פרשה פתוחה 146 ~ כמעשה ארץ מצרים

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,250 עד 3,280 לבריאה | 511 עד 481 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ג כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ. ד אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ה וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְהוָה.    ו אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְהוָה.    ז עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.    ח עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא.    ט עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן.    י עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן כִּי עֶרְוָתְךָ הֵנָּה.    יא עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.    יב עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא.    יג עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא.    יד עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא.    טו עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.    טז עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא.    יז עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא. יח וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ. יט וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ. כ וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה בָהּ. כא וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה. כב וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא. כג וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא. כד אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. כה וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲו‍ֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ. כו וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כז כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ. כח וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. כט כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם. ל וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

ויקרא יח:א - ל

הפסוקים והמצוות

איסור גילוי עריות:

שלא להתעדן באחת מהעריות ברבים המביאים לידי גילוי ערוה, כגון חיבוק ונישוק ורמיזה וקפיצה[1] שנאמר: אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. ד שלא לגלות ערות האב עצמו[2] שנאמר: ערות אביך לא תגלה. שלא לגלות ערות האם[3] שנאמר: אמך היא לא תגלה ערותה. הבא על אמו בסקילה[4] שנאמר:אמך היא. שלא לגלות ערות אשת אב ואע"פ שאינה אמו[5] שנאמר:ערות אשת אביך לא תגלה. שלא לגלות ערות אחות בכל צד שהיא אחות[6]שנאמר:ערות אחותך בת אביך וכו' לא תגלה. שלא לגלות ערות בת הבן[7]שנאמר:ערות בת בנך שלא לגלות ערות בת הבת[8] שנאמר: ערותך הנה שארה הנה. שלא לגלות ערות אחות מן האב ומן האם[9]שנאמר:ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה. שלא לגלות ערות אחות אב[10]שנאמר:ערות אחות אביך לא תגלה. שלא לגלות ערות אחות האם[11] שנאמר:ערות אחות אמך לא תגלה. שלא לגלות ערות אחי האב עצמו[12]שנאמר: ערות אחי אביך לא תגלה. שלא לגלות ערות אשת אחי האב[13]שנאמר: אל אשתו לא תקרב דדתך היא. שלא לגלות ערות אשת הבן[14]שנאמר:ערות כלתך לא תגלה. שלא לגלות ערות אשת אח[15] שנאמר: ערות אשת אחיך לא תגלה. שלא לגלות ערות אשה ובתה[16]שנאמר:ערות אשה ובתה לא תגלה. שלא לגלות ערות אשה ובת בנה[17]שנאמר:את בת בנה וכו' . שלא לגלות ערות אחות אשה[18] שנאמר:ואשה אל אחותה לא תקח. שלא לגלות ערות נדה[19] שנאמר:ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. לפרוש מאשתו שראתה באמצע תשמיש[20]שנאמר: וכל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. שלא להעביר מזרעינו למולך[21] שנאמר:ומזרעך לא תתן להעביר למולך. שלא לבוא על הזכרים[22] שנאמר: ואת זכר לא תשכב. שלא לשכב עם בהמה[23] שנאמר:ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה. שלא תביא אשה בהמה עליה[24] שנאמר:ואשה לא תעמד לפני בהמה. בא על אחות אשתו בכרת[25] שנאמר: ואשה אל אחותה לא תקח וכו' ונכרתו הנפשות העושות.

המסר המרומז

עניין הקאת הארץ כשמתגבר החטא ובפרט ע"ז וגילוי עריות, ועניין החתירה לחוטאים לחזור בתשובה.


