פרשה פתוחה 150 ~ אמר אל הכהנים

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,344 – 3,367 לבריאה | 417 - 393 לפני מניינם 


א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. ב כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. ג וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא. ד לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו לְהֵחַלּוֹ. ה לֹא יקרחה [יִקְרְחוּ] קָרְחָה בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא יִשְׂרְטוּ שָׂרָטֶת. ו קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי יְהוָה לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ. ז אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו. ח וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדֹשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם. ט וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.    י וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲ‍שֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם. יא וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא. יב וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יְהוָה. יג וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח. יד אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה. טו וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשׁוֹ.    טז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יז דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו. יח כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ. יט אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד. כ אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ. כא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְהוָה מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב. כב לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל. כג אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם. כד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ויקרא כא: א - כד

הפסוקים והמצוות

שלא יטמא כהן הדיוט במת זולתי בקרובים המבוארים בכתותב[1] שנאמר:לנפש לא יטמא בעמיו

מצות עניין טומאת הכנים לקרוביהם ובכללה ביתאבל כל אחד מישראל על ששת קרוביו[2] שנאמר:לה יטמא

שלא יעבור כהן טבול יום עד שיעריב שמשו[3] שנאמר:ולא יחללו שם אלוהיהם

שלא יקרחו קרחה על המת[4] שנאמר:לא יקרחו קרחה בראשם

קדושת כהן מלהטמא למתים[5] שנאמר:קדושים יהיו לאלוקיהם

לא יחללו הכנים שם אלוקיהם[6] שנאמר:ולא יחללו שם אלוקיהם

טבול יום ששימש במיתה ביד"ש בגז"ש חילול מתרומה[7] שנאמר:קדושים יהיו ולא יחללו

שלא ישא כהן אשה זונה[8] שנאמר:אשה זונה לא יקחו

שלא ישא כהן אשה חללה[9] שנאמר:וחללה לא יקחו

שלא ישא כהן אשה גרושה[10] שנאמר:ואשה גרושה מאישה לא יקחו

מצות קידוש דזרע אהרון לחלוק לו כבוד ולהקדימו לכל דבר שבקדושה[11] שנאמר:וקדשתו

פרשת כ"ד מתנות כהונה שעל הב"ד לקדש את הכהנים ולתת את חלקם[12] שנאמר:קדושים יהיו לאלוקיהם

בת כהן נשואה שזינתה בשריפה[13] שנאמר:ובת איש כהן כי תחל לזנות וכו' באש תשרף.

שלא יפרע הכה"ג ראשו על מת[14] שנאמר:וראשו לא יפרע

שלא יפרום כה"ג בגדיו על מת[15] שנאמר:בגדיו לא יפרום

גדול ואפילו לקרובין[16] שנאמר:לאביו ולאמו לא יטמא

שלא יטמא כהן גדול בשום טומאה במת[17] שנאמר:ועל כל נפשות מת לא יבא

מכהן במת שתים- טומאה ואהל[18] שנאמר:ועל כל נפשות מת לא יבא

שלא יחלל הכה"ג מקדש אלקיו[19] שנאמר:ולא יחלל את מקדש אלוקיו

שלא יצא הכהן מביהמ"ק בשעת העבודה[20] שנאמר:ולא יחלל את מקדש אלוקיו

מצות כהן גדול לישא נערה בתולה[21] שנאמר: והוא אשה בבתוליה יקח

שלא ישא כהן גדול אלמנה[22] שנאמר:אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח.

