ופירש"י "כשהתחתן עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש והכניסה לו כמה מיני כלי זמר ונעור כל הלילה וישן למחרת עד ארבע שעות כדאית' בפסיקתא והיו מפתחות בית המקדש תחת מראשותיו ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ונכנסה אמו והוכיחתו על המעשה הזה". כאן בנשיאת בת פרעה נזרעו הניצנים הראשוניים לנפילת ישראל, ברוחניות ובגשמיות. שורשי התפלגות מלכות ישראל, וההתדרדרות הרוחנית שנבעה מכך החלה כאן, ועל ב' עניינים אלו של נשיאת בת פרעה ועניין התפלפגות המלכות ע"י ירבעם והחטאת ישראל אמרו שזה אשר הביא לעניין יוון ורומי ‏[21] שהביאו נזקים גדולים על עם ישראל כידוע. כן האומות שהביאו את עם ישראל לגלויות הארוכות והקשות כ"כ קמו כאן ע"י נישואי שלמה.

2930 - אחיזתם של אדניה, אביתר הכהן בקרנות המזבח כנגד: "קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב .. לְכַפֵּר עָלָיו":

שפסוקי התורה כנגד השנים והפסוק 2930 מתחילת התורה "קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב [2930].. לְכַפֵּר עָלָיו", וכך היה נהוג שהמבקש חנינה רץ ואוחז בקרנות המזבח. ובכן בשנים אילו שני מקרים בהם המורדים במלכות נאחזים בקרנות המזבח. אדניה בן חגית כששמע שדוד המליך את שלמה למלך, ולא הסכים לניסיונו למלוך, נס למזבח ואחז בקרנותיו כנאמר "ויגד לשלמה לאמר הנה אדניהו ירא את המלך שלמה, והנה אחז בקרנות המזבח, לאמר ישבע לי כיום המלך שלמה אם ימית עבדו בחרב" ושלמה מחל לו ככתוב שם "ויאמר שלמה אם יהיה לבן חיל לא יפל משערתו ארצה ואם רעה תמצא בו ומת. וישלח המלך שלמה וירדהו מעל המזבח ויבא וישתחו למלך שלמה, ויאמר לו שלמה לך לביתך". וכן יואב שהשתתף וסייע הרבה במרד זה, נמלט למזבח ואחז "בקרנות המזבח" כדי להינצל ממות. ואומנם המקרה מתואר בזמן המלכת שלמה אך תמוהים הדברים שכן בניית המזבח לה החלה בירושלים רק בשנת 2928.

ועניין הקרן, כי הקרן תסמל את המלכות ולכן ימשח בשמן מן קרן השור וכן "תקע בשופר גדול.. את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך... מצמיח קרן ישעוה" (תפילת שמונה עשרה). וכן קרנות המזבח הם אחיזת המלכות במקדש, והאוחז בהם נאחז במלכות ה' בבקשת חנינה וממנסה להגן על עצמו ממלכות בשר ודם.

מעשה אבשלום 2921: אבשלום בנו של דוד מרד באביו, וע"י דברי חלקלקות והבטחות לעתיד טוב יותר, גרר את רוב העם אחריו. עקב כך נאלץ דוד לברוח מירושלים. אבשלום נכנס למלוך תחתיו בירושלים בשנת ב' אלפים תתקכ"א, שלש שנים קודם מות אביו ‏[22]. לאחר מרד אבשלום, כשדוד כבר היה זקן ובא בימים, אדניה בן חגית (אחיו של אבשלום גם מאם) התנשא אף הוא לאמר אני אמלוך, ויעש לו רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו ‏[23]. במרד זה השתתפו עמו יואב בן צרויה ואביתר הכהן שהיו נאמנים לדוד במרד אבשלום. בת שבע אמו של שלמה, סיפרה על כך לדוד, והזכירתו הבטחתו ששלמה בנה הוא אשר ימלוך תחתיו. "וישבע המלך ויאמר, חי ה' אשר פדה את נפשי מכל צרה. כי כאשר נשבעתי לך בה' אלקי ישראל לאמר כי שלמה בנך ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי תחתי, כי כן אעשה היום הזה וכו' ויאמר המלך דוד קראו לי לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע ויבאו לפני המלך. ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, והורדתם אתו אל גחון. ומשח אתו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל, ותקעתם בשופר ואמרתם יחי המלך שלמה. ועליתם אחריו ובא וישב על כסאי והוא ימלוך תחתי, ואותו צוויתי להיות נגיד על ישראל ועל יהודה" ‏[24] דוד מלך על ישראל ארבעים שנה, ונפטר בשבת בזמן המנחה וי"א שבחג העצרת מת ‏[25]. ראה בגמ' שבת דף ל'.

