פרשה פתוחה 135 ~ אשה כי תזריע

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,043 – 3,050 לבריאה | 718 - 710 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא. ג וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. ד וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ. ה וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה. ו וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן. ז וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ וְטָהֲרָה מִמְּקֹר דָּמֶיהָ זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה. ח וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה.

ויקרא יב:א - ח

הפסוקים המצוות

טומאת יולדת וטהרתה:

מצות עניין טומאת יולדת להיות היולדת טמאה כנידה[1] שנאמר:וטמאה שבעת ימים. אשה יולדת טמאה שבעה ימים לבעלה ולאכילה ונגיעה בטהרות כאשר יולדת זכר, ואילו כאשר יולדת נקבה טמאה למשך שבועיים. יש שמסברים שעניין הטומאה והרחקת בני הזוג הוא בכדי לחבב את האשה על בעלה, שהריחוק גורם לכמיהה מחודשת ומונע התקרבות ומחשבות על אחרים. ומדוע לנקבה ממתינים שבועיים? מפני שעניין ההמתנה הוא תיקון, וכאשר יולדת נקבה התיקון ארוך יותר. ימי טהרת הולדת זכר[2] שנאמר: ושלשים יום ושלשת ימים. טומאת יולדת נקיבה[3] שנאמר: וששים יום וששת ימים.

להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר[4] שנאמר: ובמלאת ימי טהרה. כאשר נשלמים‏[5] "ימי הטוהר" והם ארבעים יום מלידת זכר או שמונים יום מלידת נקבה, מחוייבת היולדת בכדי להשלים כפרתה, להביא קרבן לבית המקדש, כבש בן שנה לצורך קרבן עולה ובן יונה או תור לחטאת, ואם אין בידה אפשרות לרכוש זאת יכולה להביא שני תורים או שני בני יונה‏[6][7]. ומשורשי המצוה: בכדי שפעולה זו תעורר את האשה לתת הודאה לה' ברוך הוא על שהצילה מחבלי הלידה. והגמרא בנידה מביאה טעם נוסף ‏[8]שכאשר האשה יושבת תבנית:על המשבר, היא קופצת ונשבעת שלא תזקק עוד לאיש (=לא תקיים יחסי אישות עם גברים) ולכך היא מביאה קרבן חטאת. מעשה קרבן יולדת[9] שנאמר: ובמלאת ימי טהרה.


איסור טמא באכילת קדושים:

שלא יאכל טמא מן הקדושים[10] שנאמר: והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה. אדם שנטמא באיזה סוג טומאה שהיא, אסור לו לאכול קדשים וזאת עד שיטבול ותשקעה החמה, ואם הוא טמא הזקוק כפרה אסור לאכול עד שיביא את אשר מחוייב.


איסור שימוש במחוסר כיפורים:

מחוסר כיפורים ששימש במיתה ביד"ש בגז"ש חילול מתרומה[11] שנאמר: וכפר עליה הכהן וטהרה.

המסר המרומז

הנשים הצדקניות שבכל דור הן השומרות של עם ישראל[12] וכן בשנים אילו אנו מוצאים את מעשה האישה השונמית שבזכות מעשיה זכתה ללדת את עידו הנביא.

אישה כי תזריע - מחשבה מזריעה: מקביל למאורע של אשת עובדיה. המקרא מתאר בלשונו אישה כי תזריע וילדה זכר. לכאורה, האישה היא הצד הפסיבי של הזיווג וכאן תזריע תחילה ועל כן ילדה זכר וצריך הסבר. היוזמה הנשית בפרשה מפתיעה כלומר אסרטיביות נשית שמתבטאת בהובלת הגבר אל יעדים שאולי אינו בשל אליהם אם כי בתוכיות נפשו הוא הכן מעוניין בהם. תוצאת היוזמה הנשית הזו היא יצירה משותפת של זכר כלומר כוח יוזם במהותו. המשתמע כי פרקנו עוסק בתקופה בה האישה היא המובילה היוזמת.

הכוח המוביל הוא בהתייחס לכלי המכיל את האור המופשט. אישה הוא הכלי כאשר הגבר הוא הצינור לאור. כך גם יחסיו של העולם המוחשי החומרי לפי הגדרות הפילוסופי האריסטוטלי והאפלטוני האישה מקבילה לעולם החומרי כאשר הגבר מקביל לעולם הרוחני עולם הצורה.