איסור בעולה לכה"ג[23] שנאמר:כי אם בתולה מעמיו

שלא יבעול כהן גדול אלמנה ואפילו בלאקידושין מפני שמחללה[24] שנאמר:ולא יחלל זרע מעמיו

שלא יעבור כהן בעל מום קבוע בעבודת המקדש[25] שנאמר:אשר יהיה בו מום לא יקרב

שלא יעבור כהן בעל מום עובר[26] שנאמר:כל איש אשר בו מום לא יקרב

שיהא הכהן העובר שוה לזרעו של אהרון[27] שנאמר:כל איש אשר בו מום וכו'

שלא יכנס בעל מום מן המזבח ולפנים להיכל[28] שנאמר:אך אל הפרוכת לא יבא

שלא יגש כהן בעל מום אל המזח אף ללא עבודה[29] שנאמר:ואל המזבח לא יגש

המסר המרומז

קדושת עם ישראל "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" בראשיתה תלוייה בכהנים אשר ישרתו בקודש. כישלון הכהנים בנשואי בנות נכר ופסולי כהונה ניכר באילו השנים. יחזקאל, עזרא ונחמיה כולם בדרך נבואתם מעידים על זה העניין.

מאורעות השנים

3346/9 - גולי שארית הפליטה במצרים, נשואי תערובת, כנגד: קְדֹשִׁים יִהְיוּ ... אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ״:

שהפסוקים (ויקרא כא:ו - ט) ״קְדֹשִׁים יִהְיוּ...אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו... וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף״ הם הפסוקים 3346/9 מתחילת התורה לפי מניין של 5842 פסוקים. ובשנת 3346 לאחר שכבש נבוכדנצר את מצרים כבר בשנת 3342 חלק משארית הפליטה הוגלתה מצריימה.

על שארית הפליטה דוויי הלבב, שם נבוכדנצר את גדליה בן אחיקם בן שפן הסופר אשר בעצת ירמיהו נפל אל מחנה הכשדים (בבליים) עוד טרם נכבשה ירושלים. ומשנלכדה העיר מינוהו לנציב על שארית בנ"י, ועימו ברוך בן נריה. לגדליהו קם מתנכל ושמו ישמעאל בן נתניה אותו הסית מלך בני עמון להרוג את גדליהו. כאשר שמע יוחנן בן קרח את הרעה אשר עשה ישמעאל דדף אחריו. ישמעאל בן נתניה ושמונה אנשים אשר עמו נמלטו, ועברו את הגבול אל ארץ בני עמון. לאחר מכן לקח יוחנן בן קרח וכל שרי החיל את כל שארית יהודה הגברים והנשים והטף ואת כל הנפש אשר הניח נבוזראדן ואת בנות המלך, וגם את ירמיהו הנביא ואת ברוך בן נריה לקחו עמהם שלא בטובתם אל ארץ מצרים. שם זבחו וקיטרו גם בני יהודה על המזבח אשר לה' בתוך ארץ מצרים. גם לשמש ולמלכת השמים הסיכו נשי בני יהודה נסך, וקיימו את דברי המקרא ‏[30] בתועבות מנשה "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". וישלח ה' את חמתו ויבא את נבוכדנאצר עבדו. ובעשרים ושבע שנה לנבוכדנאצר היא השנה השמינית לשרפת בית אלקינו 3,346 נתן ד' לנבוכדנאצר את ארץ מצרים. ותהי מצרים החרבה שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות ארבעים שנה. ולא נשאר פליט מב"י כי אם ירמיהו וברוך בן נריה ואנשים מתי מספר שאמרו חי ד' ולא סרו מאחריו. וישבו הגולים בארץ שוביהם, ויבנו בתים וישבו, ויטעו גנות ויאכלו את פריים. ויקחו נשים והולידו בנים ובנות. ויקחו לבניהם נשים ואת בנותיהם נתנו לאנשים... ורבים מהם נתעשרו בארץ עניים.. והיו שדות מרובים לבני ישראל, ונתיישבו שם ישוב קבוע ‏[31]. למרות שקבעו ב"י מושבם בבבל, בכל זאת היו רחוקים ומובדלים מהם. ואף בשבתם במרחקים בערי הנכר שמרו מרבית בני ישראל על מנהגיהם ודרכיהם. ונזהרו על הייחוס והכהונה .

