פרשה פתוחה 159 ~ ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,449 – 3,456 לבריאה | 312 - 304 לפני מניינם 


ה וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת. ו וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהֹר לִפְנֵי יְהוָה. ז וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַיהוָה. ח בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְהוָה תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם. ט וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי יְהוָה חָק עוֹלָם.    י וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. יא וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן. יב וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְהוָה.

ויקרא כד:ה - יב

הפסוקים והמצוות

לחם הפנים

  • הקטרת הבזיכין[1] שנאמר:והיתה ללחם לאזכרה אשה לה' , אכילת לחם הפנים[2] שנאמר:ואכלוהו במקום קדוש


מגדף בסקילה

  • מגדף בסקילה[3] שנאמר:ונוקב שם ה' מות יומת רגום ירגמו בו

המסר המרומז

כאשר בני ישראל מתערבים או אפילו אם אינם מרחיקים את האומות מתוכם, מגיעה ירידה ברוחניות.

מאורעות השנים

המשך שנות שמעון הצדיק ג'תמ"ח עד ג'תפ"ח

חמשה דברים היו בימיו של שמעון הצדיק, לשון זהורית מלבין, הגורל עלה בימין, נר מערבי לא כבה ואש המערכה דולקת תדיר בכוח ולא היו מוסיפים לה אלא ב' גזרי עצים בבין הערביים. כשמת שמעון הצדיק, תשש כוחה של המערכה, וכן כוחה של הברכה בעומר ובשתי הלחם ולחם הפנים (יומא לט, א'). עוד אמרו על שמעון הצדיק, שלא קבל אשם נזיר מימיו חוץ מנזיר אחד יפה עינים שנזר כדי לפרוש מחטאת היצר כמבואר בארוכה במס' נדרים (דף ט'). וראה עוד להלן איך הציל שמעון הצדיק את חורבן הבית על ידי אלכסנדר מוקדון.

שלטון אלכסנדר מוקדון - 3,442 עד 3,454

מפת האימפריה של אלכסנדר הגדול בשיאה

בשנים אלו העולם עובר תהפוכות ובראש תהפוכות אלו עומד אלכסנדר מוקדון הידוע. הוא החל את מסע כיבושו בגיל 19, בשנת 3,442. במהלך שנה זו הכניע את דריוש הפרסי, בקרב גאוגמלה ‏[4]. בשנת 3,448 בגיל 22 שלט ב22 מדינות ומתאריך זה נמנית תחילת מלכות יוון ואלכסנדר. בסוף ימיו שלט על כמעט כל העולם כולו, ובגיל 32 הורעל ומת (וי"א שמת ממחלה). בראות אלכסנדר כי חלה הוא ונוטה למות, חילק את ממלכתו לי"ב שלישיו למען לא ימצא מלך גדול כמוהו, אולם בפועל עם מותו חולקה האימפריה המוקדונית לארבעה שריו ‏[5]. פירוד מלכות אלכסנדר לארבעה ראשים מפורשת בספר דניאל ‏[6] "ובדברו עמי נרדמתי על פני ארצה ויגע בי ויעמידני על עמדי. ויאמר הנני מודיעך את אשר יהיה באחרית הזעם כי למועד קץ. האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס. והצפיר השעיר מלך יון, והקרן הגדולה אשר בין עיניו הוא המלך הראשון. והנשברת ותעמדנה ארבע תחתיה ארבע מלכיות ‏[7] מגוי יעמדנה ולא בכחו". וכן ‏[8] נאמר "ואני בשנת אחת לדריוש המדי, עמדי למחזיק ולמעוז לו. ועתה אמת אגיד לך, הנה עוד שלשה מלכים עמדים לפרס והרביעי יעשיר עשר גדול מכל וכחזקתו בעשרו יעיד הכל את מלכות יון. ועמד מלך גבור, ומשל ממשל רב ועשה כרצונו. וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים..." ‏[9].