ההופעה של היוזמה הנשית מופיעה בזמנינו בפועל כאשר האישה איננה מובילה, ככלי, את הכוח הגברי אלא מתעמתת עמו וזאת כאשר הכוח הגברי וזאת של יהורם מלך ישראל בוגד בעצמו.

אשת עובדיה נאבקת על המשך גידול ילדיה וזאת מול המלך יהורם שמתעקש על החזר חובו הכספי של בעלה המנוח, עובדיה הנביא, יריבו הגדול של אביו אחאב ואימו איזבל. החוב הוא לא בשל הקרן אלא דווקא עבור ריבית. מאבק אשת עובדיה הוא באופן אישה כי תזריע שהיא לוקחת יוזמת זכר בכלכלת ביתה.

אך מעבר למאבק הפיסי בקשתה הראשונית לילד דרך הנביא אלישע היא שאפשרה את הנס האלוהי. הפסוקים מרמזים על עוצמתן של הנשים לפעול במציאות וכן בשנים אילו כאשר האישה בתפילתה מביאה בן זכר.

עוצמת האישה בפרשה להוריד את הכוח הגברי הנותן המעניק וזאת על ידי יוזמה רוחנית. וכך היה בפועל שלמרות שיהורם מלך ישראל היה אמור לכלכל את עמו לצאת לפניו במלחמות וללמדו תורה ההיפך הייתה דרכו. יהורם בנביאי ה' לא דרש, במלחמותיו לא צלח ואת עמו לא כלכל אלא להיפך, כי דרש ריבית בעושק מאת אלמנת נביא בישראל.

ושונמית זו אשת עובדיה אחות השונמית של דוד המלך הייתה, והיא לבסוף כלכלה את נביאי ה' וזאת ע"י השפע שהורידה על ידי ברכת אלישע במעשה השמן. אשת עובדיה והכלים שבה השתמשה בנס מבטאים התעלות של "הכלי" עד כדי ש"האור" נמשך אליו מאיליו בנס השמן. יהורם שמנגד מבטא כלי מוביל שהושחת. חז"ל רומזים שה"אישה" רמז ל"אישה אחת" שעלתה במחשבת הבורא עוד קודם לבריאה וזאת בעבור אשר כלכלה את הנביאים שבדור. זכות זאת עומדת לה כאילו כלכלה דור שלם.

וילדה זכר: מקביל להולדת בן לאשה השונמית. מקרה זה הינו היחיד בתנ"ך שבו מתוארת בו זמנית גם הולדת אדם בדרך ניסית על ידי ברכת נביא וגם החייאתו בתחיית מתים של ממש. בשני המקרים היוזמה הנשית היא זו שמורידה את השפע והברכה.

עוד בפרשתנו, ילודת הנערים שהתקלסו באלישע ונדונו בעונש חמור בזאת שדובי היער טרפו אותם. חכמינו מוסרים כי אמותיהן של הנערים הללו נכנסו להריונותיהן בעקבות יחסים עם בעליהן ביום הכיפורים. ‏[13] קיום היחסים דווקא ביום כיפור גורמת לעיוות רוחנית ושל קדושת היום. קלקולם העמוק בילדת הילדים גידולם ובגרותם נגרמו כתוצאה מהעדר קדושה בשעת קיום יחסי האישות. מנגד אשת עובדיה שנישאה לבוגר ממנה ולא חשבה על הנאת החומר בייחוד, והכול על מנת לקיים זרע, זכתה שיאמר עבורה אישה כי תזריע וילדה זכר.

