פרשה פתוחה 178 ~ וידבר דאיש על דגלו

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,657 – 3,687 לבריאה | 104 - 73 לפני מניינם 


א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. ב אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ. ג וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב. ד וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. ה וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה יִשָּׂשכָר וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר. ו וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.    ז מַטֵּה זְבוּלֻן וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן. ח וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת. ט כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת לְצִבְאֹתָם רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ.    י דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר. יא וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. יב וְהַחוֹנִם עָלָיו מַטֵּה שִׁמְעוֹן וְנָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי. יג וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת. יד וְמַטֵּה גָּד וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל. טו וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. טז כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן מְאַת אֶלֶף וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים לְצִבְאֹתָם וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ.    יז וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ אִישׁ עַל יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם.    יח דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד. יט וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. כ וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר. כא וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם. כב וּמַטֵּה בִּנְיָמִן וְנָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי. כג וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת. כד כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת אֲלָפִים וּמֵאָה לְצִבְאֹתָם וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ.    כה דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי. כו וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת. כז וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה אָשֵׁר וְנָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן. כח וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אֶחָד וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. כט וּמַטֵּה נַפְתָּלִי וְנָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן. ל וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת. לא כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה דָן מְאַת אֶלֶף וְשִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם.

במדבר ב:א - לא


הפסוקים והמצוות:

לא נמנו מצוות בפרשה


המסר המרומז

מסעות הדגלים הם הכנה לכיבוש אך גם הכנה לפיזור בגלות. ובאומרו לצבאותם... וצְבָאוֹ חזר לעניינו הראשון והוא מלחמות בני ישראל באויביהם בשנים האלו. איש על דגלו מזרחה, תימנה, ימה וצפונה להורות כי בני ישראל יפרצו לכל רוחות השמים באילו השנים. ויוחנן בן שמעון מלך ויעש מלחמות באויביו וירחיב את גבולות ישראל וישבו ישראל בטח, וירבו ויעצמו מאד.

וְהַחוֹנִם עָלָיו מַטֵּה שִׁמְעוֹן וְנָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי. ופסוק זה כנגד שנת 3,668 וזו שנת תום מלכות יוחנן בן שמעון

ושמעון בן מתיתיהו הוא כנגד שמעון בן יעקב, ויחזור וישנה עניין שלשלת בית חשמונאי על שמעון בן מתיתיהו שהוא גלגול שמעון בן יעקב. וימלך תחתיו אריסתובלוס בנו, והוא לבש כתר מלכות על ראשו, ויקח לו את אנטיגנוס אחיו לשר צבאו. ויבז אריסתובלוס את הכהונה. וימתהו ה', ויקוים הכתוב (ראה פרשה קודמת) "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת". ‏[1] , וימות את אנטיגנוס אחיו.

ובשנת ג'תר"ע אלכסנדר בן המלך יוחנן אחיהם של הנהרגים לעייל מלך שביעי לחשמונאים. והיה גבור חיל ונלחם בכל אויביו וכבש מדינות רבות. אך מכל מקום למרות שהכוח הצבאי של עם ישראל הועיל להם בתקופה הזו על פי גדר הטבע, לא הייתה בהם אחדות. ותהי מלחמה בין הצדוקים והפרושים. עוד יוחנן בן שמעון ובניו: ארסתובלוס ואלכסנדר ינאי כולם ביזו את הכהונה ויצאו נגד הפרושים משום הערעור שעל ייחוסם בעבור אמם שנשבתה.

מאורעות השנים

3657 - תלמי התשיעי (לוטריאס הרשע) פולש לישראל קרב צפון בין תלמי התשיעי לבין יהונתן אלכסנדר ינאי:

