פרשה פתוחה 158 ~ להעלות נר תמיד

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,445 – 3,448 לבריאה | 316 - 312 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. ג מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. ד עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד.

ויקרא כד:א - ד

הפסוקים והמצוות

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז

"להעלות נר התמיד" מרמז על התורה והמצוות "כי נר מצווה ותורה אור". הנביאים אורם של ישראל, ומשבטלה הנבואה, התורה וחכמיה הם "נר תמיד" לישראל.

תבליט המנורה שנתגלה בבית הכנסת באשתמוע, מוצג כיום במוזיאון רוקפלר

מאורעות השנים

3448 – חורבן והצתת פרספוליס ע״י אלכסנדר מוקדון, עַם יִשְׂרָאֵל נִכְנְסוּ תַּחַת מַלְכוּת יָוָן, כנגד: ״עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד״:

שהַפָּסוּק (ויקרא כד, ד) "עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹך אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי ה' תָּמִיד" הוּא הַפָּסוּק הַ 3448 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 3448 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם נֶהֱרַג אוֹ גֹּרַשׁ דַּרְיָוֶשׁ בֶּן אֶסְתֵּר עַל יְדֵי אַלֶּכְּסַנְדֶּר מוֹקְדּוֹן מהעיר פרספוליס וְכָבַשׁ מַלְכוּתוֹ. בְּשָׁנִים אֵלּוּ נִכְנְסוּ עַם יִשְׂרָאֵל בְּעֹל גָּלוּת יָוָן שֶׁפָּגְמוּ בְּהֶמְשֵׁך הַשָּׁנִים בְּטֳהָרָהּ שֶׁל הַמְּנוֹרָה, בְּכָך שֶׁטִּמְּאוּ אֶת כָּל הַשְּׁמַנִּים, עַד שֶׁנִּצְּחוּם בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי. הַפָּסוּק מְדַבֵּר עַל טָהֳרַת הַמְּנוֹרָה כְּנֶגֶד הַשָּׁנָה בָּהּ הִתְחִילָה גָּלוּת יָוָן כְּדֵי לָתֵת כֹּחַ לַחַשְׁמוֹנָאִים לְנַצֵּחַ אֶת שֹׁרֶשׁ מַלְכוּת יָוָן. ובְּשָׁנָה זוֹ רָצָה אַלֶּכְּסַנְדֶּר מוֹקְדּוֹן לְהַחֲרִיב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְהַשְׁבִּית אֶת הַמְּנוֹרָה, עַד שֶׁיָּצָא לְפָנָיו שִׁמְעוֹן הַצַדִּיק כַּמּוּבָא בְּ'סֵדֶר הַדּוֹרוֹת' וּבְיוּמָא (סט.).

עוד שהעיר פרספוליס עמדה כ׳220 שנה והיא הייתה מרכז התרבות של האימפריה הפרסית הראשונה שמרכז פולחנה הזרתוסתרא - האמגושי שמוזכרים בגמרא והיא דת של האור והחושך עליה הזהיר ישעיהו (מה:ז) בתחילת הווסדה של הזרתוסתרא ״יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה״. וכן הם כינו את כח האור ״אהורה מזדה״ וכח החושך ״אהרימן״ מעניין שאותיות ׳המן׳ בתוך התואר חושך. בכל אופן ״המנורה״ (306) עמדה לישראל כנגד החושך שלהם ״אהרימן״ = 306.

עוד שהעיר נשרפה באותה שנה זכר על כי הפרסים שרפו את העיר אתונה. בספר זכרונותיהם כתיב:

Cquote2.svg שהחגיגה הזאת שהיא מבלה בה ביום הזה בארמון המפואר של הפרסים, היא גמול על כל הקשיים שסבלה מהם בנדודים ברחבי אסיה. ואולם תהיה זו הנאה גדולה בהרבה אם ייצאו כולם לשרוף את ביתו של חשיארש הראשון - קסרקסס, האיש שהעלה את אתונה באש. והיא עצמה מוכנה להצית את הבערה לעיניו של אלכסנדר, כדי שיידעו הדורות הבאים שהנשים בפמלייתו הטילו עונש כבד יותר על הפרסים בשם יוון מאשר כל מפקדיה הגדולים בים וביבשה. Cquote1.svg
– פלוטארכוס, "חיי אלכסנדר", 38.

האישה שנשאה את הנאום הייתה לא אחרת כי ״תיאיס״ אשר לימים אשת תלמי.