מאורעות השנים

3250 - תשובת מנשה, כנגד: ״וַיְדַבֵּר ד׳כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ״:

שהפסוק (ויקרא יח:א) ״וַיְדַבֵּר.. ד׳כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ״ הוא הפסוק 3250 מתחילת התורה שפרשה זו היא הפרשה הנקראת במנחת יום הכיפורים. ובשנת 3250 תחילת כפרת מנשה שהחל מלכותו בשנת 3228 וסרה עשרים ושתיים שנה ובשנת 3250 חזרה בתשובה ומלך עוד שלשים ושתים שנה.

פרשה זו, של עריות, אנו קוראין ביום הכיפורים במנחה, כדי להזהיר את ישראל, ולתת להם את הכוחות, להישמר מחטא העריות שנפש אדם מחמדתן. כל המעשה עם מנשה קשור ליום התשובה, כי ממנשה אנו יכולין ללמוד את מעלת התשובה, שלמרות כל חטאיו, והעובדה שחזר בתשובה רק מפני יסוריו, חתר לו הקב"ה פתח מיוחד כדי לקבל תשובתו. כמובא בסנהדרין שם "אמר ר' יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב "וישמע איליו ויחתר לו" ויעתר לו מיבעי ליה? מלמד שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע כדי לקבלו בתשובה מפני מידת הדין, וע"ז אמר ר' יוחנן שם כי כל האומר שאין למנשה חלק לעוה"ב מרפה ידיהם של בעלי תשובה".

וידבר ה' אל משה לאמר... כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכו'. ואילו שנות מנשה וכן אמון בנו אשר הלך בדרך מנשה אביו. וילך בכל הדרך אשר הלך אביו ויעבד את הגללים אשר עבד אביו וישתחו להם. ויעזב את ה' אלהי אביתיו ולא הלך בדרך ה'. ויביא את כל תועבות מצרים ושאר הגוים לישראל, וכמו שנאמר ‏[26] "ולא שמעו, ויתעם מנשה לעשות את הרע מן הגוים אשר השמיד ה' מפני בני ישראל ... יען אשר עשו את הרע בעיני ויהיו מכעסים אתי מן היום אשר יצאו אבותם ממצרים ועד היום הזה." מנשה הביא את עם ישראל למצב ירוד כ"כ, שה' אמר לנביאים כי יביא רעה כזו לישראל שכל השמע תצלנה שתי אזניו. וכן לפי דעת ת"ק במשנה בתחילת פרק "חלק" אין למנשה חלק לעולם הבא למרות שחזר אח"כ בתשובה,


מנשה בן חזקיה ותשובתו שנת ג'ר"נ

פרשה זו מכוונת נגד זמן מנשה המלך שעוונותיו רבו כ"כ עד שהקב"ה אמר "לכן כה אמר ה' אלקי ישראל הנני מביא רעה על ירושלים ויהודה, אשר כל שמעה תצלנה שתי אזניו. ונטיתי על ירושלים את קו שמרון ואת משקלת בית אחאב, ומחיתי את ירושלים כאשר ימחה את הצלחת מחה והפך על פניה. ונטשתי את שארית נחלתי ונתתים ביד איביהם, והיו לבז ולמשסה לכל איביהם. יען אשר עשו את הרע בעיני ויהיו מכעסים אתי מן היום אשר יצאו אבותם ממצרים ועד היום הזה. וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלם פה לפה ‏[27] לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'. ויתר דברי מנשה וכל אשר עשה וחטאתו אשר חטא, הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה. וישכב מנשה עם אבתיו ויקבר בגן ביתו בגן עזא, וימלך אמון בנו תחתיו." ‏[28]

בדברי הימים ‏[29] מובא שמנשה עשה תשובה כאשר האשורים שבו אותו כמש"כ "ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסרהו בנחשתים ויוליכהו בבלה. וכהצר לו חלה את פני ה' אלקיו ויכנע מאד מלפני אלקי אבתיו. ויתפלל אליו ‏[30]

ויעתר לו וישמע תחנתו. הגמ' בסנהדרין (ק"ג) מביאה כי חזרתו בתשובה הייתה בשנת כ"ב למלכותו (שנת ג' אלפים ר"נ) ול"ג שנים עמד בתשובתו.

