פרשה פתוחה 144 ~ אחרי מות

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,200 – 3,233 לבריאה | 561 - 527 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּמֻתוּ. ב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת. ג בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה. ד כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם. ה וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה. ו וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. ז וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ח וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. ט וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיהוָה וְעָשָׂהוּ חַטָּאת. י וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה. יא וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ. יב וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יְהוָה וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת. יג וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְהוָה וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת. יד וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ. טו וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת. טז וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם. יז וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל. יח וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. יט וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כ וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי. כא וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי ידו [יָדָיו] עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה. כב וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר. כג וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם. כד וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם. כה וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה. כו וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה. כז וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם. כח וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה. כט וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. [3228] ל כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ. לא שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם. לב וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ. לג וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר. לד וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.

ויקרא טז:א - לד

הפסוקים והמצוות

איסור כניסת כהנים להיכל וכל שכן זרים:

שלא יכנסו הכהנים בכל עת להיכל וכל שכן זרים[1] שנאמר: ואל יהא הכל עת אל הקדש.

איסור ביאה בהיכל ללא צורך למלקות[2]שנאמר: ואל יבא בכל עת.


עבודת יום הכיפורים - וידוי כהן הגדול:

לעשות עבודת היום ביום הכיפורים[3]שנאמר: בזאתיבא אהרון וכו' ומאת עדת וגו'. .

וידוי הכה"ג ביום הכיפורים[4]שנאמר: והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל.

המסר המרומז

מות שני בני אהרון מרמז על עניין החרבן בהראות לנו כי הזכות למשכן ה' בתוכנו מחייבת אותנו להתנהג ביתר קדושה וכבוד במקדש, וכל הפרת קדושתו וכבודו עלולה להביא כליה.


מאורעות השנים

3228 - פטירת חזקיהו המלך לאחר שנוספו לו 15 שנה עבור כי התפלל לה׳, כנגד: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ"

שהפסוק (ויקרא טז:ל) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" הוא הפסוק 3228 מתחילת התורה. ובשנת 3228 נפטר חזקיהו המלך אשר עשה תשובה מלאה ונוספו לו 15 שנה לשנות חייו. וכך היה המעשה: "בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה... ויבך חזקיהו בכי גדול. ויהי ישעיהו לא יצא העיר חצר התיכנה ודבר ה' היה אליו... כה אמר ה'... הנני רפא לך ביום השלישי... בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו כי שמע כי חלה חזקיהו. וישמע עליהם חזקיהו ויראם את כל בית נכתה את הכסף ואת הזהב... ויאמר ישעיהו אל חזקיהו שמע דבר ה'. הנה, ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבתיך עד היום הזה בבלה... וישכב חזקיהו עם אבתיו, וימלך מנשה בנו תחתיו" ‏[5].


3228 - מלך מנשה בן חזקיהו שהרשיע 22 שנה, כנגד: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ"

שהפסוק (ויקרא טז, ל) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" הוּא הַפָּסוּק הַ 3228 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לפי טעם עליון, ובשְׁנַת 3228 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם מָלַך מנשה שהרשיע 22 שנה, וזכה לתשובה ולכפרה (בשנת 3250). ומלך עוד 33 שָׁנָה בִּתְשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ד״ה ב: לג, ו) "וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ בְּגֵי בֶן הִנֹּם וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְכִשֵּׁף וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעוֹנִי הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ וְגוֹ ', וּכְהָצֵר לוֹ חילה את פני הֵ׳ אלהי אֲבֹתָיו: וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תחינתו וישיבהו ירושלם למלכותו.״

הושע בן אלה מלך ישראל 3187 עד 3205

הושע מתוך: Guillaume Rouillé Promptuarii Iconum Insigniorum

בשנת שתים עשרה לאחז מלך יהודה, מלך הושע בן אלה בשמרון על ישראל תשע שנים. ויעש הרע בעיני ה', ונענש שעלה עליו שלמנאסר מלך אשור, ויהי לו הושע עבד. שלמנסר עלה על שומרון בשנה ד' למלכות חזקיה, וז' להושע, ולאחמ"כ הגלה את עשרת השבטים. כן באותו תקופה לכד שלמנסר חלק משבט יהודה וכל שבט שמעון ובקש להוליכם אל ארץ חלח וחבור כמו שעשה לגלות שומרון, אולם זממו לא יצא לפועל, כי בדרך בא נגדו מלך כוש ונלחם עמו, והניח אותם בדרך, וגנזם הקב"ה בהרי החשך, וזה היה גלות רביעי לישראל.

