פרשה פתוחה 147 ~ קדשים תהיו

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3281 עד 3302 לבריאה | 481 עד 459 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ד אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ה וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַיהוָה לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ. ו בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. ז וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה. ח וְאֹכְלָיו עֲו‍ֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ יְהוָה חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. ט וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט. י וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. יא לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. יב וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה. יג לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. יד לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה. טו לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. טז לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְהוָה. יז לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. יח לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה. יט אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ. כ וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה. כא וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֵיל אָשָׁם. כב וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם לִפְנֵי יְהוָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.

ויקרא יט:א - כב

תוכן עניינים

הפסוקים והמצוות

לקדש אדם את עצמו:

לקדש את עצמו במותר לו ולא להשביע תאותו[1] שנאמר: "קדשים תהיו"


יראת הורים:

ליראה מאב ואם[2] שנאמר: איש אמו ואביו תיראו.


שלא לפנות לע"ז במחשבה. ואיסור ע"ז לעצמו ולזולתו:

שלא לפנות אחר עבודה זרה לא במחשבה ולא בדיבור ואפילו בהבטה[3] שנאמר:אל תפנו אל האלילים. שלא לעשות עבודה זרה לא לעצמו ולא לזולתו[4] שנאמר:ואלהי מסכה לא תעשו לכם.


איסור נותר:

שלא לאכול נותר[5] שנאמר:ואוכליו עונו ישא וכו' ונכרתה הנפש. וכן (שמות כט לג) לא יאכל כי קדש הם. אוכל נותר בכרת[6] שנאמר:ואוכליו עוונו ישא וכו' ונכרתה.


פאה, לקט, שכחה, עוללות הכרם:

להניח פאה[7] שנאמר:עני ולגר תעזוב אותם. מצווה ריז: שלא לכלות הפאה בשדה שלא לקצור כל השדה[8] שנאמר:לא תכלה פאת שדך בקצרך. להניח לקט[9] שנאמר:ולקט קצירך לא תלקט. מצות הנחת פאת הכרם להניח עוללות בכרם[10] שנאמר:עני ולגר תעזוב אותם. שלא לכלות פאת הכרם שלא לבצור עוללות הכרם[11] שנאמר:וכרמך לא תעולל. להניח פרט הכרם[12] שנאמר:לעני ולגר תעזוב אותם. שלא ללקט פאת הכרם[13] שנאמר:ופרט כרמך לא תלקט.


בעניין גניבה, הכחשה, כפירה, שבועת שקר עושק וגזל. פעולת שכיר:

שלא לגנוב שום ממון[14] שנאמר:לא תגנובו. שלא לכחש על ממון שיש לאחר בידינו[15] שנאמר: לא תכחשו. שלא לישבע על כפירת ממון חבירו[16] שנאמר:ולא תשקרו. שלא נשבע לשקר לעבור על שבועת ביטוי[17] שנאמר:ולא תשבעו בשמי לשקר. שלא לעשוק[18] שנאמר:לא תעשוק את רעך שלא לגזול[19] שנאמר:לא תגזול. שלא נאחר פעולת שכיר[20] שנאמר:לא תלין פעולת שכיר.


שלא לעשות עוול במשפט אלא לשפוט בצדק המתדיינים:

שלא לעוול משפט[21] שנאמר: לא תעשו עוול במשפט. שלא לכבד גדול בדין[22] שנאמר:ולא תהדר פני גדול. מצות שופט שישפוט בצדק להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין[23] שנאמר:בצדק תשפט עמיתך.


שלא לקלל או להכשיל אחד מישראל

שלא לקלל אחד מישראל בין איש בין אשה[24] שנאמר: לא תקלל חרש. שלא להכשיל תם בדרך[25] שנאמר:ולפני עור לא תתן מכשול.


שלא להיות רכיל ושלא לעמוד על דם:

שלא להיות רכיל[26] שנאמר:לא תלך רכיל בעמך. שלא לעמוד על הדם[27] שנאמר:לא תעמוד על דם רעך.


