פרשה פתוחה 140 ~ טהרת צרעת האדם

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,110 – 3,141 לבריאה | 651 - 619 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. ג וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ. ד וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. ה וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים. ו אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים. ז וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. ח וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים. ט וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר. י וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן. יא וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. יב וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לְאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה. יג וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא. יד וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית. טו וְלָקַח הַכֹּהֵן מִלֹּג הַשָּׁמֶן וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית. טז וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהוָה. יז וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל דַּם הָאָשָׁם. יח וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה. יט וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הַחַטָּאת וְכִפֶּר עַל הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה. כ וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה הַמִּזְבֵּחָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר.    כא וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן. כב וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְהָיָה אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה. כג וְהֵבִיא אֹתָם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְהוָה. כד וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה. כה וְשָׁחַט אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית. כו וּמִן הַשֶּׁמֶן יִצֹק הַכֹּהֵן עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית. כז וְהִזָּה הַכֹּהֵן בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהוָה. כח וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם. כט וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי יְהוָה. ל וְעָשָׂה אֶת הָאֶחָד מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ. לא אֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה עַל הַמִּנְחָה וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַמִּטַּהֵר לִפְנֵי יְהוָה. לב זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ.

ויקרא יד:א - לב

הפסוקים והמצוות

טהרת צרעת אדם וצרעת בית להיות הטהרה מן צרעת אדם וצרעת בית, בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים ומים חיים[1] שנאמר: זאת תהיה תורת המצורע. להיות המצורע מגלח כל שערו ביום השביעי[2] שנאמר: והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו. להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה[3] שנאמר: ורחץ במים את כל בשרו. להתרחק מליהנות בבגד מנוגע[4] שנאמר: צרעת ממארת היא טמא הוא. איסור הנאה מצפורי מצורע[5] שנאמר: ושחט את הצפור האחת. להקריב המצורע קרבן כשיתרפא מצרעתו אחר שיטהר שנאמר: וביום השמיני וכו[6] מעשה התנופות . ‏[7] שנאמר: ולקח הכהן וכו' והניף אותה תנופה לפני ה' . טהרת מצורע עני[8] שנאמר: ואם דל הוא וכו '

המסר המרומז

הצרעת באה למען ילמד האדם כי מקומו ומעמדו תלויים ברצון השם ואם רוצה לשים עצמו בתחום שאינו שלו הרי שמחוץ למחנה יושיבוהו. רק אחרי לימוד זה יכול המצורע להטהר מצרעתו.


מאורעות השנים

עוזיהו בן אמציהו - וצרעתו

המלך עוזיהו צויר ע"י רמברנט 1635.

עוזיהו בן אמציהו [ובספר מלכים הוא נקרא גם בשם "עזריה"] נתמנה למלך על יהודה חמש עשרה שנה לפני מות אביו [זו שנת ג'קי"ד] והוא בן שש עשרה שנה. הוא מלך חמישים ושתיים שנים ועליו נאמר שהיה ישר בעיני השם כאביו רק הבמות לא סרו וכמו בזמן אביו. הוא ניצח את הפלישתים וחיזק את ירושלים. אך כחזקתו גבה לבו והוא רצה להקטיר על המזבח הפנימי על אף שלא היה כהן, ובשעה שרצה להקטיר פרחה על מצחו צרעת שלא נרפא ממנה עד יום מותו. בימי צרעתו מלא את מקומו, בנו יותם במלכות. כתוצאה מצרעתו קברוהו בשדה הקבורה אשר למלכים ולא במערת הקבורה. וכן הוא אומר – "ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה אמציהו אביו, רק הבמות לא סרו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות, וינגע יהוה את המלך ויהי מצרע עד יום מתו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית שפט את עם הארץ... וישכב עזריה עם אבתיו ויקברו אתו עם אבתיו בעיר דוד וימלך יותם בנו תחתיו " ‏[9], ובדברי הימים מפורט על מה נצטרע – " וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלקיו ויבא אל היכל יהוה להקטיר על מזבח הקטרת... ויעמדו על עזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עזיהו להקטיר ליהוה כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר צא מן המקדש כי ... ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני... ויהי עזיהו המלך מצרע עד יום מותו וישב בית החפשות מצרע כי נגזר מבית יהוה ויותם בנו על בית המלך שופט את עם הארץ... וישכב עזיהו עם אבתיו ויקברו אתו עם אבתיו בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא וימלך יותם בנו תחתיו".