2936 - חֲנֻכַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן, :

מוּבָא מֵהרה"ג ר' א. כְּלִיל שליט"א שֶׁהַפְּסוּקִים שֶׁל פָּרָשַׁת חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן עַל יְדֵי מֹשֶה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו: (ויקרא ח, א ואילך) "וַיִּקַּח משֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם: וַיַּז מִמֶּנּוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ לְקַדְּשָׁם: וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ: וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת וַיַּחְגֹּר אֹתָם אַבְנֵט וַיַּחֲבשׁ לָהֶם מִגְבָּעוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה: וַיַּגֵּשׁ אֵת פַּר הַחַטָּאת וַיִּסְמֹךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ פַּר הַחַטָּאת: וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב בְּאֶצְבָּעוֹ וַיְחַטֵּא אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ וַיְקַדְּשֵׁהוּ לְכַפֵּר עָלָיו: וַיִּקַּח אֶת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֶת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת חֶלְבְּהֶן וַיַּקְטֵר משֶׁה הַמִּזְבֵּחָה: וְאֶת הַפָּר וְאֶת עֹרוֹ וְאֶת בְּשָׂרוֹ וְאֶת פִּרְשׁוֹ שָׂרַף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה: וַיַּקְרֵב אֵת אֵיל הָעֹלָה וַיִּסְמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל: וַיִּשְׁחָט וַיִּזְרֹק משֶׁה אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: וְאֶת הָאַיִל נִתַּח לִנְתָחָיו וַיַּקְטֵר משֶׁה אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַנְּתָחִים וְאֶת הַפָּדֶר: וְאֶת הַקֶּרֶב וְאֶת הַכְּרָעַיִם רָחַץ בַּמָּיִם וַיַּקְטֵר משֶׁה אֶת כָּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה הוּא לה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה", מַתְחִילִים מֵהַפָּסוּק הַ2925 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה עַד פָּסוּק 2936 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה וְהֵם כְּנֶגֶד הַשָּׁנִים בָּהֶן עָסַק שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּבִנְיַן וַחֲנֻכַּת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן. הַבְּנִיָּה בְּפֹעַל הֵחֵלָה בִּשְׁנַת 2928 וְהִסְתַּיְּמָה בִּשְׁנַת 2935 וַחֲנֻכַּת הַבַּיִת הָיְתָה בִּשְׁנַת 2936. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא (זבחים סא:) אֵשׁ שֶׁיָּרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם בִּימֵי מֹשֶׁה, לֹא נִסְתַּלְּקָה מֵעַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת, אֶלָּא בִימֵי שְׁלֹמֹה, וּמְבָאֵר רַשִּׁ"י 'לֹא נִסְתַּלְּקָה' שֶׁבִּשְׁעַת הַמַּסָּעוֹת כּוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר וּמַנִּיחִין אוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ: 'אֶלָּא בִּימֵי שְׁלֹמֹה' שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִשָּׁם לַמִּזְבַּח אֲבָנִים שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה. וְרוֹאִים שֶׁאוֹתָהּ הָאֵשׁ שֶׁהָיְתָה אֵצֶל מֹשֶה עָבְרָה לַמִּזְבַּח אֲבָנִים שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה. וְכֵן מוּבָא בַּתּוֹסְפוֹת (זבחים נט:) פָּרִים שֶׁהִתְנַדְּבוּ הַנְּשִׂיאִים לָשֵׂאת הָאָרוֹן בַּמִּדְבָּר חָיוּ עַד שְׁלֹמֹה שֶׁהִקְרִיבָן לְגָבֹהַּ [בִּזְמַן חֲנֻכַּת הַמִּקְדָּשׁ]. וְכֵן הַפְּגָם שֶׁהָיָה בַּחֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן שֶׁל מֹשֶה כְּשֶׁמֵּתוּ נָדָב וַאֲבִיהוּא כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ שְׁתוּיֵי יַיִן, הָיָה דָּבָר דּוֹמֶה גַּם בַּחֲנֻכַּת הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל שְׁלֹמֹה, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ויק"ר יב, ה) אָמַר רַבִּי יוּדָן כָּל אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא שָׁתָה בָּהֶן יַיִן כֵּיוָן שֶׁבְּנָאוֹ וְנָשָׂא בַּתְיָה בַת פַּרְעֹה אוֹתוֹ הַלַּיְלָה שָׁתָה יַיִן, וְהָיוּ שָׁם ב' בְּלוּזְמָאוֹת אַחַת שִׂמְחָה לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְאַחַת שִׂמְחָה לְבַת פַּרְעֹה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁל מִי אֲקַבֵּל שֶׁל אֵלּוּ אוֹ שֶׁל אֵלּוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לְהַחֲרִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם. וְכֵן מוּבָא בָּיעב"ץ ('לחם שמים' סוף זבחים) שֶׁחָנְכוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ מִיַּד כְּשֶׁהִתְחִילוּ לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁנַת 2928, וּבַפָּסוּק הַ2926 מִתְּחִילַת הַתּוֹרָה מֻזְכָּר שֶׁמֹּשֶה חָנַךְ אֶת הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ח, יא) "וַיַּז מִמֶּנּוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ לְקַדְּשָׁם". וְכֵן שְׁלֹמֹ"ה מְרֻמָּז בְּאוֹת שְׁנִיָּה בַּכָּתוּב (ויקרא יד, כה) "וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר הוי"ה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ".

