פרשה פתוחה 181 ~ הקרב את מטה לוי

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3695 – 3700 לבריאה | 65 - 60 לפני מניינם 


ה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ו הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ. ז וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן. ח וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן. ט וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. י וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת.

הפסקוים והמצוות

זר ששימש במלקות:

מלקות לזר ששימש[1] שנאמר:והזר הקרב יומת

המסר המרומז

קרבת מטה לוי היא בעבור עבודתם בקורבנות, שמירת הקדש וכליו. הזר והוא שאינו מתאים לכהונה ומתקרב אליה סופו שיומת.


מאורעות השנים

חידוש הברית בין רומי לשרי יהודה ריב האחים הורקנוס ואריסטובולוס ובקשת התערבות הרומאים בסוף ימי המלכה שלומציון, אשת המלך ינאי אלכסנדר מלכות השמינית לחשמונאים (ג'תרצ"ז) חדשו יועצי רומי את הברית שהיתה להם ‏[2] עם שרי יהודה, וחרטו אותה בעט ברזל על שני לוחות נחושת להיותם לזכרון, לוח אחד בירושלים ולוח אחד ברומי. המצב הזה שבו נכרתה ברית בין העם היהודי לבין העם הרומאי התאפשר מפני שבאותה העת שכן השלום בארצנו בתוך העם היהודי עצמו. מפני ששלומציון המלכה השכילה להשכין שלום בין הפלגים היריבים שבתוך עם ישראל עצמו. כאשר המלכה שלומציון שכבה על ערש דווי מרד בה אריסטובלוס בנה מפני שלא רצה להיות נשלט תחת יד אחיו הורקנוס. הורקנוס ניסה להילחם בו אך לא הצליח וברח לתוך ירושלים. אריסטובלוס צר על ירושלים במשך שלשה חודשים. ואז זקני ישראל עשו שלום ביניהם והורקנוס נכנע לאריסטובלוס, ואריסטובלוס היה המלך ט' לחשמונאים ומלך בשנת ג' תרצ"ז. ‏[3] והורקנוס היה אמור להישאר כהן גדול בהיכל ה', וכרתו ברית וישבעו איש לאחיו (צמח דוד).‏[4] במסגרת הברית הוסכם שביתו של הורקנוס תינשא לבנו של אריסטובלוס וזרעם ימלוך.

להורקנוס היה ידיד בשם אנטיפטרוס שהיה משמש כאחראי על ענייניו הרבים של הורקנוס. ובזמן שהורקנוס הורחק מן השלטון התמעט כוחו של אנטיפטרוס. אנטיפטרוס היה איש חכם חרשים ונבון ויקח לו אשה מזרע מלך אדום שמה קפרון. ותלד לו בן שמו הורדוס, אנטיפטרוס הפיץ על עצמו שהוא צאצא של יהודים שעלו מבבל אך כולם ידעו שהוא גר אדומי. הוא הסית את הורקנוס למרוד באריסטובלוס. והורקנוס שכר את המלך הערבי (הנבטי) שיבוא עם גדודי צבאו להילחם באריסטובלוס. אריסטובלוס הובס בקרבות וברח והתבצר בירושלים. (בזמן המצור הזה ארע המעשה שבו העלו חזיר בחומה ‏[5], וגם המעשה במותו של חוני המעגל ‏[6] ). באותה תקופה הקונסול הרומי שלח את צבא הרומי תחת פיקודו של פומפיאוס לסביבות דמשק. ושני האחים שלחו שליחים עם מתנות כדי שיבוא ויכריע במחלוקת שבינם. והנציג של פומפיוס ציוה על הערבים לסגת. לאחר זמן מה בקשו האחים היריבים מפומפיוס שיכריע בעצמו מי מביניהם ראוי למלוך, וכל אחד מהם הביא שוחד רב. פומפיוס שלח את גאביניוס שר צבאו יחד עם צבא רב לקחת את הכלים ואת האבנים היקרות מהיכל ה' אשר בירושלים, אולם הכהנים והעם מאינו לתת לו את בקשתו, והבריחו את גביניוס מן העיר, ורבים מגיבורי רומא מתו במלחמה בתוך ירושלים. בסופו של דבר פומפיוס בא עם צבאו לארץ ישראל ודרש מס גבוה, ואז החל מרד בירושלים.