Alexander Jannaeus Ptolemy IX Lathyros Battle he.svg

מובא שהפסוקים (במדבר ב:א-י) ״וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ. וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה יִשָּׂשכָר וְנָשִׂיא לִבְנֵי יִשָּׂשכָר נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו אַרְבָּעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.    מַטֵּה זְבוּלֻן וְנָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו שִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת. כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת לְצִבְאֹתָם רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ.״ הם הפסוקים 3657/66 מתחילת התורה. ובשנת 3657 לבריאת העולם, כנגד 103 לפני מניינם פלש תלמי התשיעי (בנה המודח של מלכת מצרים קלאופטרה השלישית וזאת עבור שסייע לשומרונים כנד יוחנן הורקנוס הראשון) לארץ ישראל בחוף שקמונה (לאחר שיהונתן אלכסנדר ינאי והוא מלך וכהן גדול, צר על עכו וניסה לכובשה וחלק מאנשי עכו קראו לעזרתו של תלמי) אלכסנדר ינאי יצא לקראתו והם כרתו ברית שבה ינאי יוכל לכבוש את כל שפלת החוף, בתמורה לתמיכה בתלמי במסעו לכיבוש מצרים. אך לאחר שתלמי שמע ש׳ינאי ניהל במקביל משא ומתן עם אמו קלאופטרה השלישית הוא פרץ לגליל ופעל בעיקר באזור בקעת בית נטופה כבש את שיחין, וניסה לכבוש את ציפורי אך נכשל, ופנה לעבר הירדן ונע דרומה, כנראה כדי להגיע למצרים באיגוף. ליד העיר צפון חיכה לו ינאי ושם התנהל הקרב המכריע - קרב צפון שבו הפסיד ינאי תבוסה מוחצת. לאחר תבוסה זו קרא ינאי לעזרתה של קלאופטרה שהגיעה לארץ וגירשה את תלמי בחזרה לקפריסין. על פי ניתוחו של בר כוכבא, צבאו של ינאי התבסס באזור התל לא הרחק מנהר הירדן, כך הייתה לו תצפית טובה, וגם אפשרות לחסום את דרכו של תלמי לתירוס. נחל כפרנג'ה חצץ בין שני הכוחות, והרתיע את התלמיים לחצות אותו. אך לאחר שהמצביא שלהם עודד אותם לחצות את הנחל הם חצו אותו. ינאי לא הפריע להם לחצות את הנחל, ואף עודד אותם לעשות כן בהתרחקותו מהגדה, כיוון שהאמין שיינצח את הקרב, ורצה שלאחר הפסדם, הנהר יעמוד להם למכשול. ינאי גם רצה שיתרחש העימות, כיוון שרצה להכריע את העניינים, ולא לתת ללתירוס לזרוע חורבן ביישובים היהודיים. לאחר שצבא לתירוס חצה את נחל כפרנג'ה, הכוחות התעמתו ביניהם. הקרב במרכז, בין הפלנקס ללגיונות היה שקול. אך בקרב בין הפרשים שהיו באגפים, החשמונאים ניצחו באחד האגפים ודחקו אותם אחורה, אך פילוסטפנוס תגבר את האגף, לעומת זאת האגף החשמונאי השני, היה חלש יותר ונהדף לאחור ושם ינאי לא השכיל לתגבר אותו. הדיפה זו של הפרשים היהודיים לאחור חשפה את צידם של הלגיונות שאותם תקפו פרשי לתירוס, והם התקשו לעמוד מול מתקפה סימולטנית של שני כוחות: של הפלנקס מחזית ושל פרשים מצידם. וכך אנשי לתירוס הצליחו לגרום למנוסה ולהרוג על פי עדויות ההיסטוריונים עשרות אלפי לוחמים מצבאו של ינאי. תלמי לתירוס הכה בצבא ינאי והביא הרג נורא ביהודים וכישלון צורב לינאי (כ׳ 30 אלף סדר הדורות, קדמוניות היהודים ספר 13) ינאי, מצדו, הזעיק את קלאופטרה השלישית, והזהיר אותה שניצחון תלמי יסכן את מלכותה שלה. היא בתגובה שלחה לעזרת אלכסנדר ינאי צבא בפיקודם של שני מצביאים יהודיים, חלקיה וחנניה, בניו של חוניו הרביעי, ממשפחת הכהונה הגדולה, שירד בזמנו למצרים. תלמי לתירוס ניגף לפני צבאות מצרים, אך סכנה חדשה ריחפה עתה על הארץ - סיפוחה למצרים. אולם, בעיקר בזכות נאמנותם של שר הצבא היהודי (השני נהרג בקרב), ששכנעו את מלכת מצרים, ואף לחצו עליה לוותר על כוונת הסיפוח שלה, וגם בשל שיקולים פרגמטיים של הסתכנות בהסתבכות בכיבוש, כמו החשש מתגובת הרומאים ומערכת מצור ממושכת, ניצל אלכסנדר ינאי מהשתעבדות לקלאופטרה. וכפי שהפסוקים מעידים על מלחמות בצד ׳קדמה׳ כך אלכסנדר ינאי כובש את מואב וערים במזרח הארץ.