אחרוני הנביאים; חגי, זכריה, ומלאכי - ג'תמ"ב ‏[1] (וי"א תמ"ח)

הנביא זכריה לפי ציורו של מיכלאנג'לו בואונרוטי על תקרת הקפלה הסיסטינית

בשנים אלו נתנבאו הנביאים האחרונים בישראל והם חגי, זכריה, ומלאכי. וכנאמר "בשנת שתים לדריוש המלך בחדש הששי ביום אחד לחדש, היה דבר ה' ביד חגי הנביא אל זרבבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לאמר. כה אמר ה' צבאות לאמר, העם הזה אמרו לא עת בא עת בית ה' להבנות ‏[2] ... ‏[3] וכן נאמר בזכריה שהתנבא באותה תקופה "בחודש השמיני בשנת שתים לדריוש, היה דבר ה' אל זכריה בן ברכיה בן עדו הנביא לאמר. קצף ה' על אבותיכם קצף ואמרת אלהם כה אמר ה' צבאות שובו אלי נאם ה' צבאות, ואשוב אליכם אמר ה' צבאות..." ‏[4]. כן במלאכי נאמר (א'-א') "משא דבר ה' אל ישראל, ביד מלאכי" וביאר שם הרד"ק "משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי - חגי זכריה ומלאכי הם שנבאו בבית שני ובחגי וזכריה נכתב זמן נבואתם ובמלאכי לא נכתב ואפשר שהיה האחרון שבהם" וע"ש במפרשים שישנם דעות שמלאכי זה עזרא ע"ש, ועיין באבן עזרא שכתב שם "יש אומרים שהוא עזרא, ולפי דעתי שהוא שמו כאשר הוא כתוב, והוא סוף הנביאים, ובעבור זה הזהיר זכרו תורת משה עבדי כי במותו נפסקה הנבואה מישראל". באותה העת, עם סיום ההשראה הנבואית בעולם, באה לעולם האפיקורסות, כשביוון עמדו אפיקורוס ומין שלא היו בעלי דת, וכפרו בגמול עולם הבא, והפיצו דעותיהם בעולם, והנמשכים אחריהם נקראו מינים ואפיקורסים.

דור ראשון לתנאים, שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה

בשנים אלו שפסקה הנבואה, התפתחה החכמה ולימודה, וזהו דור התנאים שהחל בשנים אלו ע"י שמעון הצדיק ‏[5], שיסדו את התורה שבעל פה. גם אצל אומות העולם נתרבתה החכמה באותה העת בבחינת "חכמה בגוים תאמין", ובשנים אילו חיו אריסטו, סוקרטס ואפלטון, שהיו אבות הפילוסופיה והמחקר העיוני בעולם. בשנים אלו עם גמר תקופת הנבואה, הוריד הקב"ה לעולם רוח חכמה שתשלים במעט את הפסד הנבואה.

כליל תפארת

ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלת נר תמיד. הציווי להעלות את נר התמיד שהיא מצוות מעשה המנורה, מקבילה לשנות נבואת זכריה שהיה מדור אחרוני הנביאים שנתנבא בעניין המנורה כמש"כ "ויאמר ראיתי והנה מנורת הזהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרתיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה... ויאמר אלי לאמר זה דבר ה' אל זרבבל לאמר, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" ‏[6]. וע"ש ברד"ק שפירש את הקשר בין המנורה למסר ש"לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' וז"ל: "כמו שראית כי מעשה המנורה נעשה מאיליו בלא אדם עורך את הנרות ומצית בהם את השמן כן יעשה בנין הבית בלא כח" הרי לנ א"כ שפרשתינו באה ללמד שנזכור תמיד שלא הכח יביא את הישועה לעם ישראל, רק רוח ה' שסמלה היא המנורה, היא תושיענו. תזכורת זו באה על רקע ביטול הנבואה בישראל, והייתה חלילה יכולה לעלות מחשבה, כי הנה עתה עם התבטלות הנבואה, ניקח את גורלנו בידינו, לכך הדגיש כאן את עניין המנורה במקביל לתקופת זכריה שהיה בסוף תקופת הנביאים, והוא נתנבא על המנורה לומר "כי לא בכח ולא בחיל כי אם ברוחי אמר ה'" וחלילה אם נחשוב שבכוחנו נושיע את עצמנו. ויש להוסיף עוד בעניין זה, והוא כי המנורה מסמלת את התורה וחכמיה ‏[7] כמו שנאמר "כי נר מצווה ותורה אור" וכן אמרו חז"ל "הרוצה להחכים ידרים" כי בצד דרום עמדה המנורה במקדש, ותלמידי החכמים הם המסמלים את חכמת התורה, ומשנתבטלה הנבואה לנביאים, ניתנה הנבואה לחכמים כדברי חז"ל ‏[8] "אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים, אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר אע"פ שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר וחכם עדיף מנביא שנאמר "ונביא לבב חכמה" מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול וכו'". וא"כ כאן נרמז שמשתיבטל הנבואה יפנו ישראל לחכמים שלהם נמסרת המסורה לאחר תקופת הנביאים, ובמידה מסויימת עדיפים הם מהנביאים ואותם יתן ה' לישראל להורות להם את הדרך אשר ילכו בה. והיינו שעם ישראל "יקחו אליהם" את החכמים (כלומר שיקבלו את מרותם עליהם) ויפנו אליהם כי הם בבחינת ה"שמן זית זך" ועל ידם יוכלו להעלות "נר תמיד לה'" שזהו עניין שמירת התורה והמצוות. ואכן עם ביטול הנבואה בישראל, קם דור התנאים שייסד את התורה שבעל פה ע"י חכמתם ובינתם הרחבה, והוא היסוד והמורה דרך המפורש ומפורט לשמירת התורה ומצוותיה בדורות שלאחר הנבואה. כן עניין המנורה, ילמדנו על עניין הגאולה שלעתיד לבוא, שתבוא ע"י שנעלה את נר התמיד שהוא "אור התורה", ורק עניין זה יביא את הגאולה ולא גבורת וחוזקת צבאותינו יביאו את הגאולה כמו שנאמר "כי לא בחיל ולא בכוח כי אם בדבר ה'" רק בדבר ה' תבוא הגאולה במהרה בימינו.

