פרשה פתוחה 189 ~ דדבר אל ב"י איש או אשה כי מכל חטאת האדם למעול מעל

מתוך ויקיתורה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

 3,795 – 3,800 לבריאה | 34 - 40 לפני מניינם 


ה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ו דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. ז וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ[1] וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. ח וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיהוָה לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו. ט וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה. י וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה.

במדבר ה:ה - י

הפסוקים והמצוות

ווידוי החטא בשעת ושלא בשעת קורבן

  • מצוה שסד: להתודות לפני ה' מכל חטא שיעשה האדם בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן[2] שנאמר:והתודו את חטאתם אשר עשו


גזל הגר

  • לתת לכהנים גזל הגר שמת ואין לו יורשים[3] שנאמר:ואם אין לאיש גואל וכו' האשם המושב לה' לכהן, לתת גזל הגר לכהן[4] שנאמר:האשם המושב לה' לכהן

המסר המרומז

כי מעללי אדם לעצמו הם מזיקים והעושה רע הוא המקבל את הרע.

מאורעות השנים

קליגולה קיסר רומי 3,799 חטאת ואשם העם

דמותו של הקיסר

קאיו קיסר רומי החל למלוך בשנת ג'תשצ"ט, והיה רשע ואכזר. הוא אנס את שלשת אחיותיו, ואת רבים מזקני רומי המית בצמא ונתנם לפני חיות. וכמה פעמים דבר: "מי ייתן שהיה כל עם רומי נפש אחת" וזאת רצה בכדי שיוכל למלאות תאוותו להרגם ולעקרם כולם יחד ברגע אחד. וצווה לכרוע לפניו ולפני צלם דמותו, ודמות דיוקנו שלח לירושלים על מנת שישתחוו לו, והיהודים סבלו ממנו צרות רבות. וזהו מעשה גזירת המלך קאיו: אדם בשם אפיון עם שני רעיו, הלכו לרומא לדבר סרה על היהודים שאין רוצים לשים צלם הקיסר בהיכליהם כאשר עשו שאר אומות. והיהודים שלחו לפילון היהודי[5] הפילוסוף החכם הגדול שימליץ טוב בעדם. קאיו הקיסר נתכעס על פילון ועל היהודים וישלח בחרי אף אל ארץ יהודה שעל כל פנים ישימו צלמו בהיכל. ואם לאו, יעשה מלחמה עמהם ויכריחם לעבור על תורתם. ובלכת השליח לארץ יהודה בא בתחלה אל עירו הנקראת "למאירה" וישלח ויקרא אל כל גדולי היהודים וידבר אליהם כל דברי הקיסר. ויענו היהודים בכל לבב: ח"ו לא נעבור על דתנו אשר אסר לנו אלהינו בתורה. ענה... אבל הוא מאמר המלך ולא אוכל לעבור מאמרו, אמרו היהודים, אם אתה לא תוכל לעבור מאמר המלך גם אנחנו לא נוכל לעבור את פי ה'... ויסע וילך אל ארץ טבריה, ויבואו אליו גדולי היהודים ובתוכם אריסטובלוס אחי אגריפס... [ואמרו לו] יניח על מנהגם הקדום ויאכל מפרי ארצם... וישא פניהם ואמר: לאהבתכם אני רוצה לשום נפשי בכפי... והאל יגמור בעדי שלא תטנפו מקדש ה' וכו'. ‏[6].

מעללי הפריצים בירושלים

שלשה פריצים היו בירושלים: יוחנן הגלילי, אליעזר בן ענני, ושמעון הפריץ. הם מנעו מן העם אשר בירושלים לעשות שלום עם הרומאים שהחזיקום במצור ודחפו לעשות מלחמה עם הרומאים. כתוצאה מהתנהגות הפריצים היה בירושלים חרב איש ברעהו ואיש באחיו, גם בהיכל ה' נעשה ביניהם הרג רב, ואפילו בשעה שהכהן גדול הקריב עולות וזבחים. ויתערב דם הצדיקים בדם הרשעים והיה הדם בתוך היכל ה' כאגם מים. כמו כן שרפו הפריצים אלף וארבע מאות בתי אוצרות מלאים מזון ומחיה לעת מצור, שהיה יכול להחזיק למאתים אלף נפשות למשך עשרים שנה כפי מה ששיערו הזקנים ואנשי אמונה שהיו אז בירושלים. וזאת עשו כדי שלא ישאר לעם אפשרות כי אם להלחם עם הרומאים. כתוצאה מכילוי האוכל היה בירושלים דבר, חרב, רעב ושרפה. ואף על זאת לא נכנעו הפריצים והרעו מעללם יותר מבראשונה. ועל תתמה לאמור כי זה העניין כ"ה שנה מאוחר יותר היה, לא כי שהרי ידוע כי רבן יוחנן בן זכאי התחיל ישיבתו שנת ג' אלפים תשצ"ג (כמבואר בספר הדורות), ורבי' יוחנן לא עזב את ירושלים אלא מחמת שגברו מלחמות הפריצים ‏[7].