מלכות מנוגעת של עוזיהו באשר לקח כתר כהונה על ראשו זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע: וכו'. על אחת עשרה דברים הנגעים באים, ואחד מהם הוא עוון מי שנכנס בתחום שאינו שלו וכתיב "... ועל הנכנס בתחום שאינו שלו, מן עוזיהו שנכנס בתחום הכהונה, שנאמר והצרעת זרחה במצחו" ‏[10]. והמקרה של הצרעת שזרחה במצחו של עוזיה ארע בשנים שמקבילות לשנות הפרשה. והסבר העניין נראה, כי דין המצורע להיות מחוץ לשלוש המחנות כנאמר "כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ" ‏[11]. והיינו שהאדם מוצא ממקומו הטבעי והראוי. וזו מידה כנגד מידה לאדם שרצה לשים עצמו בתחום שאינו ראוי לו, וכביכול הקב"ה אומר לו "רצית לשים עצמך בתחום שאינו שלך ובזה למעול בי, אף אתה תהא בתחום שאינו שלך ומבודד תהא מתחומך ומקומך".

מדבר זה צריך האדם ללמוד שלא להתגאות ולהכיר את מקומו כדברי חז"ל שאחד מקנייני תורה ההכרחיים הוא "המכיר את מקומו" ‏[12], ושלא ישים עצמו במקום שאינו ראוי לו ויתהדר באיצטלא שאינה לפי מידתו, וצריך שילמד את עצמו לילך בדרך הענווה והישרות לפי רצון השם כפי התפקיד שהועד לו.

והובא אל הכהן: ויש להסביר באופן נוסף את הסיבה שמחמתה נענש עוזיהו בצרעת. והכלי יקר על אתר ‏[13], "... ומהו שאמר 'וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן', כי 'וְהוּבָא' בעל כרחו משמע, ... והצרעת מכריחו שבעל כרחו שלא בטובתו יובא אל הכהן לבקש ממנו רפואה לדעת מוסר השכל, כי אילו הלך מתחילה מרצונו לבקש תורה משפתי כהן ולהיות מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום ושלא לשלח מדנים בין אחים בשוט לשונו אז לא היה בא לידי צרעת זה, ומאחר שלא עשה זה מרצונו בהיותו "בריא אולם", ‏[14] הנה עכשיו והובא אל הכהן בעל כרחו לבקש ממנו דרך התשובה". ועל פי זה יש לבאר כי עוזיהו שרצה לעצמו את תפקיד הכהונה שלא כדין נענש בצרעת ובזה הוצרך הוא עצמו ללכת לכהן לבקש תיקון לצרעתו, ובמקום שהוא יהיה הכהן העומד מעל הכהנים כפי שהוא רצה [שהרי טענתו להקריב קטורת היתה "יאה למלך לשרת את מלך הכבוד" ‏[15] הוא הוצרך לבסוף לקבל מאת הכהנים תיקון. ובזאת למדנו כי לכהנים שהוקדשו מאת השם מעלה מיוחדת שגם המלך אינו זוכה לה. וכן אמרו הכהנים לעוזיהו "וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לה' כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵה' אֱ-לֹהִים" ‏[16]. וגם עניין זה יסודו מעניין הפרשה שאחד מקנייני החכמה הוא אדם "המכיר את מקומו".