כליל תפארת:

כאמור, פרשתנו פותחת תקופה חדשה בעם ישראל, שהחלה בשנותיו האחרונים של דוד, בה הובא ארון הקודש לירושלים. כבר אז החלה תקופת גדולת ופריחת ישראל שנהיו אור לגויים. שיאה של תקופה זו הייתה בתקופת שלמה, אשר בנה את המקדש ושלט על כל העולם, ואור התורה התפשט בכל העולם.

וידבר ה' וכו' קח את אהרן ואת בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה וכו' ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו, ויקדש אתם. בתקופה המקבילה למשיחת אהרן ובניו, נמשח שלמה המלך ‏[26]. ויש להבין מה קשר משיחת שלמה למשיחת אהרן ובניו. ואמרו במדרש ששמן זה יהיה קיים גם לעתיד לבא, "הדא דכתיב שמן משחת קודש יהיה זה לי", "ואין מושחין מלכים אלא על גבי מעיין, שנאמר ‏[27] 'ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אתו אל גחון', ואין מושחין מלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא נמשחו מן הפך שהיתה מלכותן מלכות עוברת, דוד ושלמה נמשחו מן הקרן מפני שמלכותן מלכות עולמים" ‏[28]. הרי שעניין המשיחה בשמן קיבל את השלמת הלכותיו מאותה משיחת שלמה (שלא נעשתה אלא לאפוקי מאדוניהו, כי הרי שלמה היה מלך בן מלך. ע"פ המדרש הנ"ל). לכן הרי עניין משיחת שלמה כהמשך לעניין משיחת אהרון ובניו כאן בפרשתנו, ופה עניין המשיחה שבפרשתנו למשיחת שלמה.

וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התמים. שנה זו היא שנת 2,923, והוא חצי הספר בפסוקים, וזהו כנגד המלך דוד זקן בא בימים, וכן המלכת שלמה המלך ע"י דוד כאמור, ודוד מת ג'תתקכ"ד וימלוך בנו תחתיו. ובזוהר ‏[29] בעניין מלבושי הכהן כתב - "כתיב, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, מאן ממלכת כהנים, כמה דאת אמר זאת משחת אהרן ומשחת בניו דכד אתברכא כנסת ישראל על ידא דכהני, כדין אתקרי על שמיהון, הדא הוא דכתיב ממלכת כהנים" ("כי כשמתברכת המלכות הנקראת זאת ע"י הכהנים אז היא נקראת על שמם וזהו שכתוב המלכות של הכהנים שעל ידם נמשכו לה הברכות, וב"י נקראים על שמה") כי הכהנים הם הממלכים את המלכים, וזה עניין משיכת שלמה ע"י צדוק הכהן בשנה זו. וכן אמרו גבי אורים ותומים במשנה ‏[30] - "כהן גדול משמש בשמונת .. באלו נשאלין באורים ותומים. ואין נשאלין אלא במלך..." ומשמע מן המשנה כי עיקר שימוש האורים והתומים הם במלך, כי לב מלכים ביד ה' ועיקר האורים ותומים להגיע אל שורש רצון הבורא באותו מעמד וזה עניינו של המלך.

וישחט ויקח משה את "הדם" ויתן על "קרנות" המזבח סביב באצבעו ויחטא את המזבח. (2,930) כאן רמז על מרד אדניה בן חגית שבזה הזמן ‏[31], כי אדוניה בן חגית כששמע שדוד המליך את שלמה למלך, ולא הסכים לניסיונו למלוך, נס למזבח ואחז בקרנותיו כנאמר ‏[32] "ויגד לשלמה לאמר הנה אדניהו ירא את המלך שלמה, והנה אחז בקרנות המזבח, לאמר ישבע לי כיום המלך שלמה אם ימית עבדו בחרב" ושלמה מחל לו ככתוב שם "ויאמר שלמה אם יהיה לבן חיל לא יפל משערתו ארצה ואם רעה תמצא בו ומת. וישלח המלך שלמה וירדהו מעל המזבח ויבא וישתחו למלך שלמה, ויאמר לו שלמה לך לביתך". וכן יואב שהשתתף וסייע הרבה במרד זה, נמלט למזבח ואחז "בקרנות המזבח" כדי להינצל ממות. ועניין הקרן, כי הקרן תסמל את המלכות ולכן ימשח בשמן מן קרן השור וכן "תקע בשופר גדול.. את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך... מצמיח קרן ישעוה" (תפילת שמונה עשרה). וכן קרנות המזבח הם אחיזת המלכות במקדש, והאוחז בהם נאחז במלכות ה' בבקשת חנינה וממנסה להגן על עצמו ממלכות בשר ודם.

ועוד בעניין 'ויתן אל החשן את האורים ואת התמים', שעניין אורים ותומים, הוא לקשר את הכהן והמנהיג אל הקב"ה, וכעי"ז גם כאן לפני מיתתו, נתן דוד לשלמה את הירושה הגדולה ביותר שהייתה בידו ליתן לו, והוא העצה בו תיכון מלכותו לעד "ויצו את שלמה בנו לאמר אנכי הלך בדרך כל הארץ, וחזקת והיית לאיש. ושמרת את משמרת ה' אלקיך ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה, למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם. למען יקים ה' את דברו אשר דבר עלי וכו'" ‏[33]. וכיוון ששלמה בא על בת פרעה וגילה למלכת שבא קרבה יתירה, בטלה השמירה הזו שהיא כנגד שמירת האורים ותומים, ומכאן נגזר שורש החורבן. וזה סוד אומרו "ושמרת את משמרת" שלא ישתמש בדברי תורה כרצונו, ולא יתיר לעצמו ריבוי נשים וכיו"ב ‏[35], וכן עניין קרבת מלכת שבא לתורה, שעל כעי"ז מצינו שנזדזעה הארץ, בתרגום התורה לתלמי.


