פרשה פתוחה 143 ~ ואשה כי תהיה זבה

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,185 – 3,199 לבריאה | 576 - 561 לפני מניינם 


יח וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב. יט וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. כ וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. כא וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. כב וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכָל כְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. כג וְאִם עַל הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר הִוא יֹשֶׁבֶת עָלָיו בְּנָגְעוֹ בוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. כד וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא.    כה וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא. כו כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל יְמֵי זוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה לָּהּ וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ. כז וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. כח וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר. כט וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ל וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ. לא וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. לב זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ. לג וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה.

ויקרא טו:יח - לג

הפסוקים והמצוות

טומאת נדה ופרשתה:

להיות הנדה טמאה ומטמאה לאחרים. שנאמר: ושל הנוגע בה יטמא עד הערב. ‏[1]

להיות הנדה טמאה ומטמאה לאחרים[2] שנאמר: וכל הנוגע בה יטמא עד הערב

טומאת בועל הנדה. [3] שנאמר: ותהי נדתה עליו

טומאת משמשת.[4] שנאמר: ואשה אשר ישכב איש אותה ש"ז

לפרוש מאשתו סמוך לוסתה[5] שנאמר: והזרתם את בני ישראל מטומאתם.

טמאת זבה:

להיות זבה טמאה ומטמאה.[6]שנאמר: ואשה כי יזוב זוב דמה.

להקריב הזבח קרבן כשתתרפא מזובה אחר שתטהר[7]שנאמר: ואם טהרה מזובה.

המסר המרומז

הבדלת עם ישראל הינה במספר אופנים ראשית בעניין האמונה וזאת בה' יתברך אין עוד מלבדו. האמונה מקנה מודעות וזאת לנסיבות ואילו מובילות להנהגות מוסריות ומשפטיות באשר להנהגת האדם בפרט ובכלל, הן הן המצוות. עניין המצוות העושקות בטומאה וטהרה הינם חלק מרכזי בקדושת העם וההבדלתו מפולחן העמים ובאלוהי הפריון למניהים. לכן זכות קדושת העם ובמיוחד באשר לשמירת דיני טומאה וטהרה מהווה דבר מרכזי במרקם ואופי האומה. וכן אנו מוצאים כי בשנים אילו באשר תמו שנות זכות האבות כמאמר חז"ל וסחריב חובל לעלות על ירושלים חזקיהו המלך עוזר כח ומחדש את עניין הקדושה והטהרה בעם, וצביון המשפחה על פי נוהל ההלכה. וכך היה ששמירת דיני טומאה וטהרה התצילה את (יהודה) הדור מגלות, ותעזור לדור להיזכר לטובה.

מאורעות השנים

3184- מלכות אחז בן יותם אשר בימיו לא היו בקיעין בהלכות טומאה וטהרה, כנגד: ״וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ״:

אחז מתוך: Guillaume Rouillé's Promptuarii Iconum Insigniorum

שהפסוק (ויקרא טו:יח) ״ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ״ הוא הפסוק 3184 או 3184 לפי טעם עליון, ובשנת 3184 לפי סדר עולם מלך אחז בן יותם ויעש הרע בעיני ה׳ לכל שש שנות מלכותו כמניין שמו (אחז = 16). ובימיו, ״ויאמר ה׳ אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה׳״. ולא רק בלשון מליצה אלא כך בפועל כפי שמתואר בהמשך ״(שם ד:א) כי על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה. לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו, ועם לא יבין ילבט״.

וקדושת הזיווג תלוייה בהלכות טומאה וטהרה כאמורו ״וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ״.


ורבות התלאות אשר קראו לממלכת ישראל בסוף ימיה. ככתיב "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה" ‏[8]. ולאחר מכן "וַיִּמְצָא מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּהוֹשֵׁעַ קֶשֶׁר אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכִים אֶל סוֹא מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְלֹא הֶעֱלָה מִנְחָה לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר כְּשָׁנָה בְשָׁנָה וַיַּעַצְרֵהוּ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּאַסְרֵהוּ בֵּית כֶּלֶא" ‏[9]. ולאחר מכן "בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי" ‏[10].

