פרשה פתוחה 145 ~ דבר אל אהרן

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,234 – 3,249 לבריאה | 527 - 511 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר. ג אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. ד וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ. ה לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַיהוָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַיהוָה אוֹתָם. ו וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה. ז וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם. ח וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַח. ט וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַיהוָה וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו. י וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ. יא כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר. יב עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם.    יג וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. יד כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת. טו וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר. טז וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ.

ויקרא יז: א - טז

הפסוקים והמצוות

איסור שחיטה והעלאת קודשים חוץ לעזרה:

שלא לשחוט קדשים חוץ לעזרה[1] שנאמר: אשר ישחט שור או כשב וכו' ואל פתח אהל מועד וכו' ונכרת.

מעלה קדשים בחוץ בכרת[2] שנאמר: איש איש אשר ישחט ואל פתח אהל מועד לא הביאו ונכרת.


טומאת נבלת עוף טהור וכן כיסוי דם עוף וחיה:

לכסות דם חיה ועוף[3] שנאמר: ושפך את דמו וכסהו בעפר.

טומאת נבלת עוף טהור[4] שנאמר: וכל נפש אשר תאכל נבילה.


כיבוס בגדים בטומאת מקדש:

כבוס בגדים בטומאת מקדש[5] שנאמר: ואם לא יכבס וכו' .

המסר המרומז

הקב"ה פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים על שילשים ועל רבעים, אימתי, בזמן שהבנים אוחזים במעשי אבותיהם.

מאורעות השנים

מלכות מנשה[6] בן חזקיהו מלך יהודה 3,228 עד 3,283

לאחר מות חזקיהו חזרו גם בני יהודה למעשיהם הרעים, וידבקו במעשה אבותיהם אשר עשו בימי אחז מלך יהודה והושע מלך ישראל. בימי אחז בנו ישראל במות רבות, ונטעו אשרות רבות כנאמר "ויבנו להם במות בכל עריהם ממגדל נוצרים עד עיר מבצר, ויצבו להם מצבות ואשרים, על כל גבעה גבהה ותחת כל עץ רענן, ויקטרו שם בכל במות כגוים אשר הגלה ה' מפניהם..." ‏[7].

"בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם ושם אמו חפצי בה. ויעש הרע בעיני ה' כתועבת הגוים אשר הוריש ה' מפני ב"י. וישב ויבן את הבמות אשר אבד חזקיהו אביו, ויקם מזבחות לבעל ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אתם. ובנה מזבחת בבית אשר אמר ה' בירושלים אשים את שמי. ויבן מזבחות לכל צבא השמים, בשתי חצרות בית ה'. והעביר את בנו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידענים, הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיםס. וישם את פסל האשרה אשר עשה בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי מכל שבטי ישראל אשים את שמי לעולם." ‏[8]

וכן בדברי הימים ‏[9] "וישב ויבן את הבמות אשר נתץ יחזקיהו אביו, ויקם מזבחות לבעלים ויעש אשרות וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אתם... וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסרהו בנחשתים ויוליכהו בבלה. וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו, ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו..." ‏[10]

תחילת עידן השומרונים, הקרבה מחוץ לירושלים, עיין פפ~144

שומרונים על פסגת הר גריזים בחג השבועות (3 ביוני 2006). ברקע רואים את קברו של השייח' ע'נאם

"... ויגל ישראל מעל אדמתו אשורה עד היום הזה. ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת ומספרוים וישב בערי שמרון תחת בני ישראל, וירשו את שמרון וישבו בעריה. ויהי בתחת שבתם שם לא יראו את ה', וישלח ה' בהם את האריות ‏[11] ויהיו הורגים בהם. ויאמר למלך אשור לאמר הגוים אשר הגלית ותושב בערי שמרון לא ידעו את משפט אלהי הארץ, וישלח בם את האריות והנם ממיתם אותם כאשר אינם ידעים את משפט אלהי הארץ. ויצו מלך אשור לאמר הליכו שמה אחד מהכהנים אשר הגליתם משם וילכו וישבו שם, וירם את משפט אלהי הארץ. ויבא אחד מהכהנים אשר הגלו משמרון וישב בבית אל, ויהי מורה אתם איך ייראו את ה'. ויהיו עשים גוי גוי אלהיו, ויניחו בבית הבמות אשר עשו השמרונים גוי גוי בעריהם אשר הם ישבים שם... ויהיו יראים את ה' ויעשו להם מקצותם כהני במות ויהיו עשים להם בבית הבמות. את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עבדים כמשפט הגוים אשר הגלו אתם משם. עד היום הזה הם עשים כמשפטים הראשנים, אינם יראים את ה' ואינם עשים כחקתם וכמשפטם וכתורה וכמצוה אשר צוה ה' את בני יעקב אשר שם שמו ישראל. ויכרת ה' אתם ברית ויצום לאמר לא תיראו אלהים אחרים, ולא תשתחוו להם ולא תעבדום ולא תזבחו להם. כי אם את ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול ובזרוע נוטה אתו תיראו, ולו תשתחוו ולו תזבחו. ואת החקים ואת המשפטים והתורה והמצוה אשר כתב לכם תשמרון לעשות כל הימים, ולא תיראו אלהים אחרים. והברית אשר כרתי אתכם לא תשכחו, ולא תיראו לאהים אחריום. כי אם את ה' אלהיכם תיראו, והוא יציל אתכם מיד כל איביכם ולא שמעו, כי אם כמשפטם הראשון הם עשים. ויהיו הגוים האלה יראים את ה' ואת פסיליהם היו עבדים, גם בניהם ובני בניהם כאשר עשו אבתם הם עשים עד היום הזה. ‏[12]