בתקופה המקבילה לפר' "אמר אל הכהנים" הגלה נבוכדנצר את ירמיה וברוך בן נריה לבבל, (בשלשלת הקבלה כתב שמעשה זה היה ח' שנים לאחר החורבן). נבוכדנצר הגלה את היהודים שהיו במצרים, לארץ עמון ומואב וסביבות ארץ ישראל, והוליכם לאלכסנדריה של מצרים, שם דרו שנים רבות, ועשו להם מקדש, ופרו ורבו בבנים עושר וכבוד.


פס: בעניין הבמה שבאלכסנדריה לא יקרב להקריב לחם אלהיו. וכדלעייל יפסול את פסולי הכהנים מלעבוד לשרת ולהקריב לה', וירמוז על הבמה שבאלכסנדריה. ומכל הנאמר לעיל אנו למדים על ב' העניינים, מן הצד האחד עם ישראל איתן באמונתו ומסור לקדושתו. וכן בשנים אילו בארץ גלותם "בריתם ינצורו". ומן הצד השני יזהיר הכתוב בעניין החילול באשר היו מבני עמינו אשר יפרקו עול ויזהיר הכתוב כי באילו השנים בארץ גלותם יגבר הניסיון בעניין קדושה זו. ונאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", וא"כ הכהן וטהרתו משקפים את מצב קדושת העם בכללותו, ולכך מצב הכהונה בזמן עזרא ונחמיה מלמד אותנו על מצב הכולל של הדור בזמן ההוא, שהייתה זו תקופת מעבר בין מצב גלות בבבל לשיבת ארץ ישראל ובניית הבית השני .

3344/52 - נבואת יחזקאת כנגד קדושת הכהנים וכן בעניין תספורת הכהנים, כנגד: "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם":

שֶׁהַפָּסוּק (ויקרא כא, י) "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם" הוּא הַפָּסוּק הַ' 3352 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה לפי טעם עליון, וּבִשְׁנַת 3352 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם שהיא שנת ארבע עשרה לחורבן ירושלים ניבא יחזקאל (עיין יחזקאל פרק מ׳, ״בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתב העיר..״) את נבואת הבית השלישי, ובנבואה זו הוא הזכיר את הלכות הכהנים המופיעות בפרשה, ודיבר גם על ענין תספורת הכהנים כמו שכתוב (יחזקאל מד, כ) "וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ כָּסוֹם יִכְסְמוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם". וזאת נבואת יחזקאל האחרונה שכן נפטר בשנת 3352.

עוד שהפסוק (ויקרא כא:א-ב) בעניין איסור לכהן להטמא למת ״לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו״, מלבד לקרובים אליו: ״כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא״. וכן ביחזקאל (מד:כה) ״ואל מת אדם לא יבוא לטמאה, כי אם לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות אשר לא היתה לאיש יטמאו״.

עוד שהפסוק (ויקרא כא:ז) ״אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו״. וכן מובא (ביחזקאל פרק מד:כב): ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים, כי אם בתולה מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו (ויחמיר ולא כדברי המקרא, כי מתורת משה אפילו אלמנה מישראל).

ודברי יחזקאל הוראה לעתיד לבוא. וירבו רוב המפרשים לומר שמתייחס באחרית הימים. אך אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואזהרה היא לכהנים בשנים אילו. ויכול לשבח ויכול לגנאי כי מצד אחד שמרו מרבית העם על ייחוסם אך מאידך היו אשר חיללו את קדושת יחוסם מבני הכהנים בשנים אילו. וירמוז יחזקאל על זה העניין.

ובהקשר לנ"ל בפרשתינו בעניין חילול קדושת הכהן וכן במקביל בדברי יחזקאל מובא בעזרא ונחמיה עניין יחוס הכהנים והמחללו מוציאין אותו מהכהונה כפי שהבאנו לעיל במאורעות השנים. ובמלבי"ם שם בעזרא כתב "כי בספק זה נכנס ספק אחר שהם חללים, כי עי"כ (שלא היה להם ברור אם הם כהנים בגלל חסרון הכתב יוחסין) גם הם בעצמם לא נשמרו מנשים הפסולות לכהונה, וזה נכלל במ"ש "ויגואלו" שכבר נגאלו מן הכהונה כי לקחו נשים פסולות, ובזה תמצא חללי שחישב בין עשרה יוחסין. וכן בנחמיה ‏[32] חוזר ושונה את עניין הכהנים והרחקתם עד לייחוסם כראוי - "ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים, עד עמד הכהן לאורים ותמים".

