פרשה פתוחה 157 ~ בחמישה עשר

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3433 – 3,444 לבריאה | 328 - 316 לפני מניינם 


לג וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לד דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיהֹוָה. לה בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. לו שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. לז אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. לח מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְּהוָה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָה. לט אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. מ וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. מא וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. מב בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. מג לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. מד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ויקרא כג:לג - מד


הפסוקים והמצוות

שביתת מלאכה ביום ראשון ושמיני של חג סוכות

  • מצוה שיח: שביתה ממלאכה ביום ראשון של חג הסוכות[1] שנאמר: ביום הראשון מקרא קדש
מצוה שיט:שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסוכות[2] שנאמר: בו כל מלאכת עבודה לא תעשו
מצוה שכא: שביתה ממלאכה ביום שמיני של סוכות[3] שנאמר: ביום השמיני מקרא קדש לשבות ממלאכה שאינה צורך אוכל נפש. ושביתת יום טוב של שמיני בפני עצמו.
מצוה שכג: שלא לעשות מלאכה ביום שמיני עצרת[4] שנאמר: בו כל מלאכת עבודה לא תעשו ונקרא חג העצרת ועל דרך משל, כאילו אמר הקדוש ברוך הוא לישראל עכבו עמי יום אחד שקשה עלי פרידתכם. ויום טוב זה אינו מכלל חג הסוכות, וימי הסוכת כנגד ספירות דאושפיזין ושמיני עצרת אינו מן המניין.


קידוש בסוכות

  • קידוש ביום ראשון של סוכות[5] שנאמר: ביום הראשון מקרא קדש
קידוש בשמיני עצרת[6] שנאמר: ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם
קידוש חולו של מועד[7] שנאמר: אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש


קורבן מוסף של סוכות

  • מצוה שכ: מצות קרבן מוסף בכל יום משבעת ימי חג הסוכות[8] שנאמר: והקרבתם עולה אשה
מצוה שכב: להוסיף קורבן מוסף ביום שמיני עצרת שיום זה רגל בפני עצמו[9] שנאמר: וביום השמיני עצרת ומצוות קרבן זה בפני עצמה.


נטילת לולב וישיבת סוכה

  • מצוה שכד: ליטול ארבעת המינים בסוכות[10] שנאמר: ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו'
  • מצוה שכה: ליישב בסוכה שבעת ימים[11] שנאמר: בסוכות תשבו שבעת ימים

המסר המרומז

ארבעת המינים (מימין לשמאל): ערבה, לולב, הדס (אגודים ב"קוישיקלך") ואתרוג

חנוכת הבית ושמירת חג הסוכות הם חידוש הברית מימות יהושע. וברית זו מה היא? סוכה! סוכה שהיא ייחוד י-ה-ו-ה + א-ד-נ-י = 91 = א + מ + ן, דהיינו חסד דאברהם ומלכות של דוד. וזו היא תכלית העבודה של האדם. ולדבר זה ממש נדרשת אמונה חזקה שנאמר הבוטח בה' (י-ה-ו-ה) חסד יסובבנו. ובשיבת ציון במצב שהיה באילו השנים הרבה אמונה נדרשה להם. השבים ארצה מדלי העם היו ומתי מעט היו. ולא כבזמן יהושע כאשר עמדה להם זכותו של משה ויהושע ולא כבדור יוצאי המדבר שראו את ענני הכבוד. שבי הגלות באו ללוא נודע לאתגרים אשר להם נדרשת הייתה אמונה רבה. ראשיהם נשאו נוכריות וילדים ילדו. תקופת הנביאים קרבה לקיצה ומי יהיה להם לנביא ולמורה דרך. דלים היו ולמרות זאת מלאי תקווה. הייתה להם אמונה בצדקת הדרך. את עול מושכות החורבן הסירו מעליהם באשר את עוון יצר עבודה זרה טיהרו מקירבם ובאשר לכך זכו לאמונה בה' יתברך. וכך נטעו את מטעם וזרעו את שדותם באמונת גשם בעיתו. כבר שנים הם חולמים על הזורעים בדמעה ברינה יקצורו. הלא כאמור לעייל מורדכי כינס את כל חכמי ישראל ובזמן המן לימדם את הלכות העומר[12] המצווה (הניסיון הראשון) הראשונה בבואם ארצה. ובשנים אילו ממש עם ישראל משתרש בארצו בעבודת האדמה בדובקו בה' ובאמונתו בטל ומטר ובציפיה לחג האסיף.