3666 - מסעות יהונתן אלכסנדר ינאי דרומה ׳תימנה׳ כנגד עזה וכיבושה:

ממלכת החשמונאים תחת שלטונו של אלכסנדר ינאי
lime
(מצב ב-103 לפנה"ס)
fuchsia
(שטחים שנכבשו על ידי אלכסנדר ינאי)

מובא שהפסוקים (במדבר ב:י-טז) ״דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדָיו שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. וְהַחוֹנִם עָלָיו מַטֵּה שִׁמְעוֹן וְנָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת. וְמַטֵּה גָּד וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן מְאַת אֶלֶף וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים לְצִבְאֹתָם וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ.״ הם הפסוקים 3666 והילך מתחילת התורה. ובשנת 3666 לבריאת העולם, 95 לפני מניינם הושלמה המערכה של יהונתן אלכסנדר ינאי כנגד עזה שהחלה בשנת 96 לפני מניינם וי״א עוד בשנת 100 לפני מניינם (קדמוניות היהודים פרק יג: 361/4) וכפי שהפסוקים מעידים על מלחמות בצד ׳תימנה׳ כך אלכסנדר ינאי כובש את עזה שבדרום הארץ.


3668 - אריסטובלוס בן יוחנן בן שמעון מלך

מובא מהרה”ג א. כליל שליט”א שהפסוק (במדבר ב:יב) ״וְהַחוֹנִם עָלָיו מַטֵּה שִׁמְעוֹן וְנָשִׂיא לִבְנֵי שִׁמְעוֹן שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם תִּשְׁעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת.״ הם הפסוקים 3668/9 מתחילת התורה. ובשנים 3668/9 לבריאת העולם מלך אריסטובלוס בן יוחנן בן שמעון המכבי, שסרח והרג את אחיו אנטיגנוס ‘בחרון אף’ ולבסוף צעק צעקה גדולה ומרה ויך את חזיהו בשני אגרופיו עד שיצא דם רב מפיו וימת’. ומובא בסדר הדורות: ויאסור אמו ואחיו אלכסנדר בנחושתים בבית הסוהר שלא יבגדו בו על דבר המלוכה. ואת אחיו אנטיגנוס עשה לשר צבאו ואהב אותו בנפשו. וחלה אריסתובלוס מאד. וישמע אנטיגנוס אחיו ויבא ירושלים לבקרו וימהר ויסיר מעליו שריונו וכלי מלחמתו וילך להיכל ה' להתפלל על ישועת אחיו ורפואתו. וילכו בני בליעל בעצת המלכה אשת אריסתובלוס ויגידו למלך אנטיגנוס אחיך בא להרגך, ויחרד המלך וישם שומרים וישלח לאחיו לאמר הסר השריון וכלי מלחמתך ומהר בא אלי, והמלכה ויועציה הרשעים הפכו מאמר המלך לאמר לאנטיגנוס אחיך המלך שמע כי לבשת שריון קשקשים ויתאוה לראותך בכל יופי עדיי כלי מלחמתך. וימהר אנטיגנוס לבא כי היה דבר המלך נחוץ. וילך בתומו בטח עד שער המלך, אז קמו עליו שומרי המלך בציווי המלכה ויהרגוהו. וכשמוע המלך צעק צעקה גדולה ומרה ויך את חזיהו בשני אגרופיו עד שיצא דם רב מפיו, וימת בשנה ב' למלכותו. ורואים שבשנה שמכוונת כנגד הפסוק שמדבר על שלומיאל שהוא זמרי בן סלוא שנדקר על ידי פנחס, השתלשל שוב מקרה של שר חשוב מישראל שנדקר על ידי משפחת אחיו. וכתיב (בראשית מט:ה-ז) “שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל.” ומובא ב’שבטי ישראל’ ששמעון ולוי הוענשו על כי הרגו “באפם” דהיינו את חמור, ואילו עבור הריגת שכם שעשו ברצונם לא נענשו. ומובא בספרי פרשת זאת הברכה פיסקא ח’ שלוי נקרא כך על כי לוה במדבר שנאמר ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה’ אלי ויאספו אליו כל בני לוי. וחזר והלוה את המקום בשטים שנאמר פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי.

שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה שנאמר ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני. וכן בשנים אלה ממש אריסטובלוס הורג לאחיו אנטיגונוס ושניהם בני לוי. ותיקונו של לוי מוזכרת בזאת הברכה "וּלְלֵוִי אָמַר: תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ, אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה. הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע, כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ.” דהיינו מכח לעשות רצון קונו. שעניין התשובה כמובא בהלכות תשובה ברמב”ם להתחרט על המעשה ולהיות באותו מצב ולעמוד באותו ניסיון. ובלוי כך היה ממש. ומאידך כנגד סרחונו של שמעון המוזכר בפסוק בשנת 3688 אריסטובולוס בן יוחנן בן שמעון סרח בדיוק בזה הדבר בקילקולו של שמעון בן יעקב ‘חרון אף’ שלו והרגו לאחיו. וכן מובא במדרש (בר”ר צט:ו) שאמר הקב”ה בעניין מידת החרב ‘גזולים הם בידכם אינן שלכם של עשו הן שנאמר בו “ועל חרבך תחיה”’ דהיינו שלא קח דרכם של ישראל. וכל המקרים סביב אישה, פעם עבור דינה בת יעקב, פעם עבור כוזבי צור, וכאן אשת אריסטובלוס. עוד שאריסטובלוס ביזה את הכהנה כנגד ברכת לוי שנאמר בו “כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ.” ורמז לדבר ׳שלמיאל בן צורי שדי׳ עולה למניין 1083, וכן ׳אריסטובלוס בן יוחנן בן שמעון׳ בגימטריה 1078 עם המילים 1083.

3670/87 - אלכסנדר מלך וילחם וינצח את אויבי ישראל

אלכסנדר ינאי

מובא מהרה”ג א. כליל שליט”א שהפסוק (במדבר ב, יד-לא) “וְמַטֵּה גָּד וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן מְאַת אֶלֶף וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים לְצִבְאֹתָם וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ.     וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ אִישׁ עַל יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם.   דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה וְנָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם. וּמַטֵּה בִּנְיָמִן וְנָשִׂיא לִבְנֵי בִנְיָמִן אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת. כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת אֲלָפִים וּמֵאָה לְצִבְאֹתָם וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ.   דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת. וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה אָשֵׁר וְנָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אֶחָד וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. וּמַטֵּה נַפְתָּלִי וְנָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן. וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת. כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה דָן מְאַת אֶלֶף וְשִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם.” הם הפסוקים 3670/87 מתחילת התורה. והחל משנת 3670 לבריאת העולם מלך אלכסנדר בן המלך יוחנן אחיו של אריסתובלוס ונקרא גם ינאי בשם אביו והוא מלך שביעי לחשמונאים והיה גבור חיל ונלחם בכל אויביו וכבש מדינות רבות ואהב הפרושים. ונשיאי השבטים שכנגד שנים אילו גד, אפרים, מנשה, בנימין, דן, אשר נפתלי, וכולם גיבורי חיל כמובא בבירכתם, וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר. בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה. לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן. וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן. וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְהוָה יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה. ובית חשמונאי מבני לוי שעליו נאמר “בָּרֵךְ יְהוָה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן.” עוד בענין המלך ינאי, ובספר קדמוניות היהודים [8] מסופר שבסוכות רגמו אותו החוגגים במקדש באתרוגים וטענו שהוא פסול לכהונה מפני שאם אביו היתה שבויה בהר המודיעים. ובגמרא [9] מסופר שכבש שישים כרכים ושמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישראל.. ואכלו והיה שם איש רע לץ ובליעל אלעזר בן פועירה שמו אמר לבם של פרושים עליך הקים להם בציץ שבין עיניו והיה שם זקן אחד יהודה בן גדידיה ואמר למלך רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן. (ועיין לעייל בעניין יוחנן) ויהרגו גדודי המלך בחצר ההיכל ששת אלפים והמלך נעשה צדוקים והיתה מלחמה שש שנים בינו ובין הפרושים והרג רבבות רבות מהחכמים חוץ משמעון בן שטח גיסו כי שמעון בן שטח אחיה של שלומציון המלכה. ורצה המלך לקבל תשובה כאשר יושת עליו ולא רצו הפרושים לקבלו. וגברה המלחמה ונפל ביניהם עם רב וילכוד שמונה מאות מגדולי הפרושים ויצו לתלות את כולם. וימות בקדחת כ"ז למלכותו.