לאחר מות מנשה, מלך אמון בנו. וגם הוא המשיך עשות הרע בעיני ה'. בשנים אילו חיים נחום האלקושי, חבקוק בן השונמית אשת עובדיה הנביא, וצפניה בן כושי מבני בניו של חזקיה.




הזאבה הקפיטולינית, אחד מסמליה של הרפובליקה הרומית

3253 חוקת הרפובליקה הרומית , כנגד: ״וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״:

שהפסוק (ויקרא יח:ג) וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״ הוא הפסוק 3253 מתחילת התורה. ובשנת 3252, 508 לפני מניינם תחילת הרפובליקה הרומית 509 עד 27 לפני מניינם. וירמוז כי על לנו ללכת בדרכם.

Publius Valerius Publicola

הפטריקים (המעמד הגבוה ברומא העתיקה)

הפלבאים המעמד האזרחי בריפובליקה הרומאית

סנאט


3254 - חבקוק הנביא, כנגד: ״ וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי יְהוָה״:

3255 - אמצע שנות מנשה, כנגד: ״אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְהוָה״:

שהפסוק (ויקרא יח:ו) ״אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְהוָה״ הוא הפסוק 3255 מתחילת התורה. ושנת 3255 היא שנת אמצע שנות מלכות מנשה.

איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה, אני ה'. מובא ‏[31] כי אחז התיר את הערוה, מנשה בא על אחותו, אמון בא על אמו, שנאמר "כי הוא אמון הרבה אשמה" "רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר ששרף את התורה, וחד אמר שבא על אמו, אמרה לו אמו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו אמר לה כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי". ומשמע כי ירמוז למלכות מנשה ואמון שעברו בשאת נפש על איסור עריות שבתורה. והנה בגיטין ‏[32] אמרו "מעשה באחד שנתן עיניו באשת רבו" ופירשו המפרשים שזה הוא מנשה שהיה במקדש ראשון... ובעל שגירש אשתו הוא אמון שבא על אמו אשת מנשה". ו"האשה שנתגרשה היתה אמו של אמון, משולמת בת חרוץ אשת מנשה" (גלגולי נשמות). וכן בפרשתינו "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה, אני ה'. וכן ערות אביך וערות אמך לא תגלה, אמך הוא לא תגלה ערותה. ערות אשת אביך לא תגלה, ערות אביך הוא".

ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שם אלהיך אני ה' דייק הכתוב "למלך" ולא כתב "מולך", לרמוז על חטא אמון שנתן מזרעו לאשת המלך, דהיינו אמו אשת מנשה. ונאמר, על כל אשר יעשה מכל התועבת האלה, "ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם.."


3270 - מנשה מעביר למולך, כנגד: ״וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ״:

שהפסוק (ויקרא יח:כא) ״וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ״ הוא הפסוק 3270 מתחילת התורה. ובשנת 3270

ומזרעך לא תתן להעביר למלך, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו כדכתיב ‏[33] "והעביר (מנשה, למולך) את בנו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידענים הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיס" ועל אלה נגזר גזר דין חורבן ירושלים ככתיב "ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם דמיהם בם" (יקרא כ, כז) שנת 3,343. ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם. הקב"ה מזהיר את ישראל שאם יחטא בחטא העריות יגלו מן הארץ, ואכן כאשר מנשה חטא והחטיא את ישראל, הקב"ה אמר לנביאים כי עם ישראל יגלה מארצו כמו שהוא הזהיר כאן בפרשתינו שנאמר "ונטיתי על ירושלים את קו שמרון ואת משקלת בית אחאב, ומחיתי את ירושלים כאשר ימחה את הצלחת מחה והפך על פניה. ונטשתי את שארית ונתתים ביד איביהם, והיו לבז ולמשסה לכל איביהם" ‏[34].