ערבות ואהבת ישראל ואחים ואיסור שנאת חינם ומצוות הקשורים בדבר:

שלא לשנוא אחים בלב[28] שנאמר:לא תשנא את אחיך בלבבך. להוכיח החוטא מישראל שאינו נוהג כשורה[29] שנאמר:הוכח תוכיח את עמיתך. שלא להלבין פני אדם מישראל[30] שנאמר:הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. שלא לנקום[31] שנאמר:לא תקום. שלא לנטור[32] שנאמר:ולא תטור. לאהוב כל אדם מישראל[33] שנאמר:ואהבת לרעך כמוך.


הרבעת בהמה במין שאינו מינו ואיסור זריעת כלאים:

שלא להרביע בהמה מין עם שאינו מינו[34] שנאמר:בהמתך לא תרביע כלאים. מצווה רמה: שלא לזרוע כלאי זרעים בשום מקום בארץ[35] שנאמר:שדך לא תזרע כלאים.


שפחה חרופה:

מעשה אשם שפחה חרופה[36] שנאמר:והיא שפחה נחרפת וכו' והביא את אשמו.


המסר המרומז

חטאת ישראל רבתה, וחורבנה של ירושלים כבר הייתה כתובה על הקיר. תאוות מנשה רבו להכעיס, תשובתו אומנם התקבלה אך בפועל רק הדחיקה את הקץ. רבו חטאות ישראל באילו השנים סרו מן הדרך פעם אחר פעם. יהיו שנים אשר שיקוציהם גילוליהם ופולחנם במרכז ואילו בשנים אחרות רוע מעשיהם איש אל רעהו.

פרשתנו מתחילה בהצהרה קדושים תהיו דהיינו מובדלים. הצהרה זו באה כהכרזה חינוכית תודעתית ולאומית כי על עם ישראל להיות מובדלים ושונים משאר העמים אשר סביבותיהם, כקדושת ה' אלהי ישראל כך על ישראל להיות קדושים ונבדלים. בשנים אילו ישראל שוכח את ה' ושוב פונה אל אלהי הנכר כמתואר בנביא אלהיהם אלהי מסכה וכן בהקשר לאמון אביו של יאשיהו ויעש הרע בעיני ה' כאשר עשה מנשה אביו. הכתוב מזהיר כי על לנו ללכת בדרכים לא לנו, כי קדושים אנו.

איש אביו ואמו תיראו ואת שבתתי תשמרו דהיינו אף על פי שמצווים אני בכיבוד אב ואם, השווה הכתוב מצווה זו לכבודו של המקום הרי שבמקום שבו כיבוד ההורים בא על חשבון כבודו של מי שאמר והיה העולם, עלינו לשמור את השבת על חשבון כיבוד ההורים. במקביל בשנים אילו אנו רואים את יאשיהו בן אמון אשר הומלך עוד בהיותו ילד אשר אביו וסבו מנשה עשו הרב בעיני ה' עזר עוז ויעש הישר בעיני ה' .

כאמור ובמקביל בפרשה זו אנו עדים לתיעוד חברתי הרסני ופוגעני. נאמר מדבר שקר תרחק. כי האמת היא יסוד ועמוד של חברה מתוקנת. וכן נאמר ‏[37] ותהי האמת נעדרת [אין הרגשת חסרון] וסר מרע משתולל, וירא ה' וירע בעיניו כי אין משפט. עניין חוסר האמת והצדק כבר זעק בשנותיו של ישעיהו הנביא וישראל לא תקנו מעשיהם. ועתה בשנות פרשה זו נאמר ולא תשבעו בשמי לשקר. לא רק דברי סרק דברי הבל ושקר אלא הדור הגיע עד כדי שבועת שקר. ושבועת שקר רומזת על שבועה הנאמרת בבית דין, ומקרין על כי בתי המשפט של אותו הדור מושחתים היו. ולא די בעדים בתובעים ובנתבעים אשר נשבעו לשקר הרי אף הדיינים עצמם היו מושחתים כנאמר לא תעשו עול במשפט, לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך ולא תשא עליו חטא. ומפי הכתוב והציווי יודעים אנו כי באילו השנים מערכת החברתים והמשפט קרסה. וכן ובמקביל מוצאים אנו בנבואת צפניה אשר מדבר על יום החורבן הקרב לבוא שפטיה זאבי ערב[38] וכן שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית[39]. הנביא מצדיק את החורבן וזאת על מנת ששארית ישראל לא תהיה על לשונם רמיה, דהיינו שקר.