3353/58 - וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו - בעניין אלישיב כהן גדול אשר חילל זרעו:

שהפסוקים (ויקרא כא:י - טו) ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲ‍שֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם. וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא. וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי יְהוָה. וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה. וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשׁוֹ״. ובשנים אילו אלישיב כהן גדול שחילל זרעו עם בת סנבלט החרני כאמור. עוד שהכהנים ששרתו במקדש שבאלכסנדריה שבמצרים פסולים היו ולא היו משוחים כראוי.

ונחמיה (פרק יג:כג - לא) ״גַּם בַּיָּמִים הָהֵם, רָאִיתִי אֶת-הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אשדודיות (אַשְׁדֳּדִיּוֹת), עמוניות (עַמֳּנִיּוֹת), מוֹאֲבִיּוֹת. וּבְנֵיהֶם, חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית, וְאֵינָם מַכִּירִים, לְדַבֵּר יְהוּדִית--וְכִלְשׁוֹן, עַם וָעָם. וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם, וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם; וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים, אִם-תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם, וְאִם-תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם, לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם. הֲלוֹא עַל-אֵלֶּה חָטָא-שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא-הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ, וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה, וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים, מֶלֶךְ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל: גַּם-אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ, הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת. וְלָכֶם הֲנִשְׁמַע, לַעֲשֹׂת אֵת כָּל-הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת--לִמְעֹל, בֵּאלֹהֵינוּ: לְהֹשִׁיב, נָשִׁים נָכְרִיּוֹת. וּמִבְּנֵי יוֹיָדָע בֶּן-אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, חָתָן לְסַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי; וָאַבְרִיחֵהוּ, מֵעָלָי. זָכְרָה לָהֶם, אֱלֹהָי: עַל גָּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה, וּבְרִית הַכְּהֻנָּה וְהַלְוִיִּם. וְטִהַרְתִּים, מִכָּל-נֵכָר; וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם, אִישׁ בִּמְלַאכְתּוֹ. וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת, וְלַבִּכּוּרִים; זָכְרָה-לִּי אֱלֹהַי, לְטוֹבָה.

ובעזרא פרק ב׳: "אלה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו, ויגאלו מן הכהנה". ופירש"י "שהיו מגואלים ומגועלים שלא יעבדו עוד עם שאר הכהנים בעבור שלא נמצא כתב יחוסן".

וכל הנ"ל החל משנת 3408 , ומשמע בלשון הכתוב שהנגע התחיל עוד בתחילת שנות הגלות, ועיין לעייל שעל זה ניבא יחזקאל החל משנת 3352.

3364 - מות נבוכדנצר תחילת מלכות בנו אויל מרדוך

כשמת נבוכדנצר בקשו להמליך את אויל מרודך בנו ולא קיבל. אמר להם: בראשונה כשנטרד נבוכדנצר שבע שנים להיות עם חית השדה, שמעתי לכם למלוך תחתיו. וכשחזר נבוכדנאצר לכסא ממשלתו התנקם בי לחבשני בבית הכלא. שמא גם עכשיו חי הוא ויעמוד עלי להרגני. עמדו עבדיו ושריו כולם, וממחרת הוציאו לנבוכדנאצר וגררוהו מקברו להראות שהוא מת ולבטל גזרותיו, ואז שבע נבוכדנצאר המתגאה קלון מכבוד, ולא הושוה כבודו עם שאר מלכים להתיחד אתם בקבורה.... אז ידעו כולם שאכן מת האריה האיום והנורא אשר רגזה מפניו כל הארץ. וימלוך אויל מרודך בנו תחתיו 3,364. אויל מרודך אשר מלך אחר אביו נבוכדנצר, נשא את ראש יהויכין מבית הכלא, ונתן את כיסאו מעל כסא המלכים, אולם יהוכין לא נחשב למלך כי לא הייתה עוד מלכות בישראל אלא נשיאות, ויהויכין היה הראשון לנשיאות. מייד לאחר התמנותו מת בבבל. ושאלתיאל בן יהויכין נתמנה לנשיא וריש גלותא ואחרי שאלתיאל נתמנה זרובבל בנו (וי"א הוא נחמיה).