כליל תפארת

איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה, או אשר ישחט מחוץ למחנה.... ואל פתח אהל מועד לא הביאו ו"ויזהיר (את) הכהנים שהם המקריבים הקרבן שלא יקריבום בחוץ (למקדש), ויזהיר גם ישראל שיביאום לה' שם ולא יקריבו אותם בחוץ על ידי עצמם... ואמר שאם ישחטם במקום אחר יהיה חייב כרת", רמב"ן על אתר. וכאן רמז על בנין הבמות בזמן מנשה שבנה במות רבות והרבה על חטאי אבותיו כנאמר "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים... ויעש הרע בעיני ה' כתועבת הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל. וישב ויבן את הבמות אשר אבד חזקיהו אביו, ויקם מזבחת לבעל ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל וישתחו לכל צבא השמים ויעבד אתם. ובנה מזבחות בבית ה' אשר אמר ה' בירושלים אשים את שמי. ויבן מזבחות לכל צבא השמים, בשתי חצרות בית ה'". כן העביר את בנו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידענים. "הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס... וידבר ה' ביד עבדיו הנביאים לאמר. יען אשר עשה מנשה מלך יהודה התעבות האלה... ויחטא גם את יהודה בגלוליו. לכן כה אמר ה'... הנני מביא רעה על ירושלים ויהודה... ונטיתי על ירושלם את קו שמרון....ומחיתי את ירושלים כאשר ימחה את הצלחת מחה והפך על פניה. ‏[13] כן האש שירדה משמים על המזבח במקדש בימי שלמה נסתלקה בימי מנשה.

דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו... "לרבות את הזורק דמים בחוץ (זבחים קז) רש"י אל אתר. והזהיר בעניין הבמות וההקרבה עליו אפילו לשם שמים, וכ"ש שחיטה לשם ע"ז, נחשבת לשחיטה מחוץ למשכן ולמקדש שעל זה נאמר "דם שפך ונכרת האיש ההוא" ואכן בפרק חלק ‏[14] מובא כי "שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים, ירבעם, אחאב, ומנשה. רבי יהודה אומר, מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר ‏[15] ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו לו, למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא" גם לפי ר' יהודה הפסיד מנשה את חלקו בעוה"ב בחטאיו, ורק משום שחזר אח"כ בתשובה החזיר לו הקב"ה את מלכותו וחלקו בעוה"ב.

ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם... ונכרת האיש ההוא מעמיו ויעד הכתוב על שנותיו של מנשה אשר ב"י זבחו לשעירים וכן כתיב במנשה אשר אין לו חלק, ומחלוקת במקומה על כי עשה תשובה ‏[16].

ואלהם תאמר איש איש מבית ישראל... ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם... והכרתי אתה מקרב עמה.. וירמוז על השומרונים אשר היו אמורים להיות "גרי אריות" ("וישלח בם את האריות), אך בעבור לא קיבלו את מצוות ה' וחזרו למעשה אבותיהם יאמר "והכרתי אתה מקרב עמה" אף בהם.

ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ, ונשא עונו. אדם שאינו חוזר בתשובה גמורה עד שתשובתו תחדור לעצמיותו ובשרו אז "ונשא עוונו" כי התשובה צריכה להיות עד בשרו ממש, מנשה אמנם חזר בתשובה אולם חזרתו בתשובה הייתה מיראה ולכך לפי רבנן גם לאחר חזרתו בתשובה עדיין לא זכה מנשה לעוה"ב כי עדיין "ובשרו לא ירחץ" ולכך "ונשא עונו".

הרי לנו

כי הקב"ה גזר פורענות על ישראל בזמן מנשה גם על מעשה אבותיהם, כי בזמן שהבנים אוחזים במעשה אבותיהם מגלגל הקב"ה עונש על כולם יחד. כן ראינו כי על חטא הבמות והחטאת ישראל, נכרת מנשה מעולם הבא. רק בתשובה שלמה המגיעה לעומק נפש האדם יוכל האדם למרק עצמו ולזכות בכפרה. עוד באומרו "ומן הגר הגר בתוככם" ירמוז על השומרונים אשר הובאו ארצה באילו השנים.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה קפ"ו. סמ"ג לאוין שלו. מקורות: זבחים קו. כריתות ב.
  2. מוני המצוות: מוני המצוות: בה"ג רס"ג.
  3. מוני המצוות: סה"מ מצוה קפ"ז. סמ"ג עשין סד, סמ"ק סימן קנו. מקורות: חולין פ"ו. יו"ד סי' כח.
  4. מוני המצוות: מוני המצוות: רס"ג.
  5. מוני המצוות: מוני המצוות: זהר הרקיע.
  6. לפי חשבונם 698- עד 642- למניינם, ומלכי אשור הניזכרים הם אסר חדון (חדן) ואשורבניפל. בספריהם מובא ש"אסר" מרד באחיו אשורבניפל בשנות 648-51. כן פסמתיך הראשון מושל מצרים אף הוא הרים ראש נגד אסרחדון ואשורבניפל. יש להניח כי אף מנשה ראה לנכון למרוד באשור במקביל. מכול מקום לאורך שנותיו היה מנשה כפוף למס כבד.
  7. מל' ב: יז, ט-יא
  8. מלכים ב: כא, א-יח
  9. ב: לב, ג-יב
  10. עיין פפ~146
  11. מעין הכתוב "והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם" ויקרא כ"ו כ"ב
  12. מלכים ב: יז, כג-מא
  13. מלכים ב' פרק כא'
  14. סנהדרין צ'
  15. דברי הימים ב' ל"ג
  16. ראה להלן פפ~146