הצדק החברתי היה בשפל התחתית. כתיב: ‏[40] גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה. עוד‏[41] אם תשוב ישראל נאם יהוה אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד. ונשבעת חי יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו. עוד‏[42], שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. ואם חי יהוה יאמרו לכן לשקר ישבעו. יהוה עיניך הלוא לאמונה הכיתה אתם ולא חלו כליתם מאנו קחת מוסר חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב. ואני אמרתי אך דלים הם נואלו כי לא ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם. אלכה לי אל הגדלים ואדברה אותם כי המה ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם אך המה יחדו שברו על נתקו מוסרות. על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על עריהם כל היוצא מהנה יטרף כי רבו פשעיהם עצמו משבותיהם [משובותיהם]. אי לזאת אסלוח [אסלח ]לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגדדו. סוסים מיזנים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו ט העל אלה לוא אפקד נאם יהוה ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי. דברי ירמיהו אשר באם בשנים במקבילות לסוף שנות פרשתנו מעידות על סיר הנפוח של השחיתוית. ירמיהו מתריע על אי הצדק על השחיתות ועל שבועות השקר.

מאורעות השנים:

3283 - יאשיהו בן אמון בן מנשה בן חמש, כנגד: ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם״:

שהפסוק (ויקרא כא:ג) ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם״ הוא הפסוק 3283 מתחילת התורה. ובשנת 3283 יאשיהו בן אמון בן מנשה הינו בן חמש. וכתיב: (פרקי אבות ה:כא) ״הוא (יהודה בן תימא) היה אומר, בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחפה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאלו מת ועבר ובטל מן העולם.״ פירשו חז״ל סמיכות שמירת שבת למורא אב לומר ״(ש)אע"פ שהזהרתיך על מורא אב אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו וכן בשאר כל המצות" ‏[43]. וירמוז על יאשיהו בן אמון, שלמרות שאביו וסבו מנשה עשו הרע בעיני ה', עזר עוז, ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו ולא סר ימין ושמאל... ויבוא יאשיהו ויכפר מעשה אבותיו אשר חטאו הן בכיבוד הורים והן בע"ז.


ויאסף יאשיהו את זקני יהודה וירושלים "ויצו המלך על העמוד ויכרת את הברית לפני ה' ללכת אחר ה' ולשמור מצותיו ואת עדותיו ואת חקתיו בכל לב ובכל נפש להקים את דברי הברית הזאת הכתבים על הספר הזה, ויעמד העם בברית.... וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ומכל מאדו ככל תורת משה ואחריו לא קם כמהו..." ‏[44]. יאשיהו מלמדנו כי הרשות נתונה בכול אחד מאיתנו לרע ולטוב והדבר תלוי בנו. ויבטל יאשיהו רצון הוריו, ויכבדם בכבוד האמיתי וילך בדרך טוב. ויאשיהו מלך בן שמונה (ג'רפ"ה) ואם כן בן שלש באילו השנים, ויכר את בוראו ויעזב דרכי אבותיו כאברהם.

