פרשה פתוחה 139 ~ ואיש או אישה כי יהיה בו נגע

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,079 – 3,109 לבריאה | 682 - 651 לפני מניינם 


כט וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן. ל וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶתֶק הוּא צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא. לא וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים. לב וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב וּמַרְאֵה הַנֶּתֶק אֵין עָמֹק מִן הָעוֹר. לג וְהִתְגַּלָּח וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית. לד וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר וּמַרְאֵהוּ אֵינֶנּוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְטִהַר אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר. לה וְאִם פָּשֹׂה יִפְשֶׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר אַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ. לו וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר לֹא יְבַקֵּר הַכֹּהֵן לַשֵּׂעָר הַצָּהֹב טָמֵא הוּא. לז וְאִם בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן. [3087]    לח וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת בֶּהָרֹת לְבָנֹת. לט וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת כֵּהוֹת לְבָנֹת בֹּהַק הוּא פָּרַח בָּעוֹר טָהוֹר הוּא.    מ וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא. מא וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא. מב וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ. מג וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת הַנֶּגַע לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר. מד אִישׁ צָרוּעַ הוּא טָמֵא הוּא טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ. מה וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. מו כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ.    מז וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים. מח אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר אוֹ בְעוֹר אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר. מט וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר נֶגַע צָרַעַת הוּא וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן. נ וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים. נא וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת הַנֶּגַע טָמֵא הוּא. נב וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד אוֹ אֶת הַשְּׁתִי אוֹ אֶת הָעֵרֶב בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים אוֹ אֶת כָּל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ הַנָּגַע כִּי צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. נג וְאִם יִרְאֶה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְּכָל כְּלִי עוֹר. נד וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְכִבְּסוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע וְהִסְגִּירוֹ שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית. נה וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ. נו וְאִם רָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֹתוֹ וְקָרַע אֹתוֹ מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הָעוֹר אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵרֶב. נז וְאִם תֵּרָאֶה עוֹד בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר פֹּרַחַת הִוא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע. נח וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע וְכֻבַּס שֵׁנִית וְטָהֵר. נט זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ.

ויקרא יג:כט - נט

הפסוקים והמצוות

צרעת נתקים.שנאמר:כי יהיה בהם נגע בראש או בזקן[1]

שלא לגלח שיער הנתק שנאמר:ואת הנתק לא יגלח. ‏[2]

טהרת הבוהק.שנאמר: בהק הוא וכו' טהור הוא. ‏[3]

מראות קרחת וגבהת שנאמר:קרח הוא וכו' גבח הוא. ‏[4]

להיות המצורע ידוע לכל, וכן שאר הטמאים. שנאמר:בגדיו יהיהו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא. ‏[5]

להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.שנאמר: והבגד כי יהיה בו נגע צרעת. ‏[6]

המסר המרומז

לשון הרע והוצאת שם רע שבעלילות ומזימות יסודם במחשבה, ואדם נענש עליהם בראשו.

מאורעות השנים

מות אלישע ג'צ"ח וי"א ג'ק"ט

אלישע נסתלק בג'צ"ח וי"א ג'ק"ט ‏[7]. מיתתו מתוארת בנביא כך "וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּבְךְּ עַל פָּנָיו וַיֹּאמַר אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו. וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלִישָׁע קַח קֶשֶׁת וְחִצִּים וַיִּקַּח אֵלָיו קֶשֶׁת וְחִצִּים... וַיֹּאמֶר פְּתַח הַחַלּוֹן קֵדְמָה וַיִּפְתָּח וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר וַיֹּאמֶר חֵץ תְּשׁוּעָה לה' וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם וְהִכִּיתָ אֶת אֲרָם בַּאֲפֵק עַד כַּלֵּה... וַיָּמָת אֱלִישָׁע וַיִּקְבְּרֻהוּ וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ בָּא שָׁנָה. וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקָם עַל רַגְלָיו" ‏[8]. בהמשך יתבאר הקשר שבין מות אלישע, הסתלקותו לבין פרשתנו.