תיקון המידות [הספירות] - תיקון עולם:

מָצִינוּ בַּמִּשְׁנָה ‏[36], שֶׁהַמַּעֲלוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ בֵּין עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים הָיוּ בְּצוּרַת חֲצִי גֹּרֶן עֲגֻלָּה. נִרְאֶה דְּיֵשׁ כָּאן רֶמֶז, שֶׁחִבּוּר יְסוֹד וּמַלְכוּת הַנִּרְמָז בְּחִבּוּר עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, הוּא בְּסוֹד חֲצִי עִגּוּל, וְלָכֵן הָיוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת, לְרַמֵּז עַל שֵׁם י"ה, שֶׁמְּזַוֵּג יְסוֹד וּמַלְכוּת.[37].

מוּבָא ‏[38] שֶׁ ט"ו מַעֲלוֹת שֶׁבֵּין עֶזְרַת נָשִׁים לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן כְּנֶגֶד ט"ו שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, מְסַמְּלוֹת אֶת הַיָּרֵחַ בְּיוֹם ט"ו בַּחֹדֶשׁ שֶׁהוּא מְקַבֵּל אֶת כָּל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ אַחֲרֵי שֶׁעָלָה כָּל יוֹם וְיוֹם עוֹד מַעֲלָה וְעוֹד מַעֲלָה, וְנִקְרָא בִּלְשׁוֹן הַזֹּהַר סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא. דְּשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ מְסַמְּלִים זִוּוּג יְסוֹד וּמַלְכוּת בְּסוֹד הַשֵּׁם י"ה הַנִּרְמָז בְּ ט"ו מַעֲלוֹת. וְזֶה הַסּוֹד שֶׁאֵצֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הָיָה סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא שֶׁנִּשְׁלְמוּ ט"ו דּוֹרוֹת מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, וְנִשְׁלְמוּ ט"ו מַעֲלוֹת שֶׁעָשָׂה ה 'עִם יִשְׂרָאֵל מִיצִיאַת מִצְרַיִם עַד בִּנְיַן בֵּית הַבְּחִירָה כַּמּוּבָא בַּפִּיּוּט' כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ '. וְכַמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ לְעֵיל שֶׁחֲצִי הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מְסַמֵּל אֶת חֲצִי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהַמַּלְכוּת מְקַבֶּלֶת מֵהַיְסוֹד, לָכֵן חֲצִי זֶה נִרְמָז בְּמִסְפַּר ט"ו, וּבַשֵּׁם י"ה שֶׁמְּזַוֵּג אִישׁ וְאִשָּׁה.[39]. ‏[40]

וְכֵן מוּבָא ‏[41], שֶׁג' אָבוֹת חָיוּ יַחַד בָּעוֹלָם ט"ו שָׁנָה [צריך הסבר]