3284 - אמון בן מנשה עובד את האלילים, כנגד: ״אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם״:

שהפסוק (ויקרא יט:ד) ״אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם״ הוא הפסוק 3284 מתחילת התורה. ובשנת 3284 מלך אמון בן מנשה, שהחל מלכותו בשנת 3283. ״בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אָמוֹן בְּמָלְכוֹ וּשְׁתַּיִם שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְשֵׁם אִמּוֹ מְשֻׁלֶּמֶת בַּת חָרוּץ מִן יָטְבָה. וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו. וַיֵּלֶךְ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אָבִיו וַיַּעֲבֹד אֶת הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָבַד אָבִיו וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם. וַיַּעֲזֹב אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו וְלֹא הָלַךְ בְּדֶרֶךְ יְהוָה. וַיִּקְשְׁרוּ עַבְדֵי אָמוֹן עָלָיו וַיָּמִיתוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ. (מלכים ב:כא:כב-כג). ובדברי הימים (ב:לג:כב) ״וּלְכָל-הַפְּסִילִים, אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה אָבִיו--זִבַּח אָמוֹן, וַיַּעַבְדֵם.״

3285 - חידוש העבודה בימי יאשיהו בן אמון, כנגד: ״וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַיהוָה לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ״:

שהפסוק (ויקרא יט:ה) ״וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים, לַיהוָה--לִרְצֹנְכֶם, תִּזְבָּחֻהוּ״ הוא הפסוק 3285 מתחילת התורה. ובשנת 3285 תחילת מלכות יאשיהו בן אמון שעשה הישר בעיני ה׳. ומובא ׳סנהדרין׳ (קג:ב) ״אמון [שרף את התורה] והעלה שממית על גבי המזבח״ עוד שם ״אמון הכניסו (פסל האשרה) לבית קדשי הקדשים״, ובמהרש״א שם ״ומוקמינן ליה באמון שבו כתיב שהוא הרבה אשמה דהיינו שהוסיף על עון אבותיו … בטל את העבודה וחתם:… ומנשה הרס המזבח מדכתיב בד״ה שאחר ששב בתשובה ״ויבן את מזבח ה׳״ נשמע מינה שהוא הרסו ברשעו דבימי אביו חזקיהו היה בניו ואמון שרף התורה.. ומשום שכבר אמר שאבותיו אחז ומנשה עברו על ב׳ עמודי עולם שהם התורה והעבודה אמר שהוא (אמון) הרבה אשמה בשתיהם ששרף התורה והעלה שממה על כו׳. ורואים שעד לשנת 3285 לא היה מזבח להקריב ועתה לאחר מות אמון שבה העבודה ולכן כתיב ״וכי תזבחו זבח שלמים״ וכזכור גם דוד העלה שלמים עם העלות הארון לירושלים.

דבק עם הכתוב למעלה, בעבור שלא יזבחו לשדים לא אלוה, כי אם לשם לבדו[45]. וכן רמב"ן שם כי אחרי שאסר הזביחה וכל עבודה לאלילים ולאלהי מסכה.. וכן משמע מן ביום השלישי מוסף רש"י במקום "זאת אומרים להם כהני הבעל" ומשמע מן הנ"ל כי עניין שלמים כאן הוא תיקון ומינגד האמור לעייל "אל תפנו אל האלילים". וכן היה בפועל כי זו שנת תחילת מלכות יאשיהו בן אמון מלך יהודה. "ויעש הישר בעיני ה' וילך בכל דרך דוד אביו ולא סר ימין ושמאול"‏[46].

המלך יאשיהו


לאחר רצח אמון בשנת ג"א רפ"ה (3,285), עמדו עם הארץ על הקושרים והרגום, ומינו את יאשיהו בנו למלך עליהם והוא בן שמונה שנים בלבד. בשנת ח' למלכותו (ג'רצ"ג) החל יאשיהו לדרוש את האלקים כמבואר בדברי הימים ‏[47] ובשנת י"ב למלכותו החל לטהר את יהודה וירושלים ‏[48]. ויפים הדברים שכן בשנת שמונה למלכותו הרי הוא בן חמש עשרה וכתיב (אבות ה:כא) ״בן חמש עשרה לתלמוד, דהיינו ״לדרוש״. בשנת י״ב למלכותו הרי הוא בן עשרים וכן כתיב (אבות ה:כא) ״בין עשרים לרדוף, דהיינו ״בן עשרים החל לטהר את יהודה וירושלים. ויכול שאף בן חמש קיים את המקרא שכן הפסוק המקביל לשנה בה יאשיהו בן חמש ״איש אביו ואמו תראו ואת שבתותי תשמורו״ לקיים את הנאמר (שם) בן חמש למקרא״.