ועל מיתת אלישע נאמר ‏[9]: "וַיָּמָת אֱלִישָׁע וַיִּקְבְּרֻהוּ וּגְדוּדֵי מוֹאָב יָבֹאוּ בָאָרֶץ בָּא שָׁנָה: וַיְהִי הֵם קֹבְרִים אִישׁ וְהִנֵּה רָאוּ אֶת הַגְּדוּד וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת הָאִישׁ בְּקֶבֶר אֱלִישָׁע וַיֵּלֶךְ וַיִּגַּע הָאִישׁ בְּעַצְמוֹת אֱלִישָׁע וַיְחִי וַיָּקָם עַל רַגְלָיו:". וכתב הרד"ק ‏[10]: "...והאיש הזה היה שלום בן תקוה והוא מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום ומה צדקות היה עושה היה ממלא את החמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב את נפשו ובזכות הצדקות שעשה שרתה רוח הקדש על אשתו, שנאמר אל חולדה הנביאה אשת שלום בת תקוה. וכשמת גמלו כל ישראל עמו חסד ויצאו עמו לקברו."

מיתת יהוידע הריגת זכריה בן יהוידע נביא וכהן גדול ע"י פקודת יהואש 3100

"קבר זכריה" מצבת קבורה בהר הזיתים מתקופת בית שני, אותה מייחסת המסורת לזכריה

יהוידע חיזק מאד את עבודת המקדש, כמתואר בדברי הימים כנ"ל. בנו זכריה נהרג על ידי יואש. "זכריה בן יהוידע, כהן גדול, נביא ודיין, חתן המלך היה ונהרג בפקודת המלך יהואש בשנת ג'ק ועל פי המדרש היה ביו"כ ובשבת, לתקופת השנה נהרג המלך מעבדיו. קבורתו בשיפוע הר הזיתים, נחצב מעומד באבן, לא רחוק מציון שנקברו שם מלכי בית דוד... ובהקהלת רבה: היה דמו תוסס עד צדקיהו" (סה"ד ג"א ק'). וכן הוא אומר-"ויזקן יהוידע וישבע ימים וימת בן מאה ושלשים שנה במותו, ויקברהו בעיר דויד עם המלכים כי עשה טובה בישראל ועם האלקים וביתו, ואחרי מות יהוידע באו שרי יהודה וישתחוו למלך אז שמע המלך אליהם, ויעזבו את בית ה' אלקי אבותיהם ויעבדו את האשרים ואת העצבים... ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלקים למה אתם עברים את מצות ה' ולא תצליחו כי עזבתם את ה' ויעזב אתכם, ויקשרו עליו וירגמהו אבן במצות המלך בחצר בית ה', ולא זכר יואש המלך החסד אשר עשה יהוידע אביו עמו ויהרג את בנו וכמותו אמר ירא ה' וידרש, ויהי לתקופת השנה עלה עליו חיל ארם" (דה"ב פרק כ"ד).



יהואחז בן יהוא מלך ישראל 3,083 עד 3,098 ‏[11][12]

"... מלך יהואחז בן יהוא על ישראל בשמרון שבע עשרה שנה. ויעש הרע בעיני ה' וילך אחר חטאת ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל לא סר ממנה. ויתנם (ה') ביד מלך ארם וביד בן הדד בן חזאל כל הימים. ויחל יהואחז את פני ה', וישמע אליו ה' כי ראה את לחץ ישראל כי לחץ אתם מלך ארם. ויתן ה' לישראל מושיע ויצאו מתחת יד ארם, וישבו בני ישראל באהליהם כתמול שלשום. אך לא סרו מחטאת בית ירבעם אשר החטי את ישראל בה הלך, וגם האשרה עמדה בשמרון. כי לא השאיר ליהואחז עם כי אם חמשים פרשים ועשרה רכב ועשרת אלפים רגלי, כי אבדם מלך ארם וישמם כעפר לדש." ‏[13]. ככול הנראה יהואחז הוא אשר מכוון הכתוב לרפאות את נעמן שר צבא ארם מצרעתו.

יואש בן יהואחז מלך ישראל 3,098 עד 3,114 "בשנת שלשים ושבע שנה ליואש מלך יהודה, מלך יהואש בן יהואחז על ישראל בשמרון שש עשרה שנה. ויעשה הרע בעיני ה', לא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל בה הלך" ‏[14].

פסלו של הושע הנביא בידי אליג'אזיניו מראשית המאה ה-19 בזיליקת בום ז'זוס דה מטוזיניוס קונגוניאס, ברזיל

הושע בן בארי משבט ראובן ‏[15] התנבא בימי עוזיהו, יותם, אחז, חזקיהו, ירבעם בן יואש ונבואתו קודם ישעיה. ובית דינו אמוץ אבי ישעיה וצדקיהו כהן גדול. ולפי אברבנאל קיבל מאלישע, קבלה ו' לנביאים מסיני ‏[16]. ה' ציווה את הושע ליקח אשה זונה ‏[17]: "... וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי ה': וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן:". ובגמרא ‏[18]: "אמר רב: שהכל גומרים בה. בת דבלים - דבה רעה בת דבה רעה". ואמרו עוד ‏[19]: "אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיון שדברתי עמו - פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה. אמר לו: רבונו של עולם, יש לי בנים ממנה ואין אני יכול להוציאה ולא לגרשה! אמר ליה הקדוש ברוך הוא: ומה אתה, שאשתך זונה ובניך [בני] זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן - כך. ישראל, שהן בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, וכו', ואתה אמרת העבירם באומה אחרת! כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן, שנאמר ‏[20] 'וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם וגו' "