בשנת ג"א תמ"ח [3,448] עלה אלכסנדר מוקדון על ירושלים להחריבה, והיה אבל גדול, עד שבא אליו שמעון הצדיק בלבוש כהן גדול ויכרתו ברית שלום, ולבקשת אלכסנדר לשים פסלו בהיכל נענה שמעון הצדיק בהצעה אחרת, לקרוא בשם אלכסנדר לכל הנולדים באותה שנה לכהונה‏[10].[וי"א שהבטיחו שיתחילו מניין השטרות למלכותו]. אז נפלה א"י תחת שלטון המלך הדרומי והוא תלמי הראשון אשר הציב מלכותו במצרים 3,454. ויהי צורר ליהודים והגלה בשבי יותר ממאה אלף יהודים למצרים, וימלך שלשים שנים.

מעשה גביהא בן פסיסא והאומות

לאחר שהתיישבה דעתו של אלכסנדר ושב מדעתו להחריב את ירושליים באו האומות לפניו וביקשו את זכותם בארץ ישראל. קיבל גביהה בן פסיסא רשות והתדיין עמם וניצחם. ומעשה זה מובא בארוכה בסנהדרין (צא, ע"א) "כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו ארץ כנען שלנו היא דכתיב ארץ כנען לגבולותיה... אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה שנאמר ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי... נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד ברחו והניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות ואותה שנה שביעית היתה ‏[11] שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון... אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה... בדקו ולא מצאו תשובה מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל וכו'".

מקדש סנבלט החורוני

כשיצא אלכסנדר מירושלים, יצא אליו סנבלט החורוני, עם מקצת ישראל ובני יהושוע שהתחתנו עם כותים והורחקו מישראל על ידי עזרא ונחמיה שהבריחום מהסתפח בבית ה', וביקש שיבנו להם בית מקדש בהר גריזים והסכים להם, ואז התפלגו בני ישראל, חצי העם אחר שמעון הצדיק ואנטיגנוס תלמידו, וחציו האחר אחר סנבלט וחתניו. בניין זה עמד כמאתיים שנה עד שהחריבו יוחנן בן שמעון בן מתתיהו (לפני שהפך לצדוקי).

כליל תפארת

ולקחת סלת ואפית אתה וכו' עיקר מקום צווי שתים עשרה חלות הוא בפרשת תרומה ‏[12], ואם כן למה יתארם שם בקצרה וכאן בפרשתינו באריכות. וצריך להבין כי עניין השלחן הוא כתר מלכות כפי שבואר שם, ועניין המלך לדאוג לעמו בכלכלה ובטחון, וכלכלה זהו עניין לחם כמבואר שם. ודרך השפעת השפע על המלכות הוא על ידי הכהונה שהם "שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן" ולכן חזר ושנה כאן באריכות את פרשת לחם הפנים באילו השנים, שכן בשנים אלו בזכות שמעון הצדיק היה בחינת שפע לדור כולו, ודבר זה התבטא בלחם הפנים שהיה בו ברכה וכן בשאר הדברים שנמנו לעיל. וידועים דברי הגמ' שהשולחן כנגד עשירות, וזה משום שהשולחן מורה ומרמז על ההשפעה החומרית בזכות המעלה הרוחנית, וגם זה התבטא בכך שנר מערבי לא כבה בימיו של שמעון הצדיק בשנים אלו. וכן מבואר ‏[13] "כיון שראה (אלכסנדר) לשמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו, אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי" והיינו שדיוקנו של שמעון הצדיק עמדה מול אלכסנדר מוקדון בכל מלחמותיו כי כל השפע וההצלחה בעולם באה דרך זכות הצדיק כנ"ל.

ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי[14] . ראה ברש"י שעצם היותו בן אשה ישראלית עדיין לא עביד ליה ישראל, שכן כתב רש"י על המשך הפסוק "בתוך בני ישראל" שפירושו שנתגייר (ואם אמו ישראלית למה הוצרך גיור?), הרי שבזה הזמן עדיין היה הדין שהייחוס של הלאום הולך לפי האב. נמצא שהפסוק מדבר על מצרי, אך על מצרי כזה שנתערב בתוך בני ישראל, וממנו הגיע חילול כבוד ה'. ודבר זה גם מרמז על אלכסנדר מוקדון שהיה לו צד מצרי כיון שאמו אשת פיליפו זנתה עם מכשף מצרי, אך מאידך התערב בעניינם של ישראל ‏[15] . עוד כי אלכסנדר זה נשא את בת דריווש השני שהוא נינו של דריווש הראשון בן אסתר. ובנו אלכסנדר יחשב בן איש מצרי בן האשה הישראלית. ויפה עניין זה כאן ללמדנו על ההרחקה מן היוונים וכן מן המצרים אשר באים על קהל ה' באילו השנים. ומזהירה התורה אותנו לבל נלמד ממעשיהם, שאם ח"ו נותנים יד לאומות או לחוקותיהם בישראל, חילול ה' ודרדור רוחני באים על בנ"י לא עלינו, ויצאו כופרים אשר הם בגדר "המקלל" וראה להלן.