בתקופה הזו עם ישראל בנה במות בכל עריהם ועשה תועבות רבות לפני ה' כדברי הנביא "ויצבו להם מצבות ואשרים, על כל גבעה גבהה ותחת כל עץ רענן. ויקטרו שם בכל במות כגוים אשר הגלה ה' מפניהם, ויעשו דברים רעים להכעיס את ה'... ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חזה לאמר שבו מדרכיכם הכעים ושמרו מצותי חקותי ככל התורה אשר צויתי את אבתיכם, ואשר שלחתי אליכם ביד עבדי הנביאים. ולא שמעו, ויקשו את ערפם כערף אבותם אשר לא האמינו בה' אלקיהם... ויעשו אשירה וישתחוו לכל צבא השמים ויעבדו את הבעל. ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקסמו קסמים וינחשו, ויתמכרו לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו. ויתאנף ה' מאד בישראל ויסרס מעל פניו, לא נשאר רק שבט יהודה לבדו" ‏[6]. וגם שבט יהודה החל לחטוא מאוחר יותר, וזהו הרקע והסיבה לחורבן הבית והגליית ישראל מהארץ.

חזקיהו בן אחז מלך יהודה 3,199 עד 3,228 "ויהי בשנת שלש להושע בן אלה מלך ישראל מלך חזקיה בן אחז מלך יהודה.. ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה דוד אביו. הוא הסיר את הבמות... וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו". ‏[7]

שלמנאסר עולה על שומרון

שלמנאסר החמישי מתוך: Guillaume Rouillé Promptuarii Iconum Insigniorum

שלמנסר מלך אשור עלה על שומרון בשנה הרביעית לחזקיה דהיינו בג'ר"ג, וילכדה מקץ ג' שנים ‏[8]. וזה היה "על אשר לא שמעו בקול ה' אלוקיהם ויעברו את בריתו"

גלות עשרת השבטים

שנת י"ד לחזקיה היינו שנת 3213 עלה סנחריב על ערי יהודה ויתפסם. ובשנה ההיא יצא מלאך ה' ויך במחנה אשור קפ"ה אלפים איש ‏[9] . ובנביא: "ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצרות ויתפשם. וישלח חזקיה מלך יהודה אל מלך אשור לכישה לאמר חטאתי שוב מעלי את אשר תתן עלי אשא וישם מלך אשור על חזקיה מלך יהודה, שלש מאות ככר כסף ושלשים ככר זהב. ויתן חזקיה את כל הכסף הנמצא בית ה' ובאצרות בית המלך. בעת ההיא קצץ חזקיה את דלתות היכל ה'... ויתנם למלך אשור..." ‏[10]

מלך אשור התרברב על ה' ומשיחו חזקיהו

"וישלח מלך אשור את תרתן... ואת רבשקה בחיל כבד ירושלם... כה אמר המלך הגדול מלך אשור מה הבטחון הזה אשר בטחת... וכי-תאמרון אלי אל ה' אלוקינו בטחנו הלוא הוא אשר הסיר חזקיהו את במתיו ואת מזבחתיו.. כה אמר המלך אל-ישא לכם חזקיהו כי לא יוכל להציל אתכם מידו... כי כה אמר מלך אשור עשו אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי בורו. עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש וחיו ולא תמתו ואל תשמעו אל-חזקיהו כי יסית אתכם לאמר ה' יצילנו... מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי...והחרישו העם, ולא ענו אתו דבר כי מצות המלך היא לאמר לא תענהו... ויבא אליקים... אל חזקיהו קרועי בגדים ויגדו לו דברי רבשקה...." ‏[11]

חזקיהו מצטער על דברי גידוף מלך אשור "ויהי כשמע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו ויתכס בשק ויבא בית ה'... ויאמר להם ישעיהו כה תאמרון אל אדניכם כה אמר ה' אל תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גדפו נערי מלך אשור איתי. הנני נתן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו והפלתיו בחרב בארצו... כה אמר ה'... כי מירושלים תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת ה' צבאות תעשה זאת... לכן כה אמר ה' אל מלך אשור לא יבא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ... ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים." ‏[12].