3697 - הבאת קרבנות ואפילו בעת המלחמות שבין הורקנוס ואריסתובלוס, כנגד: "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה":

שהפסוק "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה" הוא הפסוק 3696 מתחילת התורה. ובשנת 3695 החל מאבק בין הורקנוס לבין אמו, ובשנת 3697 החלה בפועל מלחמה בין הורקנוס לבין אריסתובלוס. "ושמרו את משמרתו" - בקרבנות (אבן עזרא). ומרמז על נאמנות הכהנים לעבודתם וכן מובא בגמרא שלמרות שנלחמו הורקנוס ואריסתובלוס המשיכו לכבד את עבודת המקדש ולהקריב את הקרבנות. וכן מסופר בתלמוד (מסכת סוטה דף מט, ב; בבא קמא דף פב, ב; מנחות דף סד, ב ) "כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה..." והמקרא מרמז שלמרות שפלות בני שלומציון המלכה ודרכם הזרה אשר אינה דרך התורה, בכל זאת בני לוי והכהנים שמרו את משמרת העדה והקריבו את קרבנותיהם.

3698 - מלחמת על כלי המקדש והרג רב בכהנים כאשר פומפיאוס שר צבא רומי בשערי ירושלים, כנגד: "וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן":

Hw-pompey.jpg

שהפסוק (במדבר ג, ח) "וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן", הוא הַפָּסוּק הַ3698 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה, וּבִשְׁנַת 3698 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם היתה מלחמה בין האחים אריסטובולוס והורקנוס בני שלומציון המלכה, וניסו כל צד לשחד את פומפיוס לבא לירושלים לעזור להם, והיתה סכנה לכלי המקדש מפומפיוס שחשב לבזוז אותם וחזר בו. פּוּמְפִּיּוּס שַׂר צְבָא רוֹמָא לָכַד אֶת יְרוּשָׁלַיִם, וּמִפְּנֵי יִרְאַת הַמָּקוֹם נָסוֹג אָחוֹר וְלֹא שָׁלַח יָדוֹ, וְאַדְּרַבָּה הֵשִיב אֶת הוֹרְקְנוּס כֹּהֵן גָּדוֹל עַל כַּנּוֹ, וְאֶת הַלְּוִיִּים עַל מִשְׁמַרְתָּם.

פומפיוס שר צבא רומא לכד את ירושלים. ורגלי הרומאים דרכו בהר ציון. והכהנים היו זובחים זבח ומקריבים את העולה, והרומאים היו מכים בהם מכת חרב. אבל כהני ה' לא חרדו ולא פחדו מהחרב השלופה ומהרמחים המבהיקים. והכהנים הלויים עמדו מלובשי בגדי לבן על משמרתם. בני אהרן הקריבו את קרבן ה', ואם נפל הכהן המקריב את הזבח בא כהן אחר תחתיו, ולקח ממנו את הקרבן, והקריבו בעצמו. וכאשר הרגו הרומאים גם את הכהן המחליף בא כהן אחר והחליף גם אותו. הכהנים פסעו על אחיהם חללי חרב המושלכים בעזרה, ועד אשר השלימו את עבודת יום הצום. נפלו פגרי חללי הכהנים על פגרי זבחיהם. והתערב דמם בדם הזבח, והם מתו לפני ה'. ויפלו מישראל כשנים עשר אלף איש (י"א 3,700). פומפיוס ראה את חללי הכהנים משרתי ה' אשר נפלו על משמרתם וידע והבין שעם ישראל הם עם קדושים שמקדישים את שם ה' יתברך בחייהם ובמותם, ולא נגע בכלי הזהב היקרים לחללם. פומפיוס ציווה את הכהנים לטהר את הבית ואת העזרות ולהקריב קרבנות ה' כמשפטם. והוא נתן להורקנוס את משרת הכהן הגדול כשכרו, ובכך הוא נתן לו את המלכות ביהודה (היא מלכות עשירית לחשמונאים). והוא עשה זאת מפני שהורקנוס עמד לו לעזר במלחמה וגם מנע את היהודים מלהילחם ברומיים. פומפיוס קרע את ממלכת יהודה לגזרים והותיר ליהודים שטח קטן בלבד. ומינה את סקבארוס כמושל על סוריא ויהודה כולה עד מצרים. פומפיוס הוביל את אריסטובלוס ואת אלכסנדר ואנטיגנוס בניו ואת שתי בנותיו באזיקים עד לרומא, אולם אלכסנדר נמלט בדרך וירד והתחבא במצרים. והימים אשר מלך אריסטובלוס על ישראל שלש שנים וששה חדשים. (וי"א כי מלך י"ג שנים). ומלכותו הקצרה באה לו מפני שהוא ואחיו, שניהם, סיבבו את הרעה בהביאם את פומפיאוס לירושלים, ומאז היתה ירושלים ויהודה לרומיים למס עובד.