מאורעות השנים

3043 - עליית אליהו הנביא השמימה ותחילת שנות אלישע הנביא:

שֶׁהַפָּסוּק (ויקרא יב, ג) "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" הוּא הַפָּסוּק הַ' 3044 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לפי טעם עליון כדלעיל, וּשְׁנַת 3043 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם עלה אליהו הנביא בסערה השמימה, לפי שיטה אחת ב'סדר הדורות'. ואחר שעלה השמימה נענש שהוא חייב לחזור לארץ להשתתף בכל ברית מילה שנעשית בארץ, כמובא במדרש (פרדר"א לא) עמד אליהו זכור לטוב וקנא קנאה גדולה ונשבע לשמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ וכו' וברח לו להר חורב ושם נגלה לו הקב"ה אמר לו מה לך פה אליהו, "קנא קנאתי" אמר לו לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות, שנאמר "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן", וכאן קנאת, חייך שאין עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך מכאן התקינו חכמים לעשות כסא אחד מכובד למלאך הברית שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית ולכן מצות ברית מילה נרמזת בפסוק שכנגד השנה שאחרי עלית אליהו לשמים, לרמז שמשנה זו התחיל הקשר בין מצות ברית מילה לאליהו הנביא שבא להשתתף בכל ברית מילה.

שבשנים אלו ‏[14] מתרחשת עליית אליהו השמימה ומעשה השונמית ‏[15] מייד לאחר מלחמת יהורם מלך ישראל [בנם של אחאב ואיזבל‏[16] מלך אחר מות אחיו אחזיה מכיון שלא היה לו לאחזיה בן - יורש, לאחר שהקב"ה המיתו מכיון שפנה על עבודת אלילים[17]]. ויהושפט בן אסא.‏[18] יהושפט מלך יהודה לחם בארם ומואב, עקב רצונו להחזיר לשליטת ממלכתו אל "רמת גלעד", וצירף למלחמתו זו את יהורם בן אחאב מלך ישראל, אך יהושפט רצה לדרוש תחילה את ה' על ידי נביאיו, אך מכיון שלא היו נביאים בישראל (מכיון שאמו איזבל הרגתם) שאל הוא ארבע מאות איש, וכולם ענו לו שיצליח במלחמתו, אך יהושפט חפץ לשאול דווקא בנביא אמת ומצא את מיכיהו בן ימלה שאמר לו שלך יצלח במלחמה ואף ימות בה, אף הם לא שעו ונלחמו בארם, ואכן המלך נהרג במלחמה זו ונקבר בשומרון‏[19].

ובאותם שנים מוזכר עניין מות אליהו ונפלאות אלישע.

"וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר, וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ, וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם; וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם." (מלכים ב', פרק ב', פס' י"א)

וכך זה מתואר בספר מלכים

"ויהי בהעלות ה' את אליהו בסערה השמים, וילך אליהו ואלישע מן הגלגל, ויאמר אליהו אל אלישע, שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל, ויאמר אלישע חי ה' וחי נפשך אם אעזבך, וירדו בית אל. ויצאו בני הנביאים אשר בית אל, אל אלישע. ויאמרו אליו, הידעת כי היום ה' לקח את אדניך מעל ראשך? ויאמר גם אני ידעתי ... ויקח אליהו את אדרתו, ויגלם ויכה את המים, ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה. ויהי כעברם, ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך? ויאמר אלישע, ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, ויאמר הקשית לשאול, אם תראה אתי לקח מאתך יהי לך כן, ואם אין לא יהיה. ויהי המה הולכים הלוך ודבר, והנה רכב אש וסוסי אש, ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים. ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, ולא ראהו עוד, ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים. וירם את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו, וישב ויעמד על שפת הירדן"
מלכים ב' ב'
. וממשיך:
"ויקח את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו, ויכה את המים, ויאמר איה ה' אלקי אליהו אף הוא, ויכה את המים ויחצו הנה והנה, ויעבר אלישע. ויראהו בני הנביאים אשר בירחו מנגד, ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע, ויבאו לקראתו וישתחוו לו ארצה"
– שם
[20]

3044 - הַשּׁוּנַמִּית התעברה בְּבִרְכַּת אֱלִישָׁע, כנגד: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר"