הרי לנו

התורה מדגישה שרק מי שנמשח בשמן המשחה יכהן בכהונה גדולה ולא כפי שעשו בתקופה המקבילה באלכסנדריה שבמצרים. כן שנה ה' את דיני הכהנים ליחזקאל בתקופה המקבילה לציווי התורה בפר' אמור. ומן האמור משמע שנתערבו חללים בין הכהנים (וישראל) על ידי נישואים עם פסולים ובני נכר בזמן גלות בבל וכן בזמן עזרא.

הערות שוליים

  1. מוני המצוה: סה"מ מצוה רס"ג. סמ"ג לאוין רלד, רלה, סמ"ק סי' צ. מקורות: יבמות ס. מכות כא. נזיר מב. יו"ד סימן שסט עד שעד
  2. מוני המצוה: סה"מ מצוה רס"ד. סמ"ג עשין נח, סמ"ק סימן צז. מקורות: זבחים ק. מו"ק יד, ובפ"ג. יו"ג סי' שעג, שעד.
  3. מוני המצוה: סה"מ מצוה רס"ה. סמ"ג לאוין שז. מקורות: סנהדרין פג. זבחים יז.
  4. מוני המצוה: יראים
  5. מוני המצוה: זהר הרקיע
  6. מוני המצוה: יראים
  7. מוני המצוה:יראים
  8. מוני המצוה: סה"מ מצוה רס"ו. סמ"ג לאוין קכא,קכב,קכג. סמ"ק סי' קצ, קצא, קצב. מקורות: יבמות נג,נדו, ,סא,סח,עט. כתובות יז. קדושין עז. אה"ע סי' ו.
  9. מוני המצוה: סה"מ רס"ז
  10. מוני המצוה: סה"מ רס"ח
  11. מוני המצוה:סה"מ מצוה רס"ט. סמ"ג עשין קעא. מקורות: גיטין נט. או"ח סי קלה, קסז. רא.
  12. מוני המצוה: יראים
  13. מוני המצוה: בה"ג רס"ג
  14. מוני המצוה:בה"ג רס"ג.
  15. מוני המצוה:רס"ג יראים
  16. מוני המצוה: סה"מ ל"ת קסז, קסח. סמ"ג לאוין רלו, רלז. מקורות: נזיר מב,מז. מכות כא.
  17. מוני המצוה: סה"מ רע"ט
  18. מוני המצוה: סמ"ג
  19. מוני המצוה: בה"ג רס"ג יראים
  20. מוני המצוה: רמב"ן, זהר הרקיע
  21. מוני המצוה: סה"מ סה"מ רע"ב . סמ"ג עשין נז. מקורות: יבמות נט
  22. מוני המצוה: סה"מ רע"ד, קסב, עיי"ש. סמ"ג לאוין קכד, קכה. מקורות: יבמות נט
  23. מוני המצוה: זהר הרקיע
  24. מוני המצוה: סה"מ רע"ד
  25. מוני המצוה: סה"מ מצוה רע"ה, עא.סמ"ג לאוין שח. מקורות: קדושין סו. בכורות מג.
  26. מוני המצוה: סה"מ רע"ו.
  27. מוני המצוה: זהר הרקיע
  28. מוני המצוה: סה"מ מצוה רע"ז, ורמב"ן משיג. סמ"ג לאוין שז. מקורות: זבחים צח. בכורות מג. כלים פ"א.
  29. מוני המצוה: יראים
  30. פפ~146
  31. תולדות עם עולם חלק א' קס"ג
  32. פרק ז'