לעלות נר תמיד, ירמוז על שנות שמעון הצדיק שבימיו "נר מערבי לא כבתה" ‏[9] וזכותו של שמעון הצדיק היא שעמדה לישראל בעבורו.

הרי לנו

כי עם ביטול הנבואה בישראל, צורת התקשרות ישראל לרבש"ע הוא, ע"י חכמי התורה, וע"י כך יזכו ישראל לשמור את התורה ומצוותיה, ולידע את רצון ה' בעולמו. וחלילה אם נטעה לחשוב שע"י כוחנו אנו נוושע כי "לא בכח ולא בחיל" תבוא הישועה "כי אם בדבר ה'" אז נוושע ונזכה ע"י כך גם לגאולה השלימה במב"א.

הערות שוליים

  1. כתב בסה"ד בשנת ג'תמ"ב וז"ל: חגי זכריה ומלאכי [ועזרא שה"ק] מתו תמ"ב ובאותו זמן פסקה נבואה מישראל. והוסיף שם בסוגריים שלדעת ב"ע וס"ע היה בג'תמ"ח. וראה עוד בדבריו בג'תמ"ח.
  2. וע"ש בפירוש הרד"ק לפי שבטלו צרי יהודה מהם בנין הבית כל השנים שעברו נואשו העם מבנין הבית והיו אומרים עדיין לא הגיע עת הבנין אעפ"י שהיו יודעים ששלמו שבעים שנה לחרבת ירושלם בשנת שתים לדריוש והיה להם לדעת כי לא לחנם העלה ה' מהגולה וע"ש
  3. חגי א'
  4. זכריה א'
  5. בתקופה זו החלה שנים עשר הדורות של מחברי המשנה, שהחל משמעון הצדיק שחי בשנות פרשתינו (שני לו היה אנטגנוס. שלישי, יוסי בן יועזר, רביעי, נתאי הארבלי ויהושע בן פרחיה. חמישי, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, ששי, שמעיה ואבטליון. שביעי, הלל ושמאי. שמיני, רבן יוחנן בן זכאי ושמעון בן הלל. תשיעי, ר' אליעזר הגדול. עשירי, ר' עקיבא. אחד עשר, ר' מאיר. וכתב הגאון, כי ר' יהודה הנשיא ור' נתן קבלו מר' מאיר, הרי ר' יהודה הנשיא דור י"ב. וחתימת המשנה ג' אלפים תתקל"ט שנת "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות"
  6. זכריה ד'
  7. ועוד יש להוסיף בזה ע"פ הרמז, כי המנורה שבעה קנים לה, וששה נרותיה יאירו אל פני הנר האמצעי ומרמזים על ששה סדרי משנה אשר יאירו אל פני תורת משה. או לשיטה כי לכתחילה היו שבעה סדרי משנה וסדר ברכות הוא סדר בפני עצמו א"כ שבע הנרות הם כנגד שבע סדרי משנה.
  8. בבא בתרא דף י"ב
  9. יומא ל"ט