שֶׁהַפָּסוּק (ויקרא יב, ד) "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר" הוּא הַפָּסוּק הַ3044 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 3044 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם התעברה הַשּוּנַמִּית בֵּן בְּבִרְכַּת אֱלִישָׁע ביום ראש השנה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן". אמנם בסדר הדורות כותב שאלישע התחיל להתנבאות בשנת 3043 ובאותה שנה בירך את השונמית, אבל לפי הזהר (ח"א סט:) שברכת אלישע היתה בראש השנה, ולכן הוא אמר לה "היש לדבר לך אל המלך" הקב"ה, יוצא שהברכה היתה בראש השנה של שנת 3044, ולכן השנה קשורה לפסוק "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ" ותתעבר. ולפי זה יוצא שהלידה היתה שנה אחר כך בדיוק בשנת 3045, כיון שהוא אמר לה (מ"ב ד, טז) "וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע" והפסוק שאחריו שמקביל לשנת 3045 מתאים ללידה "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" וכיון שהילד שנולד מת לאחר שנתיים, יוצא ששנת מות הילד היא 3047 שמקבילה לפסוק "וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד" ומובא ב'שער הפסוקים' להאריז"ל שהילד חבקוק מת כי הוא היה בבחינת נקבה, ונביא את דבריו: (פרשת וירא) ראיתי לבאר דרוש גדול, בענין בחינת אנשים שנשמותיהם נמשכות מן הנקבה. וכמו שמצינו בענין חבקוק הנביא, בריש פרשת בשלח, דהוה אתי מסטרא דנוקבא, ובגין דא מותא אתקשרת לרגלוי וכו'.[21][22][23].


אלישע מקים לתחייה את בן השונמית. ציור מעשה ידי בנג'מין וסט משנת 1765

ונאמר: "ואחת מנשי הנביאים", זו הייתה אשתו של עובדיה הנביא באה לאלישע ושאלה ממנו עצה מה לעשות ואין לה מאומה בבית כי עם כמות זעומה של שמן וחובות רבים למלך שהשאיר בעלה‏[24], בתמורה לחוב רצה המלך לקחת את שני בניו של עובדיה לעבדים. ברך אותה אלישע שכד השמן הקדם ינבע על עוד יהיו לה כלים למלאות בו, ולכך היא לוותה כלים רבים ומילתה עד כולם שמן, וכאשר תמו הכלים תם השמן‏[25].


סמך הכתוב והתקדשתם‏[26] לאשה כי תזריע שצריך אדם לקדש עצמו בשעת תשמיש‏[27]. הפסוק מרמז על שבזכות האשה קיים הזרע בעולם. - והיא האשה מנשי הנביאים שפירשו חז"ל שאשת עובדיה הייתה,‏[28] ובמדרש קדום מובא "ואשה אחת" אשת עובדיה הייתה. ואמר ר' מני אילולי זכות אשתו של עובדיה כבר כלו ישראל באותה שעה בזמן אחאב[29].

ולמה נאמר "ואשה אחת"? אלא כשברא הקב"ה את עולמו וביקש לברוא את חוה, ראה שבנות דור המבול אשר עתידות לצאת ממנה, יחטיאו את בניו, ומנגד ראה שגם נשים צדקניות יצאו ממנה, כמו שרה רבקה רחל ולאה. שוב ראה שתצא ממנה איזבל שתחטיא את ישראל בבעל,ומנגד ראה את אשת עובדיה הנביא שעתידה לצאת ממנה, שעתידה לכלכל את הנביאים. אמר הקב"ה "אין אני בורא חוה שנקראת "אחת" כמ"ש "ויקח אחת מצלעותיו" אלא בשביל אשת עובדיה שנקראת "אחת" שנאמר "ואשה אחת""‏[30]

אשת עובדיה צעקה לאלישע על דבר הנושה שבא לקחת את ילדיה עבור חוב בעלה. מי היה נושה זה? ועבור מה הייתה חייבת לו כסף? הרד"ק כאן מביא בשם הדרש כי נושה זה היה יהורם בן אחאב שהלווה לעובדיה כסף בריבית ‏[31], ועם מותו בא יהורם מלך ישראל לגבות חוב זה, "אמר הקדוש ברוך הוא, עד עכשיו הוא חי? יבוא יהוא ויהרגהו!, שנאמר "בנשך נתן ותרבית לקח ... לא יחיה" ולבסוף כתיב "ויהוא מלא ידו בקשת, ויך את יהורם בן אחאב מלך ישראל בין זרעותיו, ויצא החץ מלבו" יהורם נהרג ע"י החץ שעבר בין זרועותיו על שפשט זרועותיו ליטול ריבית "ויצא החץ מלבו" על שהקשה לבו ליטול ריבית.