, וְלָמְדוּ בְּכָל יוֹם יַחַד ט"ו שָׁעוֹת, כְּנֶגֶד ט"ו שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, וּכְנֶגֶד ט "ו מֲעֲלוֹת שֶׁבָּעֲזָרָה, וּכְנֶגֶד גְּאֻלַּת מִצְרַיִם בְּ ט"ו בְּנִיסָן. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ דְּחִבּוּר ג'אָבוֹת יַחַד מְסַמֵּל אֶת הַהַשְׁפָּעָה לַמַּלְכוּת, דְּאַבְרָהָם, שֶׁמְּסַמֵּל אֶת מִדַּת הַחֶסֶד, הֵבִיא לָעוֹלָם אֶת יִצְחָק, הַמְסַמֵּל אֶת הַגְּבוּרָה, לְרַמֵּז שֶׁהַחֶסֶד מַשְׁפִּיעַ לָעוֹלָם רַק דֶּרֶךְ הַגְּבוּרָה שֶׁיּוֹצֵאת מִתּוֹךְ הַחֶסֶד, וְיִצְחָק הֵבִיא אֶת יַעֲקֹב לָעוֹלָם, לְרַמֵּז שֶׁהַגְּבוּרָה מַשְׁפִּיעָה לָעוֹלָם רַק אֶת בְּחִינַת יַעֲקֹב, שֶׁמְּסַמֵּל אֶת מִדַּת הַתִּפְאֶרֶת, שֶׁמְּעֹרֶבֶת מֵחֶסֶד וּגְבוּרָה בְּיַחַד, דְּמִדַּת הַגְּבוּרָה שֶׁיּוֹרֶדֶת לְהַשְׁפִּיעַ לַמַּלְכוּת, הִיא גְּבוּרָה מְעֹרֶבֶת עִם חֶסֶד, חֶסֶד שֶׁבַּגְּבוּרָה וּגְבוּרָה שֶׁבַּחֶסֶד. וְהַשְׁפָּעָה זוֹ הִיא בְּסוֹד הַמִּסְפָּר ט"ו כִּדְבֵאַרְנוּ. וְכֵן נְבָאֵר לְקַמָּן שֶׁגְּאֻלַּת מִצְרַיִם בְּ ט"ו נִיסָן הָיְתָה בְּסוֹד הַחֵצִי.

וְכֵן מוּבָא בְּסֵדֶר הַדּוֹרוֹת שֶׁיַּעֲקֹב נוֹלַד בִּשְׁנַת ב 'אֲלָפִים ק"ח כְּמִנְיַן חֵצִי, וְיוֹצֵא שֶׁאָז הִתְחִילוּ הַט "ו שָׁנָה שֶׁל הַג' אָבוֹת יַחַד שֶׁהִשְׁפִּיעוּ אֶת הַשְׁפָּעַת הַחֵצִי דֶּרֶךְ יַעֲקֹב.

וְכֵ מָצִינוּ בַּגְּמָרָא ‏[42] "עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת ", וְלֹֹא כָּל הַמַּלְכוּת, וְלֹֹא דָּבָר שֶׁחוֹצֵץ בַּמַּלְכוּת. וּמַאי הוּא, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וּמְבָאֵר רַשִּׁ "י שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִמְצָא בִּנְקֻדַּת חֲצִי הָעוֹלָם. וּמַה שֶּׁאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת הַכַּוָּנָה עַד לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּמְצָא בִּנְקֻדַּת חֲצִי הָעוֹלָם. וְהוֹסִיף הרה"ג ר 'יוֹנָתָן ג'שליט"א שֶׁחֲצִי מִתֵּבַת "הַמַּלְכוּת", בְּגִימַטְרִיָּא נ"ר, הַמְסַמֵּל יִחוּד קב"ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ שֶׁנַּעֲשָׂה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וכפי שפירש הרה"ג בעל סוד החשמל ‏[43]. וְכַבְיָכוֹל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ רָמַז שֶׁהוּא מוּכָן לָתֵת עַד חֲצִי מִתֵּבַת הַמַּלְכוּת שֶׁזֶּה סוֹד הַנֵּ "ר שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא ‏[44] שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא בִּירָה, וּ בִירָה בְּגִימַטְרִיָּא גְּבוּרָה, דִּבְמָקוֹם זֶה הָיָה הַזִּוּוּג דֶּרֶךְ מִדַּת הַגְּבוּרָה. וְכֵן מָצִינוּ בַּמִּדְרָשׁ ‏[45] שֶׁ יְּרוּשָׁלַיִם הִיא מִלְּשׁוֹן יִרְאָה הַמְסַמֶּלֶת אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה. וְכֵן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא דְּבִיר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ‏[46] "בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁ ךָ ", וּ דְבִיר בְּגִימַטְרִיָּא גְּבוּרָה. וְכֵן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִקְרָא מָכוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ‏[47] "מָכוֹן לְשִׁבְתְּ ךָ פָּעַלְתָּ הֲוָיָ "ה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָ "י כּוֹנְנוּ יָדֶי ךָ ". וְכֵן כָּתוּב ‏[48] "מָכוֹן לְשִׁבְתְּ ךָ עוֹלָמִים ". וּמוּבָא ‏[49] שֶׁמָּכוֹן מְסַמֵּל אֶת מִדַּת הַגְּבוּרָה, לָכֵן הוּא בִּבְחִינַת מָכוֹן. וְהַפָּסוּק מְרַמֵּז שֶׁהַמָּכוֹן שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ מְחַבֵּר אֶת שֵׁמוֹת הֲוָיָ "ה אֲדֹנָ "י, הַמְסַמְּלִים יְסוֹד וּמַלְכוּת. ‏[50]