וימלוך ל"א שנים, עד שנהרג ע"י פרעה נכה כשלא נתן לפרעה לעבור בארצו עם צבאו, בחושבו שהפסוק "ולא יעבור חרב בארצכם" מדבר על דורו, אולם יאשיהו לא ידע שבסתר ישראל עדיין חוטאים, ולכך לא חלה הבטחה זו על דורו. יאשיהו נהרג במלחמה ע"י פרעה נכה. בתקופתו חלקיה כהן הגדול וכן צפניה, ירמיה, וחולדה נביאים.


נבוכדנצר השני (נבוכדנצאר הגדול) 3,285, ממלכות בבל החדשה "ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם... ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר. על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ" ‏[49]. עוד "ובני חם כוש... וכוש ילד את נמרד, הוא החל להיות גבר בארץ... ותהי ראשית ממלכתו בבל... בארץ שנער. מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה.." ‏[50]. אך אשור מבני שם היה. ומשמע כי נמרוד מבני חם המליך עצמו על ארצו של שם. אך במשך הזמן התערבו בני אשור עם בני בבל, ולאורך זמן אשור היא אשר משלה. אך לאחר מפלת סנחריב עלה מלך כשדי על בבל וימשול על אשור ובבל ותיכון מלכות בבל החדשה ‏[51]. ויהי ממשלתו על כל מדינות אשור ופרס ומדי. וילך נבוכדנצר וילכוד את פרעה נכו ויקח את כל ארץ מצרים מנחל מצרים עד נהר פרת. ובשנה ההיא התנבא ירמיה כי מלך בבל יכבוש את יהודה וירושלים והארץ תהיה חרבה לשבעים שנה. ובכן בשנה השנייה למלכותו עלה על יהויקים ‏[52].

ולא תשבעו בשמי לשקר:

ולש תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהים אני ה'. וכן בשנים המקבילות הנביא ירמיהו מטיף מוסר על כי הרבו העם לשבע בשקר. וכתיב ‏[53] ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר ישבעו. וכתיב ‏[54] הנה אתם בטחים לכם על דברי השקר לבתי הועיל. וכתיב ‏[55] וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ... למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו... חץ שחוט לשונם מרמה דבר.



לא תלך רכיל לא תעמוד על דם רעך:

ועניין ההליכה על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק ועל כן נקראים הולכי רכיל. וכן בשנים אילו מוצאים אנו בנביא ירמיה: "כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה" ‏[56] וכן "איש מרעהו השמרו ועל כל אך אל תבטחו כי כל אח עקוב וכל רע רכיל יהלך" ‏[57] עניין הדם אומנם לא מופיע בירמיהו אך מופיע ביחזקאל, "אנשי רכיל היו בך למען שפך דם ואל ההרים אכלו בך זמה עשו בתוכך." ‏[58]

3298 - יהויקים לובש כלאים, כנגד: ״שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״:

שהפסוק (ויקרא יט:יט) ״אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״ הוא הפסוק 3298 מתחילת התורה, ובשנת 3298 יהויקים בן יאשיהו בן שבע עוד טרם היותו מלך שכן מלך בשנת 3316 בהיותו בן 25 יוצא שבשנת 3298 היה בן שבע. וכתיב מ"ר מצורע "ויתר דברי יהויקים וכל אשר עשה. רבי יוחנן אמר: ג' אמוראין - חד אמר: שהיה לבוש כלאים. וחד אמר: שמשך לו ערלה. וחד אמר: שנמצאת כתובת קעקע חקוקה על בשרו.״ ונראה שעל כולם עבר עם גודלו.