אשה כי תזריע וילדה זכר. נראה שהכתוב כאן מרמז על לידת בן זכר לאישה השונמית ע"י ברכת אלישע כמו שנאמר "ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם... ויאמר (אלישע לגיחזי)... מה לעשות לה, ויאמר גיחזי אבל בן אין לה ואישה זקן. ויאמר קרא לה, ויקרא לה ותעמד בפתח (בצניעות). ויאמר למועד הזה כעת חיה את חבקת בן"‏[32].

אשה כי תזריע. פירשו רבותינו‏[33] שכוננה שמכוון האדם בשעת התשמיש היא תהיה מהותו של הולד עם יחשוב מחשבות קדושות יהיה קדוש וח"ו להיפך‏[34][35]. א"כ עיקר הלידה שהיא המשכת הנפש לעובר נעשית בשעת ההזרעה. ובאמת דבר זה תלוי אף קודם שעת ההזרעה, כי קודם להוצאת הזרע כבר קדם כח המחשבה שממנו יתהווה הזרע, ולכן נאמר "חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידה תהרסנו"‏[36] כי אשה בונה או הורסת את ביתה, ע"י מחשבותיה ומעשיה המשפיעים על נשמות ילדיה. ואף נרמז כאן כי נשות ישראל יכולות להשפיע על המצב של כל כלל ישראל, ולמרות שיעמדו מלכים ומנהיגים רעים על ישראל, יש בכח נשות ישראל ע"י מחשבותיהן ומעשיהן הטהורים להשפיע על ילדיהן רוח טהרה. וכמעשי עובדיה ואשתו שכלכלו את הנביאים שברחו אחאב איזבל אשתו הרשעים. וכן הדבר גם ביחס המחשבות הטובות שהן חושבות ביחס לבעליהן, ומעין זה נאמר בגמרא בברכות‏[37]

אשה כי תזריע. פרשתינו מקבילה לשנות אלישע. וארע מעשה שנערים קיללו את אלישע ונענשו, וכך זה מתואר בספר מלכים:

"ויעל משם בית אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח, ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם יהוה ותצאנה שתים דבים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים"
מלכים ב' ב'
ופירש הרד"ק "ראה שכלם נתעברו אמותיהם ביום הכפורים" כלומר ראה כי מעבירה באו וראוין היו למיתה.

וכן נאמר בזהר הקדוש‏[38] על המילה "ויראם": שהסתכל ברוח הקדש אם לעתיד יחזרו בתשובה או לא, וראה שלא יחזרו בתשובה לעולם. ועוד פירוש על מלת ויראם, מה ראה בהם? הסתכל בהם וראה שאין זרע כשר עתיד לצאת מהם, וכבר פירשו כן החברים שנעשו בליל כיפור, דהיינו שאמותיהם נתעברו עמהם בליל יום הכפורים, בזמן שאסור בתשמיש המטה, ואז אין נשמה טהורה יורדת ממקור הנשמות , והמוליד אז הוא מוליד אז הוא מוליד זרע מרעים שהם גרועים מן הגוים"‏[39][40].

וכנגד כל זה מזהירה פרשתנו על הביאה והתשמיש בדרך טהרה וראויה. והמשך הפרשה בעניין "גבח הוא טהור הוא", רומז על אלישע שהיה קרח והיו כל ענייניו בטהרה וירמוז גם על מעשה השונמית.

הרי לנו

שנשות ישראל בידם לקיים ולהחזיק את קיומו הרוחני והגשמי של ישראל, כמו שמצאנו כאן שע"י מחשבות טהורות שתחשוב האשה ימשך טהרה על נשמות ישראל, וכן בזכות אשת עובדיה נבראה חוה וכל העולם כולו שיצא ממנה. וכן מצינו גם ביציאת מצרים שע"י נשים צדקניות נגאלו ישראל (וראה עוד פר' הכיור).