שחיתות הכהנים

שחיתות הכהנים מובאת במדרש תבנית:במדרש רבה אחרי מות פ' כא פסקה ט' ד"ה בזאת יבא אהרן "רבי ברכיה בשם רבי לוי אומר בזאת הכתוב מבַשרו שהוא חי ארבע מאות ועשר שנים, וכי עלה על דעתך שאהרן חי ארבע מאות ועשר שנים אלא מקדש ראשון ע"י ששמשו בו באמונה שמשו בו י"ח כהנים הוא ובנו ובן בנו. מקדש שני על שהיו נוטלין אותה בדמים וי"א שהיו הורגין זה את זה בכשפים שמשו שמונים כהנים וי"א שמונים ואחד וי"א שמונים ושניים (וי"א שמונים ושלשה) וי"א שמונים וארבעה (וי"א שמונים וחמשה) ומהן שמעון הצדיק שימש ארבעים שנה, כיון שחזרו להיות שוכרין אותו בדמים היו שנותיהן מתקצרות. ומעשה באחד ששלח ביד בנו שתי מדות של כסף מלאות כסף מחוקיהן כסף ועמד אחד [היינו אָחֵר שרצה גם הוא את הכהונה] ושלח ביד בנו שתי מדות של זהב מלאות זהב ומחוקיהון זהב, אמרו "כפה סיח את המנורה" ‏[8] ר' אחא הוי קרי עליהן ‏[9] יראת ה' תוסיף ימים אלו ששמשו במקדש ראשון ושנות רשעים תקצרנה אלו ששמשו בבית שני. והנה על הכהנים בבית ראשון נאמר ‏[10] "גם כל שרי הכהנים והעם הרבו למעול מעל ככל תועבות הגויים, ויטמאו את בית ה' אשר הקדיש בירושלים. וישלח ה' אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח כי חמל על עמו ועל מעונו. ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנבאיו, עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא..." ואף על פי כן המדרש רבא מחשבם ככהנים ראויים ששמשו באמונה, וא"כ קל וחומר שהכהנים בבית שני שהמדרש קוראם רשעים היו במצב של "עד לאין מרפא".

חסינאי וחנילאי שודדים בזמן ארטאבאן‏[11] מלך הפרתים

ובאילו השנים שני אחים חסינאי וחנילאי, יתומים מאביהם. והם ילידי נהרדעא עיר הומה יהודים בפרס. ותמסרם אמם לאומן, ללמדם מלאכת האריגה. ויהי היום ויענשם האומן עונש מלקות על שאיחרו לבוא למלאכתם. ויכר לאחים הצעירים על שנענשו במנהג של התעללות ובזיון ויחדלו ממלאכת האריגה. ויתחמקו האחים ממלאכתם ויקחו עמם כלי זיין שהסתירו מכבר בבית אמם. ויתחבאו בביצות המים אשר על יד פרשת הנהרות שנהר פרת ייפרד שם לשני ראשים. ויילוו אליהם העניים והמדוכאים שבצעירי ישראל, ויזיינו גם אותם. ותהי להם חרבו של עשו חמס בידיהם... וירבו גדודי הצעירים להשתלט על כל סביבותיהם מתוך מעשי הפשע עד שהגיע שמעם לאוזן ארטאבאן מלך פרתים.‏[12]