ירמיהו מנבא וברוך בן נריה מעתיק את נבואותיו במרץ. תחריט מאת גוסטב דורה

בשנת י"ג ליאשיהו, ארבעים שנה קודם החורבן החל ירמיהו להתנבא על החורבן (רצ"ח). בעצתו של ירמיהו גנז יאשיהו את הארון, הלוחות וצנצנת המן ושאר תכשיטי קדושה, במערה אשר תחת המקדש.

הרי לנו

שמצוות כיבוד אב היא יסוד חשוב בקיום האמונה בה' כי יסודם אחד, ומאידך אנו גם למדים שיש לעזר בעוז ולהגביל את השמיעה לרצון אב ואם, ורק כשכבוד ההורים אינו סותר למצוות ה' ראוי לכבדם, אולם אם כיבודם דורש לעבור את פי ה' גם בדבר הכי קלוש, אנו מחוייבים שלא לכבדם.

הערות שוליים:

  1. מוני המצוה:חרדים
  2. מוני המצוה: סה"מ [מצוה ריב]. סמ"ג עשין קיג. סמ"ק סי' ז. מקורות: קדושים ריג. קדושין ל. כתובות קג. יו"ד סימן רמ.
  3. מוני המצוה: סה"מ ל"ת [מצוה ריג]. סמ"ג לאוין יד. מקורות: שבת קמט. ספרא
  4. מוני המצוה: מקורות: ספרא. סה"מ [מצוה ריד], ועיין השגת הרמב"ן ל"ת ה. סמ"ג לאוין כא. יו"ד סי' קמג. סמ"ק סי' קסא.
  5. מוני המצוה: סה"מ מצוה רט"ו, סמ"ג לאוין שלו. מקורות: מעילה יז. זבחים נו. מכות יא. כריתות ב
  6. מוני המצוה: בה,ג, רס"ג
  7. מוני המצוה: סה"מ מצוה רט"ז. סמ"ג לאוין רפד, עשין נו. מקורות: פאה. ב"ק צד. מכות טז. יו"ד סימן שלב.
  8. מוני המצוה: לא תכלה פאת שדך בקצרך מקורות: ראה מצוה רטז
  9. מוני המצוה:סה"מ מצוה רי"ח. סמ"ג עשין קצז. מקורות: פאה פ"ד ה,ח. ב"ק צ"ד. מכות טז. יו"ד סי' שלב.
  10. מוני המצוה: סה"מ מצוה ר"כ. סמ"ג עשין קנט. מקורות: פאה פ"ז. יו"ד סימן שלב.
  11. מוני המצוה: סה"מ מצוה רכ"א, סמ"ג לאוין רסז. מקורות: ראה מצוה רכ.
  12. מוני המצוה: סה"מ מצוה רכ"ב. סמ"ג עשין קפ. מקורות: רכג.רכד. פאה פ"ז. יו"ד סי' שלב
  13. מוני המצוה: סה"מ מצוה רכ"ג,. סמ"ג לאוין רפו. מקורות: ראה מצוה רכב
  14. מוני המצוה: סה"מ מצוה רכ"ד, סמ"ג לאוין קנה, סמ"ק סימן רסא מקורות: ב"ק פ"ז. סנהדרין פז. חו"מ סימן שמח
  15. מוני המצוה: סה"מ מצוה רכ"ה. סמ"ג. מקורות: ספרי סי' רצד
  16. מוני המצוה: סה"מ מצוה רכ"ו, . סמ"ג לאוין רמא. מקורות: ספרא. שבועות לו, חו"מ סי' שס, שסא שסז.
  17. מוני המצוה: סה"מ מצוה רכ"ז. סמ"ג לאוין רלט. מקורות: שבועות פ"א גיו"ד סי' רלו.
  18. מוני המצוה: סה"מ מצוה רכ"ח, סמ"ג לאוין קנו. מקורות: ב"ק עט. ב"מ יא. בכורות יג. ח"מ סי' שנט
  19. מוני המצוה: סה"מ מצוה רכ"ט. סמ"ג לאוין קנז. סמ"ק סי' ע. מקורות: ב"מ נז קיג. חו"מ סי' שנט