והיוצא מן הנאמר כי פסוק השנה המקביל לבניית ההיכל הינו חצייה של התורה. והמקדש ירמוז על תיקון הספירות ובמיוחד בין היסוד למלכות שתיקונה הינה ב- טו' מעלות כנאמר וזה עניין יה ובהמשך השנים דהיינו עד ביאת משיח צדקינו התיקון הינו "וה" של י-ה-ו-ה.

הרי לנו:

כי משיחת אהרן ובניו ביום השמיני של חנוכת המשכן הם כנגד המלכת שלמה בבית ראשון, וכי כוח המלך וקדושתו באים מברכתו של הכהן המוריד את השפע מהעולמות העליונים מטה. כן שלטון המלך באה מכוח ברכת ה' ואבשלום ואכן אדניהו אשר נשאו כתר מלכות בראשם ללא ברכת כהן לא האריכו ימים.

הערות שוליים

  1. סדר הדורות ג' אלפים של"ח
  2. דברי הימים ב', פרקים י"א-י"ב.
  3. רבו של שלמה היה שמעי וכל זמן שרבו היה קיים לא נשא בת פרעה, וכשלקחה נעץ גבריאל קנה בים ועלה שרטון שעליה נבנה רומי סנהדרין פ"ב, וירמוז על חורבן בית שני.
  4. קהלת ב' י"א
  5. מלכים א:י
  6. שמות ל"ב
  7. ובמדרש ‏[4] וכל מלכי הארץ מבקשים את שלמה והמדינות זו מלכת שבא שהיתה מדיינת עמו בחכמתה ובשאלותיה ולא יכלה לנצחו שנאמר ‏[5] ותבא אליו לנסותו בחידות ויתן לה המלך את כל שאלתה אשר שאלה עשיתי לי שרים ושרות זמרין וזמרתא ותענוגות בני האדם דימוסיות ומרחצאות שדה ושדות שידא ושידתא דהוון אזיין בהון א"ר חייא בר נחמיה וכי אין הכתוב מודיענו אלא עשרו של שלמה הא אין מדבר אלא בדברי תורה הגדלתי מעשי הדא ה"ד ‏[6] והלוחות מעשה אלהים המה בניתי לי בתים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות נטעתי לי כרמים אלו שורות של תלמידי חכמים שהם יושבין שורות שורות ככרם וכו' ראה בסה"ד לפני שנת תתקמ"ח ובג"א שי"ט, והוא בשם שושלת הקבלה ועוד, ששלמה בא על מלכת שבא וממנה נולדה בת אשר ממנה נולד נבוכדנצר.
  8. ראה פפ~ 149
  9. שבת נ"ו
  10. ת"פ ליציאת מצרים
  11. שם
  12. כדאיתא בבכורות מ"א שזקנה נחשבת למום
  13. זבחים ס"א:
  14. ראה פ"פ ~ 144
  15. רש"י בבא בתרא י"ד:
  16. יבמות כ"א:
  17. בבא קמא פ"א:
  18. שנולד בשנת ב'תתקכ"ג
  19. שם ג, א
  20. לא, א
  21. שבת נ"ו
  22. סדר הדורות
  23. מלכים א' א'.
  24. מלכים א, כט-לה
  25. ולגבי קברו: בספר שלשלת הקבלה כתב כי שלמה הניח בקבר דוד אביו הון רב של כסף וזהב, ולאחר כשמונה מאות שנה הוציא הורקנוס, שלשת אלפים ככר כסף כדי ליתנם לאנטיוכוס. גם הורדוס ניסה לקחת את הכסף שהיה שם, ולשם כך שלח שני נערים בהיחבא לקבר דוד כדי שיאספו את הכסף. הורדוס המתין להם בפתח הקבר, ותצא אש מתוך הקבר ותשרוף את הנערים, והורדוס נס מפני האש כל עוד נפשו בו. לאחר אירוע זה בנה הורדוס על קבר דוד בנין מפואר.