3199 - תחילת מלכות חזקיהו בן אחז מלך יהודה 3199, כנגד: "וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה":

"וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה" הוּא הַפָּסוּק הַ' 3199 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּשְׁנַת 3199 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם מלך חזקיהו שעל תקופתו נאמר שהיו בקיאין באופן מיוחד בהלכות טומאה וטהרה, כמובא בגמרא (סנהדרין צד.) "אָמַר רַבִּי יִצְחָק נַפְחָא, חֻבַּל עוֹל שֶׁל סַנְחֵרִיב מִפְּנֵי שַׁמְנוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, שֶׁהָיָה דּוֹלֵק בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מֶה עָשָׂה נָעַץ חֶרֶב עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאָמַר, כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, יִדָּקֵר בְּחֶרֶב זֶה, בָּדְקוּ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, וְלֹא מָצְאוּ עַם הָאָרֶץ, מִגְּבַת וְעַד אַנְטִיפְּרַס, וְלֹא מָצְאוּ תִּינוֹק וְתִינֹקֶת, אִישׁ וְאִשָּׁה, שֶׁלֹּא הָיוּ בְּקִיאִין בְּהִלְכוֹת טֻמְאָה וְטָהֳרָה."

חזקיה בן אחז מלך על יהודה ג' להושע בן אלה ומלך כ"ט שנה.

המחלה המפחידה ביותר באותם הימים היתה מחלת הצרעת. ואחר הפרשה הזו אין התורה מזכירה את דיני הצרעת והדרך להיטהר ממנה באופן מיוחד. ואמנם בתקופה המקבילה בקורות הדורות מצאנו ‏[11] שאמרו על חזקיהו המלך שהוא "גנז ספר רפואות - והודו לו". ‏[12].

הושע בן אלה מלך ישראל 3,187 עד 3,205:

הושע מתוך: Guillaume Rouillé Promptuarii Iconum Insigniorum

הושע בן אלה היה המלך האחרון על ישראל והוא הרג את פקח בן רמליה והיה משבט ראובן ובימיו תמה זכות אבות. ובזה הדור יואל בן פתואל בן שמואל הנביא קבל ממיכה. והושע בן אלה מרד במלך אשור שלמנסר שנת י"ב לאחז מלך יהודה. כנאמר ‏[13]: "וַיְהִי בַּשָׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ: וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן: וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי: עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת בְּרִיתוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ:"

ועיין להלן פפ~149 בכתוב ‏[14]: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם:", שם נגזר ותבע ה' יתברך את גזר דינם.

כליל תפארת

"וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה", כנגד: תחילת מלכות חזקיהו בן אחז מלך יהודה 3199:

וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה וכו'. חזקיהו מלך בשנים (3,199-3,288) ובימיו תמה זכות אבות. ולמרות זאת ממלכת יהודה זכתה לשרוד בארץ הקודש עוד למעלה ממאה שנה. וזאת מפני זכות הבקיאות בדיני טומאה וטהרה. ועל זה ירמוז הכתוב באומרו ‏[15] "וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם." היה לו לומר והזהרתם, אלא שלשון זר הוא לשון גבול, כי באותם השנים היו בנ"י מוגבלים מהטומאה ולא היו צריכים לאזהרה כדא"ר יצחק נפחא "חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה".[16] ועל בני יהודה יאמר המשך הכתוב שם "...וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ. וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה" ‏[17]. ויש להבין כי לולא ב"י בזה הזמן טמאים בעבירות אילו על מה ולמה שמנו של חזקיהו דולק בבתי כנסיות ללמדם הלכות אילו? ויש ללמוד על כי באילו הדינים רפו ידיהם של ישראל ונעשתה פירצה לתורה ועל כן יבוא ויחדש תפארת ישראל. ‏[18]. ושם הובא שחזקיה הוא שרש חטא עמרם שגירש אשתו מפני גזרת כל הבן הילוד, וכן עשו כל בני דורו, ועל פי מרים החזירה. ומרומז בזה כי בזכות קדושת עמרם ויוכבד זכו לפרשת טהרת זכר ונקבה שקשורה במעשיהם.

וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ וכו'. דבר אחר "מי קיים מצות זיבה? יכניהו בן יהויקים. אמרו כיון שעלה נבוכדנצר להחריב את ירושלים עלה וישב לו בדפנו של אנטוכיא. ירדה סנהדרי גדולה לקראתו אמרו לו הגיע זמנו של בית זה ליחרב? אמר להם לאו אלא יהויקים מרד בי, תנוהו לי ואלך.... עמדו ונטלוהו ושלשלוהו לו ... כיון שהרגו נבוכדנצר המליך את יכניה בנו תחתיו וירד לו לבבל ... מיד שמע להם ועלה וישב בדפנו של אנטוכיא ירדו סנהדרי גדולה לקראתו ... אמר להם ... אותו שהמלכתי תנוהו לי ואני הולך לי ... מה עשה נבוכדנצר נטלו וחבשו בבית האסורים וכל מי שהיה נחבש בימיו לא היה יוצא משם לעולם... אשתו של נבוכדנצר... כיון שבא נבוכדנצר להזקק לה א"ל את מלך ויכניה אינו מלך אתה מבקש תפקידך ויכניה אינו מבקש תפקידו מיד גזר ונתנו לו אשתו. ... כיון שבא להזקק לה אמרה כשושנה אדומה ראיתי פרש ממנה, מיד הלכה וספרה וטהרה וטבלה, אמר לו הקב"ה בירושלים לא קיימתם מצות זיבה ועתה אתם מקיימין, שנא' ‏[19] ' גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ'." ‏[20]

וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ. וכתוב בספר עבודת ישראל ‏[21]: "דהתורה מרמזת לנו בהלכות אלו על ימי החורבן שאנחנו שרוין בארץ נכריה, ... ואשה, היא כנסת ישראל. כי יזוב זוב דמה, היינו הפרישות והתרחקות מאלוף נעוריה. בלא עת, רומז על החורבן ..." וניתן להוסיף על דבריו ולומר, שהכתוב ממשיך ואומר ‏[22] "וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר." והוא מרמז שהטהרה תלויה ברצון האישה, ואף כאן הגאולה תלויה ברצון עם ישראל להיטהר ולשמור את חוקי הברית והטהרה.

הרי לנו

קדושת הזרע והנידה הם שורשי זכותינו כעם ובאחזיתנו בארץ. כמו שניגאלנו ממצרים בזכות נשים צדקניות וקדושת הזיווג כך רחמנא לצלן בענוונותינו חרב בית המקדש. חזקיהו אשר ראה את הדרדרות העם תיקן ונעץ שמנו בכל פלך ופלך וזכותו תכתה את הגלות למאה שנה עד כי רבו המנאפים. (וראה פפ ~ סוטה חורבן בית שני).

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: רס"ג , סה"מ מצוה קפא, רמב"ן משיג, סמ"ג עשין רמא, סמ"ק סי קצג. מקורות נדה מא, נא, נו. כלים פא:י קפג
  2. מוני המצוות: סה"מ מצוה קפ"א, ורמב"ן משיג, סמ"ג עשין רמא. סמ"ק סי' קצג. מקורות: נדה מא, נא,נו. כלים פ"א יו"ד סי' קפג.
  3. מוני המצוות: רס"ג, זהר הרקיע.
  4. מוני המצוות: רס"ג
  5. מוני המצוות: סמ"ק
  6. מוני המצוות: סה"מ מצוה קפ"ב, רמבן משיג, סמ"ג עשין רמב, סמ"ק סי' רצג. מקורות : נדה לה, סו, עב, מגילה ח
  7. מוני המצוות: סה"מ, מצוה קפ"ג. שמ"ג עשין ריט. מקורות כריתות פא:ב
  8. מלכים ב, ט"ו, כט
  9. מלכים ב', י"ז
  10. שם י"ז, ו
  11. במסכת פסחים (דף נו, א
  12. וראה עוד באריכות בעניין חזקיה, בפ"פ 138, כי בפרשה הנ"ל נמצא שורש חטא חזקיה ועונשו, והתבאר שם בארוכה
  13. מלכים ב יח, ט-יב
  14. ויקרא כ, יח
  15. ויקרא טו, לא
  16. סנהדרין צ"ד
  17. וכבר התבאר עניין זה בפר' 138
  18. וכבר התבאר עניין זה בפר' 138
  19. זכריה ט, יא
  20. ויקרא רבה יט, ו
  21. פרשת מצורע
  22. יקרא טו, כח