וידאג המלך מאד מפני תקפם של האחים ההולך וגדל, ויחלץ עליהם בצבא כבד מאד.. ויפול עליהם פתאם ביום השבת ולא יכול להם. ויהרגו רבים מהם, והנשארים נסו על נפשם. וישתומם ארטאבאן מלך הפרתים מהעזתם וגבורתם של צעירי ישראל וישתוקק לראותם... וילך חנילאי הצעיר לבדו.. ויכרות עמהם ברית למען יהיו לו לעזר נגד כנופיות המורדים במלכותו... ויפקד מעתה ארטאבאן את שמירת שלוות ארץ בבל כולה ביד חסינאי הנהרדעאי. ויהיו היתומים לשרי המלך ומלאכת המלך באמונה הם עושים. אלא שבערמתו לא הניח חסינאי ידו ממעמדו הראשון ויוסף לבצר גם את מקום מושבו שעל יד נהר פרת בדאגתו מקנאת השרים ונקמתם... ויהי השלטון ביודו וכל מעשה מסופוטמיה תלויים רק בו. אלא שהצלחתם והוד כבודם הוציאו אותם מדעתם ויתעו האחים היתומים מדרכי תורת אבותינו ויטו אחרי תאוות שרי העמים ותענוגיהם. ויקח חנילאי בת נכר לאחר שאת בעלה המית. ויצעק עם הארץ על מעשה זה ויבוא חסינאי לדבר אל לב אחיו ותמיתהו בת הפרתים בסם מוות. ויהי מעתה השלטון בארץ ע"י חנילאי הצעיר לבדו. ויוסף לקלקל ויבגוד במלך ויט לדרכי השודדים כבראשונה. ויצא צבא. וישלול את אוצרות היכל מיתרדת חתן המלך. ותקנא אשר מיתרדת לכבוד בית המלך... וישלחו שרי הצבא את דברם אל היהודים עיר הנרדעא, ויתנכלו הפרתים לעשות במרמה ויקראו לשלום ליהודים קהל הנרדעא. וישלחו אתם שליחים אל חנילאי עז הנפש, וכאילו לפתוח גם לו לשלום. וירגלו השליחים את דרך מבוא מחבואו של מחנה חנילאי. ויתנפל צבא הפרתים על גדודיו הנרדמים בשכרותם באישון לילה ויפלו מהם חללים וגם את חנילאי עז הלבב הרגו בחרב.

כיוון שנחלתו הבבליים מלחצו של חנילאי אמיץ הלב, מעתה לא היה עוד מעצור לכעסם ולשנאתם. כי מזה חמש עשרה שנה בערה בם קנאת הדת והמולדת, בראותם שני האחים הצעירים בכבודם, והם זרים בני דם אחרת. ותגדל עוד שנאתם בשעה שחזר חנילאי המתנכר לקילקולו בדרכי השודדים כבראשונה.. וכיוון שנהרג חנילאי מיד התנפלו המוני עם הבבליים והתנקמו בשכיניהם היהודים. ולא יכלו היהודים לעמוד מפני מתקיפיהם ויזנחו את בתיהם ואת נחלתם. וינוסו מנוסת חרב. וירחיקו נדוד. ויגיעו עד מחוז העיר סלבקי מן הדרום (בגולן העליון) וישבו שם. וישבו שם כחמש שנים בשלוה בסלבקי', בצילם של ההלנים והסוריים יושבי העיר. בשנה הששית ותהי המגיפה בארץ בבל, וינוסו קהלות רבות מסביב וירדו גם הם עיר סלביקי'. ואז מצא גם אותם השנאה... וישמידו אותם עד כלה כחמישים אלף איש. לא נמלטו רק אחדים הנסים בחמלת מרדפיהם. ותהי ההתפרעות מעתה בארץ בבל כולה ויכרתו ההלנים בשנאתם ברית גם עם שאר התושבים עם הארץ, ויוסיפו להציק ולהרע לב"י יושבי עריהם... וימלטו על נפשם, אל מבטח אחיהם קהל בהגולה אשר בנהרדעא ובנציבין ערי המבצר. וייבטלו הקלות הקודש אשר ברחבי בבל... ולא חזרה הגולה אשר בבבל לגדולתה, עד שעברו עליה כמאתים שנה בימיהם של רב ושמואל, ראשי האמוראים שבבבל. וכל זה בעבור עוון הגזל. וכל זה בעבור אין הכהנים בהיכל ה' ראויים למלאכתם, ואין יתומים ניזונין מכספי ציבור.