ופרשה זו מרמזת התורה את אחד מיסודות חורבן העם, והוא שכאשר אחרים שאינם בני מעלה או שאינם בני תרבות ישראל שהם ח"ו בגדר "בתוך בני ישראל" אז בא נזק לישראל. ויפים הדברים גם לזמננו, בו אנו מוקפים בתרבויות שונות ומשונות, ואין די התרחקות והיבדלות מהתערבות במנהג ותרבות האומות.

בתוך בני ישראל. ומה עניין "בתוך בני ישראל"? להזהיר אותנו במידת ההרחקה שצריכה להיות מתרבות ובני עם זר, כאשר עדיין אינם גרי צדק ואמת בכל לבבם, ואפילו על הגרים כדין אמרו בגמ' קשים גרים לישראל כספחת. וכאשר הגירות אינה בשלימות כגירות הכותים בזה הזמן שבאו לאלכסנדר ואשר בגללם נתחלל כבוד ה' בבנין בית נוסף בהר גריזים, באה התורה ואומרת ששורש הצרות הבאים מאותם המצטרפים לבני ישראל שלא בתום ובמסירות נפש, באים בגלל שהם "בתוך בני ישראל", דהיינו משום שאין מרחיקים די את בעלי ההשחתה ומידות הרעות ונוהגי קלות הראש בדברים שבקדושה.

הרי לנו

מחד בכוח הצדיק להגן על דורו ולהשפיע שפע רב, מאידך אם ח"ו לא נזהרים ומתחברים לרשעים, וגם אם הם מבני ישראל, בא מזה חילול ה' ופילוג גדול בעם ישראל.

הערות שוליים

  1. מוני המצוה: ראב"ד
  2. מוני המצוה: ראב"ד
  3. מוני המצוה: בה"ג רס"ג
  4. לפי חשבונם ב' 331- למניינם. דריווש זה הוא דריווש השלישי שליט בפרס 336- עד 330- למניינם והוא אחרון לשושלת האחמנידית (640- או 550- ועד 330- למניינם).
  5. סה"ד ג'תנ"ג.
  6. פרק ח, יח-כב
  7. תלמי מלך על מצרים וא"י: אנטיגון (ליסמיכוס) מלך על בתראקיה, אסיה הקטנה, והודו: סלאוקוס (סליביקה, סליקום) מלך על אשור (מסופוטמיה ואירן): פיליפו (קסנדר) מלך על יתר מלכיות (יש אומרים בנו של אלכסנדר שנולד לו מבירשנה בת דריוש מלך פרס). עד מהרה נשארו אך תלמי וסלאוקוס וכן בדניאל "ויחזק מלך הנגב ומן שריו ויחזק עליו ומשל ממשל רב ממשלתו" שם יא, ה. וכן "ושב מלך הצפון והעמיד המון רב מן הראשון... " שם יג. ומלך הנגב הוא תלמי, ומלך הצפון הוא סלאוקוס.
  8. שם יא, א-ד
  9. וע"ש באבן עזרא
  10. שמעון הצדיק הבטיח לקרוא את השם "אלכסנדר" לנולדים תוך שנה בלבד, אולם בפועל עקב חדירת תרבות יוון וההערכה הרבה אליה המשיכו ישראל לקרוא לילדיהם אלכסנדר למרות שאינו שם יהודי.
  11. עיין פפ~161
  12. פפ~85 פרשת ועשית שולחן
  13. יומא ס"ט
  14. גם על פי היסטוריית העמים נמצא שאלכסנדר בן אלכסנדר הגדול שורשו מדריווש בן אסתר. אם כן יפה שעליו נאמר בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי כנאמר שאלכסנדר הגדול לידתו ממכשף אחד שנקרא נקתינבור אשר בא על אשת פיליפו המלך ותהר לו. ומכשף זה מצרי היה.
  15. וראה עוד בהערה הקודמת.