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה קס"ו, ורמב"ן משיג. סמ"ג עשין רמג. מקורות: תזריע קסז. שבת סד. נדה לה, מב, עא. זבחים פ"ה. יו"ד סי' קצד.
  2. מוני המצוות: רס"ג
  3. מוני המצוות: רס"ג
  4. מוני המצוות: סה"מ מצוה קס"ח. סמ"ג עשין ר"כ. מקורות: כריתות ז. עי' קינים.
  5. נשלמים, הכוונה יום לאחר ההשלמה היינו 41 יום לזכר ו 81 יום לנקבה
  6. כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת, ואם היא ענייה תקריב שתי תורים או שני בני יונה, אחד תעולה ואחד לחטאת
  7. עבר זמן זה ולא הביאה כפרתה מביאה לאחר זמן וכן זמן שלא הביאה אסורה לכול בקדשים.
  8. (נדה לא:ב)
  9. מוני המצוות: רס"ג
  10. מוני המצוות: סה"מ מצוה קס"ז. סמ"ג לאוין שלט. מקורות: מכות יד. זבחים לג, קו. נדה נו. פרה פי"א..
  11. מוני המצוות: בה"ג רס"ג
  12. ואע"פ שנאמר "זרע אברהם", שמגלה על השפעת אברהם שהוא הזכר, הרי ש"זרע העולם" נתלה בזכות האשה.
  13. יום הכיפור נועד להתעלות רוחנית מחיי החומר, לכן נאסר בו קיום יחסי אישות כמו פעולות חומריות נוספות.
  14. 3047, ועיין דעות נוספות בזה, בסה"ד ג"א מ"ג.
  15. וכן הוא גם סדר הדברים במלכים
  16. 3,043 עד 3,055
  17. כנאמר "וידבר אליו כה אמר ה' יען אשר שלחת מלאכים לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון המבלי אין אלהים בישראל לדרש בדברו לכן המטה אשר עלית שם לא תרד ממנה כי מות תמות,וימת כדבר ה' אשר דבר אליהו וימלך יהורם תחתיו בשנת שתים ליהורם בן יהושפט מלך יהודה כי לא היה לו בן" (מלכים ב' א').
  18. חשוב להזכיר כי לגבי שנים אלו קיימים חלוקי דעות בין המסורת להיסטוריונים, לגבי מיקום המאורעות. חילוקי הדעות הללו מתחילים בקביעת זמן יציאת מצרים. המחלוקת מתבטאת בחדות בזמן הושע בן אלה מלך ישראל שעליו עלה שלמנאסר מלך אשור והגלה את עשרת השבטים. לפי חשבונם מאורע זה היה ב' 722- למניינם פפ~134, אך לפי המסורת היה זה בסביבות 3,203 לבריאה (557- למניינם), ראה להלן פפ~144. עוד לפי מניינם חורבן בית ראשון היה 586- לפסה"נ ולפי המסורת 3,338 לבריאה (422- למניינם) עיין פפ~149.
  19. התיאור מספר מלכים "וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל, ויהי בשנה השלישית וירד יהושפט מלך יהודה אל מלך ישראל, ויאמר מלך ישראל אל עבדיו הידעתם כי לנו רמת גלעד ואנחנו מחשים מקחת אתה מיד מלך ארם, ויאמר אל יהושפט התלך אתי למלחמה רמת גלעד ויאמר יהושפט אל מלך ישראל כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי כסוסיך, ויאמר יהושפט אל מלך ישראל דרש נא כיום את דבר ה', ויקבץ מלך ישראל את הנביאים כארבע מאות איש ויאמר אלהם האלך על רמת גלעד למלחמה אם אחדל ויאמרו עלה ויתן אדני ביד המלך, ויאמר יהושפט האין פה נביא ליהוה עוד ונדרשה מאותו, ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש אחד לדרש את ה' מאתו ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע מיכיהו בן ימלה ויאמר יהושפט אל יאמר המלך כן, ויקרא מלך ישראל אל סריס אחד ויאמר מהרה מיכיהו בן ימלה... ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן, ועתה הנה נתן יהוה רוח שקר בפי כל נביאיך אלה ויהוה דבר עליך רעה... ותעלה המלחמה ביום ההוא והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם וימת בערב ויצק דם המכה אל חיק הרכב, ויעבר הרנה במחנה כבא השמש לאמר איש אל עירו ואיש אל ארצו, וימת המלך ויבוא שמרון ויקברו את המלך בשמרון" (מלכים א' כ"ב)
  20. אליהו הנביא עלה בסערה השמימה (שם) ובימות המשיח יגלה אליהו ותיכף יסתר (שלשלת הקבלה י"ח, א').
  21. אחותה של אבישג אם עידו הנביא - 3,043
  22. (מלכים שם)