ולא תקיא הארץ אתכם (3,277), וכן בויקרא ‏[35] "ולא תקיא אתכם הארץ" והכתוב שם כנגד שנת 3,338 שהיא שנת חורבן בית תפארתינו. וחורבנה של ירושלים נגזר בימי מנשה אך האריך להם הקב"ה בעבור חזרתו (מנשה) בתשובה. ושינה הכתוב את סדרו. בפרשתנו כתיב "הארץ אתכם" ובקדושים "אתכם הארץ", וצריך עיון. ויכול על כי כאן חטאת ב"י היו כה באשר הארץ לא יכלה שאת עוונותהם, ובדומה ראינו בפרשה הקודמת בשומרונים אשר הביא ה' אליהם את האריות בעבור טמאו את הארץ במעשיהם, כן ב"י באותם השנים. אך בקדושים שם כתיב "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם", חייבנו הכתוב בקדושתנו אנו, בקדושת עצמיותנו. ושם רבו חטאות ב"י עד מאוד וכן בעריות ‏[36] אשר הם הם עצם עצמיותנו ולכן כתיב שם "ולא תקיא אתכם הארץ".

הרי לנו

כי ע"י חטא העריות הארץ תקיא אותנו וזו אזהרה לימי מנשה ואמון בנו וכן לדורות, וכן אנו לומדים על מעלת התשובה שעומדת לזכות האדם גם כשהיה במ"ט שערי החטא שלעולם הקב"ה חותר פתח לקבל תשובתו.