חידוש חג הסוכות כנאמר על ידי נחמייה היה ניסיון הדור בהשרשת האמונה בעם.



מאורעות השנים

נחמיה מתבונן בהריסות של חומות ירושלים ציורו של גוסטב דורה משנת 1866

סוף שנות נחמיה – התחדשות המועדים – תיקון יצר עבודה זרה

[13] בשנים אלו נכשלו ישראל בלקיחת נשים נכריות, דבר שהביא לפגם בקדושת העם (נחמיה י"ג). נישואי תערובת אלו החל מהמיוחסים שבעם שנטלו נשים נכריות, כמנשה מבני בית הכהן הגדול, שלקח לאשה את ניקסה בת סנבלט, וממשפחת כהן הגדול למדו ועשו אחריהם גם שאר ישראל, (אשר בעוד עזרא ונחמיה בירושלים לא העזו לעשות מעשים אלו). כן בתקופה זו נתנו לטוביה העמוני אויבו של נחמיה לשוב ולבוא ירושלימה, וקדמו את פניו בכבוד, ויפנו לו מקום לשבת בלשכה הגדולה אשר בחצר המקדש. תוצאות מעשים אלו היו, שהתירו הרבה איסורים וגרמו להרס חמור בשמירת הדת, וריפה את נכונות העם לכבד את מעמד הכהנים והלוים. העם חדל מלהביא תרומות ומעשרות, נדרים ונדבות ושאר קרבנות חדלו מלהיקרב. גם בשאר קיום המצוות חלה התדרדרות נוראה, עד שאפי' בשמירת חגי ישראל החלו לזלזל ולשכוח מהם רח"ל. ראה פפ~150. בשנת 3,437 חזר נחמיה לשושן להשתדל למען שיבת ציון ובניין ירושלים ולאחר שהותו שם חזר לירושלים. ובשנים אלו נתבטל תוקף היצר דע"ז כמבואר במס' ערכין ל"ב כי עזרא בעי רחמי וביטל את תוקפו של יצה"ר דעבודה זרה, ובזכות זה זכו ישראל לקיים מצוות סוכה. [וראה בכליל תפארת בעניין חידוש המועדים].



הממלכה האחמנית בתקופת דריווש.

בשנת 3,442 תמו שנות מלכות פרס (הממלכה האחמנית) והוחל שנות מלכות יוון

מלכות פרס התקיימה ל"ד שנה בפני הבית השני, ואז כבש אלכסנדר מוקדון את פרס ונתבטלה מלכות פרס מן העולם. ועוד בעניין שושלת האחמינידית לפרס עיין פפ~152. ולפי חשבונם 330- למניינם ואחרון מלכיהם דריווש השלישי אשר הודח ע"י אלכסנדר הגדול.