שחיתות הכהנים

ניצני הנצרות - הוידוי

יחוס הוידוי לנצרות יחל מיוחנן המטביל

היהודים בבבל

כליל תפארת

ואשמה הנפש ההיא... ואשיב את אשמו... ונתן לאשר אשם.. להשיב האשם אליו האשם המושב... וכל הכתוב כאן תמוהה הוא בעבור יעסוק בעניין השבת הגזלה ודומה לו בויקרא ‏[13] ויאמרו המפרשים כי לחדש בעניין גזלת הגר אשר מת ו"אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן". וכי לא יכל לחדש חידוש זה שם. אך יכול בעבור מעשה חסינאי וחנילאי שודדים אשר הרבו בגזל ומחמס עד שנשתרשה מדה זו בקרב רבים מצעירי ישראל. ועיקר מעשיהם באילו השנים. ואל תתמה לומר כי עיקרם של דברים באילו השנים הם בגזל כי כן ראינו בפרשת אשם פפ~127, וחמש פעמים מופיע מילת אשם בפרשתנו יותר מכל פרשה כי עיקר העניין הוא בגזל כמפורש.

איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל בה'. ומעילה בה' הינה בכול דבר שבקדושה, ואין מעילה גדולה ממעילת כהן בקדש ובאשר יקנה את הכהונה בשאינו ראוי לה, וכן בשנים אילו כנ"ל מעלו הכהנים בה'.

הרי לנו

שעיקרם של שנים אילו הם מעשה הגזלה של האחים חסינאי וחנילאי. מעשיהם גרמו להרס והשמדה של קהילת בבל. כן מעשי הפריצים אף הם היו בגדר חמס. עוד ידוע כי עיקר העבודה היא בכהנים ובאשר הכהנים עצמם מועלים ואינם ראויים לעבודה מעשיהם משפעים על ב"י באשר הם.


הערות שוליים

  1. מצוה שס"ד: המחוייבות להתודות לפני ה' על חטאינו ויאמר: אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי, ויזכיר החטא שעשה בפירוש בפיו ויבקש כפרה עליו ויאריך בדבר כפי מה שיהיה צחות לשנו. ווידוי זה בין עם או בלי הבאת קרבן ואפילו מצוות שבין אדם לחבירו (אך לא קודם תיקון המעשה). ובהודאת העון בפה תתגלה מחשבת החוטא ודעתו שהוא מאמין באמת כי גלוי וידוע לפני האל ברוך הוא כל מעשהו. ובהזכרת החטא ובהתנחמו עליו יזהר ממנו יותר פעם אחרת לבל יהיה מכשול נכשל בו, ובכך ירצה לפני בוראו, והאל הטוב החפץ בטובת בריותיו הדריכם בדרך זו יזכו בה. .
  2. מוני המצוה: סה"מ מ"ע עג. סמ"ג עשין טז. סמ"ק סי' נג. מקורות: יומא לו, פב. או"ח סי' תרי.
  3. מוני המצוה: יראים
  4. מוני המצוה: רס"ג
  5. פילון היהודי "ידידיה נולד כעשרים שנה לפנס"ה וחי כששים שנה. פילון הגן על יהודי אלכסנדריה מפני היוונים. כתב ספרים רבים ופירושים על התורה. למרות שהאמין האחדות הבורא ובתורה משמים הרחיקו אותו הפרושים מפני שמצאו בספריו דברי מינות בעיקר בשל פרשנותו הסימבולית של המקרא ולא כפשוטו של מקרא.
  6. על פי סה"ד ג"א תשפ"א
  7. כמבואר גיטין נ"ו ע"א
  8. היינו הפרש הערך בין כסף לזהב שהוא מחיר סיח הצליח להכריע את השאלה מי ידליק את המנורה היינו מי יהיה הכהן הגדול.
  9. משלי י
  10. בד"ה ב: לו, יד
  11. ארטאבאן השני (10 עד 38 למניינם) בשושלת הפרתים לפרס (250- עד 226 למניינם או 190-- עד 224, לפי חשבונם). האימפריה הפרתית בהדרגתיות השתלטה על מסופוטמיה (עירק של ימינו) והפכה לאויבתה המרה של האימפריה הרומית. סופה של אימפריה זו בא כאשר מלכה האחרון הובס ע"י אחד מן הוסאלים שלו ונוצרה האימפריה הסאסאנית.
  12. מתוך קדמוניות היהודים משמע כי תחילת מעשי האחים היתה בראשית ימיו של רבן גמליאל הזקן, ג'תשס"ח, אך מדברי ס"ה משמע ג'תת"ג, ומעשיהם היו משך ט"ו שנה.
  13. ה', כ-כו