אלכסנדר בן המלך יוחנן, אחיו של אריסתובלוס ונקרא הורקנוס גם ינאי בשם אביו והוא מלך שביעי לחשמונאים. והוא היה גבור חיל ונלחם בכל אויביו וכבש מדינות רבות, ומתחילה היה אוהב הפרושים, ובספר קדמוניות היהודים ‏[2] מסופר שבסוכות רגמו אותו החוגגים במקדש באתרוגים וטענו שהוא פסול לכהונה מפני שאם אביו היתה שבויה בהר המודיעים. ובגמרא ‏[3] מסופר שכבש שישים כרכים ושמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישראל.. ואכלו והיה שם איש רע לץ ובליעל אלעזר בן פועירה שמו אמר לבם של פרושים עליך הקים להם בציץ שבין עיניו והיה שם זקן אחד יהודה בן גדידיה ואמר למלך רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן. (ועיין לעייל בעניין יוחנן) ויהרגו גדודי המלך בחצר ההיכל ששת אלפים והמלך נעשה צדוקים והיתה מלחמה שש שנים בינו ובין הפרושים והרג רבבות רבות מהחכמים חוץ משמעון בן שטח גיסו כי שמעון בן שטח אחיה של שלומציון המלכה. ורצה המלך לקבל תשובה כאשר יושת עליו ולא רצו הפרושים לקבלו. וגברה המלחמה ונפל ביניהם עם רב וילכוד שמונה מאות מגדולי הפרושים ויצו לתלות את כולם. וימות בקדחת כ"ז למלכותו.

3668 - תום שנות יוחנן ומלוכת בנו אריסטובלוס הראשון

ממלכת החשמונאים תחת שלטון אריסטובולוס
מקרא: בירוק- המצב ב-104 לפנה"ס
בורוד- שטחים שנכבשו על ידי אריסטובולוס

אריסתובלוס בן המלך יוחנן מלך ג'תרס"ח התחיל לשאת עטרת מלכות בראשו וביזה הכהונה גדולה ולא רצה לעבוד העבודה. כפי שצויין, כי יוחנן הורקנוס ינאי היה כהן גדול בשנת 3,642, ומלך 26 שנה או 31 שנים ‏[4]. לפי רוב המקורות המהימנים כהונתו הסתיימה בערך בשנת 3,656, וה' מקדים רפואה למכה (שפת אמת). המאורעות שעברו על דור המדבר היה הכנה לכל הדורות, ולכן הם נצטוו לזכור אותן, כפי שנאמר ‏[5]: "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר...". גם הנביא יחזקאל ‏[6] מנבא שלעתיד לבוא הכהנים והלויים יחנו סביב למקדש כפי שהיה במשכן שבמדבר וסביבם תהיה נחלה שתהיה שייכת לכל שבטי ישראל. וניתן לראות את הפרשיה כסימן להכנה לגלות, וארבעת הדגלים היו הכנה לגלות שתהיה בארבע רוחות השמים, כאמור ‏[7] "כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם". ובזה ירמוז על הגלות בזמן החשמונאים העתידה לבוא בסוף ימי בית שני, ששורשה במחלוקת האחים החשמונאים. ותתחיל הפרשיה של "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ" בעניין מחנות בני ישראל על פי דגליהם. כדי להורות שגם כאשר הם מפוזרים בארבע רוחות השמים יתאגדו במחנות סביב המרכז התורני שיקימו באותה הגלות. כי הכול על פי ה', והמחנות יורו על סדר בו המרכז הוא מחנה כהונה, המשכן שהוא מרכזי התורה.