אח"כ ברח אריסטובלוס עם בנו אנטיגנוס מרומי. וחזר לארץ ואסף סביבו מחנה גדול ומרד ברומאים ועשה בהם הרג רב. אולם לסוף הרומיים נצחוהו והרומאים ציוו לתלותו אולם המצווים חמלו עליו ותלו איש אחר במקומו. לאחר כמה שנים שוחרר אריסטובלוס על ידי קיסר שהשתלט על רומי ורצה שיעזור לו להילחם בפומפיאוס אולם הוא הורעל עוד ברומא ולא יצא למשימתו. ‏[7]


הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ. הקרב מלשון קרבה יתרה ומלשון קרבן, וכך דרכו של המשרת אשר את נפשו ימסור למען אדוניו. כך ב"י בשעת צדקתם וכן לוים בשעת עבודתם אשר הם והכהנים חרפו נפשם בעד ה' באילו השנים. וכאשר פומפיוס נכנס למקדש וכבש אותו הוא נתקל בכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם, ואף אחד מהם לא עזב את משמרתו, למרות שדבר זה גרם לרבים לאבד את נפשם.

"וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן" 3699 כנגד: שנת מצור פומפיוס על ירושלים: שנה זו היא שנת מצור פומפיוס על ירושלים כאשר הוא התערב במלחמות הורקנוס ואריסטובלוס. הכתוב הזה ממשיך להורות את משמעות הפסוקים הקודמים, שבני לוי הכהנים המשיכו להיות נאמנים בשמירת עבודת המקדש וכלי אהל מועד. ויצא אריסתובלוס הבזוי, ויתנחם על אשר מרד בפומפיוס וישאלהו לשלום. ויהי עם לבב פומפיוס להמנע מלצאת למלחמה על ירושלים עיר הקודש, והשתגע למראה הוד יפייה, ויוסף פומפיוס להתגאות וידרוש מאריסתובלוס את כלי הזהב (שולחן ומנורת הקודש, והמחתות ואוצר המקדש ואבנים היקרות אשר בהיכל ד'. וישלח את גאביניוס (גביאורס) הגבור ואנשי צבאו לקבלם. וימאנו העם והכהנים אשר על משמרתם. ויבריחו את גאביניוס ורבים מאנשיו הפילו בעוז רוחם. ויסגרו לפניו את שערי העיר למען הגן על מקדש ה' וקדשיו.

ובעבור נאמנות בני קהת סייע ה' בידם ופומפיוס בשעה שחדר למקדש נמנע מלגעת בכלי הקודש. ווכן לאחר שכבש את המקדש ציווה לחדש את עבודת הקודש ליושנה.

אמנם פחד הרומאים מלגעת בכלי המקדש, הכסף והזהב לא החזיק מעמד זמן רב. וכעבור כמה שנים קראסוס (גריסוס, שליט הרומאים) בצאתו למלחמה על הפרתים (הפרסים), עבר דרך ארץ יהודה ונכנס למקדש ולקח משם כסף וזהב רבים ביותר. אולם כעונש על כך הוא וכל צבאו נפלו בקרב בידי הפרתים וכל הכסף והזהב נלקחו ממנו. ‏[8]"

וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ... "כי בכל מקום שנכפלו המלות במקרא מורים להפלגת החמדה" ‏[9], והחמדה המיוחדת הזו נתגלתה דווקא כאן מפני שבתקופה המקבילה לכתוב הזה, הלויים מסרו נפשם על עבודת המקדש, וכפי שהתבאר לעיל.

וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת. הכתוב הזה קשור לכתוב שמופיע לפני כן "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה זָרָה לִפְנֵי ה' " וכן בפועל בבית שני התרבו הכהנים שהיו זרים בנפשם לעבודת הקודש. ובמסכת יומא ‏[10] נאמר שבית שני שמשו יותר משלש מאות כהנים, שרובם ככולם לא הוציא את שנתם. ועונש זה בא להם מפני שהיו זרים בנפשם ונאמר "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת".

3700 - גריסוס (קראסוס) שליט הרומאים נכנס לירושלים ולקח כסף וזהב רבים הומת במצרים, כנגד: "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת":

שהפסוק "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" הוא הפסוק 3700 מתחילת התורה. ובשנת 3700 גריסוס (קראסוס) והוא אחד משליטי רומא בדרכו למלחמה במלך פרס נכנס לירושלים למקדש ולקח כסף וזהב רבים. ובמלחמת פרס נלקח כל הזהב ממנו והוא נפל עם כל עמו חללים. ‏[11] ועונש זה ארע לו מפני שחילל את המקדש. וכן פומפיאוס נכנס לקודש הקודשים ובהכנסו צעק בתמהונו "אכן עם ללא אל". ועברו קרוב לעשרים שנה אך לבסוף הומת אף הוא במצרים, בברחו מפני יוליוס קיסר גיאיוס, (לשעבר ידידו ב"טריאומוירט הראשון") ע"י המלך תלמי ה' 13, והוא ערף את ראשו והגישו כמתנה לקיסר. "והזר הקרב יומת".

