פרשה פתוחה 162 ~ אם בחקתי תלכו

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,525 – 3,535 לבריאה | 236 - 225 לפני מניינם 


   ג אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. ד וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. ה וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. ו וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. ז וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. ח וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב. ט וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם. י וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ. יא וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. יב וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. יג אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.

[ויקרא כו ג:יג]

לא נמנו מצוות בפרשה

המסר המרומז

כשישראל עושים רצונו של מקום [עכ"פ אלו העושים], אפילו כשנראה שכלו כל הקיצים, הקב"ה מציל שלא בדרך הטבע.

אורעות השנים

3500 - יוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן זוג ראשון, כנגד: "

כאמור, יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קיבלו מאנטיגנוס ומשמעון הצדיק ג'ת"ק. ויוסי בן יועזר האריך ימים עד ינאי המלך ונהרג בשמד היוונים. ועניין הזוגות מעשיהם ותלמודם הם אשר יאירו להבין את עיקרן של דברים באותם שנים. כל אחד בדורו ובשנות כהונתו. "יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים, קבלו מהם. יוסי בן יועזר איש צרדה אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם. יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: יהיה ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך... ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם." כפי שהתבאר בפר' הקודת בתקופה זו מתחיל עניין התפרשות והתפשטות תורה שבעל פה והוראת תנאים ואמוראים נהיית לחלק בלתי נפרד מהנחלת מסורת התורה, ונמצא כי שנותיהם שנות תורה וזה עניין פרשתינו "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם".

3525 - תלמי השלישי בן פילדולפוס - ‏[1] כנגד: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ.. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד"

מטבע של תלמי השלישי, מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק

שהפסוקים: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ.. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד.. וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" הם הפסוקים 3525 עד 3535 הם שנת מלכותו של תלמי השלישי בן פילדולפוס הראשון והוא מלך שלישי למלכות בית תולמי ‏[2]. בשנות מלכות בטולמיאוס השלישי בן בטולמיאוס פילדולפוס (שהחל מלכותו 3520) שהוא אוהב ישראל ולא הקריב זבחים ואלילים רק לאלהים בירושלים ומלך 26 שנים עד לשנת 3546.

ידוע על פלישתו לצפון ממלכת סוריה (בית סליקוס ולא עלה על ירושלים כאמור וחרב לא תעבור בארצכם לאחר רצח אחותו ברנייס פארנופורוס. שלטונו הגיע עד לבבל. עמו היה עניין יוסף בן טוביה שמצא חן בעיניו והגן על בני ישראל בחכמה. ויכול כי כל זה בשנים אילו בעבור ב"י עוסקים בתורה ומתאבקים בעפר רגליהם של חכמים ושותים בצמא את דבריהם כפי שהתבאר ‏[3].

כליל תפארת

אם בחקתי תלכו:

פירש רש"י: "יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו.. הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה (תו"כ כ"ו, ג')" וכן משמע שמתקיים באלו השנים, ויש דגש על עניין העמלות והיגיעה בתורה גם מתוך הדחק כאמור בדברי יוסי ויוסף הנ"ל; "יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם" וכן "יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומרך.... ובוטל מדברי תורה..." כי עיקרם של זוג ראשון שנות עמלות בתורה.

ועוד מן המשנה יש לדייק כי משנה ד' העוסקת ביוסי בן יועזר היא כולה עניין ההתעסקות בעמל התורה, ואילו משנה ה' כבר מורת על האזהרה לזרז שלא יהיה בזה ירידה ח"ו; "גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום". ואולי יש לדייק כי משנה ד' על תחילת שנותיהם ומשנה ה' על סופם.

אם בחקתי תלכו. בא כאן הכתוב להזהיר מפני הניסיון של ההליכה שלא בחקו השם ונאים הדברים לזה הזמן, ללמדנו לבל נתחבר אחרי מעשי מצרים - מלכות תלמי, וכן לבל נלך אחרי מלכות בית סיליקוס. בפסוקים של פרשתנו מבטיחה התורה שאם ילכו בני ישראל בחוקי התורה יזכו לכמה עניינים, בטחון והגנה מאויבים, שפע של אוכל, הצלחה של מעטים נגד רבים, קיום המקדש בתוך בני ישראל, וכסיום מזכירה התורה "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים". וכתב על זה רש"י "אני ה' אלקיכם" – כדאי אני שתאמינו בי שאני יכול לעשות כל אלה, שהרי הוצאתי אתכם מארץ מצרים ועשיתי להם ניסים גדולים. והיינו שהכוח שיהיה לבני ישראל בזמן שעושים רצונו של מקום, הוא כח גדול שאינו יכול להיראות טבעי. ובאמת שכאשר נעיין בקורות ישראל בזה הזמן נגלה שד' הדברים שמובטחים בפרשה זו מתקיימים על ידי שלוחא דרחמנא, במקרה זה היינו יוסף בן טוביה. השפע הוא עצום בזה הזמן, שכן כל השרים שהביאו מתנות למלך לא הביאו יותר על מאה ליטרא זהב, ואילו יוסף בן טוביה היה בידו בדרך מופלאה 400 ליטרא זהב, וכמסופר בסה"ד "וימצא הבחור חן בעיני המלך ויאמר הנו בידך ויתן לו על כורחו [הגזבר של אביו] ת' ליטרא זהב, ויקם הנער ויקח מאה נערות בק' ליטרא ויתן ביד כל אחת מהם ליטרא זהב ומאה נערים וכו'". וימצא חן בעני המלך. וזכות לומדי תורה של אותו הדור עמדה לו ולב"י. כן בזה הזמן התקיים ניצחון של איש אחד נגד שרים רבים, מעטים נגד רבים, שניסו להשפילו בעייני המלך תלמי. ועל ידי הצלחה זו היו בני ישראל חיים בבטחון והשקט. וכל זה כאמור, בניגוד לטבע הדברים. שכן טבע הדברים היה עשוי להיות שלא יתנו לו הממון הרב, ושלא יצליח להערים בתשובתו על השרים,, ואז ח"ו גם בנ"י לא היו יכולים לישב על אדמתם כראוי בהשקט ובטחה. ונאים הדברים הנאמרים על מצרים בפסוקים אלו "אני ה' אלו' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וכו'" והיינו גם בזה הזמן, שכן בזה הזמן בני ישראל היו צריכים להיזהר ממלך מצרים, ונאה ההבטחה כלפי מלכות מצרים שלא יצטרכו בנ"י להשתעבד עוד למצריים.

הרי לנו

כשישראל עושים רצונו של מקום, הקב"ה מסייע ומשכין עצמו בתוך בני ישראל ומסובב את הגלגלים לקיים במושלי הזמן חסד לאומים.

הערות שוליים

  1. EUERGETES בלע"ז.
  2. בסדר הדורות נקראים מלכי השושלת לבית תולמי בשם בטלמיאוס
  3. ובסה"ד ג'תקל"ט "תלמי פלומיטר מלך תקל"ט וחוניו בן שמעון לקח ממנו רשות לבנות הבית באלכסנדרי ובאותו זמן היה יהושוע בן סרוק". וצ"ע. ועיין הארה 234