ובתקופה הזו בקורות עמנו אנו מוצאים עוד הוראה חשובה בענין גדולת תיקון עוון לשון הרע וכדברי הגמרא ‏[21] על ירבעם, "אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה - מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס. מנלן דאימני - דכתיב ‏[22] 'דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל'. ומנלן דלא קיבל לשון הרע - דכתיב ‏[23] 'וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס וגו', וכתיב ‏[24] 'כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וגו'. אמר: חס ושלום אמר אותו צדיק כך, ואם אמר - מה אעשה לו? שכינה אמרה לו."

כליל תפארת

3087 - "נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן", כנגד: מחלת אלישע שהתרפאה:

ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן...וְאִם בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן. שנת 3087, והוא מספר שנים לפני מות אלישע 3098 או 3109, וירמוז על מחלת אלישע שהתרפאה. וענין זה של מחלה שמתרפאים ממנה התחדש אצל אלישע בתקופה שלפני מותו. וגם הפסוק שלפני כן ‏[25]" וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין וְנִרְפָּא:" מרמז על מחלה שהתרפאה ודבר זה גם יורה על עניין ההתרפאות מהמחלה ששורשו כאן אך מתחיל להתקיים בהיקף גדול יותר בזמן אלישע שבפרשתנו, שכן אמרו ‏[26]: "עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח, אתא אלישע בעא רחמי ואתפח (כלומר, עד לזמן אלישע אדם שחלה סופו היה למות, ומזמן אלישע היו חולים שהתרפאו), שנאמר ‏[27] 'וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ' - מכלל דחלה חלי אחריתי (כלומר, חולי אחר שנרפא ממנו). תנו רבנן: שלשה חלאין חלה אלישע; אחד - שדחפו לגיחזי בשתי ידיו, ואחד - שגירה דובין בתינוקות, ואחד שמת בו. שנאמר 'וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ'".

3090 - "וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא", כנגד: מעשה אלישע עם הנערים "עלה קרח… ויקללם":

"וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא" הוּא הַפָּסוּק הַ' 3090 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּשְׁנַת 3090 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם היתה תקופת אלישע הנביא שהיתה לו בחינה של קֵרֵחַ, כמו שכתוב עליו (מ"ב ב, כג) "עלה קרח" ומפרש הספר 'חומת אנך' "עלה קרח" משום דאליהו זכור לטוב היה בעל שער והוא אינו קראוהו קֵרֵחַ. ‏[28][29]. והכתוב מרמז לארוע שקרה עם אלישע כנאמר: ‏[30]: "וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה' וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל הַר הַכַּרְמֶל וּמִשָּׁם שָׁב שֹׁמְרוֹן." ומה שנאמר "טָהוֹר" מרמז שאלישע היה טהור בכוונתו כאשר קיללם וכפי שהבאנו דברי חז"ל בפירוש הרד"ק לעיל בפר 135, עיין שם ומ"מ הגמרא אומרת שהיה בזה גם טעם לפגם ואלישע חלה משום כך.

וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא[31]. פסוק זה הוא גם כנגד שנת נבואת הושע, בשנת ג"א צ' וכאמור עניין נגעי הראש כנגד לשון הרע ומזימת הוצאת שם רע. ובסופו של דבר הושע ניטהר מהמחשבות הלא-טובות שחשב על עם ישראל, וכפי שהתבאר לעיל.


3095 - צרעת שבנא הסופר שהיה כהן גדול וצרעתו שנאמר: ״וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה״:

שהפסוק (ויקרא יג:מה) וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה״ הוא הפסוק 3095. ובשנת 3095 היה שבנא הסופר

לא ידוע באיזו שנה נולד ובאיזה נפטר. אך מוזכר בויקרא רבה (פרשה ה:ה), בהקשר לפסוק ״ועל שפם יעטה״ וכן בהקשר לפסוק (ויקרא טז:ו) ״וכפר בעדו ובעד ביתו״ המקביל לשנת 3205 וזו שנת ו׳ לחזקיהו המלך וכן שנת גלות עשרת השבטים.