עמוס הנביא ‏[17]

תחריט מאת גוסטב דורה המתאר את הנביא עמוס, 1865

עמוס הנביא, משבט אשר, הוא אחד מתוך ארבעת הנביאים שנתנבאו באותה התקופה. הוא נתנבא בימי עזיהו מלך יהודה וירבעם בן יואש מלך ישראל [ששניהם נתמנו באותה שנה כמבואר לעיל ‏[18]]. עמוס היה נוֹקֵד ובוֹקֵר, העוסק בגידול צאן, ובוֹלֵס-אוסף שקמים ‏[19] בנבואותיו הוכיח את העמים וצפה את הפורענות העתידה על בני ישראל. י"א כי עמוס הומת ע"י עוזיהו מלך יהודה בברזל שהשים במצחו (נחל עדן חולק על כך, שא"כ עוזיהו היה רשע גמור והרי לא נמנה עם עשרה מלכים רשעים ממלכי יהודה (ע' )


ירבעם (השני) בן יואש מלך ישראל 3,114 עד 3,153 ירבעם בן יואש הומלך על ממלכת ישראל בשנת חמש עשרה למלכות אמציהו מלך יהודה [זו שנת ג'קי"ד]. "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר. כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל ". ‏[20].


אמציה from "Promptuarii Iconum Insigniorum "

אמציה מלך יהודה 3100 - 3115 - 3117 אמציהו בן יואש הומלך בשנת שתים למלכות יואש בן יהואחז מלך ישראל, [זו שנת ג'ק'] הוא היה בן עשרים וחמש במלכו והוא היה מלך עשרים ותשע שנים [אך בפועל הוא מלך פחות היות ובנו מלך עוד בחייו]. עליו נאמר ‏[21]: "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְּדָוִד אָבִיו כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יוֹאָשׁ אָבִיו עָשָׂה. רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת." אמציה מלך יהודה פתח במלחמה נגד ממלכת ישראל אך ניגף לפניהם. הוא מת מקשר שקשרו עליו בירושלים ‏[22]. ובספר דברי הימים ‏[23] מובא החטא שהביא לכך שבסופו של דבר קשרו עליו קשר. אמציה נקבר עם אבותיו בעיר דויד.

הרי לנו

אין לאדם לדחוף ולנסות להגיע למקומות שאינם ראויים לו, ואם ינסה יפסיד ח"ו גם את מה שיש לו כבר, ויהפוך להיות נזקק לאלה שרצה להיות מעליהם.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות:סה"מ מצוה קעג. סמ"ג עשין רלו. מקורות: נגעים פי"ד. סוטה טז. נזיר מ.
  2. מוני המצוות: סה"מ מצוה קע"ד סמ"ג עשין רלז. מקורות: נגעים פי"ד. סוטה טז. נזיר מ.
  3. מוני המצוות: סה"מ מצוה קעה. סמ"ג עשין רמח. מקורות: מקואות. יו"ד סי' קצו קצח, רא.
  4. מוני המצוות: רמב"ן, זהר הרקיע
  5. מוני המצוות: יראים
  6. מוני המצוות: סה"מ קע"ו סמ"ג עשין רפא. מקורות: כריתות ח. נגעים פי"ד. נזיר ס.
  7. מוני המצוות: יראים, רס"ג
  8. מוני המצוות: רס"ג.
  9. מלכים ב', ט"ו
  10. מדרש תנחומא פרשת מצורע (י)
  11. ויקרא י"ג, מו
  12. אבות ו, ו
  13. ויקרא יד, ב
  14. תהלים עג ד
  15. ראה רש"י דבר"ה כ"ו י"ט
  16. ד"ה ב', כו, יח-יט
  17. ראה סה"ד ג'ק"י
  18. וראה רש"י מלכים ב ט"ו, א'
  19. עמוס ז, יד
  20. מלכים ב יד, כד-כו
  21. מלכים ב יד, ג-ד
  22. מלכים ב יד, יט
  23. ב, כה