הורקנוס השלישי (יש קוראים לו השני) בן שלומציון: פומפיוס המליך את הורקנוס השלישי אחי המלך אריסטובלוס בערך בשנת ג'ת"ש והוא היה מלך עשירי לחשמונאים, והיה איש צדיק וירא אלהים. העוזר של הורקנוס (ולמעשה האפוטרופוס שלו) היה אנטיפטרוס. בימים ההם מרד אלכסנדר בן אריסטובלוס ברומיים, ולאחר מכן ברח אלכסנדר עצמו ומרד ברומאים, אולם הם הוכנעו. לאחר מכן גריסוס (קראסוס) שליט הרומאים יצא להילחם במלך פרס, ובדרכו הוא עבר דרך ירושלים ולקח בבית ה' חמשת אלפים ככר דרכמוני זהב, וכלים יותר מאלפים ככר זהב טהור. ובמלחמת פרס נלקח כל הזהב ממנו והוא נפל עם כל עמו חללים. (צמח דוד) ועונש זה ארע לו מפני שחילל את המקדש. פרשה זו רומזת על התחלת תקופת שלטונו של המלך אריסטובלוס השני בנה של של שלומציון. בזמן הזה החלה ההתדרדרות הרוחנית שגרמה לאיבוד הממלכה והביאה לשליטת הרומאים בארץ. ופומפיוס התערב ומינה את הורקנוס אחיו של אריסטובלוס השני למלך ופיטר את אריסטובלוס.

3700 - כהנים שומרים על כהנתם וזאת כנגד פומפיוס, כנגד: "וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם":

שהפסוק, "וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת", הוא הַפָּסוּק הַ3700 מִתְּחִלַּת הַתּוֹרָה וּבִשְׁנַת 3700 לִבְרִיאַת הָעוֹלָם עלה שוב פומפיוס על ירושלים, והיתה מלחמה קשה בירושלים, והכהנים המשיכו להקריב קרבנות במסירות נפש וחרפו נפשם ושמרו כהנתם תוך כדי שפומפיוס הרג בהם שנים עשר אלף, וכשראה פומפיוס שמוסרים נפש נסוג אחור כמובא ב'תולדות עם עולם'. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מ. פ. שליט"א שֶׁפֻּמְפִּיּוּס נוֹטָרִיקוֹן פִּתְאֹם פִּיּוּס, שֶׁהִתְפַּיֵּס וְנָסוֹג אָחוֹר.

וכתב רש"י: "וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם - קבלת דמים וזריקה והקטרה ועבודות המסורות לכהנים". ואמנם בתקופה המקבילה הכהנים הקפידו לשמור על עבודתם למרות חדירת פומפיאוס וצבאו למקדש, ומסרו נפשם על המשך עשיית העבודות הללו.

הרי לנו

שהלויים והכהנים שמרו את משמרת הקודש בעבודתם, ובשמירת כלי המקדש מאת הרומאים, ויפלו חללים רבים מהם בעת ההיא. ובעבור מסירות נפשם חזרה עבודה לידיהם. והזר הקרב יומת ואילו כהנים מבית חשמונאי אשר חיללו את קדושת כהנתם וימתם ה'. כן הזרים מבני נכר אשר נכנסו להיכל ה' הענישם ה' וימתם גם הם.

הערות שוליים

  1. מוני המצוה:זהר הרקיע
  2. כמבואר במסכת עבודה זרה (דף ח, ב): "תלתין ותרין קרבי עבדו רומאי בהדי יונאי ולא יכלו להו, עד דשתפינהו לישראל בהדייהו".
  3. ובגלל חטא המרד של אריסטובלוס, הוא נענש וסופו היה שהיה אסיר בידי הרומאים שנים רבות, וגם בסוף ימיו הומת ברעל.
  4. אולם קיימות מסורות סותרות האומרות שבאותו הזמן אריסטובלוס העביר את הורקנוס ממשרת הכהן הגדול שבה שימש הורקנוס מאז שאביו מת ואמו מינתה אותו לכך. (וראה קדמונות היהודים כ, י)
  5. כמבואר במסכת סוטה (דף מט, ב): "ת"ר: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה."
  6. חוני המעגל נהרג חוץ לירושלים במלחמות האחים הללו. (שלשלת הקבלה; קדמוניות היהודים, יד,ב,א).
  7. לפי צמח-דוד אנשי ירושלים השקוהו סם המות כדי שלא יהיה למכשול לכלל ישראל.
  8. צמח דוד
  9. אבי עזר, שם
  10. דף ט, א
  11. צמח דוד