כליל תפארת

בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'. פרשה זו מרמזת על חידוש שמירת מצוות חג הסוכות בתקופת עזרא לאחר שישראל התדרדרו כ"כ עד שכבר לא שמרו אף את מועדי ישראל. כמו שנאמר עזרא (ג, א-ד) ויגע החדש השביעי ובני ישראל בערים ויאספו העם כאיש אחד אל ירושלם. ויקם ישוע בן יוצדק ואחיו הכהנים וזרבבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח אלקי ישראל להעלות עליו עלות ככתוב בתורת משה איש האלקים... ויעשו את חג הסכות ככתוב ועלת יום ביום במספר כמשפט דבר יום ביומו. וכן בנחמיה ‏[14] נאמר ויקרא בו (עזרא) לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים ואזני כל העם אל ספר התורה.... ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האלהים וברחוב שער המים וברחוב שער אפרים... ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ותהי שמחה גדולה מאד. ויקרא בספר תורת האלקים יום ביום מן היום הראשון עד היום האחרון. ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט. נחמיה עלה ארצה בשנת ג'כ"ו ושהה י"ב שנה בארץ עד שובו לבבל (ג'ל"ח) לשרת כשר המשקים, וא"כ שנים אלו המקבילים לפרשתינו הם התקופה בו חידשו את חג הסוכות ולזה רמז בפסוקים אלו. וראה בסה"ד שהביא: "וזה שקשה לס"ע איך זה אפשר שעד ימי עזרא לא עשו ישראל סכות כעין זה על עזרא. הלא היו מלכים כדוד וכחזקיהו וכדומה, ומתרץ שזה סובב על עניין ההתחייבות של מעשרות שמיטה ויובל וקידוש ערי חומה. שנתחדש עכשיו דוגמת מה שנתחדש בעת שנכנסו לארץ בזמן יהושע ‏[18] ". ומ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו.


ארבעת המינים:

יצר הרע לעבודה זרה:

ביטול יצר לעבודה זרה

כמבואר לעיל, הרי שבזה הזמן נתבטל יצר ע"ז, וזהו עניין "להקים את סוכת דוד הנופלת" כי הסוכה הוא הביטוי לגאולה הרוחנית של ישראל ולגאולה הגשמית-רוחנית שהיא השיבה לארץ לקיים את כל המצוות התלויות בארץ המתקיימות רק כשרוב ישראל שרויין עליה וכנ"ל. המהרש"א במקום מבאר "ומשום דעון ע"ז איתא נמי בהרהור קאמר דתגין עלייהו האי זכותא דתפלת רחמים בא"י דלא ליתי גם לידי הרהור כסוכה זו שמגינה... " ויוצא כי שפיר עניין סוכות בזה הזמן משום תפילת רחמים בגין ביטול ע"ז. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו ובזה הזמן חידשו מעשה העבודה, החגים והזמנים.

הרי לנו

כי בשנים אלו תיקנו ישראל עצמם ע"י מצוות סוכה ששורשה אמונה בה', ומכוחה באים כל המצוות כולן, ובפרט מצוות שמיטה ויובל המורין על אמונתנו וביטחוננו בה'. ומכוח זה תבוא גם הגאולה השלמה בקרוב.