  26. מלכים א' א'.
  27. מלכים א: א, לג-לד
  28. ב"ר פר' צו
  29. פרשת צו (לד, ע"ב)
  30. יומא ז, ה
  31. שכן הוא אומר "והמלך דוד זקן בא בימים... ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלך..." ודוד נפטר בשנת 2,924.
  32. מלכים ב' א
  33. שם פ"ב
  34. מלכים א' פי"א
  35. כדכתיב ‏[34] "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו כלבב דויד אביו. וילך שלמה אחרי עשתרת אלהי צדנים, ואחרי מלכם שקץ עמונים. ויעש שלמה הרע בעיני ה', ולא מלא אחרי ה' כדוד אביו."
  36. הידוי ב, ה
  37. וְכֵן הַשִּׁירָה שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בְּמָקוֹם זֶה שַׁיֶּכֶת לַיְסוֹד הַמְזַוֵּג כִּדְבֵאַרְנוּ בְּמַאֲמַר 'חַשְׁמַל עוֹף'. וְכֵן עֲגֻלָּה בְּגִימַטְרִיָּא חֵצִי, בעל סוד החשמל
  38. מֵהָרה "ג ר 'אוּרִי יוּנְגְרַייז שליט"א עַל פִּי הַמהר" ל "גבורות שם" פרק נט
  39. וְכֵן דָּוִד עִם הַכּוֹלֵל שֶׁמַּשְׁפִּיעַ אֵלָיו בְּגִימַטְרִיָּא ט"ו
  40. לפי המנין שאנו מונים שלמה הומלך ב 2924 ליצירה, ולפי המנין שמן בזמן שלא מנה את השבוע של בריאת העולם כשנה, זה יוצא בדיוק 2923 ליצירה). ולכן פסוק מדבר על לבישת ה חושן שכולל את כל הי"ב שבטים שהם הסוד של שלימות מלכות סיהרא באשלמותא. כמובא [בַּזֹּהַר מקץ ר.] שֶׁיּוֹסֵף שַׁיָּךְ לְעוֹלַם הַזָּכָר בבחינת יסוד, וְכָל הַשְּׁבָטִים שַׁיָּכִים לְעוֹלַם הַנְּקֵבָה בבחינת המלכות שֶׁמְּקַבֶּלֶת מִיּוֹסֵף. וְכֵן בְּמִזְמוֹר ק"נ שֶׁחוֹתֵם אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים יֵשׁ י"ב פְּעָמִים הַלְלוּיָה.
  41. בְּסֵפֶר 'מִדְבַּר קְדֵמוֹת' לַחיד "א (מערכת א, א) בְּשֵׁם ר' יְהוּדָה הֶחָסִיד
  42. מגילה טו :
  43. בְּמַאֲמַר "חַשְׁמַל דָּם '
  44. יומא ב.
  45. ב"ר נו, י
  46. תהלים כוח, ב
  47. שמות טו, יז
  48. מלכים א ' ח, יג
  49. בְּכִתְבֵי הָרי "א חֶבֶר 'פתחים שערים " כ
  50. וְכֵן חֵצִ "י ר"ת ג' הֶעָרִים הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, חֶ בְרוֹן צְ פַת יְ רוּשָׁלַיִם, לְרַמֵּז שֶׁהַשְׁפָּעַת הַקְּדֻשָּׁה הִיא חֵצִי, מובא בשם הרה"ג בעל סוד החשמל