  20. מוני המצוה: סה"מ מצוה ר"ל. סמ"ג לאוין קפא. סמ"ק סימן רט. מקורות: ב"מ קי, קיא. חו"מ סי' פט, שלט
  21. מוני המצוה: סה"מ מצוה רל"ג. סמ"ג לאוין רה. סמ"ק סי' רלא. מקורות:תורת כהנים. סנהדרין ו,ז. חו"מ סי' יז.
  22. מוני המצוה: סה"מ מצוה רל"ד. סמ"ג לאוין רד. סמ"ק סי' רכח. מקורות: כתובות קו. שבועות ל
  23. מוני המצוה: סה"מ מצוה רל"ה. סמ"ג עשין קו. סמ"ק סי' רכד. מקורות: שבועות ל. חו"מ סי' יז.
  24. מוני המצוה: סה"מ מצוה רל"א. סמ"ג לאוין רא ריב. מקורות: שבועות לה. חו"מ סי סז. סמ"ק סימן קכג
  25. מוני המצוה: סה"מ מצוה רל"ב. סמ"ג לאוין קסח. סמ"ק סי' קעא. מקורות: ע"ז דף טו.
  26. מוני המצוה: סה"מ מצוה רל"ו. סמ"ג לאוין ט. סמ"ק סי' קכד
  27. מוני המצוה: סה"מ מצוה רל"ז. סמ"ג לאוין קסה. סמ"ק סי' עז. מקורות: סנהדרין עד. חו"מ סי' תכו.
  28. מוני המצוה: סה"מ מצוה רל"ח. סמ"ג לאוין ה. סמ"ק סי' יז. מקורות: ערכין טז.
  29. מוני המצוה: סה"מ מצוה רל"ט. סמ"ג עשין יא. מקורות: ברכות לא. שבת נו, ערכין טז, ב"מ לא
  30. מוני המצוה: סה"מ מצוה ר"מ. סמ"ג לאוין ו. סמ"ק סי' קכו. מקורות: שבת נד. ערכין טז. ב"מ נח
  31. מוני המצוה:סה"מ מצוה רמ"א. סמ"ג לאוין יא, יד. סמ"ק סי' קל, קלא. מקורות: יומא כג
  32. מוני המצוה: מצוה רמ"ב, ראה מצווה רכב
  33. מוני המצוה: סה"מ מצוה רמ"ג. סמ"ג עשין ט. סמ"ק סימן ה. מקורות: שבת לא.
  34. מוני המצוה: סה"מ מצוה רמ"ד. סמ"ג לאוין רפא. מקורות: כלאים פ"ח. ב"ק נה. ב"מ צא. יו"ד סי' רצז.
  35. מוני המצוה: רמו. כלאים פ"ח. קדושין ל, סה"מ ל"ת רטו. סמ"ג לאוין רעט. יו"ד י' רצה, רצו.
  36. מוני המצוה: רס"ג
  37. ישעיהו נט:טו
  38. צפניה ג:ג
  39. צפניה ג:יג
  40. ירמיהו ב:לד
  41. ירמיהו ד:א
  42. ירמיהו ה:א
  43. רש"י שם
  44. מלכים ב: פ' כב-כג
  45. אבן עזרא על אתר
  46. מלכים כ"ב ב'
  47. ב'-ל"ד
  48. צמח דוד
  49. בראשית יא, א-ט
  50. שם י, ו-יא
  51. לפי כותבי ההיסטוריה גבר יד נבופלאסר (נבולאשר) ראש צבאות הכשדים על מלך אשור דאז (אשורבניפול) ובימי מלכות נבודכנצר (י"א בנו) בעזרת מדי פרקו עול החריבו את נינוה (שהייתה אז בידי מלך מצרים שלקחה מאשור, ג'שי"ט אך למניינם 609- לפסה"נ 3,152),
  52. מגילה יא, וכן ערכין יב
  53. ירמיהו ה:ב
  54. שם ז:ח
  55. שם ט:ב, ד, ועיין פסוק ז בעניין לשון מרמה
  56. ירמיהו ו:כח
  57. ירמיהו ט:ג
  58. יחזקאל כב:ט