יואל בן פתואל בן שמואל הנביא

כליל תפארת

"עונש נדב ואביהוא", ציור מעשה ידי ג'ימס טיסו משנת 1896

וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן. נדב ואביהו בני אהרן שהקריבו אש זרה ומתו, מסמלים את עניין חורבן המקדש, בהראותם כי אמנם זכות גדולה היא לנו שיש מקדש בתוכנו, אולם זכות זו כוללת בתוכה מחוייבות גדולה להתנהג בקדושה וטהרה, ושמירה קפדנית על מצוות ה'. ברגע שנחלל את כבוד המקדש ניענש כפי שנענשו נדב ואביהו. וכן בשנים אילו חטאו ב"י במצוות ה' ובמקדשו ונענש בחורבן וגלות. ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת, ואיל אחד לעלה. המשכן נחנך ע"י הבאת קרבנות מאת בני ישראל כי זהו בעצם מטרת המשכן והמקדש שיהיה מקום להשראת השכינה בתוכנו ומקום להקריב בו קרבנות לה', עניין הקרבנות של ב"י הם כנגד הקרבנות לעבודה זרה כנאמר ‏[13] "למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה והביאם לה' אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה'... ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם", ולכך ברגע שעם ישראל זנה מעם אלוקיו, והקריב את קרבנותיו לע"ז, נתבטלה מטרת המקדש ולכך חרבה.

במסכת שבת ‏[14] מובא כי הקב"ה אמר לגבריאל שירד לירושלים וירשום על מצחי האנשים את האות "תיו" ופירש שם שמואל כי "תיו" מסמל כי תמה זכות אבות, ופירש רבי יוחנן כי זכות האבות נסתיימה בזמן חזקיהו המלך ואלה הם השנים שלפנינו. וע"ש בתוס' שאומר בשם רבינו תם כי אמנם "זכות אבות" תמה אבל "ברית אבות" לא תמה דהא כתיב ‏[15] "וזכרתי את בריתי יעקוב" אף לאחר גלות, ואנן אין אנו מזכירין זכות אבות אלא הברית... ולר"י נראה... דלרשעים תמה אבל לצדיקים לא תמה... תדע דהא ר"י אמר בסמוך דמימי חזקיה תמה זכות אבות והכא קאמר דאף בשעת חורבן דבתר הכי תחון זכות אבות ועל זה אנו סומכין להזכיר זכות אבות, ובויקרא רבה רבי אחא אומר לעולם זכות אבות קיימת ולעולם אנו מזכירים אותם וכן הוא אומר כי אל רחום וגו' ולא ישכח את ברית אבותיך ע"ש. ויכול כי על כי רבו חטאות ב"י יאמר אחרי מות שני בני אהרן להזכיר עניין אש זרה.

ולקח מלא המחתה גלחי אש מעל המזבח מלפני ה'.... ושרפו באש את ערתם ואת בשרם ואת פרשם. פסוק זה כנגד שנת 3,227, וחזקיה מת ג'רכ"ח וכן מנשה מלך ג'רכ"ח ועוד "אש שירד בימי שלמה נסתלק בימי מנשה" ס"ה שם. ועיקר עבודת כהן גדול היא עבודת יום הכיפוריםוזה עניין פרשתינו. וירמוז הכתוב באומרו "ושרפו באש" באש אשר ירדה מימי שלמה וכאן נפסקה. ואש שבפרשת פפ~147 היא אש של יאשיהו. ובין שני אישיים אילו מלכות בית ישראל מבחינת אחוריים ואע"פ שחזר מנשה בתשובה.

והיתה לכם לחקת עולם, בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשתיכם... ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו ויזכיר עניין כפרה בשנת פטירת חזקיה להורות כי לא ננעלים שערי תשובה עד יום פטירת נשמתו של אדם ולעולם אין שערי תשובה ננעלים.

הרי לנו

כי נדב ואביהו מסמלים את הזהירות שעלינו לנקוט עקב הימצאות המקדש בתוכנו. כן ראינו כי החורבן בא על עם ישראל עם ביטול מטרת המקדש ע"י עם ישראל שזנה אחרי אלהים אחרים, והקריבו את קרבנותיהם בבמות לאלילים.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה קפ"ד. סמ"ג לאוין שג. מקורות: מנחות כז. כלים פ"א
  2. מוני המצוות: זהר הרקיע.
  3. מוני המצוות: סה"מ מצוה קפ"ח. סמ"ג עשין רט. מקורות: יומא וע"ש דף ח
  4. מוני המצוות: יראים.
  5. מל' ב: כ, א-כא
  6. מלכים ב: י"ז, י-יח
  7. מלכים ב: י"ח, א-ד
  8. סדר הדורות שם
  9. במדרש תנחומא בפרשת נח מובא שלא נשרפו בגדיהם (של חיילי סנחריב) משום שכסה ערות אביו ופירש רבנו בחיי בפרשת שמיני שחיל סנחריב היו מבני יפת שהיה להם זכות יפת שכסה ערות אביו וזה מתאים גם עם מה שכתבנו לקמן שעניין חזקיהו היה מעניין הערווה והקדושה.
  10. שם פרקים יז-יח
  11. שם
  12. שם יט, א-לה
  13. בויקרא י"ז, ה-ז
  14. שבת נ"ה
  15. ויקרא כ"ו