ובשנת 3,688 לבריאה מלכה אלכסנדרה, היא שלומציון המלכה הצדקת, אחות שמעון בן שטח, ותעש היישר בעיני ה'. היא הייתה אשת המלך החשמונאי אריסטובלוס ולאחר מותו ייבמה אחיו ינאי (הרג את כל חכמי ישראל מלבד רבי שמוען בן שטח אחי אישתו). אף כי מלכי בית החשמונאים, ובפרט אלכסנר ינאי נטו אחר הצדוקים נטתה המלכה שלומציון אחר הפרושים, ואף בימי מלכות בעלה פעלה לקירוב הלבבות. לאחר מותו של אלכסנדר ינאי היא המשיכה למלוך על ישראל במשך תשע שנים. שנים אלה, כאשר השלטון המדיני היה בידה, ואורחות החיים וחיי הדת הותרו בידי אחיה שמעון בן שטח, נחשבו כימים המאושרים ביותר של עם ישראל בימי הבית השני.

למרות זאת עם ישראל היה בנפילה. כבר לאחר שמעון המכבי שמלך לאחר יהונתן הפכו היוצרות. יוחנן הוסיף לשמו את השם הורקנוס שהוא שם לועזי, ולאחריו כל המלכים נשאו בשם לועזי כי מתיוונים היו. למרות צדקותה של שלומציון המלכה צריך להעיר שהיה פגם במלכותה מפני שאישה יכולה להיות נביאה אך הלכה מפורשת כי ‏[8] "אין מעמידין אשה במלכות שנ' מלך ולא מלכה". ולמרות שמפני עצמה ראויה היא, איסור מפורש הוא מן התורה. וידוע שדרכי התורה הן דרכי נועם, ואין זה כבוד שאישה תשלוט בגברים ותוציא אותם למלחמות.

מקומה של פרשת ויהי בנסוע הארון להלן פפ~210

במסכת שבת ‏[9] נאמר: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו (של "ויהי בנסוע הארון") שתיעקר מכאן ותכתב במקומה. ולמה כתבה כאן - כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה ... והיכן מקומה? אמר רב אשי: בדגלים." ופירש רש"י: "שאינה ראויה לכאן, דלאו בהליכות מסעות משתעי לעיל מינה, אלא בדגלים היתה ראויה ליכתב, בפרשת במדבר סיני". וא"כ יש לנו ללמוד מפר' "ויהי בנסוע הארון" לעניינו. ונאמר ‏[10]: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ". וכן בשנים אילו בני ישראל יושבים בטח, וכפי הנראה זכות הפסוק עמד לב"י בעת צרתם. ויכול כי כוח השעה הייתה לה לעשות זאת כבראשונה אך כמובן הכל תלוי בראשית הפסוק "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן" כאשר כל המסעות הם על פי מסע הארון והוא דבר ה'. והצלחות המלחמה באו בזכות עמל התורה של הפרושים. ולכן למרות שמלכי ישראל היו צדוקים וכן הצבא, ההצלחה האירה להם פנים בזכות הפרושים. אולם בגלל המחלוקת בקהל ה' בין פרושים לצדוקים ומסעות בני ישראל ומלחמותיהם לא נעשו לשם שמים לכן נעקרה פרשה זו ממקומה, ותרתי משמע.

הרי לנו

דגל האומה הוא אשר ישאו בעת הראותם את חילם לאומות. וכן ב"י באילו השנים עזרו כוח כנגד אויביהם. אך עצם כוח הצבא בא מכוח משא הארן, על כן יאמר "ויהי בנסע הארן... קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך." ולעתיד לבוא תעקר פרשה זו ממקומה ויקוים דבר הכתוב "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" באשר ארון ברית ה' ילך לפנינו להאיר דרכנו.

הערות שוליים

  1. וכתב האבן עזרא (במדבר א, נא): "והזר מבני לוי, ואם הוא ישראל. יומת ובית דין ימיתוהו". ויש ללמוד מדבריו שכשם שישראל שהוא זר לתפקיד בני לוי נענש במיתה, כך הכהן עצמו שהוא זר לתפקיד הכהונה נענש במיתה.
  2. קדמוניות היהודים, ספר שלשה עשר, יג, ה
  3. מסכת קדושין דף סו, א
  4. לפי רוב המקורות הוא מלך ל"א שנים
  5. דברים ח, ב
  6. פרק מח
  7. בזכריה ב, י
  8. רמב"ם הלכות מלכים א', ה'
  9. דף קטז, א
  10. במדבר י, לה