הערות שוליים

  1. מוני המצוות: סה"מ מצוה קפ"ח, וברמב"ן מדיג. סמ"ג לאוין קכו. מקורות: שבת יג, סד. קדושין ע, ע"ש. יבמות סב, ע"ז דף כ, סנהדרין עו, נדה יג. אה"ע סי' כא-כ
  2. מוני המצוות: סה"מ מצוה קפ"ט. סמ"ג לאוין פט. מקורות: סנהדרין נד.
  3. מוני המצוות: סה"מ מצוה ק"צ. סמ"ג לאוין צב. סמ"ק סי' שיג. מקורות: יבמות כא. סנהדרין כד. אה"ע סי' טו.
  4. מוני המצוות: רס"ג בה"ג.
  5. מוני המצוות: סה"מ מצוה קצ"א. סמ"ג לאוין צא. מקורות: סנהדרין נד. אה"ע סי' טו.
  6. מוני המצוות: סה"מ מצוה קצ"ב. סמ"ג לאוין קה. סמ"ק סי' רצט. מקורות: סנהדרין עה, עו. יבמות צז. ואה"ע סימן טו.
  7. מוני המצוות: סה"מ מצוה קצ"ג, שלה. סמ"ג לאוין צח, צט. סמ"ק סי' שט, שי. מקורות: סנהדרין עה, עו. יבמות צז. ואה"ע סימן טו.
  8. מוני המצוות: סה"מ מצוה קצ"ד, סמ"ג לאוין ק. סמ"ק סי' שח. מקורות: יבמות ג. כריתות ה. סנהדרין נא,עה,עו. אע"ה סי' טו.
  9. מוני המצוות: סה"מ מצוה קצ"ו. סמ"ג לאוין קצ. מקורות: יבמות כב. אה"ע סימן ט"ו.
  10. מוני המצוה: מוני המצוות: סה"מ מצוה קצ"ז, שמא. סמ"ג לאוין קו, קז. סמ"ק סי' ש. מקורות: יבמות נד. כריתות ב. אה"ע סי' טו.
  11. מוני המצוות: סה"מ מצוה קצ"ח
  12. מוני המצוה: מוני המצוות: סה"מ מצוה קצ"ט. סמ"ג לאוין צ. מקורות: סנהדרין נ"ד.
  13. מוני המצוות: סה"מ מצוה ר'. סמ"ג לאוין קי. מקורות: סנהדרין נ"ד. סה אה"ע סי' טו.
  14. מוני המצוות: סה"מ מוצה ר,א. סמ"ג לאוין צג. סמ"ק סימן שיד. מקורות: סנהדרין נ"ד כריתות ב. אה"ע סימן נח.
  15. מוני המצוות: סה"מ מצוה ר"ב. סמ"ג לאוין קט, סמ"ק סי' שה. מקורות: סנהדרין נ"ד אה"ע סי' טו.
  16. מוני המצוות: סה"מ מצוה ר"ג. סמ"ג לאוין קא,קב,קג. סמ"ק סי' שה,שו,שז. מקורות: סנהדרין עו. יבמות צז. אה"ע סי' טו.
  17. מוני המצוות: ראה מצה רג.
  18. מוני המצוות: סה"מ מצוה ר"ו. סמ"ג לאוין קח. סמ"ק סי' שא. מקורות: יבמות נא, צז. אה"ע סי' טו. וכל העריות הנ"ל עי' ביבמות פ"א ג,ח,טו,ובסנהדרין פ"ו ט, יא. מכות פ"ג קדושין פ"ד. כריתות פ"א ובסהי"ד הל' אישות והל' א"ב והלכות שגגות פ"א ד,כ.
  19. מוני המצוות: סה"מ מצוה ר"ז. סמ"ג לאוין קיד. סמ"ק סי' רצג. מקורות: נדה. מכות יד. שבועות יח. כריתות ח. יו"ד סי' קפג.
  20. מוני המצוות: סמ"ק.
  21. מוני המצוות: סה"מ מצוה ר"ח. סמ"ג לאוין מ. סמ"ק סי' סד. מקורות: סנהדרין ס. כריתות ב.
  22. מוני המצוות: סה"מ מצוה ר"ט. סמ"ג לאוין צד. מקורות: סנהדרין נד. אה"ע סי' כד.
  23. מוני המצוות: סה"מ מצוה ר"י. סמ"ג לאוין צה, צו. מקורות: סנהדרין נד. ב"ק נה. אבן העזר סימן כד.
  24. מוני המצוות: ראה מצוה רי.
  25. מוני המצוות: בה"ג רס"ג
  26. מלכים ב: כא, ט-טו
  27. וראה לשון דומה ביהויקים "וגם דם הנקי אשר שפך וימלא את ירושלם דם נקי, ולא אבה ה' לסלוח.
  28. מלכים ב: כא, יב-יח
  29. פרק ל"ג
  30. בספרים יוונים מובא נוסח תשובתו אל ה' "ויאמר, ה' אלקי אברהם יצחק ויעקב וזרעם הצדיק אשר עשית השמים והארץ וכל צבאם ושמת גבול לים ובמצוותיך דגרת תהום... אבל גדולים ונוראים חנוניך... ואתה ברוב טובך נדרת לקבל השבים אליך... אבל אני חטאתי וכחול אשר על שפת הים רבו חטאי. אני אסור מאד בכבלי ברזל ולא אוכל להוציא הנשימה על כי הכעסתיך והרעתי לפניך להציב התועבות ולהרבות ברשעיות. ועתה אני בא לפניך בברכים כורעות שבלבי לחלות מדת טוב.... ושואל אני מחילה מלפניך ה' אלקי שתמחול ותסלח לי למען לא תשחיתני עם עונתי ואל יעמוד ענשי לעולם ותושיעני ברוב חסדיך אף שאיני ראוי ואהללה שמך לעולם כל ימי חיי כי כל ברואיך יהללוך סלה, ולך הגדולה לעולם ועד") וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלקים.
  31. סנהדרין ק"ג
  32. פרק הנזקין נ"ח ע"א
  33. מלכים ב: כא, ו
  34. מלכים ב: כא, יג-טו
  35. כ, כב
  36. בכלל האומה, וראה פרשת סוטה