הערות שוליים

  1. מוני המצוה: סה"מ מ"ע קסו, סמ"ג עשין לז מקורות: או"ח סימן תצה
  2. מוני המצוה:סה"מ ל"ת שכז. סמ"ג לאוין עד. מקורות: או"ח סימן תצה
  3. מוני המצוה: סה"מ מ"ע קסז, סמ"ג עשין לח מקורות: ביצה ח. מכות כא. או"ח סימן תצה.
  4. מוני המצוה: סה"מ ל"ת שכח. סמ"ג לאוין עה. מקורות: ביצה ח. מכות כא. או"ח סימן תצה.
  5. מוני המצוה:בה"ג יראים
  6. מוני המצוה: בה"ג יראים
  7. מוני המצוה: יראים מקורות: תורת כהנים
  8. מוני המצוה: סה"מ מ"ע נו. סמ"ג עשין רה. מקורות: סוכה נה.
  9. מוני המצוה:סה"מ מ"ע נא. סמ"ג עשין רו.
  10. מוני המצוה: סה"מ מ"ע קסט. סמ"ג עשין מד. סמ"ק סימן קצג. מקורות: סוכה פ"ג ד. או"ח סימן תרנא
  11. מוני המצוה: סה"מ מ"ע קסח, סמ"ג עשין מג סמ"ק סימן צג. מקורותף סוכה פ"ב או"ח סימן תרכח
  12. ראה לעייל פפ~ 154
  13. תחילתו של נחמיה בן חכליה, שהיה שר בחצרו של מלך פרס, והמלך מינה אותו למושל ירושלים, לאחר שביקש ממנו רשות ללכת לחזק את ירושלים וחומותיה וכו'. נחמיה עלה לירושלים אחרי עליית עזרא. נחמיה הצליח להשלים את העניין תוך פחות מחודשיים והעמיד שומרים בשערי העיר. נחמיה המשיך את פעולתו של עזרא בהשלטת חוקי התורה, ועשה מעין חידוש הברית בין העם לאלוקיו, שכללה התחייבות של העם לא לשאת נשים נוכריות, לא לחלל את השבת, לשמור על השמיטה ולדאוג להתמדת עבודת המקדש המקדש. אחרי שהות של 12 שנה בארץ חזר נחמיה לבבל, אך בעקבות הרעה במצב הדתי והחברתי בארץ שב לירושלים. מכל מקום בסוף ימיו היה דרדור רוחני כפי שהבאנו להלן בהרחבה
  14. נחמיה ח, ג-יח
  15. ערכין ל"ב ע"ב
  16. בראשית ל"ג ט"ז-י"ז
  17. ראה פפ~284
  18. ביטול יצר לעבודה זרה - ובסדר זמנים שם מבאר: ובגמרא ‏[15] "אפשר בא דוד ולא עשה סכות עד שבא עזרא וכו' ואידך, דבעי רחמי על יצר דע"א ובטלין, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה. והיינו דקא קפיד קרא עלוי דיהושע דבכל דוכתא כתיב יהושע [בה"א] והכא כתב ישוע. בשלמא משה לא בעי רחמי [לבטל יצרא דע"א] דלא הוה [ליה] זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא ליבעי רחמי..." ועיין שם באריכות העניין. ובגוף עניין ביטול יצרא דע"ז, יש לבאר הקשר בין הקשר בין ביטול יצר ע"ז למצוות סוכה, והנראה לומר בזה הוא כי שורש מצוות סוכה הוא לשהות בצילותא דהימנותא שהיא ביטוי לאמונה שלנו בה' ולכך בזכות ביטול יצרא דע"ז יכלו עם ישראל לקיים את מצוות הסוכה וראה עוד בר"י פארמה בעל "עקידת יצחק" (בשער שבעים ושש) האומר כי הסוכה היא מחאה נגד העבודה זרה, ומכוונת לבטלה מן העולם. ויש מעירים ע"פ הזוהר כי כבר הסוכות הראשונות במקרא, הסוכות שעשה יעקב, מציינות את ההיפרדות מהעבודה זרה, כנאמר "וישב ביום ההוא עשיו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכתה" ‏[16] ופירש בזוהר "עשיו פרש לדרכו דרך עבודה זרה ויעקב הלך לדרכו לקבל עליו שכינה", והיינו שביטול יצר הע"ז קשור לשורש מצוות סוכה כנ"ל. ועל כל פנים בין לדעת מד"א שהפסוק מדבר בשמיטין ויובלות וכו' ובין למד"א שעוסק בתפילה לביטול יצרא דע"ז, מכל מקום ניסיון ותיקון השעה בפועל היה במעשה סוכות. ובא לומר לכן כי ע"פ גזירת הכתוב לא נתבטלה הקדושה השניה וממילא לא נצטרך לעתיד לבוא לרשתה ולקדשה שנית. שקדושה שנייה קדשה גם על לעתיד לבא" שם ימות עולם. ועיין שם בעניין הגאולה העתיד המצטט את פסוקי הגאולה בפועל של ניצבים וילך והכל שריר וקיים. ועוד רמז לעניין סכות בגאולה ‏[17] "ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות" ושוב יתלה את הסוכות במצוות התלויות בארץ ב"שמיטה" כבפרשתינו.