  23. בהמשך הנביא נאמר (מלכים ב ד, לח) "וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה" כי עד עכשיו ישב סמוך לשונם בהר הכרמל. ושם היו לו תומכים שתמכו בו ובתלמידיו במזון, ועתה שב לגלגל הרחק מהמחזיקים אותו כמו השונמית ועוד. בשנים אלו היו שבע שני הרעבון שהיה בימי יהורם, ובני הנביאים שישבו לפני אלישע היו רעבים ומחוסרי כל, ולמרות כך ישבו לפניו כדי לקבל תורה מפיו (מלכים ב ד, מב) "וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱ-לֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלו.ּ" לימד כאן על זכותם של פשוטי עם, ועד כמה הוקירו בני ישראל הפשוטים את נביאים. ולכן למרות מצוקת הרעב הם הביאו את הבכורים הראשונים לנביא. ואמנם לומדי התורה היו מרובים ומשרתו של הנביא חשש שהאוכל לא יספק אותם - "וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ"? (שם, ד, לט), אולם הנביא הרגיע אותו: "וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ כִּי כֹה אָמַר ה' אָכֹל וְהוֹתֵר". "והותר" הם אותם אותיות של "תורה", ודבר זה נועד לרמז לכל אדם שראוי כי מכל מה שיאכל יותיר מעט, ועל ידי כך יתברך גם בברכה שתמיד יוכל להותיר ממאכלו ולא יחסר לו דבר.
  24. כאשר לווה אותו צדיק בכדי לפרנס את 250 נביאי השם שהחביא במהרה מפני איזבל המרשעת שרצתה להרגם
  25. "ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה' והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים, ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לך בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן, ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנייך כלים רקים אל תמעיטי ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי... ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם וכו'" (מלכים ב ד, א-ז)
  26. (לעיל י"א, מד)
  27. (שבועות יח) וכן הביא הבעל הטורים על אתר
  28. ועיין ס"ה ג'מ"ג
  29. (תנחומא כי תשא)
  30. ועל אשת עובדיה אומר הכתוב "צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל" (משלי ל"א) (וכפי שמובא באוצר המדרשים אייזנשטיין) עמוד 144)
  31. ויש אומרים שבכסף זה האכיל עובדיה את הנביאים.
  32. (וי"א שזהו חבקוק הנביא, כמובא בזוהר פרשת בשלח דף מד עמוד ב).
  33. (וראה רמב"ם איסורי ביאה כא, יב)
  34. כי הכוונה אשר יכוין המזריע בשעת מעשה תימשך לזרע את הנפש, אם יחשוב מחשבות רעות ומזוהמות ימשוך לטפה נפש טמאה, ואם יחשוב מחשבות טהרה ימשיך נפש קדושה
  35. וראה עוד בארוכה בשער הקדושה לרמב"ן.
  36. (משלי יד, א)
  37. "אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן". (ברכות דף יז, א)
  38. (פר' פקודי דף רכ"ד עמוד ב')
  39. "מאי ויראם אסתכל בהו דהא לית זרעא מתתקנא זמין לנפקא מנייהו ואוקמוה, ויראם הא אוקמוה, דאתעבידו בליליא דכפורי, מיד ויקללם בשם ה'".
  40. עוד נראה שאחאב ואשתו הורידו נפשות לא טובות לצאצאיהם. וזו סיבה נוספת לכך שיהוא מלך על ישראל הכרית אותם כפי שנאמר (מלכים ב י, יא-יד) "וַיַּךְ יֵהוּא אֵת כָּל הַנִּשְׁאָרִים לְבֵית אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל... עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד. וְיֵהוּא מָצָא אֶת אֲחֵי אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה... וַיֹּאמֶר תִּפְשׂוּם חַיִּים וַיִּתְפְּשׂוּם חַיִּים וַיִּשְׁחָטוּם אֶל בּוֹר בֵּית עֵקֶד אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם אִישׁ וְלֹא הִשְׁאִיר אִישׁ מֵהֶם." וכתב המצודת דוד. "כי גם המה היו מבית אחאב". ומשמע כי בשנים אילו יש צורך לתיקון קדושת הזרע וכן מוצאים אנו בחזקיה ראה להלן פפ~138.