בנביא שבנא מוזכר בישעיהו כב ומשמע שפרק זה נאמר לאחר מות המלך אחז אשר נפטר בשנת 3199. עוד מוזכר בספר מלכים ב׳ יח:יג ״ובארבע עשר שנה למלך חזקיה״ וזו שנת 3213. ואמצע השנים הרי הם 3206 שנה ״וכפר בעדו ובעד ביתו״. ודבר נפלא הוא זה. ושבנא הסופר נצתרע כמובא במדרש ויכול שיזכר על שנת לידתו ״ועל שפם יעטה״.

ונביא את דברי המדרש:

והנביא מקנתרו ואומר ״מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר אמר לו גלויי בר גלויי איזה כתל בנית כאן איז עמוד העמדת כאן אפלו איזה מסמר קבעת כאן... ר׳ שמואל בשם מר עוקבן אמר ממרום נחצב עליו שלא תהיה לו קבורה בארץ ישראל... אמר ר׳ שמואל בר נחמן כהדין תרנגלא דהוה גלה ואזל מן אתר לאתר. ועטך עטה. שלקה בצרעת, כמה דתימא וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה ... דר׳ רלעזר דהוה אמר כהן גדול היה שהיה נהנה מן הקרבנות על דעתיה דר׳ יהודה ברבי דהוא אמר אמרכל היה שהיה נהנה מן ההקדשות.



(ויקרא ד:ג) ״ואם הכהן המשיח יחטא״ והוא הפסוק 2761 מתחילת התורה.

ודברי שבנא הסופר מוזכרים בספר מלכים ב׳ יח:יג) ״ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה... ויאמר אליקים בן חלקיהו ושנה ויואח אל רבשקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החמה״ וכן שאר הדברים בפרק זה המקביל לשנת 3213.

עוד בהקשר לשבנא הסופר בישעיהו כב ״משא גיא חזיון״ וזה לאחר מות המלך אחז (שם יד, כה) בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה״ אשר מת בשנת 3200.

הרי לנו

שנגע הראש והזקן אשר נגע בהם אלישע הם כנגד עוונות הלשון אשר יסודם במחשבה. לפעמים יענש האדם על דברי הלשון אע"פ שמקור דבריו אמת והוא וטהור במחשבתו, ואפילו חייבים הניזוקים (עצמם), אע"פ כן יענש האדם בעבור דבריו להורות על חומר זהירות שמירת הלשון, ועוד כי כל הדברים סובבו על כי עלה רוגז במחשבתו, בראשו ויאמר דברים אילו והיה לו להשמר בדברו.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות, רס"ג
  2. מוני המצוות: סה"מ מצוה ק"ע, ורמב"ן משיג, סמ"ג לאוין שסב. מקורות: נגעים
  3. מוני המצוות רס"ג
  4. מוני המצוות רס"ג
  5. מוני המצוות: סה"מ מצוה קע"א, סמ"ג עשין רלה. מקורות: פסחים פז:א, ערכין טז:א, מגלילה ח"א, מועד קטן ז, טו, סוטה כג"א, חולין עח"א, נגעים פיג.
  6. מוני המצוות סה"מ מצוה קע"ב, רמב"ן. מקורות: נגעים פ' י"א, זבחים צה.
  7. ועיין בס"ה ג'מ"ג שם
  8. מלכים ב: י"ג, יד-כא
  9. מלכים ב יג, כ-כא
  10. שם
  11. עי' בסה"ד בשנים אלו, שלדעתו יש כאן שנים מקוטעות, וכתב שעל פי דבריו יתיישבו קושיות רבות.
  12. לפי חשבונם 814- עד 800- למניינם, שזה מאתיים שנה קודם לכן, ואין לנו אלא דברי המסורה.
  13. מלכים ב: יג, א-ט
  14. במלכים ב' י"ג, י –יא
  15. וכן הוא גם בפסיקתא רבתי (איש שלום) הוספה א פרשה ג
  16. ראה סה"ד ג"א צ'
  17. הושע א, ב-ג
  18. פסחים דף פז, א
  19. פסחים פ"ז ע"ב
  20. הושע ב, א
  21. פסחים שם
  22. הושע א, א
  23. עמוס ז, י
  24. שם ז, יא
  25. ויקרא יג, יח
  26. בגמרא בבא מציעא דף פז, א
  27. מלכים ב יג, יד
  28. ורבינו האר"י ז"ל פירש דאלישע היה מקין וגם קֹרַח היה מקין.
  29. ושנות פרשה סתומה זו מ- ג' אלפים צ' עד ג'צ"ו, ומות אלישע ג'צ"ח או ג'ק"ט כאמור
  30. מלכים ב ב, כג
  31. ויקרא יג, מ